אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מדיניות מסתננים בישראל


מדיניות מסתננים בישראל

ברוב שופטי "הגוש האקטיביסטי" במותב השופטים פסק בג"ץ באופן חסר תקדים לבטל תיקון חקיקה בחוק המסתננים בפעם השניה לאחר שתוקן. זה גורם להתנגשות ערכים בינו לבין הרשויות המחוקקת והמבצעת שבבסיסה ערכים מתנגשים: "זכויות אדם אוניברסליות" מול שמירת עקרונות ממלכתיים, לאומיים, דמוגרפיים שכוללים: "הפרדת הרשויות השופטת, המחוקקת והמבצעת", "שמירת החוסן, הלכידות והבטחון הלאומי של מדינת ישראל" ויכולות ישראל להיות "דמוקרטיה מתגוננת".

 במדינת ישראל מתבצעת מאז 1992 "מהפכה חוקתית", שכוללת "אקטיביזם-שיפוטי", "חקיקה שיפוטית", "פרשנות שיפוטית מרחיבה", והפעלת "שיקול דעת שיפוטי מרחיב" על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. לתהליך זה לא שותפים כל שופטי בית המשפט העליון בפסיקותיהם. תהליך זה התגבר בעקבות חקיקת שני חוקי יסוד מ-1992: חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", וחוק "חופש העיסוק". שני חוקים אלה אינם חלק מחוקה תקפה, מאחר שמעולם לא התקבלה עד כה חוקה במדינת ישראל, מהקמתה ועד ימינו אלה. לשני חוקים אלה, שבהם סעיפי יציבות ונוקשות – מיוחסת חוקתיות על ידי שימוש בפרשנות הפסיקתית המרחיבה של בית המשפט העליון בעיקר בשבתו כבג"ץ. לכאורה, בין היתר, יש בהם מעין "הסמכה-חוקתית" לביטול חוקים באקטיביזם ובחקיקה שיפוטיים. הדברים הלכו והתגבשו בפסיקה בהדרגתיות בעיקר מאז נשיאותו של השופט בדימוס אהרון ברק. כן נדונו תהליכים אלה בהרחבה בכתבים משפטיים תיאורטיים.

צריך לציין ששני החוקים האמורים, חוקקו בהליך רגיל, מבלי שהמחוקקים שחוקקו בכנסת את חוקי היסוד האמורים, בקוורום קטן, התכוונו, לכאורה, לחוקקם כחוקים חוקתיים, שהם בגדר חוקה.

בבג"ץ קיימת מגמה מתמשכת של יצירת "התנגשות" בין הרשות המחוקקת והמבצעת לבין זו השופטת. תופעה זו הולכת וצוברת תאוצה תהליכית. הכל בהעדר חוקה בישראל ו/או בהעדר קיום בית משפט לחוקה בישראל, ו/או בהעדר קיום חוק יסוד חקיקה שיקבע גבולות וסייגים להתנגשות הרשויות. קיים עדיין אין בחקיקה הישראלית "פסיקות התגברות", הנוגעות לביטול חוקים השנויים במחלוקת בין הרשויות, באמצעות פסיקת בג"ץ. הכל כדי שיתנו לרשויות המחוקקת והמבצעת פרורגטיבה שלטונית להעביר חוקים מתוקנים לאחר פסיקת בג"ץ. וכדי שלא ייפסלו פעם נוספת בבג"ץ, כפי שקרה הפעם עם "חוק המסתננים" מה שהביא את ההתנגשות בין הרשויות השיפוטית והמחוקקת לשיא.

תופעת בג"ץ קיימת בישראל בלבד, כתוצאה מהאנומליה של העדר חוקה, שבה שרויה מדינת ישראל מאז הקמתה (גם בהודו קיים מוסד דומה, שמוּתָן על ידי הרשויות המבצעת והמחוקקת בתקופת אינדירה גאנדי – ראשת הממשלה ההודית בעבר). צריך לציין שקיום בג"ץ במתכונתו הנוכחית מותנית בלגיטימציה ציבורית רחבת היקף. צריך להדגיש שככל שהחלטות בג"ץ שנויות יותר במחלוקת ציבורית נורמטיבית וערכית בציבור הישראלי, כך תפחת הלגיטימציה, הסינכרון והסינרגיה בהתייחסות החברה הישראליות אליו, דבר שיפגע במעמדו ויאפשר לממשלה ולכנסת לשנות את מעמדו בחקיקה או בחוקה עתידית.

בבג"ץ מתקיים זרם סופר-אקטיביסטי של זכויות אדם, זאת, במקביל לגישות אחרות של שופטים אחרים שלא סוברים כך. רק גיוון ומיתון עמדות יסודיות ועקרוניות בו יחזק את מעמדו הציבורי-הלגיטימי. מודגש שאין מונוליתיות בבית המשפט העליון בשום נושא.

גם המרכז-שמאל הפוליטי במדינת ישראל צריך להבין שהלך הרוח בציבור נוטה יותר ויותר ל"לאומיות גוברת", ולכן רק רגישות לציבור ולמאווייו, כמו בתקופת מפא"י ה"ממלכתית" של דוד בן גוריון יתאפשר לו לחזור אי פעם בעתיד לשלטון. הדברים מכוונים למפלגות: "העבודה", "מר"ץ", "התנועה" ו"יש עתיד". מפלגות אלה צריכות להבין שאין רוב הציבור שהוא "העם הריבון הבוחר", תומך בפסיקות מסוג בג"ץ המסתננים השני, ואין זה נכון מבחינת ההתנהלות ה"ריאל פוליטית" שלהם, לתמוך בפסיקת הפסילה השניה של חוק המסתננים, כי זה מנכר את הציבור, ומנציח את נחיתותן הפוליטית בזירה הישראלית.

צריך להדגיש כי כבוד נשיא בית המשפט העליון המכהן, השופט אשר גרוניס, קבע בדעת מיעוט בבג"ץ המסתננים, ובניגוד לעמדת גוש האקטיביזם השיפוטי בבית המשפט, בין היתר, כי אינו מסכים לקביעת הנורמות על ידי בית המשפט העליון בלבד, ללא השארת מרווח תימרון ממשי לבית המחוקקים (צריך להדגיש שבדמוקרטיה מייצג הפרלמנט את "העם הבוחר הריבון" ומאווייו). עמדות עקרוניות דומות הגורמות אי התערבות גדולה מדי בחקיקות הכנסת יוצגו בעבר, על בסיסים שיפוטיים, בין היתר על ידי השופטים בדימוס: משה לנדוי ז"ל, מאיר שמגר, מנחם אילון ז"ל, אדמונד לוי ז"ל, יעקב קדמי ואחרים, ועל ידי שופטים מכהנים כיום כמו, בין היתר: אשר גרוניס, אליקים רובינשטיין, חנן מלצר, ניל הנדל, יצחק עמית ונועם סולברג.

צריך להזכיר כי גם העיתונאי והפרשן אמנון אברמוביץ, שאינו איש ימין, מבקר במאמר מ-2.10.2014 בעיתון "ידיעות אחרונות" את פסיקת בג"ץ המסתננים, נשוא מאמר זה.

צריך לציין לטובה את ממשל בנימין נתניהו וגדעון סער כשר פנים, שפעלו באופן ממלכתי ואפקטיבי לפתרון בעיית המסתננים שנוצרה כתוצאה מחוסר טיפול מערכתי נאות לכאורה בתקופת כהונת שר הבטחון אהוד ברק. חקיקות שני התיקונים לחוק המסתננים שנפסלו על ידי בג"ץ, נעשו בתאום ובהתייעצות עם ארגון הפליטים והמהגרים של האו"ם. רשות ההגירה במשרד הפנים פעלה ופועלת בהתאמה להמלצות האו"ם ובייעוץ משפטי צמוד, כולל בהתייחס להקמת מתקן "חולות" בנגב. הכל נעשה לאור לקחי אירופה מחד וארה"ב בגבול מקסיקו מאידך גיסא. כל ההסדרים נעשו כדי למנוע גירוש מהיר ללא בירור מוקדם.

ונשאלת השאלה האם ישראל צריכה להיות יותר צדיקה מהאפיפיור? ברוח ארגוני זכויות האדם, שחלקם מושפעים מהלכי רוח "פוסט-ציוניים", שלא מסייעים בלשון המעטה לקיימותה ולשרידותה ארוכות הטווח של מדינת ישראל, ואשר יש להניח, לכאורה, שבטחונה, חוסנה ולכידותה של מדינת ישראל וכן עצם היותה "דמוקרטיה מתגוננת" לא עומדים בראש מעייניהם.

צריך להדגיש שבחוק למניעת הסתננות 1954 נקבע, בין השאר, שדין מסתנן 5 שנות מאסר. מסתנן הוא מי שלא נכנס לישראל דרך מעבר גבול חוקי ובאופן חוקי, לפי חוק הכניסה לישראל.

נסיבות מקלות לפי אמנות בינלאומיות המחייבות את מדינת ישראל הוא לתת מקלט ל"פליט", שהוא גולה אידיאולוגי על רקע פוליטי או דתי, שהוא נרדף ושחייו בסכנה. זו לא המציאות הנוגעת לרוב המכריע של המסתננים, שהם "מהגרי עבודה לא חוקיים", ולא דיסידנטים נרדפים במדינותיהם.

חוק הכניסה לישראל – 1952 מטיל, בין השאר, אחריות על רב חובל של אונייה, אחראי על מטוס או על כלי הסעה אחר, שהביאו לישראל אנשים שלא רשאים להיכנס אליה – להוציאם ממנה לפי הוראת שלטונות ישראל, או שאנשים כאלה יוצאו בדרך אחרת על ידי המדינה לאחר שהותם במשמורת. פרוצדורה דומה מופעלת באירופה ונקראת "החזרה חמה" לארצות מוצאם של המסתננים, או לאלג'יריה או ללוב בצפון אפריקה, שבינן לבין האיחוד האירופאי יש הסכמות מיוחדות לכך. צריך להדגיש כי על כל מדינה לשמור על ריבונותה כולל גבולותיה, האוכלוסיה שלה, כולל זו הנכנסת, וסדרי ממשל דמוקרטי תקין, שכוללים "הפרדת רשויות".

צריך להזכיר גם את מסמך מדיניות ההגירה הרצויה מ-2009 שכתבו פרופסורים עם בולטות ונראות ציבורית שאינם אנשי ימין. מדובר בשני חתני פרס ישראל, הפרופסור למשפט אמנון רובינשטיין ופרופ' שלמה אבינרי למדעי המדינה בשיתוף עם פרופ' רות גביזון למשפטים, ובתמיכת הדמוגרף פרופ' ארנון סופר. המאמר התפרסם בעיתון "הארץ" ביום 14.10.2009 תחת הכותרת "מומחה לדמוגרפיה: יש מחיר לאומי לאי-גירוש זרים" (ניתן למצוא בגוגל). המסמך הוגש לנשיא דאז שמעון פרס.

לסיום: ציטוט מדברי פרופ' ארנון סופר: "לפני שפותחים את השערים, צריך להבין שישראל היא המדינה הצפופה ביותר במערב. תופעת האלימות גואה, תאונות דרכים מתרבות בכבישים, קשיי חינוך, הצפת בתי משפט בתיקים – כל אלה הם ביטוי לכך. המהגרים רק מרעים את המצב. יש לנו בעיות משלנו עם אוכלוסיות הבדואים (בנגב) ושילוב העולים מאתיופיה. מדוע אנו לוקחים על עצמנו בעיות חדשות?

תגיות: 

תגובות

לקחת את דבריו של ארנון סופר

לקחת את דבריו של ארנון סופר ולחקוק אותם בסלע!
ככה זה שיושבים להם שופטים במגדל שן שמנותק מכל ההוויה הישראלית, מגדל שן שהוא לא יותר ממגדל קלפים משום שאם ישראל לא תצליח להתגונן כדמוקרטיה, בג"צ הוא הראשון שיאבד זכות קיום.
למעשה הערכים השיפוטיים הם לא אוניברסאליים מנותקי תלות במקום וזמן. נהפוך הוא, אין להם זכות קיום ללא מדינה חזקה שאוכפת את הדמוקרטיה גם באמצעים שעלולים להיראות לעיתים כפחות דמוקרטים בעיניו של איש שמאל הזוי

בג"ץ---- השעיר לעזאזל המודרני

צר לי כי גם אתה עלית על הגל ,האנטי בגצ"י" אתה מזכיר את חוק ןחירותו משנת 1992 שופטי בית המשפט העליון קבעו ברוב מוחץ שהצעת החוק שהביאה הממשלה סותרת חוק זה ולכן פסלו את עמדת הממשלה. השופטים גילו מסירות ונאמנות לתפקידם מה רצית?שיעצמו עיניהם?פסיקתם הגיונית בהחלט ! קיימת אכן בעייה כאובה של המסתננים מאפריקה אבל ההתגוללות הבלתי מוצדקת על בית המשפט מאפשרת לרשות ההמבצעת לחמוק מכשלונה בטיפול בנושא. ממשלת ישראל במדיניותה הבטלנית והבלתי אחראית הפקירה במשך שנים את גבול ישראל מצרים
אפשרה לעשרות אלפים לחצות את הגבול הממשלה(ולא בג"ץ) ריכזה את כל המסתננים בדרום תל אביב . הממשלה בורחת מהתמודדות בנושא
היא באמת רוצה שבג"ץ יאשר לכלוא אנשים לתקופה של שנה ללא משפט ללא אישום אך ורק לייצר הרתעה ? נניח לרגע שבג,ץ יאשר זאת כמה מסתננים ניתן לכלוא בחולות?כמה אלפים ! אולי שמונת אלפים מה זה כבר יפתור ?הרי מדובר בכמה עשרות אלפים
לדעתי יש להשלים עם היות אותם עשרות אלפי בישראל במקביל לבצע מספר פעולות 1. לחסום גבול ישראל מצרים לדאוג להפסקה מוחלטת של ההסתננות 2 את האוכלוסייה האפריקאית המצטופפת בדרום תל אביב לפזר במקומות שונים בארץ ולנסות לשלבם בעבודות שונות כעובדים זרים.
כלומר: להשלים עם עובדת קיומם של המהגרים שכבר חיים בישראל ובמקביל לדאוג להפסקה מוחלטת של ההסתננות ולהבהיר את זכותה המלאה של ישראל להתוות לעצמה מדיניות הגירה הנאמנה לאינטרסים של אזרחי ישראל והתואמת את אופי ומטרת הקמת מדינת ישראל

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד סנדובסקי