אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זהירות מסוכנת : פריה של שבעת האיים /ג'וזף קונרד


פריה של שבעת האיים / ג'וזף קונרד, הוצאת לוקוס, תרגום: יהונתן דיין

 קונרד (1857-1924). בן לאציל פולני, סופר ומתרגם מאנגלית וצרפתית, התייתם בגיל 11 ומאז גודל ע"י דודו בשוייץ . בגיל 17 הצטרף לצי הסוחר הצרפתי והחל לצבור הרפתקאות שישמשו אותו מאוחר יותר בספריו. ב 1878 עבר לספינה בריטית ולמד אנגלית בעצמו. ב 1894 התיישב באנגליה ושנה לאחר מכן פרסם את ספרו הראשון תוך שליטה מדהימה באנגלית שהייתה למעשה שפתו השלישית (שפתו השנייה הייתה הצרפתית) .

מלבד לב המאפלייה (כן. כן. אפוקליפסה עכשיו .. ) הוא כתב ספרי מסעות, הרפתקאות בלב ים, איים וארצות רחוקות וכן כמה מראשוני הספרים העוסקים בריגול. חשיפת עוולות הקפיטליזם הקולוניאליזם המנצלים אף האיום האנרכיסטי לקידום מטרותיהם.

הסיום של לנגד עיניים מערביות, התשובה של קונרד לחטא ועונשו, מלגלג בירור על הארה, לה זוכה רסקולניקוב. לטענתו, קונרד בז לסופרים הרוסיים ובייחוד דוסטוייבסקי,אבל הגרסא של קונרד מייסרת באיפוקה (איפוק שהיה משלח מן הסתם את דוסטו היקר להתקף מתלהם, רושף זעקות ונתזי רוק על מהות הנפש הרוסית), רק מדגישה את המשותף לשניהם, החתירה לפענח את הכוח המניע תחת הפעולה האנושית. להבדיל מדוסטו המדווח על כל תנודת נפש של גיבוריו ממקור ראשון (מספר יודע אלא גם מדווח על הכל) קונרד מפליא להשתמש בסיפורי מסגרת, המספר שלו המדווח על האירועים מהיכרותו(החלקית)עם הדמויות, מה שמתרץ גם את החיתוכים המדויקים של פיסות הסיפור המוגשות לקורא, שמצליחות למסגר את החללים עליהם ניצב הסיפור. או כפי שינסח זאת המינגווי, עוצמת הסיפור עומדת על גודל הקרחון הנותר תחת פני המים.

פוקנר, המינגווי, פיליפ רות, ז'וזף הלר, קוטזי, גרין, גרסיה מארקס, רושדי ולה קארה הם חלק קטן מהרשימה הארוכה של סופרים שהושפעו ממנו . 

פרייה של שבעת האיים הוא מחד גיסא דוגמא להתמחות של קונרד בתיאור האדם הקטן הנדרס על ידי מנגנון כוחני, המנוצל על ידי אדם קטן אחר, לא פעם בגולמנות שלא משאירה ולו צנון ציני אחד עם כובעו על ראשו. ומאידך גיסא לסיפור שמתחיל לאחר שהמספר מניח העט.רק שכאן הקרחון שימשיך לרחוש תחת פני השטח , אולי לא אש להבה (כי פרייה שקולה ושולטת בעצמה גם אם לא לחלוטין בסובב אותה) אבל לפחות, אשת לפידות (אם תסלחו לנו על קורטוב נפטלין מקראי).

להבדיל מהטיפוסים המחוספסים שרק שיזוף טרופי עמוק מציל אותם מאפרוריות (כולל הגיבורות בצ'אנס והסוכן החשאי, שנועזותן מחפה על חוסר ביטחון, תלותיות וייאוש) המאכלסים לא מעט מספריו, פרייה זוהרת מנעורים, עוצמה ואופטימיות .

לרוע המזל פרייה מוקפת באב חששן ואהוב תמים הסוגל לסכן את חייו רק בשביל לחסוך לעצמו 20 דקות בדרך אליה. פרייה מצדה, בהתאם למורשת הזהירה של אביה, ממהרת להעניש את ה'מטורף' שלה , בשעה שלמה של המתנה. בנאמנות לאותה זהירות שניהם מחכים בקוצר רוח ליום הולדתה ה21 של פרייה כדי להפליג על ספינתו האהובה, אל השקיעה. במלוא מובן המילה .

המספר, מעלה זיכרונות מתקופת שהותו באזור האיים במזרח האוקיינוס ההודי, ונותן לקורא להבין כי בזמנו היה איש סודה של פרייה, כאשר לא ברור אם הערצתו המפורשת אינה אוצרת גם רגשות נוספים.

דאגנותו היתרה של האב מוצגת תחילה כפחדנות נלעגת לא מעט. נלסון הזקן ששמו בעצם נילסן, חושש מהספרדים ולא בוטח בהולנדים, שהם הוא משוכנע, 'חסרי כל חוש הגינות ומסוגלים לכל טריק מלוכלך'. חרדה שבדיעבד יכולה בהחלט להיחשב כזהירות מפוקחת, אבל קונרד לא מפשט את החיים, ושאלת הגבול בין זהירות וצייתנות למנגנון החברתי-פוליטי לבין הציות לרחשי הלב ואולי יותר נכון לאמונה התמימה, מסונוורת נעורים, אופטימיות וביטחון העצמי, כי אתה הוא מי שמעצב את עתידך, היא בעצם חוט השדרה של הספר.

במבט ראשון נראה, כי למרות שפרייה עומדת במרכז הסיפור, היא מעניינת את קונרד יותר בהשפעתה על הגברים סביבה. קונרד טורח לבנות את דמותה ומצליח להפיל (גם) את הקורא בקסמיה אך נוטש אותה באמצע הספר ומתאר את השפעת מעשיה על הגברים הסובבים אותה, המחזר הדחוי והאהוב ההרפתקן וחסר הזהירות.

במבט שני קונרד משאיר את הקורא עם פרייה ברגעי ניצחונה על התולעת ההולנדית שניסתה להניח עלייה את טלפיה. כי פרייה היא אישה העומדת על דעתה, כזו שלא זקוקה שימציאו בשבילה (בעתיד) את הביטוי הטרדה מינית, וכזו ממהרת לסגור חשבון עם המטריד בעצמה. ובעצם למרות שהיא לא מוזכרת לאחר אותו רגע ניצחון באמצע הסיפור, לאחר בעיטת הסיום של הספר, הכדור כמובן חוזר לפרייה ( בראש הקורא מן הסתם ) משאיר לו את התהייה הבלתי נמנעת . כן פרייה, לאן המשכת משם ?

 

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס