אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

Groff / גורלות וחֵמות


Fater and Furies / Lauren Groff

Fater and Furies / Lauren Groff

הספר פותח בסצנת האיחוד המושלמת של לוטו ומטילד, באהבה חושנית נרקיסיסטית של זוג צעיר שבעודף קל של מודעות עצמית, חוגג גם את קסם היותו מקסים כל כך . לא רק אני ואתה נשנה את העולם, אני ואת משנים אותו עכשיו, בזה הרגע של תשוקה מרעישה !

אחר האיחוד מתחיל סיפור ילדותו של הבעל, לוטו. סיפור שכאילו ברח ממאה שנות בדידות שמוטח במציאות מודרנית בלי לאבד את קסמו. לוטו, שאימו היפיפייה ממשיכה לשחק בחיים את התפקיד הגדול שבמאים חסרי חוש הבחנה סירבו לתת לה בסרטיהם, הכתירה אותו בלא פחות מהשם לנסלוט. רק תודות לחסדי דודתו סאלי, המצליחה לשלב נאמנות ודבקות רומנטית (לכמעט כל גחמות האם), בזוג רגלים מעשיות במיוחד, שאינן מרשות לעצמן להתנתק מהקרקע (שמחול ים הופכת חול טובעני), ליותר מפרק הזמן הדרוש לצעדים, מהירים ישירים ונחרצים, לוטו ניצל מצלו המאיים של השם המלא לנסלוט. לוטו הכריזמטי, שמכריהם מתקשים להבין למה בדיוק בחר במטילד, שאמנם יפה אבל שקטה עצורה ומסתורית ומקפידה לשמש לו רקע, בעוד הוא מתעקש לבנות סביבה את סיפוריו .

החלק ראשון – גורלות : מתמקד בלוטו ועוקב אחר הנישואים שימשכו יותר מעשרים שנה. מצליחים להיתקל במשוכות ולדלג עליהן גם אם לא תמיד החינניות יתר. החל מילדות אגדתית לנעורים פרועים ומסוממים שמהם נחלץ לא בלי צילו הכבד של צ'ולי, אחיה של מי שהייתה הראשונה שלו. צ'ולי המשמש כספק החבר הכי טוב, ספק פוחלץ שתויי בסלון. שנות ההתברברות של לוטו המתעקש על כתיבה, עד שלילה שיכור אחד מניב מחזה שיהפוך אותו למחזאי מבוקש. בעוד מטילד, האישה הקטנה והיפה שפרנסה אותו לאורך שנות הדחק, מלווה אותו בנאמנות שקטה גם כשההצלחה מתחילה להרביץ זרקורים. מטילד המחייכת בשקט כשלוטו מספר לכל אורח מזדמן , את סיפור נישואים החפוזים, שלא השאירו מרווח נשימה להצעת הנישואין, המלכותית שהתפרצה לה כבר בפגישה הראשונה.

החלק השני – חֵמות (כעסים, או זעם פוריות ): אחרי עשרים שנה ומה שלא ממש בטוח שהוא תאונה אומללה, הסיפור עובר למטילד, וכאן יש לנו אישה זועמת, פורייה נקמנית, שהולכת לסגור חשבון עם מי שהרס לה את תסריט הנישואין המושלמים . ושוב מתחילים באגדת ילדות שהפעם כמו נלקחת מעלובי החיים (גרסה מאוד מקוצרת, אל דאגה ) שהתנגש בפרחים בעליית הגג, וכך בעדינות וביסודיות גרוף מתחילה לחפור בסיפור שטווה לוטו , עד שלאט לאט מסתבר שכישרונו בסיפור חייו מעמיד בצל את כישרונו בכתיבת מחזות. זה לא שה"טריק" של העברת הסיפור מדמות אחת לאחרת ואגב כך הפיכת התמונה, הוא חלילה המצאה של גרוף, אבל היא משתמשת בו במיומנות, מודעות עצמית (או אולי יותר מדיוק לומר מודעות סיפורית ) וחן שמעלה את הסיפור לדרגת אמנות.

הכתיבה עצמה היא מסוגננת, מה שלא רק תואם כי אם גם מטעין  את התמה המרכזית, של סיפור חיים, ובמקרה שלנו סיפור אהבה, כמשהו שהוא קודם כל סיפור. גרוף בודקת את מקום הלא ידוע ב"סיפור החיים". האם אנשים יודעים רק מה שהם רוצים לדעת ? האם באמת מה שאנשים לא יודעים לא יכול לפגוע בהם ? ומה מקומה של "הפרספקטיבה הרחבה" במודעות והחיים של אדם, שמעצם ההגדרה יכול לראות את עצמו והסובב רק מהפרספקטיבה הצרה שלו. ואם נכנס לשיקולי 'רווח והפסד ', מה משקל כמה שבועות פיקחון צורב לעומת שנים ארוכות בגן עדן לעיוורים ? אשר  לסגנון ,לכאורה שצף קצץ של גלים משחקים עם הרוח, או במילים אחרות, 'עוד מתרגם הולך לתלוש שערות '.  כי כפי שגרוף משתפת את הקורא בקשייה של  אנטואנט (אימו שלו לוטו) ".. הפרדוקס של היות בתולת ים : ככל שהיא נראית עצלה יותר, כך היא עובדת יותר קשה .. ". בתולת ים שתהפוך אגב למדוזה, זאת עם הנחשים, המבט המצמית וקנאות (למיטב המסורת הדתית) לבנה. מה שמן הסתם (לא בלי עזרה "קלילה" ממטילד) יותיר את לוטו הרחק ממנה.

ההשוואה המתבקשת ל 'נעלמת' של פלין, מותחת גבול דק אבל חד: בין ספר מתח משובח ו.. (אם תסלחו לי על המילה הגדולה ) ספרות. זה לא שגרוף עושה לפלין  מקצה פיוטי-ספרותי. להבדיל מפלין העושה דרמטיזציה של האישה הפגועה היוצאת למלחמה, ולא ברור עם היא נלחמת באהוב או נלחמת עליו כשמשני עברי הרשת יש לנו שני שקרנים מיומנים (הבעל והאישה כמספרים לא אמינים ). אצל גרוף לא מדובר במותחן פעולה גדוש זיקוקים פסיכולוגיים, אלא ברומן מעודן שמשחק עם מושגי הגורל, סיפור ואמנות.

מטילד עובדת בגלריה לאמנות , והחלק השני המתעד חשיפת ה"ציור האמיתי" סובל קצת מירידה במתח אולי כי מלבד "גירוד שכבת הצבע" מטילד נשארת לבד במערכה, ולאחר שמתגלות רגלי העץ של לנסלוט שלה יש משהו קצת מטריד במסע הנקמה שלה. היא נלחמת על האהבה שלה, כסוג של הגדרה עצמית, חלק מ"האני-הזוגי-המושלם", מה שמתברר כמלחמה על שליטה בסיפור, כמכוון המציאות (שליטה שניתנה לה עקב נכונות של לוטו  אם לא לעצום עיניים, אז לפחות לזרום עם הסיפור). שליטה שהופכת עקרה לא רק בגלל שהיא חושפת מה מסתתר תחתה, כי אם בעיקר מאחר והנמען הראשי של ה"סיפור" כבר לא בתמונה.

 הספר הגיע לשלב הגמר של – "פרס הספר הלאומי"  אבל להבדיל מ"כל האור שאיננו רואים" , הדביק והסכריני הוא מצליח לנוע בין האלמנטים הספק אגדתיים למציאות המודרנית באלגנטיות הנוסכת קסם משלה .

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס