אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המלצה להענקת פרס ישראל בתשעז לאמנות פלסטית לאמן איתמר סיאני


התמונה של עמוס אריכא
איתמר סיאני, נולד ב 1940 בתימן

איתמר סיאני, נולד ב 1940 בתימן

יסלחו לי חברי ועדת הפרס לאמנות פלסטית על שאני מפנה את המלצתי זו גם לציבור הרחב, מכיוון שאני חושש שמא יחמוק הצייר הנפלא הזה שקם מיהדות תימן מעיניהם של אלה העלולים להחמיצו. אין אמן מזוהה יותר מאיתמר שעלה לארץ כילד ב"מרבד הקסמים", חונך ב"כפר הנוער שפייה" והגיע להישגים נדירים, ביניהם הפליא לתת ביטוי אמנותי לעליית יהודי תימן כשמערכת הקוממיות הגיעה לשלביה האחרונים. קהילת יהודי תימן ראויה היתה מכבר שאמן בעל ייחוד כאיתמר ימנה השנה בין זוכי פרס ישראל.

* 

איתמר סיאני שבימים אלה מלאו לו 78 שנים, נחשב מכבר לאחד האמנים המקוריים ביותר בישראל. הוא עלה לארץ בהיותו ילד בן שמונה מתימן, בשלהי מלחמת העצמאות בשנת 1949, במסגרת מבצע "מרבד הקסמים". כישרונו הנדיר והמקורי הסב אליו מיד תשומת-לב, שכן ניכר בו כבר משחר נערותו כמי שנולד ובורך בחותם ביטוי ושליחות יצירתית הקובעים לו מחד מעמד של אמן בכיר השולט בכל רזיו מקצועו ומתעמק בעולמו לזהות את שורשי זהותו וצמיחתו ממי שנולד בתימן לאמן מגובש בעל אמירה יוצאת-דופן.

מי שמבקש למצוא ביטוי לארץ-ישראל של ישראל מאז הקמתה ועד ימינו אלה – ימצא ביטוי זה בעושר בלתי רגיל בבדיו, ברישומיו ובתחריטיו של האמן; מנוף ועד האדם. תחילתו כצייר בעל עקבות ברורים של אקספרסיוניזם שמכחוליו עסיסיים כמו  אלה של חיים סוטין וחיים אתר איש עין-חרוד. אך שיעורו צומח למעלת אמן בשל וסוחף בתבונת-יוצר שקרבה אותו למופשט רגיש ולירי.

בשנות השבעים של המאה הקודמת, הוקמה ועדה ציבורית לקידום הופעת אלבום מיצירותיו של האמן. בוועדה זו היו חברים: רחל בן-צבי-ינאית, מרסל ינקו, ישראל ישעיהו, מנשה קדישמן ומשה קול. חברי הועדה ביטאו ייצוג של רבים דורשי הערכה והוקרה ליצירת האמן. האלבום הקרוי על-שם האמן, "איתמר", הוצא לאור בשנת 1979 בסיוע משרד החינוך והתרבות האגף לתרבות ולאומנויות, והמרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח.

היטיב לבטא את הערכה המקצועית בה זכה  איתמר, הסופר אריה ליפשיץ, איש ירושלים, שהיה גם מבקר ספרות ואמנות מוערך ואספן נודע, שטרח על כתיבת המבוא לאלבום האמן. ראוי לחזור על ציטוטים אחדים מאותו מבוא משכיל: " כבר בשנים הראשונות להיות (איתמר) בכפר (הכוונה לכפר מאיר שפיה של עליית הנוער), הוא נשלח ללמוד במכון לציור וזכה בהדרכתם של הציירים הנודעים מרסל ינקו, משה מוקדי, צבי מאירוביץ, יעקב אגם, פרופ' יוסף שוורצמן ויוחנן סימון. תערוכותיו הראשונות הראו לצופים ולמבקרי אמנות כי איתמר נאבק על עיצוב מקורי ומעמיק של עולמו הפנימי.

"קודם כל נמשכה ידו אל ציור פורטרטים  של נערים ונערות כמוהו, ואל אנשים שמזלם לא האיר להם פנים. דמויותיו וכן תמונות הנוף שלו צוירו מתוך עצבות פנימית, לרוב תמונות בצבעים כהים ולפעמים גם קודרים. אותם במרוצת השנים כאשר נתבהרה דעתו ואופק ראייתו נתרחב, היו ציוריו מבטאים  מזיגה נאה של מציאות ודמיון –  קו חזק של התרשמות ריאליסטית-פיגורטיבית, וחדירה אל המהות הסמלית של הנושא המצויר."

בהמשך מוסיף המבקר: "איתמר השתתף בתערוכה הגדולה של ציירים ופסלים מבוגרי עליית הנוער ב-1963-4, שהוצגה בירושלים, בעין חרוד, חיפה, תל-אביב ופתח-תקוה. התערוכה נפתחה ע"י הצייר מרדכי ארדון ובה זיכוהו שופטים ומבקרי אמנות בפרס הערכה. הוא היה לצייר בעל ייחוד, שרגש-האחריות מוליכו אל הייעוד האמנותי. תמונותיו מתפתחות מעצם הצבעוניות הרוטטת, מכוח דמיונו ומהטמפרמנט שבו לקומפוזיציה ציורית.  הגואש שלו קליל כאקוורל ובבדי השמן נארג הקו הרישומי בהיר וצלול. עדינות-נפש מובעת גם בעבודותיו בציפורן ובגיר." 

בתחילה היתה תקוותם של אישים אלה, שיצא ממנו "צייר" של ממש, אבל במקביל להתפתחות אישיותו כיוצר הם קיוו ליותר; באחת משיחותי עם אריה ליפשיץ הוא הודה כי בסתר לבם מוקיריו של איתמר האמינו שיהיה בציוריו הקסומים גם שליח-ציבור שבכישרונו ינציח אירועים מפרשיות חייו המשתלבים בחיי כולנו, ואף יתמקד באחד ממפעלי העליה מהמופלאים שידענו לאחר ההכרזה על עצמאותה של מדינת ישראל, העלאתם של יהודי תימן בעיצומה של מלחמת העצמאות, מבצע "מרבד הקסמים" ב-1949. תקווה זו נתקיימה. חילץ במטוסים את רוב יהודי תימן שהצטופפו עד אז מחשש לחייהם במחנה עליה מיוחד.  המבצע  נודע גם בשמות אחרים כ"ביאת המשיח" ו"על כנפי נשרים". בין אלה שבאו היתה גם אלמנה צעירה ואיתה ארבעת בניה הקטנים, אחד מהם נודע לימים כאיתמר הצייר.

מחד הוא התברר כצייר שנושא העולם הרותח שמסביבו בוער בעצמותיו, מאידך הוא התגלה בכל שיעורו כצייר שכל נושא מעניין אותו וכל נושא מסקרן אותו ובעצם הוא אמן רב-שכבתי שאינו חושש למתוח את גבולותיו ולהעמיד במבחן פעם ועוד את כישרונו הכובש, כולל העלאת זיכרונותיו כחיים. במקביל הוא נחשב כיום ל"צייר של ציירים", תואר בו נוהגים האמנים עצמם לכנות צייר המשפיע באישיותו וביצירותיו על יוצרים אחרים.

בתוך כל מעגלי היצירה שלו ניתן לאתר בהם סימנים המעידים גם על הקשר ההדוק ביניהם, עד להתמזגם לערוץ יצירתו החשוב המנציח את עליית בני עדתו מתימן. בין מאות יצירותיו, נמצאת סידרה של ששה-עשר תחריטים גדולים בהם רשם וחרט להפליא דמויות שונות מבני העדה התימנית, והם עדות למרחבי כישרונו. במקביל הוא גם רשם רישומים רבים אחרים, וכל אלה שימשו אותו כמתווי הכנה לסדרת ציורי שמן גדולים אותם צייר במשך שנים רבות בשפיה, המתארים מעמדים מרשימים בעוצמתם מימי מרבד הקסמים. 

בציורי שמן גדולים אלה מתגלה איתמר במיטבו, בהתגבשותו לאמן מוערך, מקורי ובעל ביטוי המציב אותו בשורה הראשונה. בציורים המרשימים ומעוררים השתאות הוא הנציח את "ביאת המשיח" תוך שהוא מקרב את צופיו למעשה הגדול של איחוד בני העדה עם קודמיהם בארץ שעלו ביוזמתם ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה. ציורים אלה מתאפיינים בקומפוזיציות מורכבות וצבעוניות בריקמה נדירה והם עדות נאמנה לכך שמילא בשלמות אחר כל התקוות שתלו בו בתחילת דרכו.

בשנת 1979, שנים אחדות לאחר שובו של איתמר מהשתלמות ממושכת בגולדסמיט קולג' הנודע בלונדון, יצא לאור בישראל אלבום מרשים מתחריטיו המתמקדים ביהדות תימן. תחריטים מעולים אלה חושפים אותו גם כאמן רישום מעולה. אין זה פלא שרבים עמדו על תרומה זו שלו לתולדות השבט התימני כחלק בלתי נפרד מהתרבות העברית האמתית שנוצרה כאן.  החומר הזה ועשרות רבות של ציורי שמן מחיי היהדות התימנית, כולל הפרק המופלא של "מרבד הקסמים", הם נכס צאן ברזל של האמנות הפלסטית המקומית – אף מעבר לגבולותיה.

בין יצירותיו בנושא בני עדתו נמצאים ציורים מונומנטליים, הראויים להיתלות בכנסת ישראל, בבית הנשיא, כסמל לאחדות העדות בישראל, והן חשובות לא פחות מציורי ראובן הגדולים. אמת חשובה יצוקה במשפט המסכם נושא זה באשר כתב אריה ליפשיץ על הישגו של איתמר כהיסטוריון בצבע, והגדיר את כישרונו הפורץ כ"מתנת שמיים": "איתמר עשה את יהדות תימן חומר ליצירתו. הוא מלקט את הדמויות מתוך תצפית אישית ומסמיך אותן זו לזו עד בריאתן מחדש – והנה היא עדה דתית ולאומית המוצאת תיקון לחייה הגשמיים והחופשיים כאחד."

אכן, דבר נפל בימים אלה ממש. אנשי האקדמיה לפרסם נובל העניקו השנה את הפרס לספרות לטרובדור האמריקני היהודי, בוב דילן. החלטה נועזת זו שינתה את כללי המשחק, וראוי שתעמוד מול שופטי הפרס לאמנות הפלסטית גם כאן, בתוכנו. איתמר אינו משתייך לזרם או קבוצת אמנים כלשהי בארץ, הוא זרם מקורי לעצמו. הוא הטרובדור הקסום בצבע ובקו בכל תחומיו – והוא ראוי לפרס ישראל מכל בחינה – על רקע ימים אלה בהתנגשות (או בקירוב) תרבויות בארץ.

עשור לפני מותו השמיע מנשה קדישמן דברי פתיחה והערכה על האמן באחת מתערוכותיו האחרונות של איתמר ובין דבריו הדגיש: "איתמר סיאני הוא נכס תרבותי – צייר נפלא, אמן אמיתי שלא מוותר לעצמו בחיפוש אחרי ביטויים חדשים, כל הזמן מתפתח וחוקר. הוא חינך עשרות אמנים צעירים לאהבה ולרגישות והקים בשפיה את משכן האמנות שלו, שגם הוא נכס תרבותי אמיתי."

ואסכם: למרות הישגיו הרבים כאילו לא די לו בכך והוא אינו חדל מלהתפתח, כובש לעצמו עוד צעד, הופך את שפיה נחלת אלוהים קטנה שלו, ומשתף באמצעותה את כל אלה הרבים שמבקשים להתרשם ולחלוק מחסד כישרונו.  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא