אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ההפצצה האוירית של גרמניה במלחמת העולם השניה


גנרל אלפרד יודל חותם על הסכם הכניעה 7.5.1945

אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת הן מבחינה צבאית והן מבחינה מוסרית היא מתקפת ההפצצות של בנות הברית על ערי גרמניה. עד היום מתנהל ויכוח בין ההסטוריונים האם אכן תרמה הפצצה זו לקירוב הכניעה של גרמניה במלחמת העולם. אציין כאן כדוגמא את הספר של ריצ'רד אוברי: "למה ניצחו בעלות הברית", המייחד פרק לנושא זה; ואת ספרו של אל"מ (מיל.) ד"ר שמואל גורדון, "עימות באויר", המייחד אף הוא פרק לנושא.הטיעון הצבאי הוא: עד כמה השפיעה ההפצצה המסיבית של ערי גרמניה על כניעתה של גרמניה. השוללים טוענים שהדבר לא גרם למרי אזרחי, או להשתמטות ממקומות העבודה. הייצור לא נחלש, אלא רק התגבר. הטיעון המוסרי הוא: אזרחי גרמניה לא אשמים. הם לא אנשי צבא, וממילא אין להענישם על מעשי מנהיגיהם, וכן אין להשתמש בהם כבני ערובה נגד ממשלתם.ואכן, בספר "אשמה סבל וזיכרון", מאת פרופסור גלעד מרגלית המנוח, מצוטט קנצלר גרמניה קונרד אדנאואר, כאשר הוא עורך השוואה בין רצח העם שביצעו הנאצים, לבין רצח העם שביצעו ההפצצות, ובכך מסיר אשמה מעל לבו של העם הגרמני.

הרעיון של הפצצת ערים כנשק במלחמה הוא למעשה רעיונם של הגנרל האיטלקי ג'וליו דואה; מרשל האויר יו טרנצ'רד, מקים כח המפציצים הבריטי; הגנרל הגרמני אריך לודנדורף. הם סברו שהמלחמה אינה מלחמה בין שתי צבאות, כפי הנוסחה של הגנרל קלאוזבי'ץ, אלא מלחמה טוטאלית, שבה העורף משמש כתומך מוראלי בחיילים בחזית, וממילא נחשב כמו חזית. גם אם אין המטרה השמדה טוטאלית של האויב (כפי שהנאצים ראו את המלחמה), הרי שפעולה מאחורי קווי האויב במטרה למוטט את המורל של הכוחות הלוחמים בחזית, או של הממשלה, הינו לגיטימי.הראשונים שהשתמשו בכך באירופה היו הגרמנים, כאשר הפציצו את ווארשה, רוטרדם, ובלגרד, תוך כדי כיבושן של המדינות. הם גם הפציצו את עריה של דרום אנגליה במשך למעלה משנה, במה שכונה "הבליץ". מבחינה צבאית הייתה לכך השפעה מועטה, ומבחינה מורלית הדבר אך חיזק את רצון העמידה של הבריטים.אך טבעי הוא שהבריטים ראו בהפצצה שכזו על גרמניה מעשה לגיטימי של תגמול על מה שנעשה להם. ואכן, אך נתמנה מרשל האויר ויליאם האריס, שכונה "המפציץ" לתפקידו, החל לקדם את רעיון הפצצת האוכלוסיה.אמנם בניגוד לגרמניה, שכח המפציצים שלה היה מורכב ממטוסים דו מנועיים (למעט מטוס אחד פוקה וולף 200, שכונה "קונדור", ושימש כמטוס הפצצה ימי ארוך טווח, ומטוס אח"מ. ממנו נבנו ס"ה 276 יחידות) שמטענם קטן יחסית, הרי בריטניה החלה להפעיל את ה"לנקסטר" וה"הליפאקס", בעלי מטען של כ-6 טון פצצות, שטסו בקבוצות של אלף מטוסים. הם הטילו פצצות רסק ונפל"ם, והפכו לסערת אש ערים שלמות. גם ארה"ב נקטה באותה שיטה ביפן, שם הגנרל קרטיס לה מיי הפעיל את מפציצי הענק בי-29 הנושאים 10 טון, בהפצצת ערים ואוכלוסיה אזרחית.

האם היה הדבר צודק מוסרית? ובכן, טענתם העיקרית של הדוגלים בשיטת הפצצת אוכלוסיית האויב, שזה בהחלט לגיטימי להרוג אזרחי אויב מהאויר, במקום שחיילי מדינתו ייהרגו בקרבות יבשה. הטבח האיום של מלחמת העולם הראשונה אך זירז החלטה מעין זו. ואכן, אין להשוות כלל בין אבידות בריה"מ וגרמניה בחזית המזרחית, לבין אבדותיהן של ארה"ב ובריטניה, וזאת כולל האויראים שנהרגו על ידי אש הנ"מ ומטוסי הקרב הגרמנים. האם הדבר גרם להתמוטטות מהירה יותר של גרמניה? הדעות על כך חלוקות.

לדעתי, התקפת המפציצים על האוכלוסיה, אף שלא הביאה לבהלה ואנדרלמוסיה מוחלטת, ולא גרמה לכניעת גרמניה לבנות הברית, הרי בודאי היוותה מכה מורלית לא פשוטה לחיילי החזית. כאשר החייל יודע שבשובו הביתה הוא עלול לא למצוא את משפחתו בחיים, הוא חושב על כניעה ביתר קלות. ואכן, בחזית המערב, שם היו בדרך כלל חיילים יותר מבוגרים, ובעלי משפחות, הייתה הלחימה הרבה פחות עוצמתית מאשר בחזית המזרח, שם לחמו מיטב הגייסות הגרמניים. ההפצצה אף גרמה לכך שה"לופטוואפה" מיקד את מאמציו לבלום את מתקפת המפציצים, ובכך גרם שהיה חסר בחזית המזרחית בזמנים קריטיים ביותר. הבריטים והאמריקנים פיתחו מטוסי קרב ארוכי טווח, וטובים בהרבה ממטוסי הקרב של ה"לופטוואפה", כמו ה"מוסטאנג" האמריקני, ולמעשה חיסלו את ה"לופטוואפה". דבר זה הקל גם על הפלישה לנורמנדיה, שם שלטו בנות הברית בשמיים, וגם בחזית המזרחית. קוריוזים כמו המסרשמיט 262, או ה"אראדו בליץ", היו מעטים מדי מכדי לשנות את מהלך המלחמה. כך שגם אם ההפצצה לא הייתה גורם ישיר לכניעת גרמניה, הרי בעצם קיומה היא שינתה בהרבה את מהלך המלחמה באירופה.

תיאורטית, באם גרמניה לא הייתה נכנעת, הרי פצצות האטום הראשונות פעלו את פעולתן אך שלשה חדשים אחרי כניעת גרמניה. מה היה קורה אם במקום הירושימה, הייתה מוטלת פצצת אטום על ברלין? המבורג? פרנקפורט? האם גם אז הייתה המלחמה נמשכת? מסופקני!

למעשה, צ'רצ'יל ראה במתקפת המפציצים את האמצעי הטוב ביותר לחיסכון בכח אדם, ובפרט בכח לוחם. אחרי המפלות הקשות של הצבא הבריטי הן במדבר המערבי, והן בסינגפור, הונג קונג, בורמה, הוא חשש שצבאו לא יוכל לעמוד בהתמודדות ישירה עם צבאות גרמניה. הוא העדיף לכן שגרמניה תופצץ עד שתיכנע, או עד שלא יישאר מי שייכנע. אם נבדוק את הדבר מבחינה צבאית טהורה, לא הייתה גישה זו משוללת יסוד. מתקפת המפציצים בשיאה הייתה כשנה. מה היה קורה אם האמריקנים היו מביאים לאירופה את הבי-29, במקום את הבי-17 והבי-24 המיושנים יחסית? מה היה קורה כאשר מטוסי הסילון של בנות הברית היו נכנסים לפעולה? האם גרמניה יכלה לעמוד בקצב הייצור המאסיבי של ארה"ב? בעוד היא מותקפת ממזרח על ידי הרוסים, הולכות עריה ונהרסות על ידי הבריטים והאמריקנים. ייתכן ששנה נוספת של הפצצות מאסיביות היו אכן מביאות את גרמניה על ברכיה. 

 

תגובות

הפצצת ערי גרמניה הייתה מיותרת מבחינה צבאית

אם בשנים 1942 - 1944 עוד ניתן למצוא בדוחק נימוקים צבאיים בעד ההפצצות( חיסול תשתיות חיוניות שהיו בערים ניתוק פסי ברזל וכו) הרי שאין ספק שהפצצת דרזדן הייתה מיותרת לחלוטין. במושגים של עלות - תועלת סיפור הפצצת גרמניה הוא סיפור של כישלון פיקוד המפציצים הבריטי איבד
בהפצצות אלה 55.000 לוחמים וזאת בעבור מה . ? קשה להצביע על יתרון שהושג שהיה שווה מחיר כזה . לא פלא שמרשל האויר האריס הוא מהבכירים הבודדים שלאחר סיום המלחמה לא זכה בתואר אצולה אנתוני ביוור כותב בספרו , "מלחמת העולם השנייה" על תאוות ההשמדה של האריס קשה להגיד מי נפגע מורלית יותר רוחם של אזרחי גרמניה או רוחם של טייסי פיקוד המפציצים ששילמו מחיר נורא עבור הפצצות אלה

אינני מסכים עם חלקו האחרון של המאמר "אם נבדוק מבחינה צבאית..."וכו בראשית 1945 גרמניה הייתה כבר מחוסלת הכח האדיר של הצבא האדום מחץ אותה ב 12 בינואר פתח הצבא האדום במתקפה הסופית שנסתיימה כעבור 4 חודשים בכניעת גרמניה ציוני דרך
1. 19 בינואר קונייב כבש את קרקוב
2 קונייב מגיע לנהר האודר
3 29 לינואר ז'וקוב חצה את הגבול- 1938- לתוך גרמניה

וכן הלאה לכיבוש פרוסיה והתקדמות לכיון ברלין . המחשבות בוואישנגטון היו נתונות - בתחילת 1945 לא איך להכריע את גרמניה - היא כאמור כבר הוכרעה אלא בשני נושאים אחרים
1. איך תיראה אירופה שלאחר המלחמה
2. לסיים את המלחמה עם יפן

ציפייה להבהרה של מספר נקודות.

כפי שכבר סיכמתי, איני מעוניין להכנס לעימות עם המגיב הנכבד. הדברים לצערי גולשים לפסים אישיים, ולא זאת מטרתי בכתיבת המאמרים הנ"ל. אבל היות וחשוב לי לברר את הנקודות השנויות במחלוקת לתועלת ציבור הקוראים החשוב, אני מפנה למגיב הנכבד שאלות, בעקבות קריאה של דברי ושל תגובתו. אשמח לקבל עליהן תשובות.
* כמה חיילים בריטיים נהרגו בסך הכל במלחמה? וכמה מתוכם אנשי צוות אויר?
* כמה חיילים רוסיים נהרגו בסך הכל במלחמה?
* האם היה כדאי להקריב אנשי צוות אויר במקום חי"ר?
* האם הצבא הבריטי עד אמצע 1944 השתווה ברמתו לצבא הגרמני?
* למי היו טנקים יותר טובים, לגרמנים או לאמריקנים ולבריטים?
* מתי החלה מתקפת המפציצים?
* כמה ערים בגרמניה נהרסו במלחמה בשנים 1943-1944?
* מה היה חלקו של חיל האויר השמיני האמריקני בהפצצת ערי גרמניה?
* איפה נוהלו קרבות יותר קשים, במערב אירופה או במזרחה? ואיפה נכנעו הגרמנים יותר מהר?
* האם הפצצת ערי גרמניה גרמה להרעבת האוכלוסיה? להחרבת ערים? לפחד? להורדת המורל בחזית הלחימה? לקשיים בהגעה למקום העבודה? לחיסול מלאי הדלק של גרמניה? לחיסול רשת הרכבות?
* האם דברים אלו תורמים למאמץ המלחמתי?
* האם הפצצת ערי גרמניה הרחיקה את ה"לופטוואפה" מהחזית המזרחית?
* האם על ידי כך נגרמה למעשה השמדתו של ה"לופטוואפה"?
* למה גרמניה לא הצליחה לייצר מטוסים בקצב מספיק?
* היכן היו המפעלים לייצור המטוסים? במזרח גרמניה או במערבה?
* מתי הופצצה המבורג?
* מתי הופצצה קלן?
* מתי הופצצה ברלין?
* מתי הופצצה שווינפורט?
* האם זרם הפליטים ממזרח אירופה הקל על הלחימה או הפריע לה?
* כמה חלק היה להפצצת דרזדן בהאצת קצב הפליטים?
* באם בריה"מ לא הייתה משתתפת במלחמה, והמלחמה הייתה מתנהלת רק מן האויר, האם היה ניתן להכניע את גרמניה כך?
* האם יפן שהוכנעה בהפצצות מהאויר יכולה לשמש כדוגמא?
* מי יכל לייצר יותר מטוסי סילון, אנגליה וארה"ב הלא מופצצות, או גרמניה המופצצת?
* מה היה קורה אם ה b-29 היה נכנס לשימוש באירופה?
* מה היה קורה אם היו מוטלות פצצות אטום על גרמניה?

הבהרות : מלחמת העולם השנייה הפצצות ופרופורציות

אין מחלוקת על תרומת ההפצצות לניצחון על גרמניה הנקודה היא פרופורציה : ביחס למרכיבים אחרים תרומת ההפצצות מתבררת כשולית וזניחה
ראשית כל : אין שום פרופורציה בין תרומת ברה,מ לניצחון לתרומת המערב מספר נתונים:
1. בפרוץ המלחמה מנה הצבא האדום כ5 מיליון חיילים במהלך המלחמה גוייסו עוד כ30. מיליון
2.בחודש ינואר 1944 מנה הצבא האדום בחזית המזרח 6.4 מיליון חיילים ! לעומת זאת : במצע האסקי(נחיתה בסיציליה של בנות הברית ) השתתפו 8 דיביזיות בנורמנדי-(יוני 1944) נחתו כ156.000 חיילים לקראת סיום המלחמה הגיע מספרם ללכ4 מיליון

יפן היא נושא נפרד היא לא הוכנעה רק בהפצצות מהאויר היא הוכנעה גם על ידי הרעב והמחסור בעקבות הההסגר המוחלט עליה היא נכנעה בעיקר כאשר הסתבר לראשיה שסטלין החליט לממש את התחייבותו לרוזוולט ולחבור לארצות הברית במלחמה . ברור שלהפצצות האוויריות על יפן
- כולל הפצצות האטום- היה משקל רב בהכנעת יפן אבל גם : בין הירושימה לנאגאסקי- שמעו בטוקיו שארמיות סובייטיות נכנסות למנצ'וריה
וידיעה זאת דירבנה את הקיסר להתייצב מול ראשי צבאו ולהגיד- עד כאן !

מילת המפתח :פרופורציה ! להפצצת ערי גרמניה היה חלק בהכנעת הנאצים אבל חלק זה הוא קטן יחסית לעומת מרכיבים אחרים שלדעתי שניים מהם היו החשובים ביותר

1. הגודל העוצמה והגבורה של הצבא האדום שפשוט מחץ את הורמאכט
2. בחלק של בנות הברית המערביות : הנצחון הגדול שלהם במלחמה על האוקייאנוס האטלנטי מול צי הצוללות הגרמני(הישג משותף לארה"ב בריטניה קנדה )

אין לי שום בעייה אישית עם כותב המאמר אני חושב אחרת ומנסה להציע-ביכולתי המוגבלת כמגיב - על הסתכלות אחרת לנושא

3. מספר האזרחים והחיילים הרוסיים שנהרגו לאורך שנות המצור על העיר לנינגרד -כמיליון איש - יותר מסך כל האבידות במלחמה של הצבא האמריקאי והבריטי ביחד ! ( בחזית המערב נהרגו 766.294 חיילים) הצבא האדום איבד כ 8 מיליון מחייליו !

פיקוד המפציצים המלכותי הוקם למעשה ב1940 בשנתיים הראשונות לפעולתו נהרגו כ5000 מלוחמיו 2.331 ממטוסיו אבדו מבלי שהביאו תועלת כלשהיא רק כעבור שנתיים 1942 - כאשר האריס התמנה למפקד הפיקוד וכן הוכנסו לשימוש ההליפקאס ובעיקר הלנקסטר השתפרו הביצועים
ניתן להצבעי עלהישגים ( ניתוק פסי רכבת העברת מוסי קרב גרמניים מחזית המזרח כדי להגן על שמי גרמניה ) ועדיין רשימת ההישגים נותרה צנועה ולא ממש משמעותית
למרות ההפצצות של בעלות הברית ייצור המטוסים הגרמניים0 שהועברלבתי חרושת מחופרים בתוך האדמה)דווקא גדל אלא שקרבות האויר מול טייסי הקרב הבריטי והאמריקאי כמעט ולא הותירו ללופטוואפה טייסים מנוסים להטיס אותם הסטת מטוסי קרב גרמניים מהמזרח למערב לא שינתה כיוון שממילא ( החל מקרב קורסק 1943) לא היה לצבא הגרמני שום סיכוי מול הסובייטים
הפצצת האלף הראשונה (הכוונה לאלף מפציצים ) על קלן ובהמשך על ברלין לא תרמו בצורה ממשית ושוב : לא שהיו אפס הישגים נפגעו תשתיות פליטים ברחו בהמוניהם וסתמו נתיבי תחבורה אבל עדיין לא היה בכך שום תרומה חשובה ל משל : ברלין הופצצה בשיטתיות מאוגוסט 1943 ועד מרס 1944 ולמרות זאת היא לא נחרבה (למרות נזקים עצומים ) במתקפה זאת איבד פיקוד המפציצים יותר מאלף מטוסים ו 2690 מאנשי האויר

הבהרה כללית בענין פרופורציות

שוב, איני נכנס לעימות עם המגיב הנכבד. אני רק טוען שאי אפשר למדוד פרופורציות. יפן הפסידה את המלחמה אחרי מידווי. היא ידעה זאת כבר אז. כל היתר היו פרפורי גסיסה. גרמניה הפסידה את המלחמה עם בריטניה, כאשר הפסידה את "הקרב על בריטניה", כאשר מתקפת האויר שלה נכשלה. את הקרב עם בריה"מ היא הפסידה בשערי מוסקווה. כאן מדובר על רמת תרומה למאמץ המלחמתי. הסכנה האמיתית לבריטניה הייתה "הקרב על האטלנטי".
אנו רואים שקומץ צוללות יכל להכריע אומה שלמה בשתי מלחמות (מלחמת העולם הראשונה והשניה). למרות זאת מלחמות נמשכות, כאותו זנב קטוע של לטאה הממשיך לפרפר. הדרך היחידה להכות את גרמניה מבלי לפתוח חזית שניה הייתה מן האויר, וזאת עשו האמריקנים והבריטים ביעילות יחסית גבוהה. צ'רצ'יל הבטיח זאת לסטאלין. הפסד האנשים הוא מועט מאד ביחס, וההשפעה הפסיכולוגית עצומה. גם ההשפעה הכללית על תפקוד המדינה במלחמה היא רבה מאד. ארץ המופצצת אינטנסיבית, אינה דומה לארץ שלווה.
אם ה"לופטוואפה" היה במלוא תוקפו, הייתה לכך השפעה רבה מאד על התקדמותם של הרוסים, כפי שהייתה לכך השפעה בכל קרב במלחמת העולם השניה שבו היה לאחד הצדדים יתרון באויר. זה דבר שאי אפשר להקטין בחשיבותו. גם השמדת הטייסים המנוסים של ה"לופטוואפה" היא כתוצאה מן המתקפה האוירית על גרמניה, למרות שלא זאת הייתה מטרה לכתחילה. בפלישה לנורמנדיה כלל לא היה איום אוירי על צי הפלישה והכוחות הנוחתים. חילות האויר של ארה"ב ובריטניה שלטו שליטה מוחלטת באויר. ניוד כוחות היה לגרמנים קשה ביותר, בגלל הפצצות חוזרות ונשנות על רשת מסילות הברזל. ההתקפה הרצינית על גרמניה נמשכה כשנה. מה היה אם הייתה נמשכת יותר? עם מטוסים יותר משוכללים? האם היה צריך בכלל את בריה"מ?

תוספת הבהרה

איני יכול לאמוד את מידת ההשפעה של ההפצצות על גרמניה, כפי שאי אפשר לאמוד כל גורם נפרד במלחמה. לדעתי, שכמובן ניתן לחלוק עליה, ארץ מופצצת ללא הפוגה מאבדת את יכולתה המלחמתית, גם אם זה לא ניכר מיד. השפעות לא תמיד ניכרות בשדה הקרב הממשי, אלךא בהשפעה עקיפה וארוכת טווח. גם אם המטרה לא הייתה חיסולו של ה"לופטוואפה", הרי זה נעשה, ובודאי הקל על בריה"מ במלחמתה. כמה הקל? זה לא דבר שניתן למדוד. לדעתי, אם לבנות הברית היה כח מפציצים המשתכלל מיום ליום, מבלי יכולת לאויב למנוע את הפצצתן של עריו והפיכתן לעיי חורבות - בשלב כלשהו גרמניה הייתה נאלצת להכנע. נכון שבריה"מ ניצחה בקרב היבשתי, אך גם בלעדי השתתפותה של בריה"מ, נראה לי שניתן היה בסופו של דבר להביא לכניעתה של גרמניה גם בלי מתקפה יבשתית.

תגובה להבהרה

אני מסכים אם כותב המאמר שקשה למדוד את השפעת ההפצצות ואפשר להתווכח על כך לדעתי השפעתן הייתה שולית למדי למשל
1. בספטמבר 1943 תקפו 300 מפציצי בי 17 אמריקאים את שוטגארט 30 מפציצים הופלו העיר כמעט ולא ניזוקה
2. רק לאורך שנת 1944 החלו הפצצות האמריקאיות להביא תועלת מסויימת(הצטרפות ה"מוסטנג" כליווןי פפיתוח ה,מוץ" להטעיית הראדאר הגרמני)
אלא שבשנת 1944 המלחמה כבר הוכרעה מה שעיקב מדי פעם את הצבא האדום לא היו ההפצצות המערביות על גרמניה אלא התארכות קווי הלוגיסטיקה
3. ברית המועצות פיתחה חיל אויר אדיר שהסתדר טוב מאוד עם הלופטוואפה גם בלי אלה המערביים מתחילת ברברוסה ועד 1944 הפעילה ברה"מ 17 ארמיות אויריות (!) לרשות כל ארמיה היו כ1000 עד 1500 מטוסים כאשר לקראת 1945 לק מהארמיות מנה 3000 מטוסים כל אחת!
אמנם לרשות הסובייטים לא אמדו מפציצים כבדים כדוגמת האמריקאיים והבריטיים אבל הם לא נזקקו לכך כי גם כך השיגו שליטה אוירית מוחלטת !

אני מסכים עם מר ארגמן בכך שהפצצות הקלו על ברית המועצות אני רק חושב שבמידה מאוד מוגבלת אין ויכוח על תרומתם החשובה מאוד של בנות הברית המערביות להבסת היטלר אבל : ברית המועצות היית השחקן הראשי
לא ניתן לקבוע מה היה גורל המלחמה בלי השתתפות ברה"מ במקרה כזה זאת הייתה מלחמה אחרת באותה מידה אפשר לשאול : מה היה קורה אם היטלר היה נמנע מלהכריז מלחמה על ארצות הברית ?

מה היה אילו

נכון שבהסטוריה קשה מאד לשאול: מה היה אילו? או: אילו לא? אבל בכל זאת יש לנו רשות לשער. לדעתי (שכמובן ניתן לחלוק עליה), גם אם בריטניה לבדה הייתה נלחמת עם גרמניה, ומכה אותה מהאויר בלבד - היא הייתה מכניעה את גרמניה. אם גרמניה לא הייתה מצליחה לפתח אמצעי הגנה אוירית מספיקים, או לחילופין כח מפציצים שיכה את בריטניה בחזרה, הרי שבריטניה יכלה לייצר את מטוסיה ולגייס את טייסיה בכל מקום בעולם, כולל ארה"ב, קנדה, אפריקה, הודו. זה עדיין היה הרבה יותר זול וקל מאשר לנסות לפלוש לאירופה. את זאת הבינו טרנצ'רד, האריס, דואה, ו-לודנדורף. רק בריטניה בנתה באירופה חיל אויר אסטרטגי. בשנות המלחמה הראשונות הוא עדיין לא היה מותאם למתקפה טוטאלית על גרמניה, אבל החל מ-1942 החלה גרמניה לטעום את נחת זרועו. המימד השלישי, הוא מימד האויר, בשיתוף הצי הבריטי שיכל ליצור הסגר ימי על גרמניה - יכל לפחות ליצור בגרמניה אופוזיציה מספיק חזקה למניעת המלחמה. הבעיה הייתה אמורה להיות דווקא בריה"מ, שסיפקה לגרמניה נפט ומצרכים אחרים בשפע. ייתכן מאד שבריטניה הייתה צריכה להכות גם באספקה הסובייטית. בכל מקרה, צ'רצ'יל היה מספיק ערמומי, ככל ראש ממשלה בריטי אחר, למצוא לעצמו אחרים שילחמו את מלחמותיה של בריטניה. כאן הייתה זו ארה"ב, שהייתה נכנסת למלחמה עם גרמניה בכל מקרה, גם אם זו לא הייתה מכריזה עליה מלחמה. רוזבלט היה מספיק חכם להבין שהסכנה האמיתית לארה"ב היא אירופה תחת הגמוניה נאצית.

תגובה למה היה אילו

כדי לא לגלוש יתר מדי מנושא המאמר אבקש להתייחס רק לפיסקה האחרונה "ארה,ב הייתהנכנסת למלחמה בכל מקרה..."

אני חולק על השקפה זאת לית מאן דפליג על גדולתו של רוזוולט אבל :
דעת הקהל בארצות הברית שללה לחלוטין כניסה אמריקאית למלחמה לפי משאל גאלופ באוקטובר 1939 95% מהנשאלים בסקר הביעו התנגדות נחרצת לכניסה למלחמה מערכת הבחירות לנשיאות בנובמבר 1940 עמדה בסימן התחייבותו של רוזוולט להמנע מכניסה למלחמה או בלשונו "אף נער אמריקאי לא ייצא למלחמה בארצות זרות " רוב מוחץ בציבור האמריקאי גרס: שאירופה תילחם את מלחמותיה
רוזוולט קרא מצויין את המציאות הגיאופוליטית אך לא היה בידו לגרור את אמריקה למלחמה מול קונגרס לעומתי(בנושא זה) ודעת קהל עויינת
אלא שהיטלר פתר את הבעייה בצורה ,יצירתית" בטפשות הכריז מלחמה על ארצות הברית

זו אינה דעתי האישית

אני מפנה לספר "הכרעות גורליות" מאת אייאן קרשו, פרק שביעי. זה רק מקור אחד שאני זוכר כרגע, אך ראיתי זאת בעוד הרבה מקומות, הטוענים שרוזבלט היה פותח במלחמה בכל מקרה, וממציא תואנה.

היטלר לא עשה זאת מתוך טפשות

אני יודע שיש הרבה חילוקי דעות ביחס לצעדו של היטלר, והחלטתו להכריז מלחמה על ארה"ב. בספר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" כרך ב, הוא מדבר על מערכת היחסים הסבוכה בין המשולש יפן-גרמניה-בריה"מ. ריבנטרופ ניסה בכל מאודו לשכנע את היפנים שיתקפו את הרוסים מכיוון מנצ'וריה לתוך סיביר. היטלר בכך שהכריז מלחמה על ארה"ב, ניסה לגרום לכך שגם יפן תכריז מלחמה על רוסיה, בחינת "שמור לי ואשמור לך". נראה שהוא לא הבין את צורת החשיבה היפנית, או שלא היה לו מודיעין מדיני מספיק. היפנים עצמם התלבטו נגד מי להלחם. הצבא רצה להלחם ברוסיה, והצי בארה"ב. הצי ניצח בויכוח. מכאן ואילך יפן כיבדה את התחייבותה לבריה"מ לא מאהבת בריה"מ אלא משנאת ארה"ב.
דרך אגב: היטלר לא היה טיפש. הוא קרא נכון את המפה כל הזמן. טעותו הגדולה הייתה שהוא לא אמד את כוחה האדיר של בריה"מ, בתוספת "החכר והשאל" ומשלוחי המזון של אמריקה. הוא גם חשב (ובצדק) שבריטניה מצפה שבשלב כלשהו בריה"מ תתקוף את גרמניה. הוא גם לא ראה, ובצדק, בבריטניה סכנה למתקפתו בבריה"מ, ולכן לא חשב שזו מלחמה בשתי חזיתות. הוא גם לא תיאר לעצמו באיזה מהירות תבנה ארה"ב צבא מצוייד כהלכה. הוא ידע, ובצדק, שיש לו את הצבא הטוב בעולם באותה תקופה. הסיבה: לבריטניה וארה"ב לא היה צבא. ולרוסיה היה צבא שראשו קופד על ידי סטאלין. מותר למנהיג לטעות במערכת שיקולים סבוכה כזו. [אין כאן כלל דיון על תאוות הרצח הטבטונית שלו ושל חבר מרעיו, אלא על חשיבתו הצבאית והפוליטית. על נושא תאוות הרצח שכה רווחה בכלל באירופה יש לייחד מאמר נפרד].

היטלר לא עשה זאת מתוך טפשות

אני יודע שיש הרבה חילוקי דעות ביחס לצעדו של היטלר, והחלטתו להכריז מלחמה על ארה"ב. בספר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" כרך ב, הוא מדבר על מערכת היחסים הסבוכה בין המשולש יפן-גרמניה-בריה"מ. ריבנטרופ ניסה בכל מאודו לשכנע את היפנים שיתקפו את הרוסים מכיוון מנצ'וריה לתוך סיביר. היטלר בכך שהכריז מלחמה על ארה"ב, ניסה לגרום לכך שגם יפן תכריז מלחמה על רוסיה, בחינת "שמור לי ואשמור לך". נראה שהוא לא הבין את צורת החשיבה היפנית, או שלא היה לו מודיעין מדיני מספיק. היפנים עצמם התלבטו נגד מי להלחם. הצבא רצה להלחם ברוסיה, והצי בארה"ב. הצי ניצח בויכוח. מכאן ואילך יפן כיבדה את התחייבותה לבריה"מ לא מאהבת בריה"מ אלא משנאת ארה"ב.
דרך אגב: היטלר לא היה טיפש. הוא קרא נכון את המפה כל הזמן. טעותו הגדולה הייתה שהוא לא אמד את כוחה האדיר של בריה"מ, בתוספת "החכר והשאל" ומשלוחי המזון של אמריקה. הוא גם חשב (ובצדק) שבריטניה מצפה שבשלב כלשהו בריה"מ תתקוף את גרמניה. הוא גם לא ראה, ובצדק, בבריטניה סכנה למתקפתו בבריה"מ, ולכן לא חשב שזו מלחמה בשתי חזיתות. הוא גם לא תיאר לעצמו באיזה מהירות תבנה ארה"ב צבא מצוייד כהלכה. הוא ידע, ובצדק, שיש לו את הצבא הטוב בעולם באותה תקופה. הסיבה: לבריטניה וארה"ב לא היה צבא. ולרוסיה היה צבא שראשו קופד על ידי סטאלין. מותר למנהיג לטעות במערכת שיקולים סבוכה כזו. [אין כאן כלל דיון על תאוות הרצח הטבטונית שלו ושל חבר מרעיו, אלא על חשיבתו הצבאית והפוליטית. על נושא תאוות הרצח שכה רווחה בכלל באירופה יש לייחד מאמר נפרד].

לדעתי :חיבור של טפשות ואנטישמיות

ראשית כל עובדה מעניינת :ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם עליה הכריז היטלר מלחמה האופן רשמי !

לדעתי היטלר הפך משנות הארבעים למנהיג כושל מחולל סדרתי של שגיאות ( יתכן על רקע בריאות מתרופפת ומרקחת התרופות שנטל )
החלטותיו האסטרטגיות התקבלו ללא דיונים מעמיקים וללא הערכות מודיעין עדכניות כך נפל בהערכה לגבי הסכם אי לוחמה בין יפן לרוסיה--
הערכה שגוייה של היכולות הסובייטיות והערכה שגוייה של העוצמה של ארה"ב
היטלר כשל ביכולתו לשקלל את הנתונים שכן היו בידיעתו כך למשל נתן משקל יתר לדעתו של האדמירל דניץ שחשב שמלחמה עם ארה,ב תסיר את החסמים מתקיפת אניות אמריקאיות וכך צי הצוללות שלו יגרום לבריטניה לרדת על הברכיים

בנוסף לכך שנאת היהודים החולנית שלו סימאה את עיניו היטלר כנראה השתכנע שהיהודים הם השולטים בארצות הברית ולכן באם לא יכריז מלחמה היהודים בסופו של דבר יגמרו אם גרמניה כפי - לפי מחשבתו החולנית- עשו במלחמת העולם הראשונה

אני מסכים עם קביעת מר ארגמן שלסוגייה למה היטלר הכריז מלחמה על ארצות הברית אין תשובה מוסכמת וההיסטוריונים חלוקים בנושא זה כך שכל הערכה לגבי הסיבות היא הערכה בלבד שאינה עולה או נופלת מהערכה אחרת

קטע מויקיפדיה באנגלית על מתקפת המפציצים על גרמניה

לרווחת הקוראים המעוניינים במידע קונקרטי על מתקפת המפציצים, הבאתי קטע מ"ויקיפדיה" בשפה האנגלית (לצערי לא מצאתי מקבילה בעברית).

The British later in the war[edit]
RAF estimates of destruction of "built up areas" of major German cities[146][147]
* = population over 500,000
City percent
destroyed
Berlin*
33%
Cologne*
61%
Dortmund*
54%
Dresden*
59%
Düsseldorf*
64%
Essen*
50%
Frankfurt*
52%
Hamburg*
75%
Leipzig*
20%
Munich*
42%
Bochum
83%
Bremen
60%
Chemnitz
41%
Dessau
61%
Duisburg
48%
Hagen
67%
Hanover
60%
Kassel
69%
Kiel
50%
Mainz
80%
Magdeburg
41%
Mannheim
64%
Nuremberg
51%
Stettin
53%
Stuttgart
46%
The purpose of the area bombardment of cities was laid out in a British Air Staff paper, dated 23 September 1941:

The ultimate aim of an attack on a town area is to break the morale of the population which occupies it. To ensure this, we must achieve two things: first, we must make the town physically uninhabitable and, secondly, we must make the people conscious of constant personal danger. The immediate aim, is therefore, twofold, namely, to produce (i) destruction and (ii) fear of death.[148]

During the first few months of the area bombing campaign, an internal debate within the British government about the most effective use of the nation's limited resources in waging war on Germany continued. Should the Royal Air Force (RAF) be scaled back to allow more resources to go to the British Army and Royal Navy or should the strategic bombing option be followed and expanded? An influential paper was presented to support the bombing campaign by Professor Frederick Lindemann, the British government's leading scientific adviser, justifying the use of area bombing to "dehouse" the German workforce as the most effective way of reducing their morale and affecting enemy war production.[149]

Mr. Justice Singleton, a High Court Judge, was asked by Cabinet to look into the competing points of view. In his report, delivered on 20 May 1942, he concluded:

If Russia can hold Germany on land I doubt whether Germany will stand 12 or 18 months’ continuous, intensified and increased bombing, affecting, as it must, her war production, her power of resistance, her industries and her will to resist (by which I mean morale).[150][151][152]

In the end, thanks in part to the dehousing paper, it was this view which prevailed and Bomber Command would remain an important component of the British war effort up to the end of World War II. A very large proportion of the industrial production of the United Kingdom was harnessed to the task of creating a vast fleet of heavy bombers—so much so other vital areas of war production were under-resourced.[citation needed] Until 1944, the effect on German production was remarkably small and raised doubts whether it was wise to divert so much effort—the response being there was nowhere else the effort could have been applied, as readily, to greater effect.

Lindemann was liked and trusted by Winston Churchill, who appointed him the British government's leading scientific adviser with a seat in the Cabinet. In 1942, Lindemann presented the "dehousing paper" to the Cabinet showing the effect that intensive bombing of German cities could produce. It was accepted by the Cabinet, and Air Marshal Harris was appointed to carry out the task. It became an important part of the total war waged against Germany. Professor Lindemann's paper put forward the theory of attacking major industrial centres in order to deliberately destroy as many homes and houses as possible. Working-class homes were to be targeted because they had a higher density and fire storms were more likely. This would displace the German workforce and reduce their ability to work. His calculations (which were questioned at the time, in particular by Professor P. M. S. Blackett of the Admiralty operations research department, expressly refuting Lindemann's conclusions)[153] showed the RAF's Bomber Command would be able to destroy the majority of German houses located in cities quite quickly. The plan was highly controversial even before it started, but the Cabinet thought that bombing was the only option available to directly attack Germany (as a major invasion of the continent was almost two years away), and the Soviets were demanding that the Western Allies do something to relieve the pressure on the Eastern Front. Few in Britain opposed this policy, but there were three notable opponents in Parliament, Bishop George Bell and the Labour MPs Richard Stokes and Alfred Salter. No effort to examine the effects of bombing was ever made.[154]

On 14 February 1942, the Area bombing directive was issued to Bomber Command. Bombing was to be "focused on the morale of the enemy civil population and in particular of the industrial workers." Though it was never explicitly declared, this was the nearest that the British got to a declaration of unrestricted aerial bombing – Directive 22 said "You are accordingly authorised to use your forces without restriction", and then listing a series of primary targets which included Essen, Duisburg, Düsseldorf, and Cologne. Secondary targets included Braunschweig, Lübeck, Rostock, Bremen, Kiel, Hanover, Frankfurt, Mannheim, Stuttgart, and Schweinfurt. The directive stated that "operations should now be focused on the morale of the enemy civilian population, and in particular, the industrial workers". Lest there be any confusion, Sir Charles Portal wrote to Air Chief Marshal Norman Bottomley on 15 February "...I suppose it is clear that the aiming points will be the built-up areas, and not, for instance, the dockyards or aircraft factories". Factories were no longer targets.[155]

The first true practical demonstrations were on the night of 28 to 29 March 1942, when 234 aircraft bombed the ancient Hanseatic port of Lübeck. This target was chosen not because it was a significant military target, but because it was expected to be particularly susceptible – in Harris's words it was "built more like a fire lighter than a city". The ancient timber structures burned well, and the raid destroyed most of the city's centre. A few days later, Rostock suffered the same fate.

An Avro Lancaster over Hamburg.
At this stage of the air war, the most effective and disruptive examples of area bombing were the "thousand-bomber raids". Bomber Command was able by organization and drafting in as many aircraft as possible to assemble very large forces which could then attack a single area, overwhelming the defences. The aircraft would be staggered so that they would arrive over the target in succession: the new technique of the "bomber stream".

On 30 May 1942, between 0047 and 0225 hours, in Operation Millennium 1,046 bombers dropped over 2,000 tons of high explosive and incendiaries on the medieval town of Cologne, and the resulting fires burned it from end to end. The damage inflicted was extensive. The fires could be seen 600 miles away at an altitude of 20,000 feet. Some 3,300 houses were destroyed, and 10,000 were damaged. 12,000 separate fires raged destroying 36 factories, damaging 270 more, and leaving 45,000 people with nowhere to live or to work. Only 384 civilians and 85 soldiers were killed, but thousands evacuated the city. Bomber Command lost 40 bombers.

Two further thousand-bomber raids were conducted over Essen and Bremen, but neither so utterly shook both sides as the scale of the destruction at Cologne and Hamburg.[citation needed] The effects of the massive raids using a combination of blockbuster bombs (to blow off roofs) and incendiaries (to start fires in the exposed buildings) created firestorms in some cities. The most extreme examples of which were caused by Operation Gomorrah, the attack on Hamburg, (45,000 dead), attack on Kassel (10,000 dead), the attack on Darmstadt (12,500 dead), the attack on Pforzheim (21,200 dead), the attack on Swinemuende (23,000 dead) and the attack on Dresden (25,000 dead).

An elderly lady in front of the bodies of school children in Cologne, Germany, after a bombing raid
The effects of strategic bombing were very poorly understood at the time and grossly overrated. Particularly in the first two years of the campaign, few understood just how little damage was caused and how rapidly the Germans were able to replace lost production—despite the obvious lessons to be learned from the United Kingdom's own survival of the blitz. These problems were dealt with in two ways: first the precision targeting of vital facilities (ball-bearing production in particular) was abandoned in favour of "area bombing"—This change of policy was agreed by the Cabinet in 1941 and in early 1942 a new directive was issued and Air Marshal Arthur Harris (commonly known as "Bomber" Harris) was appointed to carry out the task—second as the campaign developed, improvements in the accuracy of the RAF raids were joined by better crew training, electronic aids, and new tactics such as the creation of a "pathfinder" force to mark targets for the main force,[156] which was done over Harris' objections.[157]

According to economic historian Adam Tooze, in his book The Wages of Destruction: The Making and Breaking of the Nazi Economy, a turning point in the bomber offensive was reached in March 1943, during the Battle of the Ruhr. Over five months 34,000 tons of bombs were dropped. Following the raids, steel production fell by 200,000 tons, making a shortfall of 400,000 tons. Speer acknowledged that the RAF were hitting the right targets, and raids severely disrupted his plans to increase production to meet increasing attritional needs. Between July 1943 and March 1944 there were no further increases in the output of aircraft.[158]

The bombing of Hamburg in 1943 also produced impressive results. Tiger tank production, and the manufacture of 88mm guns, the most potent dual-purpose artillery piece in the Wehrmacht was "set back for months". On top of this, some 62 percent of the population was dehoused causing more difficulties. However, RAF Bomber Command allowed itself to be distracted by Harris' desire for a war winning blow, and attempted the fruitless missions to destroy Berlin and end the war by spring, 1944.[159]

In October 1943, Harris urged the government to be honest with the public regarding the purpose of the bombing campaign. To Harris, his complete success at Hamburg confirmed the validity and necessity of his methods, and he urged that:

the aim of the Combined Bomber Offensive...should be unambiguously stated [as] the destruction of German cities, the killing of German workers, and the disruption of civilized life throughout Germany.[160][161]

... the destruction of houses, public utilities, transport and lives, the creation of a refugee problem on an unprecedented scale, and the breakdown of morale both at home and at the battle fronts by fear of extended and intensified bombing, are accepted and intended aims of our bombing policy. They are not by-products of attempts to hit factories.[162]

By contrast, the United States Strategic Bombing Survey found attacks on waterways, beginning 23 September with strikes against the Dortmund-Ems Canal and Mittelland Canal, produced tremendous traffic problems on the Rhine River. It had immediate impacts on shipments of goods, and especially coal deliveries, upon which Germany's economy depended; with no more additional effort, by February 1945, rail transport (which competed for coal) had seen its shipments cut by more than half, and by March, "except in limited areas, the coal supply had been eliminated."[163]

Other British efforts[edit]
Operation Chastise, better known as the Dambusters raid, was an attempt to damage German industrial production by crippling its hydro-electric power and transport in the Ruhr area. Operation Hydra of August 1943 sought to destroy German work on long-range rockets but only delayed it by a few months. Subsequent efforts were directed against V-weapon launch sites in France.

US bombing in Europe[edit]

Summary of AAF and RAF bombing .[164]
In mid 1942, the United States Army Air Forces (USAAF) arrived in the UK and carried out a few raids across the English Channel. The USAAF Eighth Air Force's B-17 bombers were called the "Flying Fortresses" because of their heavy defensive armament of ten to twelve machine guns — eventually comprising up to thirteen heavy 12.7 mm calibre, "light barrel" Browning M2 guns per bomber — and armor plating in vital locations. In part because of their heavier armament and armor, they carried smaller bomb loads than British bombers. With all of this, the USAAF's commanders in Washington, D.C., and in Great Britain adopted the strategy of taking on the Luftwaffe head on, in larger and larger air raids by mutually defending bombers, flying over Germany, Austria, and France at high altitudes during the daytime. Also, both the U.S. Government and its Army Air Forces commanders were reluctant to bomb enemy cities and towns indiscriminately. They claimed that by using the B-17 and the Norden bombsight, the USAAF should be able to carry out "precision bombing" on locations vital to the German war machine: factories, naval bases, shipyards, railroad yards, railroad junctions, power plants, steel mills, airfields, etc.

In January 1943, at the Casablanca Conference, it was agreed RAF Bomber Command operations against Germany would be reinforced by the USAAF in a Combined Operations Offensive plan called Operation Pointblank. Chief of the British Air Staff MRAF Sir Charles Portal was put in charge of the "strategic direction" of both British and American bomber operations. The text of the Casablanca directive read: "Your primary object will be the progressive destruction and dislocation of the German military, industrial, and economic system and the undermining of the morale of the German people to a point where their capacity for armed resistance is fatally weakened."[165] At the beginning of the combined strategic bombing offensive on 4 March 1943, 669 RAF and 303 USAAF heavy bombers were available.

In late 1943, the 'Pointblank' attacks manifested themselves in the infamous Schweinfurt raids (first and second). Formations of unescorted bombers were no match for German fighters, which inflicted a deadly toll. In despair, the Eighth halted air operations over Germany until a long-range fighter could be found in 1944; it proved to be the P-51 Mustang, which had the range to fly to Berlin and back.

USAAF leaders firmly held to the claim of "precision bombing" of military targets for much of the war, and dismissed claims they were simply bombing cities. However the American Eighth Air Force received the first H2X radar sets in December 1943. Within two weeks of the arrival of these first six sets, the Eighth command gave permission for them to area bomb a city using H2X and would continue to authorize, on average, about one such attack a week until the end of the war in Europe.[166]

In reality, the day bombing was "precision bombing" only in the sense that most bombs fell somewhere near a specific designated target such as a railway yard. Conventionally, the air forces designated as "the target area" a circle having a radius of 1,000 feet around the aiming point of attack. While accuracy improved during the war, Survey studies show that, overall, only about 20% of the bombs aimed at precision targets fell within this target area.[167] In the fall of 1944, only seven percent of all bombs dropped by the Eighth Air Force hit within 1,000 feet of their aim point.

Nevertheless, the sheer tonnage of explosive delivered by day and by night was eventually sufficient to cause widespread damage, and, more importantly from a military point of view, forced Germany to divert resources to counter it. This was to be the real significance of the Allied strategic bombing campaign—resource allocation.

A pile of bodies in Dresden before cremation
For the sake of improving USAAF firebombing capabilities, a mock-up German Village was built up and repeatedly burned down. It contained full-scale replicas of German residential homes. Firebombing attacks proved quite successful, in a series of attacks in July 1943 on Hamburg, roughly 50,000 civilians were killed and large areas of the city destroyed.

A raid by the 8th Air Force on the Focke Wulf factory at Marienburg, Germany (1943).
With the arrival of the brand-new Fifteenth Air Force based in Italy, command of the U.S. Air Forces in Europe was consolidated into the United States Strategic Air Forces (USSTAF). With the addition of the Mustang to its strength — and a major change in fighter tactics by the Eighth Air Force, meant to secure daylight air supremacy for the Americans over Germany from the start of 1944 onwards — the Combined Bomber Offensive was resumed. Planners targeted the Luftwaffe in an operation known as 'Big Week' (20–25 February 1944) and succeeded brilliantly – losses for the Luftwaffe's day fighter forces were so heavy that both the twin-engined Zerstörergeschwader heavy fighter wings (the intended main anti-bomber force) and their replacement, single-engined Sturmgruppen of heavily armed Fw 190As became largely ineffective, clearing each force of bomber destroyers in their turn from Germany's skies throughout most of 1944. With such heavy losses of their primary means of defense against the USAAF's tactics, German planners were forced into a hasty dispersal of industry, with the day fighter arm never being able to fully recover in time.

On 27 March 1944, the Combined Chiefs of Staff issued orders granting control of all the Allied air forces in Europe, including strategic bombers, to General Dwight D. Eisenhower, the Supreme Allied Commander, who delegated command to his deputy in SHAEF Air Chief Marshal Arthur Tedder. There was resistance to this order from some senior figures, including Winston Churchill, Harris, and Carl Spaatz, but after some debate, control passed to SHAEF on 1 April 1944. When the Combined Bomber Offensive officially ended on 1 April, Allied airmen were well on the way to achieving air superiority over all of Europe. While they continued some strategic bombing, the USAAF along with the RAF turned their attention to the tactical air battle in support of the Normandy Invasion. It was not until the middle of September that the strategic bombing campaign of Germany again became the priority for the USSTAF.[168]

The twin campaigns—the USAAF by day, the RAF by night—built up into massive bombing of German industrial areas, notably the Ruhr, followed by attacks directly on cities such as Hamburg, Kassel, Pforzheim, Mainz and the often-criticized bombing of Dresden.

הבהרה למגיב

אולי עשיתי חוסר צדק עם המגיב הנכבד, ועל כך אני מיצר ומתנצל. למעשה מטרת הכתבה הייתה לא רק לבחון את המציאות ההסטורית, אלא את היכולת המעשית של הפצצה מן האויר להשפיע על ניצחון במלחמה. קשה לאמוד זאת במדוייק, אבל מתקפת ההפצצות על גרמניה הייתה דוגמא אופיינית שניתן להסיק ממנה מסקנות אופרטיביות ואסטרטגיות. האם שיפור ביכולת המטוסים, דיוק הפגיעה, יכולת ההרס, אכן יכולות להוות גורם חשוב בהכנעתו של יריב במלחמה? ייתכן שמלחמת המפרץ הראשונה היא דוגמא יותר רלבנטית לנושא.

תגובה להבהרה

אין לך על מה להתנצל הצגת את השקפתך בנושא בצורה ראוייה ומעניינת המחלוקת שלי איתך היא בדבר המשקל שיש לתת להפצצות
בראיית סה"כ המרכיבים שהשפיעו על תתוצאות המלחמה

השנים האחרונות של המאה ה20 וחלקה הראשוןשל המאה ה21 מוליכים לכיוונים שונים מאוד . מבחינה צבאית מלחמת העולם השנייה
נראית כיום כהיסטוריה רחוקה מאוד היום בעידן הסייבר טילי השיוט וכו יש אכן משקל רב מאוד ליכולות אויריות מה גם שחלק גדול מהן
מתבסס על מלט"ים . כיום אנו במציאות אחרת לחלוטין אין ספק שליכולות האויריות יש חשיבות רבה מאוד אם כי יתכן וזה לזמן לא רב שכן
לוחמת הסייבר תהווה אולי החזית העיקרית אבל זה כבר נושא לדיון נפרד

אני רוצה להבהיר שכל המחלוקות שלי איתך אינן מחלוקות אישיות שכן איננו מכירים כלל אחד את השני אני קורא ומכבד את מאמריך נכון שבעבר התבטאתי בצורה לא ראוייה- כאשר סברתי שאתה מתעלם מהתגובות- וכבר התנצלתי כל כך בזמנו
כיום כל כוונתי לנסות ולהציג לקוראים - מדי פעם- הסתכלות שונה מזוית אחרת אני מאמין שליבון דברים מפרה ותורם לדיון

ההתנצלות מתקבלת

מעולם לא טענתי שדעותי ובפרט השערותי חייבות להיות צודקות. אני יכול לקבל שהיטלר ימ"ש היה טיפש בדיוק כמו שהיה חכם. זה לא משנה לי, כי מטרתי היא להציג לפני קהל הקוראים המתעניין נושאים הסטוריים בצורה ממוקדת, שלדעתי מעשירה את היידע והחשיבה של הקוראים. כן חשוב לי שהויכוח יישאר ברמתו האקדמית, ולא בביטויים שאינם מתאימים להופיע במגזין מכובד זה. ויכוח הוא לגיטימי ואף רצוי. התבטאויות וולגריות - אין להם מקום.

ומה המסקנה לעתיד ?

מלחמה צפויה עם אירן שלדעתי תהיה בלתי נמנעת, האם להפציץ רק אתרים גרעיניים / צבאיים או להפציץ מרכזי אוכלוסין. לאור התובנות שעולות מהמאמר אין ספק שצריך להנחית מכה אדירה על האוכלוסיה של הערים המרכזיות באירן, שכן תקיפה של אתרים צבאיים אינה מספקת, חייבים למוטט את העורף כפי שהחריבו המונגולים את פרס בשנת 1250 בקירוב.

אני חוקר הסטוריה ולא הרמטכ"ל

אני מעדיף שלא לדון בענינים צבאיים ספציפיים, כי בעוד שחומר הסטורי אני עוד יכול להשיג, משום מה לא אמ"ן ולא המודיעין האירני לא מוכנים לספק לי חומר עכשווי. לכן אני מדבר על העבר, ומותיר לאנשים לחשוב על ההשלכות להווה ולעתיד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן