אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקרנבל בביצה האולימפית חלק ב


התמונה של עדי צור
דרקון

הבחירה בסימן הדרקון ולא בסימן הכוכב האייקוני הרווח בביקורת יצירות תרבות פופולארית, כמו למשל סרטים, הוסבר בעבר ע"י אטיאס כפועל יוצא של קעקוע הדרקון הטבוע על זרועה. יחד עם זאת, נראה שהבחירה בדרקון נושאת משמעות קונוטטבית מסדר שני, שכן הדרקון, מיתוס הנטוע במיתולוגיות של התרבויות העתיקות, מערביות ומזרחיות כאחת, עולה בקנה אחד עם הדיסקורס הביקורתי של אטיאס, המבוסס רובו ככולו על לשונה העוקצנית של אטיאס: כשם שאותו דרקון מיתי מטיל את חיתו על סובביו עקב חזותו המאיימת ויכולותיו העל טבעיות, כך גם לשונה רושפת האש של אטיאס לוכדת את הסלבריטאים הסוררים בביצה הארצישראלית, מי לשבט ומי לחסד.

המשך מחלק א: גיא פינס: הביצה, הכוכב והשטיח האדום חלק א

2 הקרנבל בביצה האולימפית

התבוננות ב"ערב טוב עם גיא פינס" מבעד למושג הקרנבל עפ"י פיסק, מאפשרת להבנות את משמעותה במונחים סטרוקטוראליים,דרך ניתוח מיקומה הסינטגמטי של התכנית בלוח השידורים, ודרך ניתוח תכני התכנית ההופכים את המערך הבינארי המקובל של סדר יום חדשותי.

מבחינה סינטגמטית, תכניתו של פינס היא "אי" הניצב בים של תכניות אקטואליה: היא משודרת לאחר "לונדון וקירשנבאום", "חדשות השעה שבע",  ומיד אחריה משודרת מהדורת החדשות המרכזית של "ישראל 10".  סדר הצגת הנושאים השונים בתוך מהדורת החדשות ותכניות האקטואליה, כמו גם הזמן המוקצב לכל נושא, הם פרי תפיסת החשיבות היחסית של הנושאים השונים, הנגזרת בעיקר מתוך האקלים החברתי, המצע האידאולוגי וציפיות הצופה. הידיעות החדשותיות בתחום הבידור והתרבות, "החדשות הרכות", בדרך כלל ממוקמות בסוף משדרי החדשות והן משמשות כאתנחתא מרצף הידיעות ה"קשות" בתחומים כמו ביטחון, שלטון, חינוך ובריאות. במובן זה, אות הפתיחה הקצר של התכנית, הוא משב זפירלי מהשדות האליסיים, לתוכם כמעט ולא חודרים הרעשים מזירת הקרבות של המציאות.

זאת ועוד, בניגוד לציר הלינרי ה"ענייני" עליו מבוססים סיפורי החדשות בתכניות האקטואליה, תכניתו של פינס לא רק שהופכת את הפרימידה החדשותית על ראשה, אלא היא יוצרת "בועה", אליה כמעט ולא חודרים "רעשי" האקטואליה הקשה, היא מבוססת ומנסחת את סדר היום של עולם הבידור הישראלי והעולמי, בהתאם לאירועי חוסר איזון בחיי הסלבריטאי, כמו למשל: שינוי סטטוס משפחתי או שינוי פיזי, חשיפה נפשית/פיזית.

טבעה הבועתי של תוכניתו של פינס, שב ומשתקף במושג בו הוא משתמש בפתיחת כל תכנית: "כל מה שקורה בביצה", כשהביצה היא למעשה "הביצה הברנז'אית", מטפורה בעלת אירוניה עצמית, המייצגת את סביבת המחיה של סלבריטאים ומיקרוסלבריטאים במונחים של שטח אדמה המכוסה במים רדודים, העומדים או נעים באיטיות, שצבעם העכור נובע מרקבון הצמחים המתים בתוכה.

מכאן עולה ההיבט הקרנבלי בתכניתו של פינס, ההופכת את העיסוק הטבלואידי המגונה לחגיגה מענגת של סיפורים צבעוניים על מוצרים נחשקים, ספקטקל צרכני בו הצופה אינו משתתף בריטואל, אך נמצא בעמדת התבוננות: אייטמים נלעגים ודחויים במונחי האקטואליה כבדת הראש, הופכים לסיפור המוביל, גולת הכותרת של חדשות הבידור, בועה אינטימית של עונג אסור, הנמתחת בין הכורסא בסלון לאולפן ברמת גן: נינט הסתפרה! מרינה התגרשה! לגלית יש בן זוג חדש!

ויתרה מכך, בניגוד לתכניות החדשות המתיימרות לעסוק בנושאים "רציניים" ולחתור לשקיפות בוהקת, פינס חוגג את המתרחש בביצה המלוכלכת, טובל את ראשו בתוכה כדי לאתר ולפרסם אינטראקציות בין אורגניזמים עתירי תהילה. הצופה מתענג על הסירחון, משתוקק לטבול בביצה, אך נאלץ לשמור על מרחק, וגם אם היה רוצה לצפות בספקטקל האסקפסיסטי המענג, בו אין חדשות על מיסים ושאר התעמרויות באזרח במדינת ישראל, הרי שלוח השידורים של ערוץ 10 יוצר את הגבול המונע מתהלוכת הסלבריטאים לצעוד ולהשתלט על מהדורת החדשות, וכל זאת עד המצעד הבא, למחרת, אחרי חדשות השעה שבע, לפני מהדורת החדשות המרכזית.


החוקיות של החדשות במציאות  מול ה"חוקיות" של החדשות בקרנבל הביצה האולימפית

חוקיות החדשות במציאות (+)

ה"חוקיות" החדשות בקרנבל הביצה האולימפית (-)

מדינה: סדר, חוקים, היררכיה

 

הביצה האולימפית: נוזלית, נקבית, חוסר היררכיה

גבולות גאוגרפים ברורים בתוך רצף טריטוריאלי

בועה בין משדרי החדשות

היררכיית חדשות, בראש הפרמידה: פוליטיקה, ביטחון, כלכלה, הפרות של החוק במרחב הציבורי

חדשות גיבורי הביצה האולימפית, כל מה שמחוץ להיררכית חדשות המציאות.

גיבורים: פוליטקאים, עבריינים, מומחים

גיבורים: סלבריטאים עתירי תהילה

 ספקטקל נרטיבים המעוררים אי נחת וחרדה

ספקטקל נרטיבים המעודדים ניתוק ועונג

 

3.3  פינת משטרת האופנה

בתכניות החדשות מוזכרת המשטרה כארגון הממונה על ביטחונם של האזרחים, האוכף את החוק על עבריינים המבצעים עבירות  בתחומי המדינה. המשטרה מאורגנת באופן היררכי, תוך הפעלת משמעת פנימית, תקנותיה מחייבות את השוטרים, ועבירה עליהן היא עבירה משמעתית.

בראי ההפוך של הקרנבל, המשטרה אינה גוף "גברי" וסמי-צבאי הפעיל 24 שעות, אלא רק פעם-פעמיים בשבוע, במסגרת הפינה של דורין אטיאס, מבקרת האופנה חדת-הלשון. עבירה על החוק אינה עבירה על חוקי המדינה, אלא הופעה בציבור בלבוש שאינו הולם, כשעבירה זו נתונה תחת החוקיות הסוביקטיבית של אטיאס עצמה, המעניקה דירוג המבוסס על יחידות של דרקונים המסמנים הערכה כמותית ללבושם סלבריטאים ישראלים ובינלאומיים. הדירוג נע ממקום עשירי, אפס דרקונים או חצי דרקון, ועד לחמישה דרקונים במקום הראשון.           

 הבחירה בסימן הדרקון ולא בסימן הכוכב האייקוני הרווח בביקורת יצירות תרבות פופולארית, כמו למשל סרטים, הוסבר בעבר ע"י אטיאס כפועל יוצא של קעקוע הדרקון הטבוע על זרועה. יחד עם זאת, נראה שהבחירה בדרקון נושאת משמעות קונוטטבית מסדר שני, שכן הדרקון, מיתוס הנטוע במיתולוגיות של התרבויות העתיקות, מערביות ומזרחיות כאחת, עולה בקנה אחד עם הדיסקורס הביקורתי של אטיאס, המבוסס רובו ככולו על לשונה העוקצנית של אטיאס: כשם שאותו דרקון מיתי מטיל את חיתו על סובביו עקב חזותו המאיימת ויכולותיו העל טבעיות, כך גם לשונה רושפת האש של אטיאס לוכדת את הסלבריטאים הסוררים בביצה הארצישראלית, מי לשבט ומי לחסד.

 לכאורה, משטור הקרנבל חותר תחת העיקרים היסודיים של מוסד הקרנבל, אלא שבפועל מדובר באקט חתרני, שימוש במערכת חוק אלטרנטיבית המבוססת על לעג למערכת החוק ה"מוסדית" ביקום המקביל של המציאות: אטיאס משתמשת במטפוריזציה הלקוחה משדות המשמעות הטרוריסטים של הכנסיה, החוק והרפואה מופקעים משימושם המקורי, ומשמשים את אטיאס להגדרת  הנורמאלי והסוטה בביצה, כשהגדרה זו אינה יציבה, אלא דינאמית, נתונה לשינוי מתמיד, מפינה לפינה ומשבוע לשבוע, הפושע יכול להפוך לצדיק ולהיפך, די בשמלה אחת מוצלחת כדי לשחרר את ה"אשמה" מכלא הדרקון הבודד.

 החוק: אטיאס היא הרשות המחוקקת והמבצעת, תפקידה אינו מתמצה רק באיתור הפושעים שהתרשלו בלבושם, אלא גם בעריכת משפט בזק, תליית הפושע בכיכר העיר או המלכת המתלבש המצטיין.

 "על קארין כהן חבל לבזבז יותר ממשפט בגלל מחשוף שהוא בושה למין הנשי" (27.6.13)

יוליה פלוטקין - מאין את באה ולאן את הולכת? אם זה לא לים, אז למה לצאת ככה מהבית? ועוד עם ההדפס כערת-נמרת הזה? (10.7.13)

עם פתיחת שנת הלימודים נצפו במוסדות ההשכלה הגבוהה מספר סטודנטיות חדשות: הראשונה, דלית זריהן, במבוא למדע הטוגה המודרנית, שעדיף לו הייתה נשארת במתחם העתיקות בקיסריה. בפקולטה ליד, יוצאת פנימיית "האח הגדול", אביבית בר זוהר בגיאומטריה משולבת. המחשוף הבוטה לא נראה יותר טוב עם משקפיים.(6.11.13)

נטלי עטיה בשמלה איומה שלא מתאים לא לדוקיות, לא לדוביות ולא לדו קיום. דורין לא מאשרת את מחשוף העטלף הנשפך והכיווץ האיום מתחת לחזה. לאף אחת במדינת ישראל אסור להראות בגזרה הזו. די לכיווץ. (31.10.13)

 כנסייה: אטיאס מציאה מחילה וגאולה לגוף הסורר של אותו פושע שהתרשל בלבושו: הכופר יכול לחזור בתשובה, דרך סלקציה וקומבינציה של פרטי לבוש נכונים.

מיכל אנסקי מדגמנת שמלה בגוון בורדו שאף כתם יין לא יצליח לשפר למרות שהנעליים דווקא מצילות את כבודה.

נועה תשבי מזיעה ממאמץ, גם שיפון ארוך, גם טייץ, גם תכשטת מוזגמת, עכשיו קיץ - תאווררי! (10.7.13)

אנה ארונוב זוהרת וכחולה מתמיד. הסוד הוא לא להעמיס - לא על הפנים ולא על הבגדים(14.11.13)

איתי תורג'מן בלוק מתאמץ מידי. מה זה מתאמץ, דורין הריחה את המאמץ עד לאולפן. תורג'י, שחרר את הכפתור(31.10.13)

 רפואה: לבוש מרושל מזוהה לעיתים עם כשלים בריאותיים פיזיים או מנטליים, שלעיתים ניתנים ל"ריפוי":

"חן יאני לבושה הכי יפה בעולם בשכמייה שצריכה להיתלות במוזיאון וחזיה פשוטה מתחת, אבל הבגד דורש קצת יותר נשיות ממה שיש לה. (27.6.13)

לירז צ'רכי ההריונית אומנם מקבלת נקודות סימפטיה כי זה לא קל להתאים בגדים במצב הזה אבל גם להסתובב עם כל כך הרבה כמויות של סאטן זה לא פשוט אז למה להתעקש.

ונינט במקום הרביעי עם כינים על הרגליים או שמא גרביונים מוזרים במיוחד - אחד מהשניים. (14.11.13)

"במקום העשירי, אור דניאל שחירבה במו ידיה את מראה הברבור שלה עם אוברול שחור מביך ומגוחך שעיוות את גופה." (28.8.13)

 הדמויות ש"עוצרת" אטיאס, אינן מבצעות את "עבירות" האופנה באופן מודע, אות הקלון בעל מספר הדרקונים המצומצם מוטבע על תמונתן בעקבות רשלנות וחוסר תשומת לב לפרטים, או בעקבות השתדלות יתר ההופכת את הופעתן, עפ"י אטיאס, למוגזמת וגרוטסקית, ובדומה לגוף הגרוטסקי בתכניות ההיאבקות, גם הגוף הגרוטסקי בקרנבל של פינס מסב הנאה למתבונן: פיסק מציג את הגוף הגרוטסקי בתכנית ההיאבקות, כגוף המוגזם, המסרב להיכנע לנורמות הסטריליות הממשטרות של  אידיאל ה"קלוקגתיאה" המפוסלת העתיקה, המייצגת יופי, סימטריה ושלמות, מכאן שהוא מערער את  המערך הבינארי התרבותי שמוצג ע"י ההגמוניה כמערך טבעי, באופן שחושף את הרטוריקה הקפיטליסטית.

גם כאן מתבצעת פוליטזציה חתרנית של הגוף, אלא שהדמויות הגרוטסקיות בפינתה של אטיאס מתאמצות יתר על המידה לציית לאידאל היופי הסימטרי והמעודן, כך שהסטייה מתבצעת דווקא מתוך חוסר התכוונות ומודעות, מה שעל פי אקו[i]  ההופך את גופן  לגוף קאמפי, המוביל להנאה קאמפית: זהו גוף וולגארי המופיע על רקע תביעה לעידון, גוף המסב הנאה למתבונן בגסותו והמוניותו, בשל  "..חוסר הצניעות הפתטי שלו, ליהנות ממנו כתגמול לחוסר הצניעות הנשבת של האומנות הקלאסית הגדולה..הדנדי מושיט ממחטה מבושמת לנחיריו ועומד להתעלף, אנין הטעם הקאמפי שואף את הסירחון וגאה בעצמו על עצביו החזקים"[ii].

 כמה דוגמאות לגוף הגרוטסקי במשטרת האופנה:

 אביבית בר זוהר כאלמנתו של ז'וז'ו חלסטרה שייבדל לחיים ארוכים. על מה כל הדרמה עם השמלה השחורה? סיכת ביטחון קטנה מפוצצת את כל בועת הסטייל. (8.8.13)

רמה מסינגר מנותקת מהמציאות מגיעה לטקס פרסי התיאטרון עם טוטו לבן נוצץ וכפפות סאטן שחורות. (13.5.13)

המקום השמיני מוגש הפעם בחסות סולתם: מארינה מקסימיליאן בלומין בחצאית מנירוסטה מבריקה במיוחד ולמקרה שהסיר יתמלא ביותר מדי מים היא גם הוסיפה למראה זוג נעלי סנפירים שלא הצילו את הלוק הכללי מטביעה אופנתית(9.10.13)   

בהתאם לחוקיות ההפוכה של הקרנבל, הגדרת הסלבריטאי כגרוטסקה, אינה משמשת כקרדום לחפור את קיברו בביצה, אלא בדיוק להיפך- העונג שהוא מסב לצופה מתבטא ברייטינג, ויתרה מכך, עצם הדיון במלבושיו מגדילה את הנפח שהוא תופס בביצה וכפועל יוצא- מעלה את קרנו. לעיתים טמון בכך פוטנציאל לפולו-אפ בעיתונות הסלבריטאית, כך למשל, מגזין "פנאי פלוס" העניק כתבה נרחבת לאביבית בר זוהר, פליטת ריאליטי ומוטציית סיליקון, בזכות הופעתה הצעקנית. במסגרת הכתבה הנ"ל עברה מטמורפוזה וצולמה במוזיאון ת"א כשהיא לבושה בבגדים מהוגנים. כתוצאה מכך נוצרה ההתנגשות בין הגרוטסקה המקורית לבין "בגדי המלך החדשים", שהובילה לעונג במונחי הצופה ורייטניג במונחי תעשיות התרבות.

המשטרה במציאות  מול ה"משטרת האופנה" בקרנבל הביצה האולימפית

המשטרה במציאות (+)

"משטרת האופנה" בקרנבל הביצה האולימפית (-)

גוף גברי, היררכי, צבאי למחצה

 

אישה, דורין אטיאס

פעילה 24:7

פעילה פעם-פעמיים בשבוע, 7 דקות

ממונה על ביטחונם של האזרחים

ממונה על העונג של האזרחים

עבריין: כל מי שעובר על חוקי המדינה

עבריין: סלבריטאי שאינו מתלבש כראוי עפ"י אטיאס.

עבירה על החוק= חוקי המדינה

עבירה על החוק= עפ"י החלטת אטיאס

דפוסי ביקורת עצמית: וועדות משמעת של המשטרה

דפוסי ביקורת עצמית: אין

עונש: מעצר, משפט, קנסות, כלא

עונש=פרס: אזכור בתכנית ופולו-אפ

גאולה: מילוי העונש

גאולה: רייטינג, עונג לצופה

 

סיכום

גיא פינס הוא  סוכן עולם הזוהר המקומי והעולמי, המוביל את הצופה מהסלון הבייתי אשדות אליסיים רויי תשוקה, דרך סיפורי הביצה האולימפית העוסקים בסלבריטאים עתירי תהילה. במשך 50 דקות, זוכים "תושבי" הסלון הזעיר-בורגני להימלט מהמציאות המחייבת אל עוד פרק בדברי ימי האולימפוס, המורכב מארגומנטים מיתיים ועלילות גיבורים נערצים.

 האמפריה האמריקאית היא הדופק של פורמט התכנית: הביצה, השטיח האדום, הכוכב - כפי שהם מופיעים בתוכנית, הן בהקשר לחדשות חוץ מטקסים בהוליווד והן בהקשר לטקסים בישראל, עולים בקנה אחד עם קביעתו של בארת', כי "המיתוס מעדיף לפעול בעזרת דימויים עניים לא שלמים, שבהם כבר גורד שומנו של המובן והכל בהם מוכן לסימון, מעגל מסמנים מיתי בלתי ניתן למיצוי".(עמ' 255).

מאידך, הזיכרון הקולקטיבי הישראלי הספיק לטעון את סיפורי הביצה האולימפית בנתח עסיסי של מיתוס לאומי, המנהל מו"מ מרתק עם "עצמות" המסמנים הלועזיים.

ההיבט הקרנבלי בתכניתו של פינס, מתבטא בעיסוק הטבלואידי המגונה ההופך בפועל לחגיגה מענגת של סיפורים צבעוניים על מוצרים נחשקים, ספקטקל צרכני בו הצופה אינו משתתף בריטואל, אך נמצא בעמדת התבוננות: אייטמים נלעגים ודחויים במונחי האקטואליה כבדת הראש, הופכים לסיפור המוביל, גולת הכותרת של חדשות הבידור, בועה אינטימית של עונג אסור, הנמתחת בין הכורסא בסלון לאולפן ברמת גן.

במונחי הקרנבל, פינס פועל כמראה הפוכה לתכניות החדשות המתיימרות לעסוק בנושאים "רציניים" ולחתור לשקיפות בוהקת: פינס חוגג את המתרחש בביצה המלוכלכת, טובל את ראשו בתוכה כדי לאתר ולפרסם אינטראקציות בין אורגניזמים עתירי תהילה. לוח השידורים של ערוץ 10 יוצר את הגבול המונע מתהלוכת הסלבריטאים לצעוד ולהשתלט על מהדורת החדשות, וכל זאת עד המצעד הבא, למחרת, אחרי חדשות השעה שבע, לפני מהדורת החדשות המרכזית.

 [i]  אומברטו אקו, תולדות הכיעור, זמורה ביתן, 2013, עמודים  408-18)
[ii] שם, עמוד

 
משטרת האופנה של דורין - דרקונים מלאים באנרגיה

תגובות

מעולם לא הבנתי את שיטת הדרקונים

כאילו אין הגיון וסדר בשיטה שלה
1 דרקון
2 דרקון
איך היא קובעת ?

מה יש להבין ?

אין מה להבין

הנאה כפולה

מאוד נהניתי גם משנינות כתיבתך וגם מחדות לשונה של דורין.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדי צור