אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

צעירה ויפה / פרנסואה אוזון


התמונה של חיים ספטי
צעירה ויפה / פרנסואה אוזון

צעירה ויפה / פרנסואה אוזון

האמירוֹת המפורשׁוֹת והדברים הנרמזים

מאמר על הסרט "צעירה ויפה"

בימוי ותסריט: פרנסואה אוזון

 

א. רשומון של מניעים

סרטו של פרנסואה אוזון "צעירה ויפה" הינו סרט חשוב ומעניין מבחינה פסיכולוגית וליתר דיוק: מבחינת פסיכולוגיית התת-מודע .

בטרם אפרושׂ את טיעוניי, הרי שלמען מי שלא צפו בסרט, שהוקרן בבתי קולנוע בארץ לאחרונה, להלן כמה משפטים על עלילתו הבסיסית:

הסרט עוסק במשפחה צרפתית הגונה ונורמטיבית- אם, אב (חורג) ושני ילדים: נערה יפהפייה כבת שבע עשרה, אִיזָבֶּל שמה, ואחיה, כבן שלוש עשרה-ארבע עשרה. הנערה לומדת בתיכון, יש לה חבר גרמני, סטודנט, שאתו היא אף מקיימת יחסי מין פעם אחת. היא נחשפת במחשב הנייד שלה לתכנים פורנוגרפיים, ובשלב מסוים, ללא כל סיבה גלויה לעין או מניע מוגדר, היא שואלת לעצמה שם בדוי ("לאה") ומתחילה לעסוק בזנות, באופן לא קבוע, כ"נערת ליווי" בבתי מלון, כאשר הלקוחות מגיעים אליה באמצעות פרסומים דיסקרטיים שהיא מפרסמת, והם יוצרים עמה קשר לטלפון הנייד שלה

הגבר הראשון שלו היא נותנת שירותי מין הוא אדם מבוגר, כבן שבעים לפי מראהו, ז'ורז' שמו, ולאחר כמה מפגשים שלה עמו הוא מת במהלך אקט מיני, שבו היא יושבת עליו (פרט בעל משמעות, כפי שאטען בהמשך המאמר). איזבל נבהלת ומסתלקת מהמלון בשקט, אך לאחר תקופת מה המשטרה עולה על עקבותיה (בזכות המצלמות בכניסה למלון, שקלטו אותה בבואה ובצאתה). כבר קודם לכן, בעקבות הזעזוע הנפשי שעברה מחמת מותו של ז'ורז', היא חדלה לעסוק בזנות. עקב היותה קטינה, היא מופנית על ידי המשטרה לטיפול פסיכולוגי.

הוריה אוסרים עליה לצאת לבילויים, אך לאחר תקופת מה מרשים לה ללכת למסיבה ביחד עם חברתה הטובה ("קלייר"), שבה היא פוגשת בחור המוכר לה ("אלכס"), שעמו היא מקיימת יחסי מין בהמשך הערב, מיוזמתו, אך כאשר היא (מיוזמתה) יושבת עליו.

אלמנתו של ז'ורז' יוצרת אתה קשר ונפגשת אתה בבית מלון והן משוחחות, והאלמנה מציעה לה, תמורת תשלום, לבוא עמה לאותו חדר בבית המלון, שבו מת בעלה בעת שקיים עמה יחסי מין. איזבל, הסבורה שמדובר באישה לסבית, מסכימה, והן נפגשות במלון. כאן מתברר שלא מדובר בעניין מיני אלא ברצון של האלמנה לשחזר את רגעי מותו של בעלה. האלמנה מלטפת בעדינות את פניה של איזבל, ואיזבל נרדמת. האלמנה מסתלקת מבלי להעיר אותה.

עד כאן עלילתו הבסיסית של הסרט, וכעת אציג את טיעוניי:

בעיניי זהו סרט חשוב מכמה בחינות:

הבחינה הראשונה הינה מה שהייתי מכנה "רשומון של מניעים". הבחינה השנייה, המובלעת בתוך הראשונה, היא האופן שבו מוצגים המניעים השונים.

כידוע, ה"רשומון" הוא מונח שנקלט בציבור העולמי בעקבות הסרט "רשומון" (יפן, 1950) של אקירה קורוסאווה, שבו מסופר אירוע של אונס ורצח באופן שונה זה מזה על-ידי עדים (חלקם שותפים לאירוע) שונים.

טענתי הראשונה היא שבסרט זה קיים, בפועל, ונראה שאף באופן מתוכנן, מעֵין  "רשומון" בעניין מניעיה של איזבל לעסוק בזנות, וניתנים לנו באופן מפורש או מרומז הסברים שונים מה הם מניעים אלה. המעניין הוא שההסברים הניתנים במפורש הם ההסברים המקובלים, הסטריאוטיפיים, ואילו ההסברים הניתנים במרומז, הם ההסברים הפסיכולוגיים התת-מודעים.

ההסברים המפורשים:

ההסבר השני (לפי סדר הזמנים שבסרט) ניתן לנו מפי חוקרת המשטרה הנפגשת עם האם ומגלה לה כי בתה עוסקת בזנות. החוקרת שוטחת בפני האם את דעתה שהבת הגיעה לעיסוקה בזנות עקב חשיפתה לתכנים פורנוגרפיים, דבר המקבל חיזוק, לכאורה, מכך שחוקרי המשטרה נכנסו למחשב של הבת וגילו בו תמונות פורנוגרפיות. אין צורך לומר שזהו הסבר שטחי וקלוש, שכן רבות מאד הן הנערות בימינו, רבות מספור, הנחשפות לתכנים פורנוגרפיים, ולא כולן ואף לא רובן או מקצתן מגיעות עקב כך בלבד לעיסוק בזנות. אין כל קשר ממשי והכרחי בין היחשפוּת לתכנים פורנוגרפיים במחשב (או באופן אחר) לבין החלטתן של צעירות לעסוק בזנות.

ההסבר הראשון (לפי סדר הזמנים שבסרט), שאנו כצופים נתקלים בו הוא של ז'ורז'. איזבל, המתחזה לבחורה בת עשרים (כדי שגברים היוצרים עמה קשר לא יירתעו מלצרוך שירותי זנות מקטינה) מספרת לז'ורז' (לשאלתו) שהיא סטודנטית לספרות בסורבון, והוא אומר באהדה: "הזמנים קשים", כלומר נותן הסבר כלכלי לעיסוקה של איזבל בזנות- הצורך שלה, כביכול, להתקיים ולממן את לימודיה בסורבון. אין צורך לומר שהסבר זה מופרך כליל בסרט זה, שכן אנו יודעים שאיזבל אינה כלל סטודנטית, המתקשה, כביכול, להתקיים ולממן את לימודיה ולכן עוסקת בזנות. זאת ועוד, משפחתה אינה סובלת כלל ממצוקה כלכלית, כך שהמניע הזה בוודאי אינו נכון לגביה. יתר על כן, איזבל בעצמה מציינת בפני הפסיכולוג כי היא נטלה כסף מלקוחותיה כי "כך זה היה ברור יותר" (שהרי כסף הוא הסבר מובן לעיסוק בזנות, ואילו לא נטלה כסף, היה הדבר נראה לא מובן, מוזר ו"חשוד" בעיני לקוחותיה). כלומר, המניע שלה לא היה כספי. ואולם, יש לציין שמניע כספי הוא מניע הקיים במקרים רבים לעיסוק בזנות, ולכן ז'ורז' נותן אותו (בהערת אגב אציין כאן שמומחים לנושא טוענים – כך קראתי בעיתונים ושמעתי יותר מפעם ברדיו – שהמניע הכלכלי אינו הסבר יחיד, ושבמקרים רבים יש הסברים נוספים, בעיקר הסבר המדבר על גילויי עריות או התעללויות אחרות שעברו היצאניות  בילדותן או בנעוריהן המוקדמים בבתיהן, ושבגללם הן נמלטו מן הבית בנעוריהן, ואזי נאלצו לעסוק בזנות לשם הישרדותן בחייהן שמחוץ לבית, ובמקרים רבים אף נפלו בידיהם של סרסורים ששעבדו אותן. מחקר שנעשה גילה שהסבר נוסף זה מסביר שבעים אחוזים ממקרי הזנות !!!).   

הסבר שלישי (לפי סדר הזמנים שבסרט), ניתן על-ידי אביה החורג של איזבל. הוא אומר לאשתו כי בתה "יפה מאד", וכשאישתו תוהה מה הקשר בין יופייה לעיסוקה בזנות, הוא מסביר שבתה "מקבלת הצעות" (לעסוק בזנות). שוב, ניתן כאן הסבר לחלוטין לא משכנע- נערות יפות מאד יש רבות מאד בעולם, אף הן רבות מספור, והן בוודאי מחוזרוֹת יותר מנערות לא יפות, אך מכאן ועד מתן הצעות לנערה נורמטיבית יפה מאד לעסוק בזנות, המרחק עצום ורב, מרחק שבין שמיים וארץ ממש. כלומר, שוב, לפנינו הסבר שטחי ומופרך מיסודו. האב, כמו חוקרת המשטרה וכמו ז'ורז', חשים צורך להסביר לעצמם ולשומעיהם מהו המניע של איזבל לעיסוקה בזנות, והם מספקים הסברים מקובלים, למרות שההסברים הללו קלושים (במיוחד הסבריהם של חוקרת המשטרה ושל האב החורג. לגבי הסברו של ז'ורז', ניתן לומר שהוא הסבר נכון חלקית במקרים רבים, אך אנו, כצופי הסרט היודעים יותר ממה שיודע ז'ורז' על איזבל והרקע שלה, יודעים שההסבר שלו לחלוטין אינו נכון בַּמקרה של איזבל).  

ההסבר הרביעי (לפי סדר הזמנים שבסרט) ניתן על ידי איזבל עצמה, המסבירה לפסיכולוג שהמניע שלה, בלשוני, הוא חוויוֹת של התרגשות  והתעוררות של הדמיון שגרם לה העיסוק בזנות, ובלשונה: "אהבתי לקבוע את הפגישות, לצ'טט באינטרנט, לדבר בטלפון, לשמוע את הקולות שלהם, לדמיין לי דברים ואחר כך ללכת לפגישות, להסתכל על המלון, לחשוב איך האיש יהיה, זה היה מין משחק. לא הרגשתי כמעט כלום, אבל אחר כך, בבית, בבית הספר, כשחשבתי על זה, רציתי לעשות זאת שוב" (יש חשיבות מיוחדת לכך שאיזבל מספרת מהו המניע שלה, שכן הדבר מחזק את טענתי, כפי שתובהר בהמשך המאמר, כי המניע הפסיכולוגי, שעליו אכתוב בהמשך המאמר, הינו מניע שהיא אינה מודעת לו).

אכן, לפנינו מעין תופעת "רשומון". הסרט מספק לנו ארבעה הסברים מפורשים, כלומר הסברים הנאמרים בלשון מפורשת, גלויה וחד משמעית, ברורה וללא פקפוק או היסוס, ואנו כצופים אמורים לתהות: מה מתרחש כאן?! איזה מבין המניעים הללו הוא המניע האמתי? ומי שמתעמק בסרט, כפי שניסיתי לעשות אני, עשוי לגלות שכל ההסברים הללו אינם אלא "מסך עשן", שנועד לכסות על המניע האמתי החבוי בסרט, והוא, לדעתי, המניע הפסיכולוגי (הלא-מודע), שלגביו מסופקים לנו רמזים בלבד ולא אמירות מפורשות (מבחינה זו, ההסבר הפסיכולוגי חותר תחת כל ארבעת ההסברים המפורשים ומבטל אותם ומציג אותם בשטחיותם ובקלישותם ובהיותם הסברים סטריאוטיפיים  בדבר המניעים לעיסוקה של איזבל בזנות).

המניע הפסיכולוגי:

איזבל היא בת שאביה הביולוגי עזב את אמה (איננו יודעים באילו נסיבות, אך אין זה חשוב לענייננו, ונראה שמסיבה זו גם לא מצוינות הנסיבות הללו). היא סובלת, אֵפוא, מ"חסך אב", המועצם בשנה שבה מתרחשת העלילה, בכך שבאותה שנה, ובטרם החלה לעסוק בזנות, לא שלח אליה אביה הביולוגי מתנה ליום הולדתה והיא חשה ביתר שאת את חסרונו של האב ואולי אף חוששת שיש לאי-משלוח המתנה משמעות מבחינת אהבתו של אביה אליה.

רמז אחד (ראשון לפי מנייננו, אך לאו דווקא לפי סדר האירועים שבסרט) לכך שהמניע שלה לעיסוקה בזנות הוא מניע פסיכולוגי, הוא שהגברים שהיא פוגשת במסגרת עיסוקה בזנות, כולם אנשים מבוגרים- לפחות בגיל העמידה ולמעלה מכך, ומשמשים לה ככל הנראה תחליף אב (ולשם קבלת "אהבתם" היא מוכנה לשלם בגופה). נראה שהיא "סיננה" נערים וגברים צעירים ולא השיבה לפניותיהם בעקבות פרסומיה על עיסוקה. מדוע? כי באלה אין לה צורך מבחינה פסיכולוגית. יצוין, שהפסיכולוג אומר לה בהערת אגב, סתמית כביכול, שהגברים שהיא פגשה במסגרת עיסוקה בזנות הם גברים מבוגרים, אך הוא אינו מְפתֵחַ עניין זה. לדעתי, אמירה זו היא המשמעותית ביותר בסרט, והיא נותנת תימוכין נוספים לטענתי שהמניע שלה הוא החיפוש אחר תחליף האב.

לכאורה יכול קורא מאמר זה לשאול: מדוע זה לא הניח התסריטאי לפסיכולוג לפתֵחַ נושא זה, אלא "נותן" לו לומר זאת בהערת אגב סתמית (כביכול) בלבד? ובכן, דעתי היא, שזהו בדיוק סוד כוחו של התסריט. התסריטאי, המבקש ליצור תסריט אינטיליגנטי ואמנותי,  אינו רוצה לתת לנו "בכפית" (כלומר: מן המוכן) את התשובה מהו המניע האמתי לעיסוקה של איזבל בזנות ולכן אינו מניח לפסיכולוג לפתח עניין זה, אך מצד שני התסריטאי רוצה שנבין שהעובדה שכל הגברים שראינו כי איזבל נפגשה עמם במסגרת עיסוקה בזנות הינם מבוגרים אינה מקרית, ושהייתה לה כוונת מכוון בכך (גם אם לא מודעת), ולכן התסריטאי "נותן" לפסיכולוג לומר זאת כהערת אגב, סתמית כביכול.

איזבל שבה ונפגשת עם ז'ורז' שוב ושוב. בפעם השנייה היא יוזמת את המפגש (!) למרות שלפני כן היא אמרה לו: "יש לך את מספר הטלפון שלי" (כלומר, העבירה את היוזמה אליו), וזאת מאחר שהיחסים ביניהם הם העדינים והמתחשבים ביותר שניתן לצפות להם ביחסי לקוח-יצאנית, הקרובים ביותר לאהבה אמתית, והיא זקוקה להם כאוויר לנשימה, בפרט ממנו, להגשמת הצורך התת-מודע שלה בתחליף אב ובתחליף לאהבת אב. במפגשים עמה, ז'ורז' בעיקר מלטף את פניה ומחבק אותה, כך אנו רואים בפועל וכך היא מספרת לאלמנתו. במפגשיהם הראשונים הוא אינו שוכב עמה (בדיעבד אנו יודעים, לפי הרמז לנטילת כמוסת "ויאגרה", שהוא סבל מאין-אונות וכן שהיה ככל הנראה חולה לב, שחשש ליטול כמוסת "ויאגרה" , מחשש לחייו (לחולי לב, כידוע, אסור ליטול כמוסות "ויאגרה", מחמת סכנה לחייהם). בהתאהבותו האמתית באיזבל, הוא רק ליטף את פניה וחיבק אותה, ואפילו לא ליטף את גופה ולמעשה הוא אף מבצע בה מין אוראלי, כדי לגרום לה עונג. הוא כנראה מתאהב בה אהבה אמתית, וכעבור מפגשים אחדים מוכן לקחת סיכון לחייו (בהיותו אדם חולה, כנראה במחלת לב, כאמור), ע"י נטילת כמוסת "ויאגרה", כדי לשכב עמה כדרך שני אוהבים המגשימים את אהבתם, אך כנראה עדיין חשש, ולכן, מסיבה זו, ככל הנראה, אנו רואים שבאקט המיני היחיד המתבצע ביניהם, איזבל היא זו שיושבת עליו ומשתדלת לסייע לו, ובכך חוסכת ממנו חלק מן המאמץ הנדרש ממנו כגבר באקט מיני (בדיעבד, מסתבר שגם זה לא הועיל, והוא מת בכל זאת, כנראה עקב עצם נטילת כמוסת ה"ויאגרה" והיותו חולה, כפי שמספרת האלמנה לאיזבל, ולפי ההקשר, מובן שכוונתה למחלת לב, שכן מדובר במותו הפתאומי מהמחלה בהיותו במעשה מיני עם איזבל).

רמז נוסף, שני, לכך שהמניע האמתי של איזבל הוא המניע הפסיכולוגי, ניתן לנו כאשר אִמהּ של איזבל שואלת אותה האם היא יודעת לאן נעלמה החולצה שלה, ואנו מבינים שאיזבל לבשה את חולצתה של האם כשהלכה למפגשיה עם לקוחותיה. איזבל לובשת את חולצתה של האם ובכך מאמצת כביכול את דמותה, ובכך, בתת מודע שלה, לקוחותיה הופכים למקבילים לאביה, שכן בזכות חולצת אִמהּ היא כביכול הופכת את עצמה לבת זוג לאביה. גם רמז זה אינו מפורש, ושאלת האם ותשובתה של איזבל (איזבל מכחישה בתשובתה לאִמהּ שהיא נטלה את חולצתה) נאמרים כבדרך אגב, ורק אנו, הצופים, האמורים לצרף במוחנו רמז ועוד רמז, אמורים להבין, שלב אחר שלב, מרמז לרמז, שהמניע של איזבל לעיסוקה בזנות הוא המניע של חיפוש אחר תחליף לדמות אב ולאהבת אב שחסרה לה.

רמז נוסף, שלישי, ניתן לנו כאשר חוקרת המשטרה שנפגשת עם האם, מספרת לה שאיזבל בחרה להציג את עצמה בפני לקוחותיה בשם "לאה", ואִמהּ של איזבל מגיבה ואומרת שזהו שמה של אִמהּ, כלומר של סבתהּ של איזבל, אך גם האם וגם חוקרת המשטרה אינן מבינות את משמעותה של בחירת השם הזו, ועוברות לסדר היום. ואולם אנו, כצופים, אמורים להבין שלפנינו רמז בעל משמעות פסיכולוגית עמוקה: איזבל בוחרת בשמה של סבתהּ, וגם בכך מאמצת כביכול את דמותה של אִמהּ במפגשיה עם לקוחותיה, וזהו ביטוי לרצונה התת- מודע לזכות בתחליף אב. קורא מאמר זה יקשה אולי קושייה: מדוע בחרה איזבל בשמה של סבתהּ ולא בשמה של אִמהּ? כאן אנו מגיעים לעומקו הרב של המניע הפסיכולוגי: איזבל בעצמה אינה מוכנה להיות מודעת למשמעותה של בחירת השם הזו, ולכן מרחיקה באופן לא-מודע את בחירת השם מאִמהּ  לסבתהּ. אילו בחרה בשמה של אמהּ, לא הייתה יכולה לחמוק, במישור ההכרה המודעת שלה, מכך שהיא מאמצת את זהותה של אמה ומחפשת תחליף לאהבת האב (בעלה לשעבר של האם) שחסרה לה. ולכן, באופן לא-מודע, היא בוחרת בשמה של סבתהּ. ובכך, בַּתת-המודע שלה, היא, אם אפשר לומר זאת כך, "הולכת עם ומרגישה בלי", כלומר מאמצת למעשה את זהותה של אמה, מבלי שהיא עצמה תהיה מודעת לכך.

קורא מאמר זה עשוי להקשות קושיה נוספת: מדוע, בעניין של "אימוץ" החולצה לקחה איזבל את חולצתה של האם, בשעה שבעניין של "אימוץ" השם היא נטלה את שמה של סבתהּ? "היכן כאן העקביוּת?", יקשה הקורא. לכאורה, איזבל הייתה צריכה ליטול חולצה של סבתהּ. על כך ניתן להשיב בכמה תשובות, ואסתפק באחת, הנראית לי כסיבה העיקרית: בחירת שם היא עניין משמעותי ומחייב קבלת החלטה עצמית ברמה מודעוּת גבוהה לאין שיעור מאשר נטילת חולצה, ולכן לא יכלה איזבל לבחור בשם של אִמהּ מבלי שתבחין במניע הפסיכולוגי של עצמה. להבדיל מכך, נטילת חולצה יכלה להתפרש בעיניה כעניין אקראי וחסר חשיבות, ולכן יכלה לקחת את חולצתה של אמהּ מבלי להיות חייבת להיות מודעת לכך שבכך היא מבקשת, למעשה, בתת-מודע שלה, לאמץ את זהותה של האם במפגשיה עם לקוחותיה (ובכך להפוך אותם, בתת מודע שלה, למקבילים לאביה הביולוגי, כאמור לעיל). גם רמז זה (בחירת השם), אינו מפורש, כלומר, אמנם הוא נֶאֱמַר, אך בסרט לא מובהרת לנו משמעותו הפסיכולוגית (יתר על כן, כאמור, גם האם וגם חוקרת המשטרה אינן מבינות את משמעותו), אך אנו, הצופים, אמורים להבחין בו.

רמז נוסף, רביעי, למניע הפסיכולוגי, ניתן לנו בסצנה שבה מנסה איזבל לפלרטט עם אביה החורג. היא יושבת על הספה שבסלון ביתם בסמוך מאד אליו, רוכנת קמעא לעברו ומספרת לו שהוא דומה לאחד מלקוחותיה ומתגרה בו, באופן מילולי, בפלירטוּט מתגרה. האב החורג אינו מאבד את העשתונות באותו רגע, אך אין לדעת כיצד היה מתפתח פלירטוט זה אִילו לא נקטע על-ידי אִמהּ של איזבל, הנכנסת באקראי לסלון בעת שמתרחשת סצנת הפלירטוט כבר בתחילתה, מבחינה בניסיונה של בתה לפלרטט עם אביה החורג וקוטעת ניסיון זה. האב החורג מדגיש בפני האם שהוא לא איבד את העשתונות, אך הוא והאם מודאגים מניסיון זה ומעלים רעיון לשלוח את איזבל לפנימייה (ועל-ידי כך להרחיקה מאביה החורג). עלינו לשים לב שסצנה זו התרחשה לאחר מותו של ז'ורז' והחלטתה של איזבל לחדול מלעסוק בזנות, ואולם, הצורך שלה למצוא תחליף לדמות האב ולאהבת האב לא נעלם, כמובן, והוא ממשיך להיות קיים, ולכן, כך עלינו להבין, היא מנסה לפתות את אביה החורג- שוב, לא למען המעשה המיני, אלא כדי שהאב החורג ישמש לה כ"תחליף אהבה" לאהבת האב האמתי החסרה לה. גם במקרה זה, האם והאב החורג אינם מבינים את משמעותו הפסיכולוגית של ניסיון הפלירטוט מצד איזבל, ושניהם רואים בו ניסיון הִתגרות מינית חצוף ותו לא.

לפנינו, אֵפוֹא, מסכת ארוגה להפליא של רמזים מצטברים לכך שהמניע האמתי של איזבל לעיסוקה בזנות ולניסיון הפלירטוט שלה עם אביה החורג הינו מניע פסיכולוגי עמוק, שהיא עצמה אינה מודעת לו, של חיפוש אחר תחליף לאהבת אב, שהיא סובלת מחסך ממנה.

עוצמתה של מסכת ארוגה ומרומזת זו מקבלת משנה תוקף הן לנוכח האמירוֹת המפורשׁוֹת שנשמעות מפי גיבורי העלילה השונים לגבי מניעיה של איזבל (כפי שפורטו לעיל) והן מכך שמקצת מגיבורי העלילה (חוקרת המשטרה, האם והאב החורג) אינם קולטים את משמעותם של מעשים הרומזים על המניע האמתי.

מלאכת אריגת ה"רשומון" שלפנינו לגבי המניע של איזבל לעיסוקה בזנות הינה, אֵפוֹא, מורכבת במיוחד: מצד אחד, ניתנים לנו באופן מפורש הסברים שונים, סטראוטיפיים או "מוּבָנִים" (לא פסיכולוגיים תת-מודעים), ומצד שני, אנו נרמזים בכמה רמזים לא מפורשים כי המניע האמתי הוא אחר לחלוטין, מניע פסיכולוגי עמוק, שאפילו איזבל אינה מודעת לו. המניע הפסיכולוגי, כאמור, חותר, למעשה, תחת כל יתר ההסברים, מבטל אותם ומציג אותם בשטחיותם, במופרכותם ובחוסר הרלבנטיות שלהם, לפחות בַּמקרה של איזבל.         

ב. עוד על מורכבותו הפסיכולוגית של התסריט

לעניין מורכבותו הפסיכולוגית של התסריט, מן הראוי לשים לב לכמה עניינים נוספים:

כנאמר בתחילת המאמר, אלמנתו של ז'ורז' אמנם נכנסת עם איזבל למיטה, אך מבהירה לה שאין לה עניין בקיום יחסי מין (איזבל שואלת אותה האם עליה להתפשט, והאלמנה מבהירה לה שלא), אלא רק מלטפת את פניה, ובכך משחזרת, למעשה, את פעולת האהבה שפעל בעלה המנוח כלפי איזבל, כפי שסיפרה לה איזבל בפגישתן בבית הקפה, שקדמה להגעתן למלון. האלמנה מנסה לחוות את חווית האהבה שחווה ז'ורז' (מתיאורה של איזבל, שסיפרה לה שבעלה בעיקר ליטף את פניה וחיבק אותה, היא מבינה, כך מותר לשער, שז'ורז' התאהב בה) ולא רק לשחזר מבחינה "טכנית" את מפגשיהם של איזבל וז'ורז' בחדר המלון, כלומר לא רק לפגוש את איזבל בחדר המלון שבו מת בעלה (זו הייתה כוונתה הראשונית, בעת שנפגשה עם איזבל בבית הקפה, אך מרגע ששמעה מפיה של איזבל על הליטופים והחיבוקים, הופך עניין זה לעניין המרכזי, ואין להתפלא, אפוא, שלאחר שהיא ליטפה את פניה של איזבל ואיזבל נרדמה, האלמנה מסתלקת מבלי להעיר את איזבל; היא שילמה לה קודם לכן, כך שלא מדובר בהסתלקות על מנת להימנע מתשלום. יש לציין שהתסריטאי, בחוכמתו, טרח להציג בפנינו קודם לכן את מעשה התשלום- דבר שלכאורה לא היה בו מן ההכרח- כדי שנבין שהיא לא הסתלקה כדי להתחמק מתשלום, תוך ניצול הירדמותה של איזבל, אלא מאחר שהיא השיגה כבר את מטרתה: שחזור ליטופיו של ז'ורז). יתר על כן, גם איזבל הסכימה, למעשה, להיפגש עם האלמנה, ובמיוחד ללכת אתה לחדר בבית המלון, שבו מת ז'ורז', על מנת לשחזר את אהבתה עם ז'ורז'. עלינו לשים לב שהיא הסכימה ללכת עם האלמנה לבית המלון לאחר שהחליטה להפסיק לעסוק בזנות. זכור לי שעניין זה עורר בי מעֵין תמיהה או הפתעה בעת הצפייה בסרט, ולמלוא משמעותו ירדתי רק לאחר הצפייה, במהלך כתיבת המאמר. ואולם, כל זה אינו אלא מניע תת-מודע. באופן מודע, איזבל מתנהגת כאילו מדובר בעניין שבין יצאנית ללקוחתה- היא מקבלת כסף, היא מציעה כי היא תתפשט מבגדיה ונכנסת למיטה עם האלמנה.

יתר על כן, עצם נכונותה להיפגש עם האלמנה מבהירה לנו שלמעשה לפנינו ניסיון לא מודע של איזבל לשחזר את אהבתה לז'ורז', ובדיעבד אנו מבינים שלא במקרה (אך באופן לא-מודע. התת-מודע של איזבל מכוון את מעשיה!!!) היא סיפרה לאלמנה על ליטופיו העדינים של ז'ורז' את פניה, שבעיניה היו ליטופי אהבה (ואכן, נראה שכאלה הם היו). היא קיוותה, באופן לא-מודע, שהאלמנה תלטף אף היא את פניה, ובכך היא, איזבל, תחווה שוב מעין שחזור של אהבת ז'ורז' כלפיה, ולכן סיפרה לה זאת (איזבל,  טמנה, בפועל, מעין "מלכודת" מתוחכמת, גם אם לא באופן מודע, לאלמנה, ולמעשה גררה אותה לרצות לשחזר את ליטופיו של ז'ורז', שהיא, איזבל כה זקוקה להם, ולוּ גם רק כשחזור על ידי האלמנה) .

לעניין מורכבותו הפסיכולוגית של הסרט, רצוי שנשים לב גם לעניין צורת האקט המיני שמקיימת איזבל עם אלכס, שצוינה בפתיחת המאמר. היא מקיימת את האקט כשהיא יושבת על אלכס, כלומר, באותה תנוחה שבה היא שכבה עם ז'ורז' בפעם שבה הוא מת. כלומר, לפנינו, שוב, ניסיון לשחזר את האהבה שהייתה בינה לבין ז'ורז'. ראוי גם לשים לב (זכור לי ששמתי לב לכך כבר בעת הצפייה בסרט, אך למלוא המשמעות של דבר זה הגעתי רק לאחר הצפייה) לכך שבתחילה היא מסרבת להצעתו של אלכס לבוא עמו לחדרו, בטענה שהיא אינה מוכנה לכך במפגש הראשון ביניהם, שהינו בעל אופי של מפגש-אוהבים, אך כעבור שניות אחדות היא משנה, בהחלטה פתאומית, את דעתה ומוכנה ללכת אתו, זאת, כך אנו מבינים בדיעבד, משום שהכוח הפסיכולוגי המניע אותה לרצות לשחזר את האקט המיני שחוותה עם ז'ורז' ואשר בו הוא מת, חזק ממנה. כלומר, באופן מודע היא מנסה תחילה להתנהג כ"נערה הגונה", שאינה מוכנה "להיכנס למיטה" עם המחזר שלה כבר בפגישתם הראשונה כפגישת אוהבים (הם מכירים מקודם לכן, כאמור), אך, כך אנו מבינים בדיעבד, הצורך הפסיכולוגי הלא-מודע שלה בשחזור מפגש האהבה (כך היא רואה זאת, ובצדק, ככל הנראה, כאמור לעיל) שלה עם ז'ורז' חזק ממנה. לפנינו כאן דוגמא מצוינת לכך שהתפיסה הכוללת של התסריטאי, שכתב את התסריט, היא תפיסה שהפסיכולוגיה התת-מודעת של הגיבורה היא זו שמובילה אותה בכל צעדיה והיא אף גוברת על רצונותיה המודעים.

אכן, ניתן לומר שלפנינו סרט בעל מבנה עומק פסיכולוגי ראוי לציון ומרשים. העלילה כולה בנויה במלאכת מחשבת אמנותית שבה אין פרט מיותר, ולכל פרט יש משמעות במארג העלילה הכולל שטווה התסריטאי מתוך תפיסה אמנותית מופתית וְיִשְׂמוּ הבמאי והשחקנים בכישרון רב, באופן מעורר כבוד והערכה.    

סצנת המין האוראלי שמבצע ז'ורז' באיזבל, שאותה ציינתי בשלב מוקדם יותר במאמר, הינה משמעותית, שכן ברור שז'ורז' עושה זאת למען איזבל כמחווה של אהבה, שאינה מקובלת, כך יש להניח, ביחסי לקוח-יצאנית, וככל שהיא קיימת, היא קיימת בעיקר בין זוגות אוהבים. סצנה זו הינה משמעותית מבחינה נוספת. בסצנה מוקדמת, בטרם הפכה איזבל ליצאנית, הסרט מראה שהיא צופה בתמונות פורנוגרפיות ובסרטון פורנוגרפי. בסרטון רואים אישה השוכבת במיטה, המגלה סימנים ברורים של הנאה מינית. בסרטון רואים רק את פניה, צווארה וכתפיה העירומות, ואין רואים גבר הגוהר מעליה, ומכאן המסקנה היא שככל הנראה מבוצע בה מין אוראלי. להבדיל מכך, בהתעלסות שבה ז'ורז', שמתפתחים בינו לבין איזבל יחסים שניתן להגדירם כיחסי אהבה, מנסה לגרום לה עונג במין אוראלי, מתוך אהבתו אותה, היא אינה מגלה כל סימן להנאה. לכאורה, אין בכך דבר, אך לדעתי אין זה כך. יש לכך, לדעתי, משמעות רבה, בכך שהתסריטאי מבקש להסיר מעל הפרק באופן מוחלט את המניע של הנאה מינית כמניע לעיסוקה של איזבל בזנות- גם מניע זה נפסל, על מנת להותיר את המניע הפסיכולוגי כמניע יחיד. מכאן ניתן ללמוד עוד על מלאכת המחשבת של התסריטאי בסרט זה. לא במקרה הוצג הסרטון הנ"ל בשלב מוקדם יותר של הסרט. הוא נועד להנגיד בין מצבה של איזבל, שאינה נהנית גם כאשר יש כוונה ברורה (מצד ז'ורז') לגרום לה הנאה, על ידי מין אוראלי, שנועד למען הנאתה שלה בלבד, לבין מצבה של השחקנית בסרטון, הנהנית באופן ברור מהמין האוראלי שמבוצע בה. ההַנְגָּדָה הזו, שהצופים אמורים לשים לב אליה, נועדה להבהיר לנו שהמניע של איזבל אינו מיני (ולהותיר את המניע הפסיכולוגי כמניע יחיד). 

יצוין גם שבסצנת האוננות של איזבל, בתקופת טרום עיסוקה בזנות, ניכר שהיא נהנית, וזאת, לדעתי, כדי לומר לנו, בעת שאנו צופים בסצנת המין האוראלי ושמים לב שהיא אינה מגלה סימנים של הנאה, שאין לנו עניין עם נערה שאינה מסוגלת להגיע להנאה ממין, אלא שהמין אינו המניע שלה לעיסוקה בזנות, ובכך לחזק את הבנתנו שהמניע שלה הוא פסיכולוגי. גם סצנת האוננות משתלבת, אפוא, במארג המרשים של התסריט, שכן היא נועדה, ללא ספק, להשלים את פסילתו של מניע ההנאה המינית כמניע לעיסוקה של איזבל בזנות ולהותיר את המניע הפסיכולוגי כמניע יחיד.

אנו רואים, אפוא, כיצד שתי סצנות מתקופת טרום עיסוקה של איזבל בזנות, סצנת האישה בסרטון הפורנוגראפי וסצנת האוננות של איזבל, משמשות את התסריטאי על מנת לפסול, שתיהן יחדיו, את המניע של חיפוש אחר הנאה מינית כמניע לעיסוקה של איזבל בזנות, על ידי הנגדתן עם סצנת המין האוראלי שמבצע ז'ורז' באיזבל. ללא ספק, לדעתי, זו הסיבה ליצירתן של שתי הסצנות הללו. אכן, מארג מרשים ארג התסריטאי בסרט זה- מלאכת מחשבת אמנותית לעילא ולעילא. התסריטאי אינו אומר לנו את רעיונותיו אלה במפורש, אלא, אנו אמורים להגיע בעצמנו לתובנות אלה, על ידי גילוי ההַנְגָּדוֹת וההשְׁלמוֹת שבין הסצנות השונות. יתר על כן, "המינון" של הרמזים השונים הינו המינימאלי הנדרש. התסריטאי אינו הולם בראשינו ב"פטיש של חמישה קילוגרם" כדי שנבין את רמזיו, אלא נותן לנו רמזים עדינים ודקים ככל שניתן. למשל, כל עניין הרמז לשימושו של ז'ורז' ב"ויאגרה" מתמצה בתנועת מצלמה על כלי ותכשירי אמבטיה שונים, שביניהם מונחת חפיסה של כמוסות "ויאגרה", כאשר תנועת המצלמה כולה נמשכת כשתיים או שלוש שניות (לכל היותר) בלבד וכאשר אנו אמורים להבחין בחפיסת כמוסות ה"ויאגרה" ולהבין שז'ורז' נטל כמוסה זו. דוגמא נוספת הינה בכך שליטוף פניה של איזבל על ידי ז'ורז' במפגש הראשון ביניהם הינו קצר מאד (על כך ראה גם בהמשך). התסריטאי המצוין יצר תסריט אמנותי חכם, אינטיליגנטי ומתוחכם במידה מרשימה מאד. ראוי גם לציין את האיפוק הרגשי שנוקט התסריטאי-הבמאי (שחד הם, בסרט זה, כמצוין לעיל) בפרשת כמוסת ה"ויאגרה". יוצר אחר היה עשוי להפוך עניין זה למוקד דרמטי גלוי ומפורש ואולי אף רב-פאתוס, תוך הבלטת העניין שלמעשה ז'ורז' קיפח את חייו (כחולה לב אסור היה לו בתכלית האיסור ליטול כמוסת "ויאגרה", כאמור לעיל) כדי לחוות אושר אהבה שלם עם איזבל, שבה התאהב, על ידי הגשמת אהבתו. ואולם, התסריטאי- הבמאי פרנסואה אוזון נוקט גישה אמנותית מאופקת ומורכבת, אינו אומר דבר ישיר בעניין, ורק אנו, הצופים, האמורים לצרף פיסת מידע ועוד פיסת מידע ורמז ועוד רמז אלה לאלה אמורים לגלות עד כמה גדולה הייתה התאהבותו של ז'ורז' באיזבל, עד שהיה מוכן להסתכן סיכון ממשי בהקרבת חייו למען הגשמת האהבה הזו. בסוגה, זוהי אמנות במיטבה (כמובן, בסוגה, גם גישה אחרת, של הפיכת עניין כמוסת ה"ויאגרה" למוקד דרמטי גלוי ומפורש, הייתה עשויה להיבנות כמעשה אמנותי משובח, אך שונֶה).

יצוין, שהארוטיקה שבסרט הינה מעודנת ולא וולגרית. בסצנת האוננות, איזבל לבושה בבגד ים, ותנועותיה הארוטיות (בהיותה על המיטה) מבוצעות על-ידי חיכוך חלציה בעדינות וברכּוּת בְּכרית, ולא במגע ידני ישיר ו"גס". גם בסצנת המין האוראלי שמבצע ז'ורז' באיזבל, איננו רואים את ערוותה, ובכלל, בכל הסרט כולו אין רואים איברי מין, נשי או גברי, ואין וולגריזציה של המין או פורנוגרפיה-לשמה בסרט זה.

סצנה משמעותית נוספת להבנה שהמניע האמתי והעמוק של איזבל לעיסוקה בזנות הוא רצונה לזכות בתחליף לאהבת אב, מתרחשת בהצגת תיאטרון, תקופת מה לאחר המפגש הראשון שלה עם ז'ורז'. איזבל מגיעה להצגה ורואה במרחק מה ממנה את ז'ורז' עם אישה צעירה (מאוחר יותר מתברר שהיא בתו). זונה "רגילה", כך יש לשער, הייתה מנסה לחמוק ממפגש עם ז'ורז' והאישה שבחברתו בעת הצגת התיאטרון, אך לא איזבל. התנהגותה הינה תמוהה (זכור לי שכבר בעת הצפייה חשתי בכך שהסצנה תמוהה, לכאורה): היא עומדת במתכוון בסמוך לז'ורז' ולאישה שבחברתו ומביטה בו במבט נוקב, מפגיע ומתריס, מבט שאינו מַרְפֶּה לרגע, עד שהאישה שבחברתו של ז'ורז' קולטת את מבטיה ומפנה את תשומת לבו של ז'ורז', והוא רואה את איזבל וחומק ממנה עם האישה שבחברתו. ימים אחדים לאחר סיום הצפייה בסרט, כשנזכרתי בסצנה זו, בעת כתיבת מאמר זה, הבנתי (דומני) את מלוא משמעותה של סצנה זו: איזבל רואה בז'ורז' מאהב, לא לקוח, ובמבטה הנוקב היא מתנהגת כאישה נבגדת, המבקשת להוכיח את אהובה על בגידתו. סצנה זו מבהירה לנו שאיזבל אינה זונה "רגילה". היא מחפשת אהבה (תחליף לאהבת אב), ומשמצאה אותה, לדעתה, היא מתנהגת כאהובה נבגדת. גם המסרון ששולח אליה ז'ורז' זמן קצר מאד לאחר הסצנה הזו, ובו הוא קובע אתה מפגש נוסף (דבר לחלוטין לא צפוי, לכאורה, לאחר שחמק ממנה עקב מבטה הנוקב. אילו ביחסי לקוח-יצאנית היה מדובר, ז'ורז' לא היה שולח אליה את המסרון, אלא מתמיד בהתחמקותו ממנה), מלמד שמערכת היחסים שביניהם אינה מערכת רגילה של יצאנית-לקוח, ואנו מבינים שבמפגש הראשון התקיימה ביניהם מערכת יחסים הקרובה יותר לאהבה בין אוהבים מאשר למפגש מיני בין יצאנית ללקוח (רמז לכך קבלנו בתיאור הקצרצר מן המפגש הראשון, שבו ראינו רק ליטוף עדין שז'ורז' מלטף בו את פניה של איזבל, שבדיעבד אנו מבינים שהוא חלק מהמארג האמנותי העדין והמתוחכם שארג התסריטאי, וחיזוק נוסף לכך אנו מקבלים באחת השיחות שקיימה איזבל עם הפסיכולוג, שבו היא מתארת, תוך כדי כך שדמעות זולגות מעיניה, עד כמה היה ז'ורז' אדם עדין). 

לאחר שפֵּרשְׁתי את הסרט באופן לָכיד (קוהרנטי), המבוסס, לעניות דעתי, על יסודות מוצקים, ברצוני להתייחס לסצנה נוספת שבסרט, המתקיימת בטרם החלה איזבל לעסוק בזנות. בסצנה זו מתואר מצב של קיום יחסי מין בין איזבל לבין חברה הגרמני, המבוגר ממנה בשנים אחדות (הוא סטודנט, כבן עשרים וחמש לפי מראהו), על חוף הים, כאשר איזבל שוכבת על גבה ומביטה הצידה ורואה לפתע את אִמהּ המתבוננת בהם, בזוג המקיים יחסי מין, ומבטיהן נפגשים. מובן שראייתה את אִמהּ הינה מצב של הזיה ולא מצב אמתי, שכן בשלב מסוים האם נעלמת, כלא הייתה, ממראה עיניה של איזבל, דבר שכמובן אינו יכול להתקיים במציאות.

מהו פשר סצנה תמוהה זו, לכאורה? הפירוש הנכון לסצנה זו הוא, לדעתי, שאיזבל חשה באופן לא-מודע שאִמהּ אינה מוכנה לכך שהיא תקיים יחסי מין עם גבר במצב רגיל ו"תקני" של קשרי אהבה, שכן האם מבינה, כביכול, שבכול מצב כזה איזבל תבקש, למעשה,  למצוא לה תחליף לאהבת האב החסרה לה, והאם אינה מוכנה לכך, שכן יש בכך מעין מצב של גילוי עריות, ושל "תחרות" עמה (למרות שאביה של איזבל התגרש מהאם). לכן, כך מבינה איזבל באופן לא-מודע, הדרך היחידה שלה למצוא אהבה היא על-ידי עיסוק בזנות, שכן יחסי מין רגילים ו"תקניים" עם גבר, שאינו לקוח, אסורים עליה מִטַּעַם אִמהּ.

לדעתי, ואני משוכנע בכך לחלוטין, התסריטאי יצר סצנה זו כדי לענות על קושיה שהייתה עלולה להתעורר בקרב הצופים. נניח, כך היו אומרים לעצמם הצופים, שאיזבל אכן זקוקה לתחליף לאהבת האב, ולשם כך היא מחפשת אהבה אצל גברים מבוגרים ממנה. אם כן- מדוע שלא תחפש זאת אצל גברים באופן רגיל ו"תקני"? מדוע זה תרצה היא לעסוק בזנות על מנת למצוא גברים שישמשו לה כתחליף אב? התסריטאי היה חייב, מבחינת שלמוּת התסריט המורכב שבנה, לענות על קושיה צפויה זו, ולכן יצר סצנה זו, שממנה עלינו להבין שאיזבל חשה, באופן לא-מודע, שאִמהּ אוסרת עליה לקיים קשרי אהבה רגילים ו"תקניים", מהסיבות שציינתי לעיל (התנגדותה למצב של מעין גילוי עריות ושל מעין "תחרות" עמה), אך אם היא תקיים יחסי מין כיצאנית עם לקוחות, הרי שהיא יוצאת מתחום האיסור של האם, שכן קשרים כאלה אינם נחשבים בעיני האם כקשרי אהבה, אלא כקשרים למטרה כספית ותו לא. בכך, התסריטאי יצר אמנם תסריט מורכב עוד יותר, אך מבחינת שלמוּת התסריט, הדבר הינו נכון, לדעתי.

זהו סרט חתרני, שכן הוא מציג אפשרות שלא היינו רוצים לחשוב עליה, והיא שחסך בדמות אב ובאהבת אב עלול להביא לכך שקטינה תהפוך ליצאנית, ושבכלל- נערה "מבית טוב" תהפוך ליצאנית. סרט כזה עלול להטריד את מנוחתן של אימהות (וכמובן גם של האבות), שנפרדו מבעליהן מסיבה זו או אחרת ואת מנוחתם של הורים בכלל שהסרט מעלה בפניהם אפשרות שנערה "מבית טוב" תהפוך ליצאנית. ואולם, יחד עם היותו חתרני, הסרט הינו סרט אחראי, כפי שאפרט בהמשך המאמר. זו אינה חתרנות ניהיליסטית, אלא חתרנות אחראית.

סיכום:

לסיכום, ברצוני לציין שלא ניתן להגדיר סרט זה כפורנוגרפי, ככל שהגדרת פורנוגרפיה כוללת הצגת איברי מין מוצנעים של גבר ו/או אישה למטרת גירוי מיני של הצופים. הסרט אמנם נועז מבחינת מעשי ההתעלסות המוצגים בו, אך כל זאת ללא הצגת איברי המין המוצנעים של המשתתפים במעשים אלה, וכאשר מעשי ההתעלסות הינם חלקים אינטגראליים בעלילה, ויש לראותם, אפוא, כחלק מהעשייה האמנותית של הסרט, אמנם נועזת, כאמור.

ראוי גם לציין, שהתסריטאי של הסרט (שהוא, כמצוין בכותרת, גם הבמאי), שהוא ללא ספק יוצר חכם, מגלה אחריות. הוא ללא ספק חשב על כך שסרט זה, המציג קטינה העוסקת בזנות, עלול "לעודד" (אמנם כאפשרות נדירה מאד) קטינות לעסוק בזנות, או לפחות להעלות טענה כלפיו כי הסרט עלול "לעודד" זאת, ולכן, לדעתי, הוא שם בפיה של חוקרת המשטרה אזהרה, שהיא משמיעה בפני איזבל, כי יצאניות הופכות במקרים רבים לקורבנות לאלימות, למעשי אונס ואף למעשי רצח. אזהרה זו מכוּונת, לדעתי, לקהל הצופים (הצופות הקטינות במיוחד) ולמי שעלול לטעון כנגד התסריטאי טענה כנ"ל.

ומשפטי סיום אחרונים:

בעיניי, סרט זה הינו סרט מצוין ומרשים באיכותו, במיוחד מבחינת התסריט החכם והעמוק, העשוי כמלאכת מחשבת מרשימה, והמפליא גם לחדור למעמקי התת-מודע של הגיבורה הראשית, וגם מבחינת הבימוי, שהינו מעולה, מבחינת הצילום המופתי, במיוחד בצילומי התקריב של הדמויות, כגון האלמנה בעת שיחתה עם איזבל בבית הקפה ואיזבל בשיחתה עם הפסיכולוג, ועוד, ומבחינת המשחק המצוין של כל השחקנים המשמעותיים, כולל שחקני המשנה, כגון לקוחותיה של איזבל.

זהו אף סרט חשוב מבחינה רעיונית. בין אם התכוון לכך התסריטאי ובין אם לאו, סרט זה מציג בפנינו רעיון, שבעיה פסיכולוגית של חסך באהבת אב ובדמות אב, עלולה לגרום לנערה הסובלת מחסך זה להפוך ליצאנית. זהו רעיון נועז ואמיץ, וכאמור אף חתרני (בחתרנות אחראית, לא ניהיליסטית, כאמור לעיל). הרעיון שנערות או צעירות הסובלות מחסך באהבת אב ובדמות אב נמשכות לגברים מבוגרים הינו רעיון מוכר וידוע, שהפסיכולוגים וכן הקהל הרחב מכירים בו ומכירים מקרים רבים המאשרים אותו. אך מכאן ועד לרעיון שנערה הסובלת מחסך כזה תהפוך ליצאנית- המרחק עצום ורב. כאשר אנו מוסיפים לכך את מלאכת המחשבת האמנותית המרשימה שנארגה בתסריט ואת יתר מעלותיו של הסרט, כפי שפרטתי אותן בפסקה הקודמת, המסקנה בעיניי היא שזהו סרט חשוב.

הערה: קשה להתעלם ממדרש השמות שניתן למצוא בשמה האמתי (אִיזָבֶּל) ובשמה השאול ("לאה") של הגיבורה הראשית. "לאה" הינה אשתו הלא-אהובה של יעקב, כמוה כאִיזָבֶּל החשה שאביה שלא שלח לה מתנה חדל לאהוב אותה. ואשר לַשֵּׁם "אִיזָבֶּל", בהנחה שהוא השם המקביל, בצרפתית, לשמה של המלכה אִיזֶבֶל המקראית, "בת-אתבעל  מלך צידונים" ("מלכים א'" ט"ז ל"א), הרי הוא שמה של מלכה נוכרייה ושנואה (שהמקרא תולה בה את אשמת "התמכרותו" של בעלה, אחאב מלך ישראל, "לעשות הָרַע בְּעֵינֵי ה'", כי "הֵסיתה אותו" לכך- "מלכים א'" כ"א כ"ה), אולי אף זאת כתחושתה הנ"ל של איזבל כי היא כנוכרייה בעיני אביה וכלא-אהובה עליו.

צעירה ויפה / פרנסואה אוזון - טריילר

תגובות

תודה על המאמר על סרטו של אוזון

תודה על הביקורת המעולה. הסרט יצא בצרפת כבר ב-2013 אך לא הלכתי לראותו משום הפרסומת סביבו ששמה דגש על הפן הפורנוגרפי שעכשיו אני מבינה שאינו ממש קיים. לעומת זאת ראיתי שני סרטים אחרים של פרנסוא אוזון ושעליהם אני ממליצה מאוד. גם הם מהווים מעין מותחנים החוקרים את נבכי התת מודע בכשרון עצום: "ברכת שחייה" משנת 2003 עם שרלוט רמפלינג ולודיווין סנייה ו"מתחת לחול" משנת 2000 עם שרלוט רמפלינג.

ובהזדמנות זו אני ממליצה גם על סרט נוסף בכיכובה של לודיווין סנייה המצוינת, סרט של הבמאי אלן קורנו שנפטר אגב כמה ימים אחרי שסרטו זה יצא לאקרנים ב-2010: "פשע אהבה" עם כריסטין תומס סקוט ופטריק מיל. סרט שדומה לאלה של אוזון.

והרי קישורית לאתר הרשמי של אוזון הכולל גם גרסה אנגלית:

http://www.francois-ozon.com/

בכנות אני לא מבין

בכנותת אני לא מבין איך אפשר לאהוב את הסוג הזה של קולנוע (או מה שמכונה "סרטים זרים"). הם כל כך איטיים עד ששום דבר לא קורה בהם. בתור צופה את מחפש כל הזמן פרשנויות והסברים לכל מה שאתה רואה כדי להפיג את השעמום, כי אם לא תעשה את זה , אז מהר מאד תרדם בכיסא (בייחוד שאתה הולך לצפות בסרט אחרי שבוע עבודה מעייף). לפחות בתי הקולנוע היום מאובזרים במערכות ישיבה נוחות יותר - זה חצי נחמה

לששיק ושי

בכנות אני לא מבינה איך אפשר להגיד דברים כאלה על סרטים של פרנסוא אוזון, במאי גאוני שסרטיו מרתקים ועוצרי נשימה

תודה על הסקירה

קולנוע צרפתי משובח.
אם כי אני חייבת לציין שגם הכמיהה לאב ניראית לי הסבר לא מספק להתדרדרותה של נערה לזנות.
נראה לי שניתן "לסחוט" רמזים נוספים מהסרט ואם לא, אז התסריט פשטני מידי

ועוד על הסרט

לא ראיתי כאמור את הסרט אבל ההסבר של חיים ספטי נראה לי עמוק משכנע מספק ומורכב. עם זאת אני מצרפת קישורית להסבר שונה לגמרי של אותו סרט מאת פסיכולוג צרפתי אשר מדבר על החפצה עצמית בגיל ההתבגרות:

http://leplus.nouvelobs.com/contribution/928522-jeune-et-jolie-de-francois-ozon-une-parabole-des-comportements-a-risque-des-ados.html

בקשה מאורנה

אורנה, הקישורית שהעברת אינה פועלת. כדי שקישורית תפעל, עליך "לצבוע" אותה לצבע כחול. מיד לאחר העברת הקישורית עליך ללחוץ על "אנטר", ואזי הקישורית "תיצבע" ותהיה פעילה.

ניסיון שני להעברת קישורית

http://leplus.nouvelobs.com/contribution/928522-jeune-et-jolie-de-francois-ozon-une-parabole-des-comportements-a-risque-des-ados.html

לחיים ספטי

לא הצלחתי לעשות כפי שאמרת לי. כשלחצתי על "אנטר", הקישורית נמחקה. אבל אתה יכול לצבוע בעצמך את הקישורית הלא פעילה, להעתיק אותה ולהדביק אותה לגוגל ואז לגגל בעצמך והאתר או המאמר יופיעו..

עבודה פרשנית מעמיקה

על אף שלא ראיתי עד כה את הסרט, הרי הפרטים שהביא מר ספטי ידידי מבהירים אותו היטב גם למי שלא צפה בו. לפי כך ארשה לעצמי להתייחס כמי שהסרט מוכר לו ואומר כי זו עבודה מעולה ומפתיעה של חיים ספטי, גם מבחינת נושאה (עד כה הכרתיו כמשורר, ולאחרונה אף ככותבם של סיפורים קצרים), וגם מ בחינת היקפה. על אף שאומר, בצניעות, שאיני שלם, בדעה אישית, עם ההגדרה של "רשומון", (כשמו של הסרט היפני הידוע שטבע את המושג), כי הרי לא מובאות בסרט דרכי התרחשות שונות, אולם אני מבין את התחושה הרשומונית של מר ספטי, המצויה ברובד עמוק, ואכן נעשתה כאן עבודה מעמיקה ביותר ודקדקנית מאוד בכל הקשור לפרשנות שמביאה את הרבדים השונים של המודע והבלתי מודע, באופן שמעורר בי הערכה רבה.

הגלוי והסמוי - הסמוי שבגילוי

לאחר זמן די רב, הגעתי סוף סוף לרשימה זו, שהייתה מסומנת אצלי כ' חייבים לקרוא'. ואכן, לא טעיתי. טוב שהייתה לפני חובת הקריאה, שכן זכיתי לחוויה מרתקת. קל היה לי לעקוב אחר המארג החכם שמדבר על מארג תסריטאי חכם, שכן, גם אני מסכימה כבר מלכתחילה שבכל גלוי ישנו תמיד גם סמוי, ולא כל הנאמר בגלוי ובפשטות הוא ורק הוא הדבר. תת המודע הוא חלק בלתי נפרד מההתנהלות שלנו, של אדם, של בן אנוש.
חיים, הפלאת לנתח ולהציג את טיעונך ויצא שחבשת לראשך בו זמנית את כובע הפרקליט המציג את טיעוניו ואת כובע הפסיכואנליטיקאי המסיר את הערפל ואת המסך. אני מסכימה עם כל טיעונך, כי אין לי ספק בכלל, וגם בעניין זה בפרט, שלהתנהגות כל שהיא, על אף שהיא מנומקת בפשטנות ובמניעים לכאורה נורמטיביים, ישנם מניעים אחרים לגמרי, נפשיים, עמוקים. התנהגות, שבה 'הטייס האוטומטי' שלנו, קרי, תת המודע מנהל אותנו ( במקרה הנדון את אזבל/לאה). היה מרתק לקרוא את הניתוח, ועל אף שלא ראיתי את הסרט, הצלחת לתאר את הסרט ברמת התיעוד, להציג את הפשט, ולהביא אחר כך את הדרש.
אני מסכימה אתך שיש כאן אמירות חתרניות, והדברים הם לא רק כפי שהם נראים ונשמעים, אלא הם נלמדים מתוך מה שהם נראים ונשמעים. וצדק הבמאי שלא הגיש אותם לצופים עם 'כפית בפה', אלא השאיר אותם ברובד הפנימי, הסמוי. בבחינת תרצו תפענחו, לא תרצו לא תפענחו. ויותר מכך, ובכך אתרום את חלקי לדבריך, במאמרך המצויין, ואומר. שמאחר והסרט מספר לנו דרך עובדות משהו על תת המודע, הרי סביר שהוא עצמו, הסרט, ישאיר את המסרים האלה סמויים משהו, בדומה להתנהגות של תת המודע. רוצה לומר, גם לסרט עצמו כסרט, מסתבר, יש תת מודע, כלומר, רבדים סמויים.
תודה חיים, על מאמר מצויין.
ועתה איני יודעת אם אני רוצה ללכת לראות הסרט. נדמה לי שבאמצעות מאמרך כבר ראיתי אותו.

תענוג לקרוא את הניתוח של חיים

תענוג לקרוא את הניתוח של חיים על הסרט, ניתוח המציג מארג שלם שלמביט על הנושא האמור כמעט מ 360 מעלות.
הביקורת עצמה היא מעשה יד אמן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חיים ספטי