אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חילונות זה לא מה שחשבתם: גיא בן פורת/הלכה למעשה


חילונות זה לא מה שחשבתם: גיא בן פורת/הלכה למעשה
  
חשיבות ספר זה נעוצה במבט שונה וחורג על תהליכי החילון מהשיח האידיאולוגי והמעשה הפוליטי המוכר. "השיח האידיאולוגי" ממצב את החילון כתהליך הכולל בתוכו מודעות וזהות...ואולם, מאבק אידיאולוגי זה הוא רק חלק מתהליך החילון המתרחש גם כתוצאה מהתפתחויות הקשורות במה שיכונה כאן "הפרקטיקה של חיי היומיום", אותן בחירות אישיות, לעיתים נטולות אידיאולוגיה המעצבות את המרחב הציבורי...התקת הדיון לזירה של חיי היומיום ממקמת את תהליך החילון בתוך מסגרת רחבה יותר של שינויים חברתיים המתבטאים בבחירות אישיות ויוזמות הקשורות לעתים באופן רופף בלבד למשנה אידיאולוגית סדורה או לתכנית שינוי מקיפה"(עמ' 12-13).
 
ספרו של בן פורת כתוב  בצורה בהירה מעניינת ודידקטית (ללא ספק מדובר בספר לימוד לאקדמיה) ובהמשך כתיבתו מסביר המחבר  שוב את הטיעון המרכזי והמתודולוגיה לאמור: "שינויים בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה והדמוגרפיה בשלושת העשורים האחרונים  יצרו אי התאמה בין הסמכות הדתית  הפורמאלית, המעוגנת בסטאטוס קוו, לבין הצרכים  והרצונות החדשים של קבוצות ואזרחים. יזמים חילוניים שפעלו ממניעים שונים ולמען מגוון מטרות, ניסו להציע אלטרנטיבות ופתרונות באמצעות מאבקים פוליטיים, עתירות משפטיות ויוזמות פרטיות, אך מצאו את המערכת הפוליטית חסומה לשינוי. כישלונם של המאבקים הפוליטיים הוביל ליוזמות שבחרו לעקוף את הסדר הקיים ולא להתעמת עמו...החילון שיתואר כאן ...הוא שינוי מוסדי המתחולל בערוצים אלטרנטיביים של מאבק פוליטי או דרך בחירות אינדיבידואליות מנותקות מממטרה פוליטית מודעת"(עמ' 20). ניתן לקראות בכך משום מאבק הצומח מלמטה מחד, שגם מעיד על סגירותה של הדמוקרטיה בישראל ( ולנוכח חשיבות הסוגיות) כמו גם על טיבה.
 
 לעמידה על ההבדלים בין חילון לחילוניות מתייחס המחבר ל"ארבעה מחוללי חילון מרכזיים בישראל" כמו גם "ארבעה טיפוסים אידיאלים (במובן של טהורים, לא מורכבים) של חילוניות שבהם מתמקד הספר. ראשית, החילוניות ה"אידיאולוגית"  הוותיקה, האתיאיסטית בהשקפתה, הנלחמת נגד המונופול האורתודוכסי וחותרת להפרדה בין דת ומדינה (הוא בצדק מזכיר את "הליגה נגד כפיה דתית" אבל  לא עומד מספיק על סך פעילותו של עוזי אורנן)  . שנית, תהליכים של "התחדשות יהודית" המתורגמת לדרישות להמיר את המונופול האורתודוכסי  בפלורליזם המאפשר זהויות יהודיות נוספות, כגון יהדות רפורמית, קונסרבטיבית או חילונית. שלישית, התפתחותה של חברת צריכה גלובאלית  שבסיסה רווח והנאה, האדישה למגבלות דתיות. ורביעית, דמוגרפיה "רוסית" הכוללת דפוסי התנהגות חילוניים מובהקים  כמו אי שייכות, לאו דווקא מבחירה לקולקטיב היהודי"(עמ' 17).
 
 במילים אחרות, החילונות הראשונה היא חילונות אידיאולוגית המתכתבת עם הליברליזם המערבי, השנייה מייצגת אלטרנטיבה ליהדות האורתודוכסית, השלישית מייצגת מגמה כלכלית צרכנית  מעצם הגלובליזם, והרביעית מייצגת משתנה דמוגרפי מתערב המשפיע על  צרכים והעדפות.
 
חשובה ביותר אבחנת בן פורת בין חילון לבין חילוניות, באשר "החילן מוגדר כתהליך המובחן מהחילוניות  כהשקפת עולם או אידיאולוגיה . שנית, החילון הוא שינוי מוסדי המבטא שחיקה של הסמכות הדתית  המובחנת ממדדים אחרים של אמונה וזהות אישיים. שלישית, השינוי המוסדי מתחולל מעבר לזירה הפוליטית  הפורמאלית  וקשור ליוזמות חברתיות אזרחיות ולהשפעה המצטברת של בחירות אישיות", זאת ועוד למרבה צער תקוות מצדדי הליברליזם בישראל.,-"החילון המתואר כאן, אף שהוא פרי שינויים כלכליים ודמוגרפיים –" קשור באופן רופף בלבד לערכים ליברליים, לזהות חילונית קוהרנטית ולמחויבות פוליטית, קורא תיגר על הסמכות הדתית"(עמ' 22).
 
במקום אחר מסביר המחבר ש "חילון הוא תהליך רב מדי הנוגע לשחיקת הסמכות הדתית בחברה, שחיקה שאינה בהכרח מלווה בשינוי באמונות פרטיות ובהגדרות זהות. אינה בהכרח מחויבת למאבק פוליטי ועשויה להיות עצמאית מהשקפת עולם חילונית-ליברלית. בישראל , תהליך החילון מזוהה עם אידיאולוגיה חילונית ליברלית, אך כזו השזורה בשיח הלאומי ואמביוולנטית בכל הנוגע לגבולות שהדת משרטטת והתכנים שהיא יוצקת הזהות הלאומית"(עמ' 110-111).
 
 שוב ושוב הוא חוזר על האבחנות שבין החילוניות והחילון, כמו למשל היות החילון "תהליך לא מתוכנן ולעיתים מנותק מאידיאולוגיה – מבחין אותו מהחילוניות, והוא חיוני להבנת הכוחות  המניעים את התהליך וכן להבנת תוצאותיו. כשינוי מוסדי  הנמדד בשחיקת הסמכות הדתית, החילון מתקדם לא רק באמצעות מאבק ערכי ליברלי אלא גם דרך בחירות אסטרטגיות של יזמים כלכליים ובחירות אינדיבידואליות המתוארות כ"פרקטיקות של חיי היומיום"(עמ' 43).
 
במקום אחר הוא מסביר את התהליכים במונח  של "תת פוליטיקה" בה משתתפים סוכנים חדשים  "חיצונים למערכת, ועיצוב החברה מ"למטה" תוך ניצול הזדמנויות חדשות לקול הפוליטי ולהשתתפות בארגון מחדש  של החברה. פרקטיקות של תת פוליטיקה עשויות להימצא בסופרמרקטים, בבתי ספר במדיה וברחוב - בכל מקום שבו אזרחים מבקשים למלא את הריק הפוליטי ולקבל אחריות על נושאים  שונים החוצים את ההפרדה בין הפרטי לציבורי"(עמ' 56).
 
בספרו הוא עומד על ארבעה תחומים: נישואין, קבורה, בשר לא כשר ושבת ומוצא את הדמיון בתהליכים-"ראשית צמיחת אתגרים חדשים לסאטוס קוו, המשלבים אידיאולוגיה, שיקולים פרקטיים ואינטרסים חומריים, כאשר האידיאולוגיה  נדחקת  למעמד משני. שנית, התקת מוקד הפעולה מהזירה הפוליטית- מפלגתית אל  הזירה  המשפטית ולאחר מכן ליוזמות פרטיות ותהליכיים לא- פורמאליים"(עמ' 358).
 
פעילות זו מקבלת הצדקות ממגוונים שונים " ובכללן עמידה על זכויות וחירויות הפרט, תרומה לקולקטיב ואזרחות רפובליקנית ( עליה בהמשך-י.ב.) המעניקה- מצדיקה זכויות לציבור החילוני וכן טיעוני רציונאליות כלכלית ליברלית המבקשים חופש כלכלי בשם זכויות הקניין"(עמ' 106).
 
מבחינת קוראי הספר האקדמאים, המישוג  התיאורטי הנו חשוב לא פחות מאשר הניתוח הכללי והפרטי ביחס לישראל. בן פורת מסביר את שימושו בתיאוריה "הניאו מוסדית"  להבנת הדינאמיקה  המורכבת של דת ופוליטיקה ותרגומה לתהליכי החילון. הוא מצטט מספרו של Mcmullen  שתיאוריה זו "מגשרת בין רמת המאקרו (המבנה ) לרמת המיקרו ( התנהגות ואמונה אינדיבידואלית) של החיים החברתיים באמצעות בחינת הדרך שבה מוסדות  והמיתוסים שלהם[1] יוצרים תפקידים חברתיים, את הסמכות הנלווית לתפקידים האלה, ואת ההתנהגות והידע של הפרטים הממלאים אותם"( עמ' 37).
 
בספר מצויות אבחנות מעניינות כשדנים במושגים רבי משמעות כמו: מודרניזציה, גלובליזציה בהקשר לדת. כך  למשל הוא גורס  ש"למרות עוצמתה, הגלובליזציה איננה (רק) תהליך של חילון מובהק          (המובל בידי תרבות הצריכה) השוחק את מעמדה של הדת ושל קהילות המאורגנות סביב זהות דתית, אלא תהליך העשוי דווקא להעצים את משמעותה של הדת ולהעניק מוטיבציות וכללים לפעולה למוסדות דתיים"( עמ' 49).
 
טרם אתייחס למהות מדינת ישראל ולטיבה הדמוקרטי כפי שמתאר המחבר ראוי לציין שוב ושוב טענתו על ההבדל בין חילון לחילוניות ועל משמעות הפרקטיות. כך למשל אחת הפרקטיות שבהן  עסק היו הקניות בשבת  ועליהן הוא גורס  שהן  "נמצאו קשורות קשר רופף לערכים ליברלים ואף  למחויבות פוליטית בכלל. מחקר מוקדם  יותר מצא שאנשים העורכים קניות בשבת אינם סובלניים יותר מאחרים כלפי מיעוטים בחברה הישראלית - כגון הומוסקסואלים וערבים...ונכונותם להיאבק על אורך החיים החילוני מוגבלת לכל היותר. הממצאים שהשתמשתי בהם לאורך הספר מצביעים על תמונה דומה...שלפיה התנהגות חילונית ( הנמדדת בפעולות) מנותקת לעתים מכלל מחויבות פוליטית או אידיאולוגית ומהשקפת עולם ליברלית. גם זהות חילונית מוצהרת  עושיה להיות ליברלית בנוגע  לתמיכה בנישואין  או לקבורה  אזרחית אבל מסויגת בשאלתה שוויון לאזרחים הערבים"(עמ' 370).
 
בן פורת נותן הסברים לכך אך דומה שבייחוס ליברליזם או רפובליקניזם לישראל יש מספר פגמים. ראשית ניתן לומר שבמידה רבה החילונים בישראל אינם: הומניסטים אתאיסטים ליברליים אלא "פורקי עול תורה ומצוות".  למשל מסקרים  מתברר שאחוז ניכר מ"היהודים החילונים" ( המהווים כ40% מכלל הציבור היהודי) משתתפים בפרקטיות דתיות באשר"98% מכלל היהודים קובעים מזוזות בפתחי בתיהם, 85% משתתפים בסדר פסח, 68% אינם אוכלים חמץ בפסח, 67% צמים ביום כיפור, ולא פלא גם ש-65% מכלל היהודים מאמינים באלוהים ( עמ' 77).
 
 מאחר ולא התפתח לאום טריטוריאלי אזרחי בישראל, ש אגב לפי פסיקת בהית המשפט העליון אינו כלל לגיטימי ( עפ"י בג"צ שדחה הכרה בלאום הישראלי), הרי בהכרח נוצרה תרבות פוליטית א-נומאלית-" הלאומיות היהודית החדשה,  בדומה לתנועות לאומיות אחרות (לא מדויק בהן היה יסוד טריטוריאלי שאפשר רפובליקניזם, הגם מהוסס), נזקקה לדת כדבק מלכד, כמסמנת גבולות וכבסיס לתביעה טריטוריאליות. בפועל, למרות קריאת התיגר שלה  על הסמכות הדתית, הזהות  הלאומית והתרבות החילונית שביקשה הציונות ליצור נסמכו על שיח וסמלים  דתיים שלא יכלה להשתחרר מהם וששימרו את מעמדה של הדת  גם כאשר לא הייתה דומיננטית"(עמ' 354-355).
 
 מכאן גם ההתנסחות של בן פורת-"מעמדה החדש של הדת, שהחל להתמסד כבר בתקופה המעצבת של הציונות, עת מלאה תפקיד ביצירת סמלים וסולידאריות ושימשה כשומר סף לגבולות הלאום (שהגדירו) עבור הציבור הלא דתי- את זהותו ולהבטיח את מעמדו במדינה היהודית"(עמ' 67).
 סיכומו של דבר, מדובר בספר מחקר חשוב התורם משמעותית להבנת יחסי דת בישראל  "והחילוניות" שבה, הודות לתהליכים שהשכיל המחבר לעמוד עליהם ולתת להם העיגון התיאורטי. הספר כולל הן את הפן התיאורטי על עולם מושגיו וגם פיתוח אמפירי. חולשתו היחסית היא חוסר  ביקורתיות כלפי מושגים הקשורים לראיית ישראל מבחינת הליברליזם החילוני, והרפובליקניזם.  קשה לקבל   התנסחות על  "חילוניות תוססת" מחד ה"יוצרת אלטרנטיבות בעלות תוכן ממשי  ומבקש לקחת אחריות על הזהות היהודית"(עמ' 368); מבלי לעמוד על הבעייתיות של "חילוניות יהודית".
 
 כך גם קשה לדבר על "משוואה רפובליקנית" תוך הסתמכות על דיון של יגיל לוי, במדינה החסרה כל פן רפובליקאי, כשהצבא עצמו משרת הקולקטיב הציוני של המדינה וממלא תפקידים בהתאם למה שמוטל עליו, ולשיא האבסורד - במטס מעל אושוויץ תוך קביעת  איש הקשר עם הפולנים שדבריהם מצאו בעיניו דבריהם-" 800 שנה שמענו להם, עכשיו לא נשמע יותר" .
 
הגם זאת קשה שלא לקבל את אבחנות המחבר שרעיון המדינה החילונית הוא בגדר חזון רחוק " וסדר יום חילוני ליברלי עודו נחלת מעטים בלבד. ניתן לשער בזהירות שהסיכוי לשינוי מקיף יותר בתקופה הקרובה נמוך, מכמה סיבות.  ראשית הדת תמשיך למלא תפקיד חיוני בתיחום וחיזוק גבלות הלאום,  במיוחד באווירה הפוליטי הקיימת, מעמד שישמר את עמדתה האמביוולנטית של החילוניות. שנית, הוואקום הפוליטי שאפשר את יצירתם של המרחבים   המחולנים אינו נוטה לטובת צד אחד: שאלת הדת  בצבא הולכת ומתחדדת לאור גיוסם של חיילים חרדים והתחרדותם של חלק מצעירי הציונות הדתית....שלישית, בתגובה הדתית לשינויים הכלכליים והדמוגרפיים , כמו מקומות אחרים, גם בישראל שינוים מקומיים וגלובליים מעוררים התחזקות ופונדמנטליזם דתי, או מגמה המבקשת להגן על  זכויות קיימות. ורביעית, אף שהתחלקות הישראלים לקטגוריות הזהות המקובלות ( דתי, מסורתי וחלוני) אינו מראה שינויים ראדיקליים, בקרב קבוצות  צעירות ישנה נטייה לכיוון המסורתי והדתי, ככל הנראה בשל הילודה הגבוהה יותר בקרב קבוצות אלה. מהנתונים הדמוגרפיים   אי אפשר להסיק כיצד תראה בעתיד הדתיות המסורתית או האורתודוכסית בישראל, שכן גם בקבוצות אלה מתחוללים שינוים  משמעותיים וערעור על ( חלק)  מהסמכות הדתית, אבל הסיכוי שתאמץ השקפת עולם חילונית ליברלית אינו סביר"(עמ' 373-374).
 
-------------------------------- 
[1] בהמשך הוא מסביר שמוסדות הם מערכות ערכים, נורמות, פרקטיקות והתנהגויות של קבוצות ואינדבידואליים הפועלות כמערכת של כללים תרבותיים המעניקים משמעות  כוללת לפעולה חברתית  ומווסתים אותה בדרך המוסדות", ובכך הוא מתבסס על האנטולוגיה של מאייר בולי ותומאס, שם, שם.
תגיות: 

תגובות

מאמר מעניין על ספר מעניין

שלא הייתי מודע לקיומו אני מזדהה עם הטיעון שתהליכי החילון בארץ הן תוצר תהליכים דמוגרפיים וכלכליים ולא בהכרח אימוץ חילוניות
המושג חילוניות הוא עצמו מושג מעורפל של זהות מכיון שלמעשה אין מאחוריו שום "תרבות חילונית " אני - בהקשר זה מאמץ הגדרה הנשענת על שני אדנים א. הומניזם או כהגדרת יובל נח הררי "הטוב העליו הוא מה שטוב לאדם ושאר העולם על היצורים הקיימים בו אינם קיימים אלא לתועלתו של האדם " אני מייחל שרוב בני האדם יקבלו על עצמם את ערכי הדמוקרטיה הליברלית.
ב הגדרה של ריצ'ארד דוקינס שקיום האלוהים הוא השערה ןהשערה זאת איננה אלא אשלייה ובמידה רבה גם אשלייה הרסנית

עובדה אחת הממחישה יפה את הטיעון העקרוני: העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר היא היא ש"הרגה", את חוק החזיר ולא התגברות הלכי רוח של סובלנות או ליברליזם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי ברנע