אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מתי ולמה החליט היטלר לתקוף את רוסיה?


הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, 23 באוגוסט 1939

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, 23 באוגוסט 1939

* ב"מיין קאמפף" (מלחמתי) כותב היטלר:[1]
  "אם אנו מדברים על אדמה חדשה ושטח חדש באירופה של היום – אנו יכולים לחשוב בראש וראשונה על רוסיה בלבד, וארצות הגבול הואסאליות שלה. הגורל עצמו נדמה כמבקש לתת לנו רמז בנקודה זו. בכניעת רוסיה לבולשביזם נגזל העם הרוסי מן האינטליגנציה, שעד עתה יצרה והבטיחה את יציבות המדינה... במשך מאות בשנים שאבה רוסיה קיום מתאים גרמניים אלה של רבד המנהיגים העליון שלה. הם נעקרו ונכחדו ללא סימן. היהודי החליף אותם... בבולשביזם הרוסי אנו חייבים לראות מאמץ יהודי של המאה ה-20 ליטול את שלטון העולם לעצמו... גרמניה היא כיום מטרת המאבק הגדול הבא של הבולשביזם... לא אוריינטציה מערבית ולא אוריינטציה מזרחית צריכה להיות יעד העתיד של מדיניות החוץ שלנו, אלא מדיניות מזרחית, המסמלת את רכישת האדמה ההכרחית לעמנו הגרמני". 
* ב-3 בפברואר 1933 התקיימה ישיבה של ראשי הצבא בביתו של הגנרל פון האמרשטיין-אקוורד, מפקדו הראשי של ה"רייכסווהר", עם הקנצלר החדש של גרמניה, אדולף היטלר. הוא פרש את דעותיו לגבי מצבה של גרמניה בכלל, ואת תוכניותיו לעתיד. לאחר שיקומו של הצבא, כך אמר, יבוא השלב של "כיבוש מרחב מחיה חדש במזרח, וגרמונו ללא רחם".[2]
* וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השניה, מתאר בספרו על מלחמת העולם השניה[3] על שיחה שהייתה בינו לבין יואכים פון ריבנטרופ, מי שבאותה עת היה שגריר גרמניה בלונדון, ואחר כך שר החוץ של גרמניה, בשנת 1937.  וכך הוא כותב בשמו של ריבנטרופ:
 "הנחוץ הוא שבריטניה תיתן לגרמניה יד חופשית במזרחה של אירופה. מן ההכרח הוא שתקבל את ה"לבנסראום", או מרחב המחיה, לאוכלוסיה הגדולה שלה. לכן עליה לבלוע את פולין ואת מסדרון דנציג. רוסיה הלבנה ואוקראינה הכרחיות לחייו העתידים של הרייך הגרמני בן כשבעים מיליון נפש. שום דבר פחות מזה לא יספיק. כל המבוקש מחבר העמים והקיסרות הבריטית הוא שלא להתערב".
 צ'רצ'יל מציין שם שהוא העביר בשעתו את תוכן השיחה למשרד החוץ הבריטי. הוא גם מציין שבמשפטי נירנברג מסר ריבנטרופ גירסה מסולפת של השיחה. אם נצא מנקודת הנחה שצ'רצ'יל אכן אמר כאן את האמת, הרי שהכיוון בדעתו של היטלר, אדונו של ריבנטרופ, שהיה עושה דברו הנאמן, היה כיבוש אוקראינה ובלארוס. זאת מלבד פולין.
* ב-5 בנובמבר 1937, התקיימה בלשכת הקנצלר של גרמניה, ברחוב וילהלם שטראסה בברלין ישיבה, שבה מלבד הקנצלר של גרמניה, אדולף היטלר, נכחו: פילדמרשל וורנר פון בלומברג, שר המלחמה והמפקד הראשי של הכוחות המזויינים; גנרל אוברסט וורנר פון פריטש, מפקד הצבא; אדמירל אריך רדר, מפקד הצי; גנרל אוברסט הרמן גרינג, מפקד ה"לופטוואפה" (חיל האויר); קונסטנטין פון נויראט, שר החוץ.[4]
סגן אלוף הוסבאך היה באותה העת שלישו הצבאי של היטלר, והוא שרשם את דבריו של היטלר. חמישה ימים לאחר מכן ערך הוסבאך את הדברים כתזכיר. הישיבה נמשכה קצת למעלה מארבע שעות, כאשר היטלר היה הדובר העיקרי בה. הוא פרש את תכניותיו לעתיד. הוא דיבר על כיבושן של אוסטריה וצ'כוסלובקיה. הנקודה המעניינת אותנו היא התייחסותו לבריה"מ. כך היא לשון המסמך:
  "התערבות צבאית של בריה"מ אמורה להיתקל בהתנגדות של מבצעינו המהירים. אבל אפשרות זאת לא נראית כמעשית, בגלל עמדתה של יפן".[5]    
 לכאורה נראה שבשלב זה היטלר לא ראה את רוסיה כגורם צבאי בסכסוך אירופי, זאת בגלל חששה של רוסיה מפני יפן. אמנם אין כאן התייחסות לעצם המלחמה עם רוסיה כמטרה בפני עצמה.
 * ב-27 לאוגוסט 1939 כינס היטלר בברגהוף, ביתו ההררי שבגבול אוסטריה, ישיבה של ראשי צבאו, ושם הכריז על תוכניותיו למלחמה בפולניה. היה זה ימים ספורים אחר חתימת חוזה מולוטוב-ריבנטרופ. לאחר מכן אמר: "לרוסיה יקרה בדיוק מה שאנו עומדים לתרגל בפולניה. אנו נמחץ את ברית המועצות".[6]  
* ב-23 בנובמבר 1939, רמז היטלר על עימות עם ברית המועצות.[7] אז אמר היטלר, שהעתיד צופן בחובו עימות עם ברית המועצות, כיון שהיא תקיים את חוזה הידידות עם גרמניה, רק כל עוד היא רואה בכך יתרון לעצמה. הוא הוסיף: "ביכולתנו להתמודד עם רוסיה, רק כאשר נתפנה מאויבינו במערב".
חוזה הידידות בין גרמניה לברית המועצות נחתם בתאריך ה-23 באוגוסט 1939. זאת אומרת, שהיטלר תכנן להילחם בברית המועצות כבר שלשה חדשים אחרי שחתם איתה הסכם ידידות! הוא רק רצה להוריד את הסכנה ממערב, ואז לתקוף במזרח.
* ב-31 ביולי 1940, בישיבה עם צמרת הצבא, הציג היטלר את תכניתו למתקפה על ברית המועצות.[8]
היה זה כמעט שנה לפני פתיחת מבצע ברברוסה, ב-22 ביוני 1941, ועוד לפני שהחל "הקרב על בריטניה". הוא תכנן אז לצאת למתקפה בערך בזמן שהיא אכן יצאה לפועל, היינו באביב 1941. ביומנו של הגנרל האלדר, ראש מטה ה"ווהרמאכט", בתאריך 31 ביולי 1940, הוא מצטט את היטלר:
  "במקרה שלא תתקיים פלישה, יש לכוון את מאמצינו לסילוקם של הגורמים שהניחו לאנגליה לקוות לתמורה במצב... בריטניה שמה תקוותה ברוסיה ובארה"ב. אם תסולק רוסיה מן התמונה, אבדה גם אמריקה מבחינתה של בריטניה, משום שחיסול רוסיה יגדיל במידה רבה את כוחה של יפן במזרח הרחוק... החלטה: החרבתה של רוסיה הכרח איפוא שתהיה חלק מן המאבק הזה... ככל שנקדים למחוץ את רוסיה – מוטב. ההתקפה תשיג את מטרתה רק אם יהיה אפשר לזעזע את המדינה הרוסית עד היסוד במהלומה אחת.. אם נתחיל במאי 1941, יהיו לנו חמישה חדשים להשלים בהם את המלאכה".[9]
ראש מטה המבצעים של ה"או.ק.וו", גנרל ואלירמונט, העיד אחרי המלחמה:[10]
  " ...דיברתי עם היטלר בעצמי. הוא התכוון להתחיל את המלחמה נגד ברית המועצות עוד בסתיו 1940, אך הסתלק מן המחשבה הזאת. הסיבה  הייתה שהמצב האסטרטגי של הכוחות לא היה באותו זמן נוח לתכלית זאת. האספקה לפולין לא הייתה טובה למדי; רכבות וגשרים לא היו מוכנים. קווי התחבורה לא היו מאורגנים. לכן ניתנה פקודה להבטיח את התחבורה, ולהתכונן להתקפה כזאת שתבוצע לאחר זמן".
זאת אומרת, שההחלטה גמלה בלבו בין כיבוש פולין לכיבוש צרפת, ומיד אחרי כניעת צרפת הגיש לצבאו תכנית אופרטיבית מדויקת. מה גרם לו לשנות את דעתו? מדוע החליט שברית המועצות, שחשב עליה בשנת 1937 שאינה בשלה למלחמה עם גרמניה בגלל יפן, תהיה מעוניינת עכשיו לצאת למלחמה?  ואם היא כן מעוניינת, למה להמתין עד שנת 1941? מה ימנע את בריה"מ לתקוף ראשונה?
בריה"מ תקפה את פינלנד ב-30 בנובמבר 1939, רק אחרי שהיטלר כבר דיבר על מערכה נגד בריה"מ. זאת אומרת שלא גילויי החולשה של הצבא הסובייטי במלחמת פינלנד הם שהניעו את היטלר לתקוף, אלא החלטה זו גמלה בלבו עוד קודם.  למה?  האם הקרב בחלקין גול, בין צבאות יפן ובריה"מ, שהוכרע ב-31 באוגוסט 1939, יום לפני פתיחת המתקפה הגרמנית בפולין, הוא ששכנע את היטלר שיפן אינה יריב שווה ערך לבריה"מ? או שמא יפן הצהירה במפורש לפני היטלר שהיא אינה מתכוננת לתקוף את בריה"מ? או שמא הייתה זו חלוקת עבודה מתוכננת, כאשר גרמניה מתמקדת באירופה, בשעה שיפן באסיה?
* כאשר חזר היטלר מהפגישה עם המרשל פטן, נשיאה של צרפת הוישאית, אמר לקייטל ויודל שהוא מעוניין לפעול נגד רוסיה בקיץ של 1941.[11]
* עד ה-12 בנובמבר 1940, היום שבו הגיע לברלין שר החוץ הסובייטי וייצ'יסלאב מולוטוב, הוגדל מספר הדיויזיות הגרמניות בחזית המזרחית, כתגובה על תגבור הכוחות הסובייטיים בדרום ברית המועצות.[12]
* ביום שבו התחילו השיחות עם מולוטוב, חתם היטלר על הנחייה: "להמשיך בכל ההכנות המתבצעות כבר עתה לפי הוראות בעל פה בענין המזרח".[13]
זאת אומרת שניתנו כבר קודם הוראות בעל פה בענין המתקפה ברוסיה, בלי התייחסות לביקורו של מולוטוב.
* יומיים אחרי שהגיע מולוטוב לברלין, אמר היטלר לרב סרן אנגל, שלישו הצבאי, שכבר עתה ברור שהאינטרסים של גרמניה וברית המועצות אינם עולים בקנה אחד, ופירוש הדבר התנגשות בעתיד הקרוב.
 "השיחות הראו לאן התוכניות של הרוסים מוליכות אותם. מולוטוב הוציא את המרצע מן השק... אלה לא יהיו אפילו נישואין של נוחות. אם נניח לסובייטים להיכנס לאירופה – יקיץ הקץ על מרכז אירופה. הבלקן ופינלנד גם הם אגפים הנתונים בסכנה".[14]
 
סיכום: מכל המובא כאן נראה די ברור שהיטלר התכוון לתקוף את בריה"מ בשלב די מוקדם של המלחמה.
 
                                         
 
[1] מצוטט מתוך הספר: "משנות המדיניות בעת החדשה", כרך שני, עמודים 668-669.
 
[2] מתוך ספרו של יואכים פסט: "היטלר", כרך שני, עמוד 409 במהדורה העברית.
 
[3] המהדורה העברית, כרך א, עמוד 185.
 
[4] נתונים אלו והבאים אחר כך נלקחו מספרו של ויליאם שיירר: "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", המהדורה העברית, עמודים 249-251.
 
[5] התרגום שלי.
 
[6] "מבצע ברברוסה" מאת אלן קלארק, עמ' 28 במהדורה העברית.
 
[7] המקור הוא מהספר "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית" מאת עידו הכט, הוצאת "מערכות", עמ' 161.
 
  תאריך זה מופיע גם בספר "היטלר: אנטומיה של רודנות" מאת אלן בולוק, חלק ב, עמ' 428. שם מבואר שהוא נאם זאת לפני הגנרלים של צבאו.
 
[8] אותו מקור, עמ' 169.
 
[9] מצוטט בספר "היטלר: אנטומיה של רודנות", מאת אלן בולוק, כרך ב, עמ' 428.
 
[10] גם זה שם, בעמוד 429
 
[11] מתוך ספרו של איין קרשו: "היטלר: נמסיס" [החלק השני מתוך ספרו הכולל על היטלר], עמוד 302 במהדורה העברית. הערה 284 מפנה למקור שבסוף הספר, שם מובאים הדברים בשם פון בלוב, שלישו של היטלר.
 
[12] קרשו שם, עמוד 303, עיין בהערה 289 במקורות המובאים שם.
 
[13] קרשו שם, עיין הערה 290 מקורו.
 
[14] קרשו, שם, עמוד 305, עיין הערה 298 מקורו.

תגובות

לשם מה אתה מעלה לדיון נושא שהוא מובן מאליו ?

ברור שזאת הייתה תוכניתו ! זאת התכלית של בניית מכונת המלחמה העצומה שלו ! אשמח באם תתמקד בנושאים יותר מעורפלים !

תודה על המקורות. לא ידעתי על זה של צ'רצ'יל, ומסופק אם ויינברג

ההיסטוריון הידוע של שנות השלושים והמלחמה, הזכיר אותו. בהחלט זיהוי יפה.

כדאי גם לציין את שיחתו הידועה של היטלר עם בורקהארט, ראש מועצת חבר-הלאומים בדאנציג, בספטמבר 39', שבה היטלר סיפר לו על כוונותיו נגד רוסיה. למרות שיש היסטוריונים שמתנגדים לעדות הזו, היא נשמעת אמינה ומחוזקת ע"י התבטאויות אחרות.

אגב קרשאו, מצער שהוא שולל את הגישה המתוכננת-מראש בכל מה שקשור לשואה. מבחינתו זה עניין אחר... אחרת הגישה הפונקציונאליסטית לא תתקיים. הנה דוגמא יפה איך התיאוריה חשובה יותר מהמציאות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן