אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הומיאופתיה: הזיוף האולטימטיב


התמונה של אביגיל אגלרוב
תרופות הומיאופתיות מדוללות

יש גבול לדילול שניתן לביצוע מבלי לאבד לחלוטין את החומר המקורי.

"תרופות" הומיאופתיות נהנות ממעמד ייחודי בשוק הבריאות: הן שייכות לקטגוריית מוצרי אליל הנסחרים באופן חוקי כתרופות. מצב זה הוא תוצאה של שתי נסיבות. ראשית, בשנת 1938, מנהל המזון, התרופות והקוסמטיקה שהובל בקונגרס על ידי רופא הומיאופתי שהיה סנטור, זיהה כתרופות את כל החומרים הנמצאים ברפואה ההומיאופתית של ארצות הברית. שנית, ה-FDA  לא נערך לבדיקת מוצרים הומיאופתיים באותם סטנדרטים כמו בתרופות אחרות. היום הן משווקות בחנויות מזון בריאות, בבתי מרקחת, בקליניקות רופאים, באמצעות מפיצים, באמצעות הדואר ובאינטרנט.

אמונות שגויות בסיסיות

סמואל האנמן, רופא גרמני, החל בגיבוש עקרונות היסוד של ההומיאופתיה בשנים המאוחרות של המאה ה-16. הוא עסק בהקזת דם, טיפול בעלוקות, טיפול בטיהור והליכים רפואיים אחרים שלו, שכיום עושים הרבה יותר נזק מאשר תועלת.

הוא סבר שטיפולים אלו נועדו "לאזן" את הגוף באמצעות השפעות הפוכות. הוא פיתוח את רעיון "הדומה", לפיו ניתן לרפא תסמיני מחלה באמצעות כמויות קטנות מאות של חומרים המייצרים תסמינם דומים אצל אנשים בריאים, כשנותנים אותם בכמויות גדולות. המילה 'הומיאופתיה' נגזרת מהמילה homoios היוונית, שמשמעותה דומה ו'פאתוס', כלומר, סבל או מחלה.

האנמן וחסידיו המוקדמים נערכו ל"הוכחות" רעיונותיהם, וטיפולו באנשים בריאים, כולל בהם עצמם, בצמחי מרפא, מינרלים וחומרים אחרים, תוך שניהלו רישומים מפורטים של הממצאים. מאוחר יותר לוקטו רשומות אלו בספרים עבי קרס בהתייחסות שנקראה מדיקה, על מנת לבצע בהם שימוש להתאמת תסמיני מטופל עם התרופה "המתאימה".

האנמן הצהיר כי מחלות מייצגות הפרעה ביכולת הגוף לרפא את עצמו, ושצריך רק גירוי קטן כדי להתחיל את תהליך הריפוי. הוא טען גם כי מחלות כרוניות היו גילויים של דיכוי גופני, סוג של אדים רעילים או רוח רעה. בהתחלה הוא השתמש במינונים קטנים של תרופות מקובלות, אבל מאוחר יותר השתמש בדילולים עצומים ושיער כי ככל שהמינון קטן יותר, כך רעיון ההשפעה חזק יותר.

הבסיס לרפואה ההומיאופתית אינו מבוסס על בדיקה מדעית מודרנית, אבל "הוכחות" הומיאופתיות נערכו במהלך שנת 1800 ותחילת 1900. כיום מתוארים יותר מאלף חומרים המוכנים לשימושים הומיאופתיים. קביעת התרופות אינה מתבצעת לאחר זיהוי התסמינים או המחלות, אלא הרופא או היצרן הם הקובעים את התרופות. העובדה שחומרים המפורטים ברפואה ההומיאופתית מוכרים באופן חוקי כמו "תרופות", אין פירושה שגם החוק, או ה-FDA מכיר ביעילותן.

היות ותרופות הומיאופתיות נחשבות למעשה כפחות מסוכנות מהתרופות המסורתיות של המאה התשע עשרה, רופאים רבים החלו להשתמש בהן. המפנה חל במאה העשרים, כשלמעלה מ-14,000 רופאים הומיאופתיים, ב-22 בתי ספר בארצות הברית, החלו להפיץ את התורה ההומיאופתית.

אבל ככל שהתקדם מדע הרפואה והחינוך הרפואי, הומיאופתיה רשמה ירידה חזקה באמריקה, ובתי הספר ללימודי הומיאופתיה נסגרו או הומרו לשיטות מודרניות. בין הספר ההומיאופתי האחרון בארצות הברית נסגר במהלך שנת 1920.

במקרה הטוב, ה"תרופה" פועלת באופן של פלצבו

מוצרים הומיאופתיים עשויים ממינרלים, חומרים בוטניים, ומספר מקורות אחרים. אם החומר המקורי מסיס, הוא מדולל עם תשעה או 99 חלקים של מים מזוקקים או אלכוהול, ומעורבל היטב. אם החומר אינו מסיס, הוא מרוסק בפרופורציות דומות עם אבקת לקטוז וסוכר חלב. אחר כך הוא עובר דילול נוסף והתהליך חוזר על עצמו עד הגעה לריכוז הרצוי.

דילול של שלושים פעמים פירושו שהחומר המקורי מדולל טריליוני פעמים. בהנחה שסנטימטר מעוקב של מים מכיל 15 טיפול, מספר זה גדול יותר ממספר הטיפות של מים הממלאות מיכל, למעלה מחמישים פעם מגודל כדור הארץ.

רוברט ל. פארק, פיסיקאי מוביל, מנכ"ל האגודה האמריקנית לפיסיקה, ציין כי היות והכמות המינימאלית של חומר בתמיסה היא מולקולה אחת, תרופה במינון של C30 צריכה להיות מורכבת ממולקולה אחת לפחות של החומר המקורי המומס במינימום טריליוני מולקולות של מים.

מוצר להקלת הצטננות ותסמינים דמויי שפעת, כרוך ב"דילולים" שהם אפילו יותר מופרכים. המרכיב הפעיל מוכן על ידי כמויות קטנות של כבד אווז ומבושל במשך ארבעים יום. לאחר מכן התרופה שנוצרת מסוננת, מיובשת בהקפאה, מדוללת שוב ושוב, ונספגת לתוך גרגרי סוכר. אם מולקולה אחת של כבד האווז שרדה את הדילול, הריכוז שלה יהיה באחד לטריליונים. מספר ענק זה, המכיל ארבע מאות אפסים, גבוה בהרבה מהמספר המשוער של מולקולות ביקום.

למעשה, יש גבול לדילול שניתן לביצוע מבלי לאבד לחלוטין את החומר המקורי. האנמן עצמו הבין שאין כמעט סיכוי שאפילו מולקולה אחת של חומר מקורי תישאר לאחר דילולים קיצוניים, אבל הוא האמין שכתישה ודילול הם תהליכים המשפיעים על החושים באמצעות החייאת הגוף "כמו רוח" או "כוח חיוני".

חסידים מודרניים טוענים שגם כאשר המולקולה האחרונה נעלמת, נשמר "זיכרון" של החומר. רעיון זה הוא בלתי מבוסס. בנוסף, אם זה היה נכון, כל חומר שנתקל במולקולה של מים, עלול להטביע "מהות" שיכולה להפעיל השפעה תרופתית חזקה ובלתי צפויה כשהוא נלקח על ידי אדם.

חסידים רבים טוענים שמוצרים הומיאופתיים דומים לחיסונים כי הם מספקים גירוי קטן שמפעיל תגובה חיסונית. השוואה זו אינה בתוקף. כמויות החומרים הפעילים בחיסונים הן הרבה יותר גדולות וניתנות למדידה. בנוסף, חיסונים מייצרים נוגדי ריכוזים בדם אותם ניתן למדוד, אבל מוצרים הומיאופתיים גבוהים בדילול אינם מייצרים שום תגובה למדידה. מה גם שחיסונים משמשים כאמצעי מנע, ולא לריפוי תסמינים.

חלק מהיצרנים ההומיאופתיים משווקים מוצרים מינרליים מדוללים מאוד בשם "מלחי תא" או "מלחי רקמות". אלו מתיימרים להיות יעילים נגד מגוון נרחב של מחלות, כולל דלקת התוספתן, התקרחות, חירשות, נדודי שינה ותולעים. השימוש שלהם מבוסס על הרעיון לפיו מחסור במינרלים הוא הגורם הבסיסי למחלה. יחד עם זאת, רבים ממוצרים אלו מדוללים באופן כל כך גבוה, שהם אינם יכולים לטפל במחסור במינרלים.

אבחון אלקטרוני

חלק מהרופאים, רופאי שיניים וכירופרקטורים משתמשים בהתקני "אלקטרו" כדי לסייע בבחירת התרופות ההומיאופתיות שהם רושמים. רופאים אלו טוענים שהם יכולים לקבוע את הגורם לכל מחלה באמצעות איתור "חוסר האיזון באנרגיה" שגורם לבעיה.

חלקם טוענים גם שהמכשירים יכולים לזהות אם אדם אלרגי או רגיש למזון, ויטמינים או חומרים אחרים. הליך זה הוא הקרנה חשמלית, והחל במהלך שנת 1950 על ידי ריינהולד וול, רופא ממערב גרמניה שפיתח את המכשיר המקורי.

תומכים רבים טוענים שהפרעות מדד התקנים אלו בזרימת "אנרגיית אלקטרו מגנטית" לאורך הגוף לאיתור "מרידיאנים לדיקור", מודדים את ההתנגדות החשמלית של עור המטופל, במהלך הבדיקה. כל התקן מכיל מקור מתח נמוך.

חוט אחד מהמכשיר הולך לגליל פליז מכוסה בתחבושת לחה, בו המטופל מחזיק ביחד אחת. חוט שני מחובר לבדיקה, שמפעילה מגע ל"נקודות דיקור" ברגל המטופל, או ביד השנייה. זה משלים מעגל, והמכשיר רושם את זרימת הזרם.

לאחר מכן, המידע שנמסר מספק קריאת נתונים מספריים. גודל המספר תלוי בלחץ המופעל במהלך הבדיקה על עור המטופל. גרסאות אחרונות פועלות באופן של סאונד ומספקות את ההודעה על צג מחשב. הטיפול הנבחר עשוי לכלול דיקור, שינוי תזונתי או תוספי ויטמינים, כמו גם מוצרים הומיאופתיים. סוכנויות רגולציה תפסו מספר סוגים של מכשירי אלקטרו אבל לא נקטו במאמץ שיטתי להסירם מהשוק.

"מחקר" שאינו מרשים

מאחר ורוב התרופות ההומיאופתיות אינן מכילות כמות מזוהה של חומר פעיל, אי אפשר לבדוק אם הן מכילות את מה שהתווית שלהן אומרת. שלא כמו רוב התרופות החזקות, הן לא הוכחו כיעילות נגד מחלות באמצעות בדיקה קלינית כפולת סמיות. למעשה, הרוב המכריע של המוצרים ההומיאופתיים מעולם לא נבדק אפילו, והחסידים פשוט מסתמכים על "הוכחות" על מנת לספר שיש להן את מה שצריך כדי לעבוד.

בשנת 1990, מאמר בסקירת אפידמיולוגיה ניתח ארבעים מחקרים אקראיים שהשוו טיפול הומיאופתי עם טיפול סטנדרטי, פלצבו, או ללא טיפול. החוקרים הסיקו ששלושה מהניסויים נושאים פגמים עיקריים בעיצוב שלהם, וכי רק אחד משלושת אלו דיווחו על תוצאה חיובית. המחברים הסיקו כי לא קיימות ראיות לכך שלטיפול הומיאופתי יש יותר ערך מאשר טיפול פלצבו.

בשנת 1994, כתב העת לרפואת ילדים פרסם מאמר הטוען כי טיפול הומיאופתי הוכח ביעילותו נגד מקרים קלים של שלשול בקרב ילדי ניקרגואה. הטענה התבססה על ממצאים שבימים מסוימים, הקבוצה ש"טופלה" חוותה פחות יציאות רכות מאשר בקבוצת הפלצבו.

יחד עם זאת, מבקרי המחקר טענו כי המחקר לא השתמש בערכת אבחון וטיפול אמינה ומוכחת; לא הייתה הגנה נגד מהילת המוצר; בחירת הטיפול הייתה שרירותית; הנתונים קובצו באופן מוזר והכילו שגיאות וסתירות; התוצאות נמצאו בספק מבחינת משמעות קלינית; ולא הייתה משמעות, מבחינת בריאות הציבור לעובדה לפיה התרופה היחידה הנדרשת לשלשול קל של ילדים היא צריכה נאותה של נוזל בכמויות נכונות על מנת למנוע התייבשות.

בשנת 1995, כתב העת הצרפתי הבינלאומי להערכת מוצרים פרמצבטיים, פרסם סקירה ספרותית שמסקנתה הייתה כי טיפולים הומיאופתיים בדרך כלל משמשים במצבים עם תוצאה משתנה, או מראים התאוששות ספונטנית, הנובעת מהיענות הפלצבו. טיפולים אלו משפיעים על חלק נרחב מהחולים, אך למרות המספר הגדול של מחקרים השוואתיים שבוצעו, עד כה לא קיימות ראיות לכך שהומיאופתיה יעילה יותר מטיפול פלצבו, כשבודקים את התרופות במצבים זהים.

בשנת 1996 פורסם דו"ח ארוך על ידי קבוצת מחקר רפואת ההומיאופתיה, שכלל פנל מומחים מהקהילות האירופאיות, כולל רופאים חוקרים ומומחים במחקר קליני, פרמקולוגיה קלינית, ביוסטטיסטיקה, אפידמיולוגיה קלינית והומיאופתיות.

מטרת הדו"ח הייתה להעריך דיווחים שפורסמו ושלא פורסמו של מחקרים מבוקרים של טיפול הומיאופתי. לאחר בחינת 184 דיווחים, חברי הפנל סיכמו כי רק 17 תוכננו ודיווחו מספיק טוב על מנת שיהיה שווה לשקול את נכונותם; בחלק מניסויים אלו, גישות הומיאופתיות פעלו באופן משמעותי בצורת פלצבו או ללא טיפול; מספר המשתתפים בניסויים אלו היה קטן מכדי להסיק מסקנות לגבי יעילות הטיפול ההומיאופתי לכל מצב פרטני; ובמילים פשוטות: רוב המחקר ההומיאופתי חסר ערך, ולא הוכח מוצר הומיאופתי יעיל לכל מטרה טיפולית. המועצה הלאומית הזהירה נגד הונאה בטענה כי טבע ההומיאופתיה מעלה שאלות רציניות לגבי אמינות החוקרים ההומיאופתיים.

בשנת 1997, רשות הבריאות בלונדון החליטה להפסיק לשלם עבור טיפול הומיאופתי, לאחר שהגיע למסקנה שלא היו מספיק ראיות לתמיכת השימוש בו. הרשות התייחסה ליותר מחמש מאות מטופלים בשנה שהגיעו לבית החולים ההומיאופתי המלכותי בלונדון.

רופאי בריאות הציבור ברשות סקרו את הספרות המדעית שפורסמה כחלק ממהלך כללי לרכישת טיפולים מבוססי ראיות בלבד, והגיעה למסקנה לפיה רוב המחקרים היו פגומים מבחינה מתודולוגית וכי המחקרים האחרונים המיוצרים על ידי בית החולים ההומיאופתי המלכותי לא הכילו ראיות משכנעות כי הומיאופתיה מציעה תועלת קלינית. בשנת 2007, צוות ביקורת אחר הגיע למסקנה לפיה הוכחות הומיאופתיות תוכננו בצורה כל כך גרועה, שהנתונים שהתקבלו אינם אמינים.

אפקט הפלצבו יכול להיות חזק, כמובן, אבל התועלת האפשרית של הקלת תסמינים עם פלצבו צריכה להישקל מול הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מהסתמכות עליו, ובזבוז כסף על מוצרים שיעילותם מוטלת בספק. הפוגה ספונטנית היא גם גורם בפופולריות של הומיאופתיה, ורוב האנשים שטוענים שהתאוששו בזכות המוצר ההומיאופתי, היו  מסתדרים באותה המידה גם בלעדיו.

הומיאופתים טוענים שהם מספקים טיפול שהוא בטוח יותר, עדין יותר, "טבעי", ופחות יקר בהשוואה לטיפול קונבנציונלי. יחד עם זאת, טיפולים הומיאופתיים אינם מונעים שום מצב רפואי, ורבים מהמנהיגים ההומיאופתיים מטיפים נגד חיסונים.

בסקר שנערך בשנת 1982, ה-FDA  מצא מספר מוצרים ללא מרשם המשווקים למחלות קשות, כולל מחלות לב, הפרעות בכליות וסרטן. תמצית טרנטולה נועדה לטרשת נפוצה, ותמצית ארס נחש קוברה נועדה לסרטן. בשנת 1984, ה-FDA הזהיר מעבדות בוושינגטון, שאף אחד מהמוצרים ההומיאופתיים אינו יכול להיות משווק בטענה לתרופות חוקיות, כי לא קיים אישור ה-FDA לטענות אלו. התרופות הבלתי חוקיות התייחסו לתרופות נגד אנגינה פקטוריס, הפרעות קצב לב, היפוגליקמיה, גאוט, דלקת ריאות ומורסת ריאות.

נדרשים תקנים חוקיים נרחבים יותר

ה-FDA מעולם לא הכיר בשום תרופה הומיאופתית כבטוחה ויעילה לכל מטרה רפואית. רשמי מרכז ה-FDA למחקר והערכת תרופות טוען כי מספר עשרות מוצרים הומיאופתיים אושרו לפני שנים רבות, אך אישורים אלו נמשכו עד שנת 1970. במילים אחרות, לאחר 1970, אין תרופה הומיאופתית שה-FDA מכיר בה כבטוחה ויעילה למטרה שלה נועדה. הצהרה זו נכונה עד היום.

