אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גיא פינס: הביצה, הכוכב והשטיח האדום חלק א


התמונה של עדי צור
גיא פינס: הביצה, הכוכב והשטיח האדום חלק א

גיא פינס: הביצה, הכוכב והשטיח האדום חלק א. צילום מסך

 

ניתוח הקרנבל בביצה האולימפית של גיא פינס

 

מטרת המאמר הנוכחי היא לבצע קריאה מיתית של התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס". בפרפרזה ישראלית, מאמר זה מבקש להציע פרשנות העוברת ממלאכת הסיפור הרומנטי לאור הנר, דרך הנראטיב הקולקטיוויסטי והמגוייס לאור המדורה ועד לאור הטלוויזיה והלפטופ הזעיר בורגנים.

בחלק הראשון אתאר את המישור הדנוטטיבי של "ערב טוב עם גיא פינס" ומיד לאחר מכן בחלק השני אצביע על רכיבי המיתוס: אראה כיצד האמפריה האמריקאית היא הדופק של פורמט התכנית ומאידך, הזיכרון הקולקטיבי הישראלי הספיק לטעון את סיפורי הביצה האולימפית בנתח עסיסי של מיתוס לאומי, המנהל מו"מ מרתק עם "עצמות" המסמנים הלועזיים. בהקשר זה, אדון באולימפוס האמריקאי מול הביצה  האולימפית הישראלית, ובמיתוסים של השטיח האדום, הביצה והכוכב.

בחלק השלישי אדון ב"ערב טוב עם גיא פינס" מתוך פרספקטיבת מושג הקרנבל תוך התייחסות לפינת "משטרת האופנה" כראי הפוך של המציאות החדשותית מחוץ לגבולות הסינטגמטיים של התכנית. ובחלק הרביעי אסכם את ממצאיי העיקריים.

1. רקע: קריאת התכנית ברמה הדנוטטיבית

"ערב טוב עם גיא פינס" היא תכנית טלוויזיה יומית בהנחייתו של  גיא פינס, העוסקת בענייני בידור ורכילות בישראל ובעולם. התוכנית משודרת מידי יום בערוץ 10 בשתי מהדורות: מהדורה מלאה בין השעות 19:08-20:00 ומהדורה מקוצרת בין השעות 22:30-23:00.

התכנית  שודרה במשך 13 שנים בערוץ הכבלים "הוט 3", וב2010 עברה לערוץ 10. כיום כוללת התכנית את הפינות הבאות:

  • חדשות חמות- זהו רצף הידיעות הפותח את המהדורה,  המיידע את  צופי התכנית  אודות האירועים החדשותיים "בביצה" הישראלית.

  • חדשות הבידור מחו"ל-  רצף ידיעות על המתרחש בזירת הבידור והתרבות בחו"ל, בעיקר בארצות הברית.

  • סיפור הערב-  כתבה מיוחדת על הנושא הבולט ביותר בבידור. לרוב מוקדשת לפרשה חשובה או אירוע בולט.

  • כתבות נִלוות- מספר כתבות, המוגשות על ידי כתבי השטח, בתחומים: טלוויזיה, קולנוע, פרסום, אופנה, מוזיקה, תקשורת (ברנז'ה)

פינות קבועות

  • "משטרת האופנה"- דורין אטיאס, מבקרת האופנה חדת-הלשון, מעניקה דירוג המבוסס על יחידות של דרקונים המסמנים הערכה כמותית ללבושם סלבריטאים ישראלים ובינלאומיים. הדירוג נע ממקום עשירי, אפס דרקונים או חצי דרקון, ועד לחמישה דרקונים במקום הראשון.

  • יונתן גל "המבקר", דמותו המצויירת של יונתן גל, מבקרת סרטי קולנוע על בסיס הערכה כמותית כמה היה מוכן לשלם עבור כרטיס לסרט.

  • חדשות האוכל- פינה בה מעדכנת כתבת האוכל אודות חדשות קולינריות בעיקר מישראל, אך גם מהעולם.

 

רכיבי המיתוס

2.1 האולימפוס הישראלי

בשעה 19:08 המסך הכחול בערוץ 10 מתפצל לשתיים: בצידו הימני- רומי נוימרק, מגישת חדשות השעה שבע בערב, פושטת את ארשת פניה הרצינית ופונה אל גיא פינס היושב בפינה השמאלית של המסך. חלוקת המסך הסימטרית מתעתעת, כי ברגע  שפינס מבליח, רומי נוימרק הופכת מחזית לרקע ונעלמת. התפאורה והתאורה הצהובה הבוקעת מהאולפן של פינס - מציפה את המסך כולו באור נגוהות ושולפת את הצופה מעולם   החדשות הקודר לייקום מקביל, זוהר, אחר.

אות הפתיחה הקצר, מסמן את המעבר מרצף החדשות לתכנית. המצלמה מתרכזת בפניו של פינס. גופו מוסתר מאחורי שולחן, הוא לבוש במדיו הקבועים: ג'קט שחור, טי-שירט מקושקשת, ועיניים בהירות מאוד המשמשות כפרט הבולט היותר בהופעתו, ממש כמו המשפט “hi Guy”, אינסרט מצולם שנאמר ע"י כל סלבריטאי שהתראיין לתוכנית, ומסמן את קו התפר, מעבר לו המרואיין יכול להיות מכונה "ידוען".

פינס משמיע דברי פתיחה קצרים ופונה למגישה שלצידו, לירון ויסמן, שאינה רק מגישה את החדשות אלא גם עורכת המשנה. עד לאחרונה, ויסמן, נהגה לעמוד, בחודש האחרון היא עברה לשבת מולו, בצד השולחן, יתכן שמעבר זה חופף לקידום המקצועי. פינס תמיד נותר בחזית, מתבונן הישר לתוך עיניו של הטלפרומפטר, והצופה שמאחוריו, קשר העין יוצר אמינות, ואולי אפילו יוצר קרבה, המתקת דבר סוד.

ויסמן ופינס מציגים בקצרה את האייטמים שיופיעו בתכנית. מטרתם להחזיק את הצופה ליד המסך עד למהדורה המרכזית בשמונה, אח"כ פינס שולח את הצופים אל הפרסומות, המעבר אל הפרסומות מרוכך ע"י שרשרת  אינסרטים של "“hi Guy, בחלקם משובצת תגובת המרואיין האנגלו-אמריקאי המצחקק למשמע  שמו המלא של מגיש התכנית Guy Pines  , שמתפרש באנגלית כמבע אנטי-יופימיסטי גמור: "זין של הומו". הצופה מצחקק מהבדיחה על חשבונו של פינס, וגם מתגובתו הספונטנית של המרואיין החושפת לרגע טפח אנושי מהכוכב המהונדס.

הפרסומות מסתיימות ופינס חוזר, בנקודה זו הצופה ממריא לעולם שכולו "ערב טוב", עולם אוטופי בו הצופה ספק צועד ספק מרחף בשדות האליסיים  "שם חייהם של בני אדם נטולי-דאגה. אין שם שלג, אין החורף רב, אין גשם לעולם, ואוקיינוס תמיד שולח את משבי זפירוס, הרוח השורק, להשיב את נפשם של בני האדם" (אודסאה), מסלול הצעידה מותווה ע"י פינס,  סוכן עולם הזוהר המקומי והעולמי, המייבא אל הסלון הבייתי ידיעות אודות סלבריטאים עתירי תהילה, המשמשים כסימני וכמושאי-תשוקה, בספקטקל צרכני מסחרר הניטח על "תושבי" הסלון הזעיר-בורגני.

פינס אינו שונה ממספר הסיפורים הקדום, שמיגנט את מאזיניו לאור המדורה דרך סיפורי בדיה. גם הנרטיב של האייטמים החדשותיים בתכניתו של פינס מבוססים על דברי ימי האולימפוס, ארגומנטים מיתיים, עלילות גיבורים המתקדמות ממצב של חוסר איזון לאיזון, כמו למשל:

סיפור נצחונה של הדוגמנית/שחקנית גל גדות, הנימפה האנורקטית שאיבדה את תפקידה הקבוע בסדרת סרטים הוליוודית, אך מעז יצא מתוק לאחר שהצליחה להביס, כנגד כל הסיכויים את מתחרותיה המקצועיות, ולקבל תפקיד נחשק באולימפוס ההוליוודי, ראשון בהיקפו מאז סרטו של השחקן חיים טופול.

סיפור "הברווזון המכוער" של מרינה מקסימליאן בלומין, זמרת-פרזנטורית וכוכבת בוגרת ריאליטי שהשילה קילוגרמים רבים, יישרה קו עם נורמות היופי המערבי, הפכה לסמל של בריאות, כתוצאה מכך איבדה קמפיין למידות גדולות, אך זכתה בפיצוי בדמות אהבה של עלם אפולואני כחול עיניים.

סיפורן של ה"יפות" גיבורות סדרת הריאליטי "היפה והחנון", ורסיה של "היפה והחיה", מפגש קצוות בין גבריות לנשיות, אלא שברוח התקופה, היפות רפות בשכלן ואילו החנונים רפים בגופם, יחד עם זאת גם בגרסה הנוכחית המטמורפוזה תוביל לאיחוד המתבקש: ה"יפות" יתחזקו שכלית ואילו החנונים ישילו את עורם העדין ויפתחו חזות אגרסיבית "גברית", קשוחה.

סיפורו הטרגי של אייל גולן, הזמר הלאומי הנלחם על חפותו במשפט הציבורי. עפ"י תמלילי המשטרה הוא ואביו קיימו קשרים מיניים עם קטינות, גולן הצליח להתחמק בעור שיניו מכתב אישום, אך כנגד אביו ניצבות הוכחות חותכות.  האם התקדמותו של גולן טרגית? האם הבוסר שאכל אביו יקהה את שיניו? ואולי הבן ואב הפכו סדרי עולם ושברו את האתוס הג'ודיו נוצרי והקהו את שיניהם יחדיו במאכל הבוסר בסלון הדירה במגדלי יו?

2.2 ה"קולקציה" האולימפית כספקטקל של צריכה

תפיסת "ערב טוב עם גיא פינס" דרך דימוי המציאות לספקטקל של צריכה, אוצר בחובו את קריאתו כחלק מיישומן ההמוני של הצורות הרחבות יותר של הבורגנות, בהן תרבות הצריכה הטהורה עברה טבעון ונורמליזציה בשיח לצרכי הפצת ייצוגים אילו לשימוש זעיר בורגני.

הצלחתו של פינס להשריש את התרבות הבורגנית המקדשת צריכה טהורה, נובעת אולי מדינמיקת טבעון מושלמת, שכן תכני התכנית נתפסים כקלילים, בעמדת ביניים: הם לא פוליטיים כמו מהדורת החדשות (הפוני החדש של נינט יהיה ידיעה פותחת בגיא פינס, אך לא יזכה להתייחסות אפילו בשולי מהדורת החדשות של "ישראל 10")

מחזה הקומודיפיקציה היומי בערוץ 10 אוכף על הצופים דפוסי משמעות של השתוקקות, מוצרים המבליחים מבעד לחרך ההצצה שמספק פינס לעולם הזוהר, נטענים בערך מאגי-סמבולי, מעבר לערכם החומרי בשוק החליפין והופכים למושאי השתוקקות, אין פלא שבזכות מלאכת הסוכנות של פינס, ניתן לראות את אותו שטיח אדום ואותה שמלה כביטוי להגשמת המשאלות הצרכנית של זוג פרולטרים המתחתן באולם חתונות באיזור התעשייה של עפולה.

אצל גיא פינס, בפרפרזה על בארת' (מיתולוגיות), האמפריה האמריקאית היא הדופק של מיתוס הספקטקל הצרכני. ואכן,  פורמט התכנית מבוסס על תכנית "חדשות הבידור" המשודרת מידי יום בערוץ "אי" האמריקאי. כשגם פינת "משטרת האופנה" המשודרת ב"ערב טוב עם גיא פינס" היא פורמט מצומצם של התוכנית המקבילה בערוץ "אי", כשאפילו אות הפתיחה של הפינה הישראלית, בו נשמעות צפירות ניידת משטרה, זהה לחלוטין לאזעקה המופיעה בתכנית האמריקאית(1).

הביצה, השטיח האדום, הכוכב - כפי שהם מופיעים בתוכנית, הן בהקשר לחדשות חוץ מטקסים בהוליווד והן בהקשר לטקסים בישראל, עולים בקנה אחד עם קביעתו של בארת', כי "המיתוס מעדיף לפעול בעזרת דימויים עניים לא שלמים, שבהם כבר גורד שומנו של המובן והכל בהם מוכן לסימון, מעגל מסמנים מיתי בלתי ניתן למיצוי".(עמ' 255). להלן:

בתרבות האמריקאית, הסכמה של הטקס ההוליוודי מבוססת על ההון והתהילה של הכוכבים, המיוצגים ע"י "השטיח האדום" המלכותי, הלימוזינה, הטוקסידו, שמלות הערב, פרס האוסקר, תכשיטי ה.שטרן, הבזקי מצלמות של עדר צלמי פפראצי חסר פנים, לעומת זאת, בתרבות הישראלית, הסכמה של טקס ההשקה במהדורת החדשות המקומיות של גיא פינס, מורכבת מ"שטיח אדום" שהוא למעשה חתיכת גליל-בד אדומה הנמתחת בכניסה להשקת סרט בקולנוע "יס פלנט" בראשון לציון, שמלת הערב הושאלה ממעצבת אופנה בדרום ת"א והתכשיטים נרכשו דרך חנות בינלאומית מקוונת, ההגעה לאירוע במוניות "קסטל" או ברכב פרטי, וחמשת צלמי הפפרצי שמתעדים את האירוע מוכרים ומשרתים היטב את חברי הברנז'ה.

האולימפוס העולמי מול האולימפוס המקומי

עולמי/ארה"ב (+)

מקומי/ישראל (-)

אולימפוס- השלט הניצב על ההר הסמוך לרובע תעשיית הקולנוע האמריקאית. (מוצק, זכרי, פאלי)

 

הביצה האולימפית- מימיה העכורים של מה שמכנה פינס ה"ביצה".(נוזלית, נקבית)

השטיח האדום

חתיכת גליל-בד אדומה

הלימוזינה

מוניות "קסטל" או רכב פרטי

הטוקסידו, שמלות הערב,

מעצבי אופנה מקומיים

תכשיטי ה.שטרן

תכשיטים שנרכשו באינטרנט

פרס האוסקר/ גלובוס הזהב

פרס אופיר, פרס אקו"ם, ללא פרס

עדר צלמי פפראצי חסר פנים

חמישה-שישה פפראצי מוכרים בשמותיהם ופניהם

2.2.1 הביצה

המסמן העברי "ביצה" אקוולנטי למסמנים moor, quag, quagmire, mire, fen, bog, moor, marsh, swamp,  ולכן אינו מצליח ללכוד את המורכבות של יחס הסימון והתמורות הסמנטיות שחלו במסמנים הללו מבחינה קונוטטיבית בכלל, ומטפורית בפרט. יחד עם זאת, כפי שאראה בהמשך, הזיכרון הקולקטיבי הישראלי הספיק לטעון את סימן הביצה בנתח עסיסי של מיתוס לאומי, המנהל מו"מ מרתק עם "עצמות" המסמנים הלועזיים.

ראשית, המושגים quag ו-quadmire  אינם שייכים לשדה האקולוגי, אלא קיימים רק בשימוש מטפורי. לעומת זאת, swamp  ו-marsh  הם מושגים אקולוגיים, המרפררים לאיזורי מים עומדים, מלוחים ו/או מתוקים,  עתירי צמחיה העמידה בפני סחף. בדרך כלל נוטים להשתמש במסמנים הללו ללא הבחנה, אך מטעמים אקולוגיים, רק האוכלוסיה המתגוררת בצפון אמריקה ערה להבחנה בין השנייםswamp (2)  הוא איזור בו הצמחיה הנטועה במים היא בעיקר שיחים עבותים או עצים כמו ברושים, לעומת זאת marsh   הוא איזור רדוד יותר, הצמחיה הנטועה במימיו היא עשבונית, כמו קני סוף או עשבים העמידים לחיים במי מלח. המכנה המשותף לשני אזורים הללו הוא שהם כר גידול פורה לצמחים ובעלי חיים, המנהלים שגרה אקולוגית רווחית: בעלי החיים טומנים את ביציהם בין עלי הצמחים  או מסתתרים מאחוריהם בפני טורפים, ואילו הצמחים ניזונים ומתרבים בזכות בעלי החיים. בהקשר זה, כדאי להזכיר גם את ה-moor, איזור דומה רק גבוה יותר, בו קיימת צמחיה נמוכה יותר , ללא עצים או שיחים.

  fen   ו bog  הם איזורי ביצות עמוקות יותר, בהן כבר מתבצע סחף של הקרקע , ה- fenמכילות מלחים יונים בסיסים של מתכת אלקלית, ואילו ה- bog הוא איזורשמכיל צמחיה רבה יותר וכָּבוּל, חומר חומצי דחוס ורקוב-חלקית של צמחים ותאית המשמש כדשן או חומר דלק.

במישור הקונוטטיבי, השימוש במונח "ביצה" מבוסס על ההיבט הטובעני והלא-יציב של הביצה, פרי החוויה האנושית של החיים בטבע הפראי שטרם נרמס תחת מכבש-אספלט הכבישים.  דוברי אנגלית משתמשים בביטוי כדי לייצג מצב סבוך שקשה לצאת ממנו (3) אוצר הדימויים האנגלו-אמריקאי הנציח את מושג הביצה כמקור סכנת טביעה:

politicians are mired in gridlock in Washington. 

we are swamped with work

The phones of many Senators and Congresspersons were swamped with calls for several days.

  Progress in Congress is often bogged downby disagreements between Democrats and Republicans.

American politics is commonly mired in ideological differences between liberals and conservatives.

After the difficulties during the War in Vietnam, many Americans felt in 2003 that the War in Iraq would be another quagmire that would cost millions of dollars and many lives.

לעומת זאת, המושג האקוולנטי בעברית,  "לשקוע בבוץ", לא הותיר זכר לביצה.  על פניו, קיים לכך הסבר ריאלי: כיום,  נותרו מעט ביצות עמוקות המעמידות את האדם בסכנת טביעה. הסכנה הטמונה בהן אינה הבוץ הטובעני  אלא דווקא המים העומדים המהווים מקור למחלות, זיהומים ומזיקים. אך נראה שהסיבה לכך אינה רציונליזציה מדעית, אלא פרי הזיכרון הקולקטיבי, חוליה מיתית בנרטיב הציוני- ייבוש הביצות והפרחת השממה.

 ואכן, עפ"י הקרן הקיימת לישראל(4),.אדמות-הביצה היוו מכשול לפיתוח החקלאי בארץ ישראל, "בעיה שבה נתקלו גם הכובשים הרומאים בארץ, אלפי שנים קודם לכן". קרקעות אילו נמכרו לאנשי העלייה הראשונה שהגיעו לישראל בשנות ה-80 של המאה ה-19, תמורת סכומים זעומים מבעליהם הערבים, מתוך מחשבה שאין בהם תועלת. לדברי הקרן הקיימת "במכירה זו היה סוג של "תרגיל": חוקי השלטון הטורקי קבעו כי כדי לקבל חזקה על אדמה בארץ, לא מספיק לרכוש אותה – יש גם להקים בה פיתוח חקלאי תוך זמן קצר. הצורך בייבוש הביצות, נהייה דחוף" הניסיון לשתול אקליפטוסים נכשל, מכיוון שהם שאבו את מרבית ההשקיה שלהם ממי-תהום, ולא תרמו לייבוש הביצות. "אך השתילה ההמונית של עצים אלה בידי העולים הפכה אותם לסמל להתיישבות היהודית בארץ, והם מזוהים עד היום כחלק ממנה, ומבטאים עבור רבים את תחושת החלוציות שהייתה לאותה התיישבות..המאבק בביצות היה אחד המאבקים הגדולים שידעה המדינה היהודית בדרך לעצמאותה, וחשיבות הניצחון בו אינה נופלת מחשיבות הניצחון בכל מערכה אחרת" מבצעי ייבוש הביצות נמשכו גם לאחר הקמת המדינה, כאשר המבצע המפורסם מכולם היה ייבוש הביצות בעמק החולה בין השנים 1951-1958 באמצעות ניקוז המים מהעמק החלה בשנת 1951, ונמשכה עד שנת 1958, תחת איומים ולעיתים גם מתקפות מצד הצבא הסורי. "אך בסופו של דבר הושלם מבצע הייבוש, וקרקעות העמק הפכו לראויות ליישוב וחקלאות. עד היום, קיימת בעמק חקלאות ענפה". 

ייבוש הביצות נתפס כניצחון נוסף במלחמת ההישרדות של היהודים המעטים, עם לבדד ישכון: באורח פלא, בני העליה הראשונה, מצליחים בזכות האמונה בשיבת ציון, לעשות מה שהצליח לעשות בעבר צבא רומאי שלם- להביס את אדמת הפרא והילידים סביבה. זאת ועוד- מפעל ייבוש הביצות שהחל קומץ העולים בעליה הראשונה בפלסטינה, הופך ברבות הימים למפעל לאומי של מדינת ישראל המכניעה "על הדרך" את האויב הסורי האכזרי מהצפון, המנסה להתנגד ולחבל במאמצי "תירבות" הקרקע הפראית.

ובגזירה שווה, כיום, השימוש במושג "ביצה" בשדה תעשיות התרבות בישראל, מרפרר להיקפה הצר והפמליארי של התעשיה בארץ, ביחס לפסי הייצור הממוכנים, המנוכרים  והמשוכללים יותר בארה"ב ואירופה: כאן, "כולם מכירים את כולם", כאן "אנחנו" מול כל העולם, כאן, הצלחה של ישראלי  מחוץ לביצה הצרה היא מעשה חלוצי, היא הצלחתו של העם היהודי כולו, הכוכבים "שלנו" מייצגים "אותנו" בעולם, "עושים לנו כבוד". 

2.2.2 השטיח האדום

המושג "שטיח האדום" נזכר לראשונה בשנת 458 לפנה"ס, בהצגת הבכורה של הטרגדיה היוונית "אגממנון" מאת איסכילוס. בהצגה, הראשונה בטרילוגיית האורסטיאה,  אגממנון שב לארגוס לאחר עשר שנות מצור על טרויה. קליטמנסטרה, אשתו, שלא סלחה לו על שהקריב את ביתם איפיגניה עבור ארטמיס, העמידה פנים שהיא נרגשת לראותו: היא פרסה שטיח אדום כהה בכניסה לארמונם והכינה לו אמבט חם. אגממנון שהבחין בשטיח נרעש מהשטיח שנפרש לרגליו ואמר כי מחווה טקסית מסוג זה אינה הולמת בני אדם ויש לנקוט בכבוד זה רק ביחס לבני אלמוות, ולכן צעידה על השטיח עלולה להתפרש ע"י האלים כהיבריס.

הסיבה לקובלנתו של אגממנון כי הייצור והשימוש בשטיח יתפרשו היבריס, נרמזת בטקסט, כשנאמר שמקור צבע השטיח בים. ואכן שטיח מסוג זה היה נדיר במיוחד. לשם השוואה, כדי להפיק 1.4 גרם של צבע המספיקים לייצר תליון של תכשיט, היה צריך לשאוב את נוזלי הגוף של  12,000 חלזונות. בסופו של דבר אגממנון הסיר את  סנדליו, צעד יחף על השטיח יקר הערך, וכפי שניבא- עורר את זעם האלים. כתוצאה מכך, לאחר שיצא מהאמבט, קלימנסטרה זרקה פיסת בגד על ראשו, ואז, היא ומאהבה  רצחו אותו, מה שהוביל בהמשך לשרשרת נקמות.

 גורלם המר של אגממנון ובני ביתו לא טרפד את המשיכה האנושית לשטיח הארגמן היקר, במשך אלף שנה, השטיחים האדומים נפרסו תחת רגליהם של שליטים, מלכים, אפיפיורים, כסממן חזותי בוהק לעושרם, יציבותם ושיעור קומתם האלוהי. כאשר הצביעה הסינטטית הפכה לדפוס שכיח,  חל שינוי פרקטי וסמנטי בשטיח האדום, שהפך מאטריביוט מעורר מורא לפריט המייצג אירוח כיד המלך, כך למשל, בשנת 1821 אוזכר המונח "שטיח אדום" לראשונה, כשהנשיא האמריקאי ג'ימס מונרו ביקר בפרוספקט היל, לאחר מכן, ב 1938, נסיעה יקרה ומפנקת ברכבת אקספרס על ציר שיקגו ניו יורק כונתה  “the red carpet treatment”, ובהתאמה- הנוסעים צעדו לעבר קרונות השינה שלהם על שטיח קטיפה אדום, לאורכו היה טבוע הלוגו המפורסם של הנרי דרייפוס 20th Century Limited. השטיח האדום עדיין היה יוקרתי- אך כבר לא אקסלוסיבי.

השטיח האדום

כיום, המונח "שטיח האדום" מוזכר באותה הנשימה עם המונח "לימו", קיצור של לימוזינה. המטען המיתי העתיק שלו נשמר כנראה בזכות טקס האוסקר או טקסים אחרים כמו "גלובוס הזהב", "גראמי" וכד', אם כי השטיח בטקסים לא בדיוק אדום, אלא צבוע בגוון שנקלט ומצטלם היטב לאור פלאש המצלמות. תפקידו הוא לתחום את האיזור בו צועדים השחקנים, שמצד אחד אינם משחקים תפקיד בטקס, אלא מופיעים בדמות עצמם, ומאידך- גם ההופעה בדמות עצמם היא משחק המבוסס על ריטואל ריאיון-שטיח-אדום, השאלות אינן עיתונות חוקרת, אלא דו-שיח שחוזר על עצמו, בו כל שחקן מביע את שמחתו והתרגשותו נוכח ההשתתפות בטקס. מכאן שכמו צבעו האדום המלאכותי של השטיח, הצועדים עליו מצייתים לדקורום של השטיח המשמש כאתר למכירת מוצרים: סרטים, מוזיקה, תכשיטים, שמלות מעצבי על, ובהמשך גם זמן אוויר למפרסמים המלווים את הסיקור מהשטיח.

באופן טרגי, אור הפלשים הבוהק מסנוור את המצולמים והצופים, הצועדים עמוק אל תוך הלילה לעבר סופם המדמם, המעבר מהפנטזיה למציאות חד ורצחני כמו הלהב של קלימנסטרה: בועת התהילה מתפוצצת לאחר שאור הפלשים כבה- השחקנים חוזרים לעבוד על פס הייצור ואילו הצופה מנקה את הספה משיירי המזון המהיר, סוגר את הטלוויזיה ושב לעבודה כדי שיוכל לשלם על המוצרים שחלפו על המרקע.  

המשך בחלק ב...





1)ארחיב על כך בהמשך: האזעקה בפתיחה היא מה שמכנה בארת' "צורה זעירה המסמנת מושג עתיר היסטוריה" 

2) beachchairscientist.com/2010/09/13/what-is-the-difference-between-a-swamp-and-a-marsh/

3

[iii]politicalmetaphors.com/2013/08/24/mired-in-gridlock-metaphors-of-swamps/

4

[iv]greenwin.kkl.org.il/features/land/drying_the_swamps/

 

קטע מהתוכנית של גיא פינס

תגובות

ניתוח מבריק

במיוחד ייבוש הביצה
guy ruls !!!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדי צור