אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מינהל ציבורי בישראל וביוון


דגל יוון

ניגודיות קיצונית בין המודל הסטגנטי של המינהל הציבורי היווני-הלני לבין דינמיות-יתר של רפורמות, מיקורי-חוץ והפרטות-יתר במודל הישראלי. מדובר בשני מודלים הפוכים בקיצוניותם – שיש להסיט לדרך האמצע הכלכלית-חברתית.

 ישראל ויוון הינן שתי מדינות ריבוניות, שממשיכות מורשות תרבותיות עתיקות: היהודית-ישראלית מחד גיסא וההלנית מאידך גיסא. בעבר היה בין התרבויות קשר סימביוטי, כולל מה שהוגדר כ"התייוונות" קוסמופוליטית ישראלית בעולם העתיק.

היהודים הוגלו ופוזרו בתפוצות לכאלפיים שנה, ובמאות ה-20-21 מקימים מחדש מדינה ריבונית. למדינה נדרש מינהל ציבורי מפותח: אזרחי, ביטחוני-צבאי במימשלים הן המרכזי-הארצי והן המקומי. המינהל הציבורי בעולם הגלובלי, פועל בזיקות וביחסי גומלין סימביוטיים הולכים ומתהדקים עם המגזרים: העסקי והשלישי בחברה ובכלכלה.

המינהל הציבורי הישראלי הוקם על בסיס רבדים תרבותיים שכללו את המורשת היהודית-הגלותית של "עם לבדד ישכון" ו"לא ממנים פרנס על הציבור אלא אם קופת שרצים תלויה מעל ראשו". כמו כן הרבדים העות'מאני כולל מנהג "הבקשיש" ובעיקר הרובד הבריטי שהקים את "שירות המדינה" הממלכתי-הישראלי, כחלק מהמנדט שניתן להם מ"חבר הלאומים" להנדס, להקים ו"לחְנוך" את התשתיות הפיסיות והשרותיות שהיו המסד להקמת מדינת ישראל. אלה עומדות בבסיס ריבונותה. דהיינו, מדובר במינהל ציבורי מפותח במתכונת המאה ה-20.

לעומת היהודים-הישראלים שגלו מארצם, היוונים נשארו בארצם, אך חיו תקופות ארוכות תחת כיבוש תרבויות לא הלניות: הביזנטינים והעות'מאנים. הם ניהלו מלחמת עצמאות ארוכה ותהליכית בין השנים: 1822-1948. במאה העשרים סבלו מטרנספר של כ-2 מיליון יוונים שהפכו פליטים לאחר שגורשו ממערב תורכיה, שבה חיו מעל 2,000 שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה. כן סבלו ממוראות הכיבוש הגרמני-נאצי במלחמת העולם השניה. בגין נזקי הכיבוש עדיין לא קיבלו היוונים פיצויים המוערכים על ידם ב-260 מיליארד יורו.

המינהל הציבורי היווני הבירוקרטי, סטגנטי, התמנוני, המפלגתי והסבוך של יוון – שהתפתח מהמורשות הביזנטינית והעות'מאנית ומהמורשת הקסנופוביה ההלניסטית – לא הצליח לעשות את קפיצת הדרך המצופה ממדינה ה"ממותגת" כמודרנית וכמפותחת. זה גורם עיקרי להיקלעות יוון למשבר כלכלי-חברתי עצום ועמוק. יוון התקבלה: כחברה ב-OECD של המדינות המפותחות, כחברה באיחוד האירופאי ומועצת אירופה, בגוש מדינות היוּרוֹ ובנאט"ו. היא קיימה אולימפיאדה ב-2004 וחברה בשלל ארגונים גלובליים. הכל כדי למנוע גלישתה לאזור ההשפעה האימפריאלי הרוסי ולפני כן הסובייטי.

המודל היווני ותרבותו הארגונית מנוגד למינהל הציבורי הישראלי. זה הישראלי עובר תהליכי שינוי דינמיים מ-1985.

השינוי בישראל מתרחש בסיוע חוקי ההסדרים במשק הצמודים לחוקי התקציב מזה כ-30 שנים. המינהל הציבורי הישראלי עובר תהליכים קיצוניים – קפיטליסטיים-ליברטניים בתמיכת קרן המטבע הבינ"ל וחברות דירוג האשראי. זה כולל: הפרטות, מיקורי-חוץ, "תיאגודים", רפורמות אירגוניות ומינהליות, מיחשוב וסייבר מאסיביים, הגברת השקיפות, הניראוּת, הגילוי הנאות וחופש המידע. הכל נעשה בייעוץ חברות גלובליות וישראליות לייעוץ ארגוני. הדינמיקות המהירות מתרחשות בקצבים ובמינונים גבוהים ומוגזמים. אלה עשויים לפגוע ברקמות האורגניות החיוניות של המדינה ולהביא עליהם תהליכי "אנורקסיה". תהליכים אלה מגבירים את השיזור בין המגזרים הציבורי-העסקי והשלישי (של החברה האזרחית). המגזר הציבורי ובראשו "שירות המדינה" מתכווץ באופן דרסטי ותלותו במגזרים העסקי והשלישי גוברת. בניגוד ליוון, שבה כשני-שלישים מועסקים במגזר הציבורי (בישראל נותרו בו כשליש ממועסקי המשק). 1985 היא שנת השינוי בכיוון גלובליזציה כלכלית-שרותית ופחות יצרנית מואצת ברוח "כנסי דאבוס". הכל תוך הפיכת ישראל למדינת כלכלת: היי-טק, יצוא-יבוא, נדל"ן ופיננסים. שני מצבי הקיצון המנוגדים יוון וישראל הם בעייתיים בגלל מינון מוגזם ובלתי-מידתי של כל אחד משני המצבים בשתי קצות הרצף.

מדינת ישראל היא אלופה עולמית בהפרטות, תיאגודים ורה-אירגון דינמי ומהפכני, בקצב מהיר, לא פחות ממה שקרה בארגנטינה של קרלוס מנם בשנות התשעים. תהליך זה מעביר את נכסי המדינה בסחרחרת סיבובית בלתי פוסקת לקפיטליסטים וטייקונים בישראל ובעולם ועמותות של המגזר העסקי והשלישי, וזאת באופן חלקי או מלא.

מדובר בתהליכים המתרחשים בסימולטניות בהרבה מרקמי כלכלה וחברה; בין השאר: ברשות השידור הציבורי, בדואר, במקרקעין (הקמת רמ"י והתפצלות אפשרית של קק"ל ממנה), בחברת החשמל, בתאגידי המים, בנמלים, בספנות, בכי"ל, בחברת התעופה הלאומית, בקרנות הגמל והפנסיה, בחברת הדרכים הלאומית, בקריות הלאום של הממשלה ובתי המשפט, בכביש 6, בגז הטבעי בים התיכון, בחינוך, בבריאות, ברווחה (העברת פעילויות למגזר השלישי ול"קרן הידידות" הנוצרית בראשות הרב יחיאל אקשטיין) ובמרשם האוכלוסין. כן מדובר באיזרוח חלקי של הצבא, המשטרה ושירותי ביטחון אחרים, ובהפרטת מכללות ופונקציות באוניברסיטאות.

נסיונות להפרטת שירות בתי הסוהר נִבְלָם בשלב זה על ידי פסיקות בג"ץ.

בישראל קיים מינון לא מידתי, סביר ותכליתי – בכל הנוגע לדינמיקת השינויים המהירים במינהל הציבורי האזרחי והביטחוני. ביוון, לעומת זאת, המצב הפוך באופן קיצוני, דהיינו, יותר סטגנטי. שני המצבים, היווני והישראלי, יוצרים דילמות גדולות ומצבים המחייבים מציאת דרך אמצע שלישית מתונה.

ביוון נוצר משבר כלכלי גדול עקב אי סינכרון והתאמה של המינהל הציבורי שלה, לרפורמות הארגוניות והמנהליות הדרושות במאה ה-21. זה כולל אי-מפלגתיות ואיסור נפוטיזם. וכן הפחתת שחיתות ושיעורי הון שחור ויחסי הון-שלטון. התכלית היא: הגמשת המינהל הציבורי ברפורמות אירגוניות וניהוליות. הכל תוך התאמתן לניהול פרויקטים שמבוצעים על ידי שיתופי פעולה בין יחידות ורכיבי המינהל הציבורי עצמו, ולחילופין גם תוך שיתוף פעולה עם המגזרים העסקי-הכלכלי והשלישי-החברתי. זאת הן בתוך המדינה והן במרחב האיחוד האירופאי והן בעולם הגלובלי לפי דיני המכרזים. מצב זה של אי התאמה למציאות העולמית החדשה, הביא את כלכלת יוון לאי יכולת פרעון חובותיה לבנקים האירופאיים שהלוו לה כסף רב. הכל כדי לנסות ולהמשיך לצוף למרות "משקולת" המינהל הציבורי העצום והבלתי יעיל שלה – בלי לטבוע.

לאחר הקריסה הכלכלית נוצר הכרח בתוכנית "משולש-החילוץ" ליוון שכלל את: האיחוד האירופאי, הבנק האירופאי של היורו, וקרן המטבע הבינלאומית (בתאום חברות דירוג האשראי). זו הביאה ל"תוכנית צנע" אכזרית ביוון, בעיקר בהשראת גרמניה (שממנה תובעת יוון פיצוי כספי כגון הנזקים שגרמה גרמניה הנאצית ליוון הכבושה על ידה במלחמת העולם השניה).

ליוון נגרם נזק כלכלי-חברתי ענק. כל זאת בגין הדרישות הדרקוניות שהוטלו עליה בגין הזרמת כספים מאסיבית כדי להציל את הכלכלה על חשבון הרס החברה ולמען האינטרס של הבנק והאיחוד האירופאי בהחזר החובות היווניים.

התוצאה היתה: משברים חברתיים-כלכליים ואלימות פוליטית, שהעלו בראשית 2015 לשלטון את "מפלגת סיריזה" – החברתית הרדיקלית, שכבר השיגה אורכה של 4 חודשים מ"משולש החילוץ" כדי להתארגן מחדש. מנהיג ה"סיריזה" הוא אלכסיס ציפרס ושר האוצר שלו הוא יאניס וארופאקיס (תלמידו של פרופ' פול קרוגמן האמריקאי – חתן פרס נובל שעוסק בצמיחה כלכלית ובצמצום פערים). שני אלה מובילים את יוון לרפורמות אחראיות ולא קיצוניות בדרך האמצע. המטרה היא: איזון מחדש של כלכלת יוון, והפיכתה למגוונת ומעורבת, רווחית, יעילה, צומחת ומשגשגת. כל זאת כדי להקל בתנאי "תוכנית החילוץ" האכזרית לחברה, לאזרחים ולקהילות ביוון. הרפורמה תכלול: הפסקת הצנע הכפוי, על ידי שינוי כיוון כלכלי לכיוון: הגברת המיסוי האמיתי על העשירים, הכל תוך מיגור השחיתות והורדת שיעור ההון השחור העצום. זוהי תוצאה מאי גביית מיסים אפקטיבית. לכן יש לשנות כיוון באופן נחוש ונחרץ. "ההון השחור" בהיקפים עצומים הצטבר אצל האליטות הישנות של שתי המפלגות הגדולות, שניגפו בבחירות: הפאסוק ("הסוציאליסטית המיושנת") והניאו-דמוקרטיה (ימין-מרכז). כן אמורה הרפורמה לכלול מודרניזציה שתכלול את צמצום המינהל הציבורי וייעולו. מינהל זה כולל כשני שליש מהמועסקים ביוון ויש להפחיתו לכשליש בלבד באופן תהליכי. כל זאת בעזרת ייעוץ ארגוני לצורך שידרוג וייעול המינהל מחדש לעבודת צוות מקצועית וידענית. הכל על פלטפורמת סייבר מפותחת, שהיא הבסיס למינהל משוטח (מינהל עם הפנים לשטח ושטוח ללא מידרג הייררכי).

המינהל הציבורי היווני אמור להשתפר רק בתאום עם האיגודים המקצועיים לצורך הגברת יעילות התפוקות וצמצום דרסטי בכוח אדם.

בנוסף, יינקטו אמצעים להקלות בירוקרטיות וחוקיות, שימריצו השקעות חוץ נרחבות ביוון גם מסין (כמו בישראל), וכן בהתייחס לסחר בינלאומי ותיירות מאסיבית. שידרוג מיחשוב (סייבר) ושיכלולו כמו בישראל חיוני להשגת המטרה. הכל כדי ליצור מקומות עבודה במגזר העסקי במקום במגזר הציבורי (תוך שינוי הפרופורציות). יש להזכיר שהמגזר העסקי בעבר התבסס על ציי ספנות של יוון שנחלשו עקב הפיכת הספנות לגלובלית בשליטת תאגידי ענק גלובליים (כולל סיניים). יש להניח שיהיה גם צורך לשנות את שיטת הפנסיה התקציבית לפנסיות צוברות, כדי להפוך כספי החסכון הסוציאלי כמו בישראל למנוף להשקעות במשק היווני, כערוץ חלופי, להשקעות הממשלה באמצעות תקציביה המנופחים, שיש לצמצמם בענק ובמקום אשראי בנקאי בלתי זמין. עקב הפיכת יוון לחסרת כושר פרעון. הממשלה היוונית מממנת את גרעונותיה באמצעות אג"ח שהונפקו על ידי ממשלת יוון שנמכרו לבנקים ולממשלים אירופאיים וקפריסאיים. אג"ח אלה הפכו לאג"ח זבל ולחובות אבודים.

לעומת הרפורמות הנדרשות ביוון, ישראל כבר עברה אותן מ-1985 ואילך בקצב מהיר ואגרסיבי, בסיוע ובתיאום האיגוד המקצועי של ההסתדרות החדשה. ישראל נמצאת כיום במצב קיצוני הפוך ליוון. זה נגרם מ"הצלחת" הרפורמות שכבר בוצעו וממשיכות להתבצע בקצב מהיר. רפורמות היתר, ההפרטות, מיקורי-החוץ והאיזרוח החלקי של המינהל הציבורי-הביטחוני – הביאו לצמצום מסות השרירים והרקמות המינימליות הדרושות, כדי לקיים מינהל ציבורי אפקטיבי וריבוני-ממלכתי ו/או מתואגד גם אזרחי וגם ביטחוני. בישראל יש לבצע רפורמות הפוכות, כדי למתן את המודל הקיצוני שנוצר בה ולתקנו על ידי החזרת המטוטלת למרכז. הדבר כולל: הלאמות מתונות משולבות באופן מודולרי בהפרטות, הכל באופן דיפרנציאלי ואבולוציוני על הרצף שבין הפרטה והלאמה, עם חקיקה מתאימה. הכל כדי לחזק את המינהל הציבורי כגורם אפקטיבי המשפיע על הביטחון והחוסן הלאומי של מדינת ישראל. יש לקבוע ליבת וגרעין גופים ופונקציות שאין להפריטם או לבצע בהם רפורמות ארגוניות קיצוניות לכיוון הפרטות, מיקורי-חוץ ותיאגודים.

בנוסף יש לקבוע שיעור של רבע עד שליש עובדים קבועים ביחידות המינהל הציבורי בחקיקה. לעובדים אלה (בניגוד למיקורי-חוץ – עובדי קבלן, פרילנסרים וספקי שירותים שהם עוסקים ולא מועסקים) – יהיו תקנים בחוק ובספרי התקציב. כן תיקבע להם פנסיה בטוחה ויציבה יותר מזו הצוברת. הכל כדי ליצור מעמד עובדים יציבים ומחויבים, שלא יתחלפו בתדירות גבוהה, ב"קריירות-חיים" בשירות המדינה ובשירות הציבורי. זה מתייחס גם לארגוני הביטחון. עובדים אלה ימוינו וייבחרו על סמך תוצאות מבחני השמה ומבדקי אישיות באמצעות חברות השמה רלוונטיות לעניין. כל זה ייצור קאדר – צוותי עובדים מיומנים, אמינים, יעילים, גמישים עם מחויבות למינהל הציבורי ולשירות המדינה, בשל הוודאות והיציבות בעבודתם, בצירוף המוביליות המערכתית שתתאפשר להם בחיי העבודה.

צריך להדגיש שלעובדים ותיקים יש "ידע וזכרון ארגוני", הנובע מנסיון ארוך טווח. זה חיוני לפעילות יעילה ותקינה של הארגונים. כל זאת ללא בזבוז משאבים על "המצאת הגלגל מחדש". הם פועלים כ"סניורים" ("גילנים") במערכות המנהליות. תפקידם, בין היתר, להנחות ולחנך את העובדים הצעירים יותר בארגונים. כל זאת תוך יצירת מרקמים אנושיים, הרמוניים ואינטגרטיביים, המייצרים "עבודות צוות משוטחות" וכן יעילות, אפקטיביות, שחוסכים ומייעלים שימוש במשאבים ומייצרים איכות שירותית.

ממשלת ישראל החדשה שתוקם לאחר הבחירות לכנסת ה-20 צריכה לפעול למיתון הדינמיקה של מינוני השינויים המהירים והלא מידתיים במינהל הציבורי הישראלי. כל זאת, בדרך הביניים השלישית בין קפיטליזם וסוציאליזם קיצוני.

לשם כך יש צורך ממלכתי-לאומי בקואליציית עבודה-ליכוד-כחלון-לפיד, בראשות ראש ממשלה שאינו קפיטליסט-ליברטיני-מפריט ומאזרח במינון מוקצן – כפי שהיה עד כה.

לסיום, דוגמא מקפריסין היוונית – מדינה הלנית כמו יוון, שגם היא חברת האיחוד האירופאי ושאר המוסדות והארגונים הבינלאומיים, כמו יוון עם היסטוריה ומורשת שונה.

בקפריסין – התהליכים במינהל הציבורי הרבה יותר מתונים לעומת יוון והם מתגברים על משברים כלכליים גדולים בגמישות יותר גדולה. המורשת הקפריסאית כוללת רובד חשוב בן 80 שנות מורשת בריטית, בשל שלטון בריטניה בין השנים 1880-1960 וחברות בחבר העמים הבריטי. זה נותן לה נגישות יתר לשפה ולתרבות האנגלית.

זה גרם להעלמות הקסנופוביה המושרשת בתרבות היוונית-הלנית והשפיע על המינהל הציבורי שלה. ובהתאמה על יכולותיו להתמודד בגמישות עם אתגרים ואילוצים כלכליים, מינהליים וחברתיים, תוך ביצוע רפורמות ופרויקטים בסינכרון עם העולם הגלובלי בצורה יותר גמישה, מתונה ואפקטיבית, עם פחות משברים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד סנדובסקי