גורמים רשמיים ב-FDA רואים בהומיאופתיה כשפירה יחסית, בהשוואה, למשל, למוצרים בלתי מבוססים המשווקים לסרטן ואיידס, ומאמינים כי בעיות אחרות צריכות לקבל עדיפות אכיפה. אם ה-FDA יתקוף את ההומיאופתיה באופן נמרץ מיד, תומכיה אולי ישכנעו אפילו את הקונגרס להצילם. ללא קשר לסיכון זה, ה-FDA אינו מרשה למוצרים חסרי ערך להיות משווקים בטענה ליעילותם. גם אין צורך להמשיך לסבול את נוכחות התקני האליל "אלקטרו" בשוק.

בשנת 1994, 42 מבקרים בולטים של נוכלות ביקשו מהסוכנות לרסן את מכירת המוצרים ההומיאופתיים. העתירה קראה ל-FDA לבצע הליך הדורש כי תרופות הומיאופתיות הנמכרות ללא מרשם יכילו את אותם סטנדרטים של בטיחות ויעילות כתרופות קונבנציונליות.

בנוסף, התבקשה אזהרת הציבור שלמרות שה-FDA התיר מכירת תרופות הומיאופתיות, הוא אינו מזהה אותן כיעילות. במרץ 1998, נציב ה-FDA דוד קסלר, הודה כי תרופות הומיאופתיות אינן עובדות, אך הוא לא ניסה לאסור אותן, כי הרגיש שהקונגרס לא יתמוך באיסור.

אז עכשיו, כשהעובדות ידועות, וההוכחות המדעיות אינן מותירות כל מקום לספק, ואם היה לי אי פעם איזה ספק, הוא נעלם לאחר כתיבת מאמרים אלו ובדיקת המחקרים הרבים. כלומר, מחקר שנערך בקרב 19 אנשים אינו יכול להשתוות לאיכות מחקר שנערך בקרב אלפי משתתפים. לא קיימים מספיק מחקרים המוכיחים את יעילות התרופות ההומיאופתיות, ולא הוגשה אף ראיה אחת המוכיחה שלא מדובר באפקט פלצבו. במילים אחרות, אנשים שרוצים להאמין שקצת מים משפרים את בריאותם, יאמינו בכל מה שיגידו להן חברות שמגלגלות מיליונים מידי שנה.

תגובות

מסכים בהחלט עם קביעתה של אביגיל בנושא ההומיאופתיה

העקרונות עליהן מבוססת ההומיאופתיה הם עקרונות שגויים העומדים בסתירה לכל הידוע לנו ברפואה פיסיקה וביולוגיה
אני מציע לקרוא את הספר:"ריפוי או פיתוי" אותו כתבו במשותף ארנסט(פרופסור לרפואה משלימה) וסיימון סינג(פיזיקאי) ספר על "רפואה" משלימה כולל הומיאופתיה

התמונה של אביגיל אגלרוב

מילא העקרונות השגויים הרפואיים

אבל אחיזת העינים השיווקית המטורפת היא זו שמקוממת אותי יותר מהכול!

יש טקסט אחר

אביגיל:בנוסף לאמירתך הקולעת"על אחיזת העיניים השיווקית"

את צודקת בהחלט יש גם צד נוסף לפני שנים אחדות ביקר סיימון סינג בישראל והציע שחברות הביטוח הרפואי בעולם(בישראל כולל המשלימים השונים של קופות החולים)לא יכסו רפואה משלימה ובעיקר הומואופתיה מכיון ש א. הן מבזבזות לשווא כספי המבוטחים ב. בעצם הכיסוי הביטוחי הן מעניקות לגיטימציה ל"רפואה" זאת.

לא יכולתי להפסיק לקרוא

המאמר הזה פשוט שינה את כל התפיסה שלי לגבי ההומיאופתיה.

בפרק הראשון - 'עבי כרס' במקום 'עבי קרס'

אחלה מאמר

התמונה של אביגיל אגלרוב

מעצבנים הרמאים

ותודה :)

יש טקסט אחר

הומואפתיה

כמה שאת צודקת, אבל הסטטיסטיקה מראה לנו שהרציונליסטים מהווים אולי 12 אחוזים באוכלוסיה וההסכמה שהומאופתיה זו תרמית תתאים תמיד למספר הזה.
דרך אגב מה דעתך על הפרסומת שעושה מיקי ברקוביץ לקיומו וזר???

קיולייזר

התיקון האוטומטי של המחשב שינה לי בלי שהרגשתי את המילה קיולייזר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב