אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שירי הלל צרפתיים לידידות


ז'ורז' שארל ברסנס (22 באוקטובר 1921 - 29 באוקטובר 1981)

ז'ורז' שארל ברסנס (22 באוקטובר 1921 - 29 באוקטובר 1981) היה משורר, מלחין וזמר שאנסון צרפתי. נחשב לאחד המשוררים הפופולריים ביותר בצרפת, בזכות סגנון שיריו הפשוט והישיר אך עם זאת אלגנטי ומגוון.

מז'ורז' ברסאנס, ברברה וסרז' למה עד פטריק ברואל ולורי, הזמרים הצרפתיים, מכל הדורות, חוגגים בשיריהם את הידידות. החברות מעודדת, מקנה ביטחון, מדריכה, משקמת. בידידות יש מן האהבה, באהבה יש מן הידידות. ידידות של קבוצה משרה ביטחון שאושר ועונג הוא להשתייך אליה, ידידות של חבר יחיד שאין כמוהו, ידידות שהסתיימה משום מותו של החבר האהוב, אם משום שנהרג בגיל צעיר בתאונה, אם משום שנפטר בגיל מבוגר. ואז שיר הידידות הופך להספד קורע לב.

המוזיקאי אנדרה מנוקיאן גילה בפרק אין לי חבר כמוך, מתוך תכנית טלוויזיה החושפת את סודותיהם של שירים, את הסיפורים המפתיעים, המסתתרים מאחורי שירי ידידות מפורסמים (1). ידידות היא כמו אהבה. מעלה דמעות ומצילה חיים. וגם לא בקונטקסט דרמטי, גם בחיים היומיומיים, יש לשמור עליה מכל משמר ולטפח אותה באופן שוטף.

סטפן אֶשֵׁר, אין חבר כמוך Stephan Eicher, Pas d’ami comme to

זמרים רבים חולמים על ידיד נפש, אלטר אגו, תאום אמנותי, שיחלוק אתם את כתיבת המילים, חיבור הלחן או, לפעמים, שניהם. סטפן אֶשֵׁר זכה וקיבל מתנה יקרה זו. לפני קרוב לשלושים שנה שר סטפן אֶשֵׁר את השיר אין חבר כמוך. השיר הקנה לסטפן אֶשֵׁר, זמר שוויצרי שהיה עד כה מוכר רק בחוג חובבי רוק מצומצם, הצלחה פופולרית בן לילה. וכל זאת הודות לפגישה מקרית עם הסופר פיליפ דג'יאן, מחבר רב המכר 37.2 מעלות בבוקר.

בסוף שנות השמונים ביקש שדרן הטלוויזיה אנטואן דה קון מפיליפ דג'יאן להזמין לתכנית הרוק שלו רפידו את הזמר האהוב עליו בתחום. דג'יאן בחר בסטפן אֶשֵׁר אך הפגישה הראשונה ביניהם התנהלה באופן רגיל מאוד ולא הציתה שום אש. רצה הגורל ותקלת מצלמות אילצה את משתתפי התכנית להתחיל שוב מאלף עד תו. ואז, בפעם השנייה, במשך השבוע שבילו פיליפ דג'יאן וסטפן אֶשֵׁר בביאריץ כדי לצלם שוב את התכנית, קרה נס הידידות. הסופר והמוזיקאי גילו שקיימת ביניהם זיקה עמוקה ולא נפרדו עוד. סטפן אֶשֵׁר הציע לפיליפ דג'יאן לנסות ידו בכתיבת שירים. הסופר הסכים להתנסות בתחום שהיה עבורו עד אז חדש לחלוטין ושלח לידידו הטרי את אין חבר כמוך. שיר זה נועד במקורו לספר על קשר אהבה בין גבר ואישה שיש בו גם ממד חזק של חברות. משיכה וידידות, האם אין זה המתכון המושלם לאהבה? את חברתי הטובה ביותר, או אתה חברי הטוב ביותר, האם אין זו המחמאה האולטימטיבית שאוהבים יכולים להחליף ביניהם?

סטפן אֶשֵׁר קיבל בשמחה את מילות השיר והתיישב לחבר לו לחן. כאשר שמע פיליפ דג'יאן את השיר המוגמר, הבין פתאום שאת מילותיו כתב בעצם לא לאישה אהובה כי אם לסטפן אֶשֵׁר. לא מצאתי את המפתח למסתורין של העולם, אומר השיר, אבל הודות לך, אני מבין אותו טוב יותר. אמנם יש בשיר מילים דו משמעיות, חושניות, המתאימות לדברי גבר אל עלמה, אך אם הרגיש מחברו שהוא יועד מלכתחילה לא לאהובתו כי אם לחברו, מי אנו, גורם חיצוני, שיבוא ויסתור אותו. בידידות יש מן האהבה, באהבה יש מן הידידות.

https://youtu.be/UlDpkV-eK8g

השיר הזניק, כאמור, את הקריירה של הזמר, וחברו התמלילן כתב לו עוד כארבעים שירים במשך שלושים שנות ידידות שעדיין נמשכות באושר רב. שני האמנים חולקים אותה רגישות, אותן נקודות מבט, שניהם דוברים אותה שפה. ידידותם יצרה זהות שלישית שהולידה מחדש את סטפן אֶשֵׁר, לדבריו.

הלהיט לאכול בשקט, שחיבר פיליפ דג'יאן לידיד נפשו, תרם גם הוא לתהילתו של סטפן אֶשֵׁר. זהו שיר מר-מתוק על אישה המבקשת מבן-זוגה שלשם שינוי יניח לה ליהנות מארוחתה בלי לספר לה על כל הקטסטרופות שקרא עליהם בעיתון הבוקר. שום דבר באופי האנושי לא מפליא אותה. מה העיתון כבר יכול לחדש לה. ועכשיו היא רוצה רק לשתות את הקפה שלה בשקט ובשלווה ולצחוק להנאתה.

https://youtu.be/S7cP8jGMtAE

ז'ורז' ברסאנס, אין כמו חברים Georges Brassens, Les Copains D'Abord

החברות בין סטפן אֶשֵׁר לפיליפ דג'יאן היא אקסקלוסיבית, אין חבר כמוך. אך ז'ורז' ברסאנס, לעומת זאת, טיפח יחסי ידידות גבריים בקבוצה מלוכדת ואחידה. גם זה אפשרי, כפי שמוכיח שירו אין כמו חברים (אפשר לתרגם את שם השיר גם אחרת וכל אחד מכם רשאי להציע ולאמץ את התרגום האהוב עליו).

וגם השיר הזה בא לעולם במקרה. ב-1964 חיפש הבמאי איב רובר (מלחמת הכפתורים, הבלונדיני עם הנעל השחורה) שיר שילווה את כתוביות הפתיחה לסרטו החברים, לפי הרומן האפונימי של ז'ול רומן. איב רובר פנה, אם כן, לחברו הטוב ז'ורז' ברסאנס וביקש ממנו בחיל ורעדה לכתוב את השיר. מאחורי ברסאנס עומדות כבר עשר שנות קריירה והוא אינו רגיל לכתוב שירים בהזמנה. עם זאת, לא מסרבים לחברים. את מילות השיר כתב ברסאנס ללא שום קושי אך על הלחן עמל קצת יותר. התוצאה היא שיר הדגל הידוע של הזמר, הצלחתו המסחררת ביותר, קלאסיקה של הזמר הצרפתי, אין כמו חברים. האם ז'ורז' ברסאנס היה כותב את השיר הזה, המלווה דורות של תלמידי בית ספר, חניכי קייטנות נוער ומחנות צופים, חיילי צבא וגברים בוגרים יותר, לולא חברו איב רובר לא היה מבקש ממנו? לא בטוח כלל.

https://youtu.be/L9oEcWFjF3M

עבור ז'ורז' ברסאנס, שהיה נדיב מאוד כלפי חבריו וייחס להם את החשיבות הראויה, לא היו אלה רק מילים. הזמר מרסל אמון Marcel Amont מספר שיום אחד שמע את חברו ברסאנס מפזם שיר שחיבר, הכובע של מיריי. מרסל אמון התפעל מהשיר ואמר, "אה, השיר הזה יהיה פצצה". "מוצא חן בעיניך השיר?" ענה לו מייד ברסאנס, "אז קח אותו, אני נותן לך אותו". לא כל זמר שופע נדיבות גדולה כל כך. תשאלו את ז'אן פֶרָה Jean Ferrat שלקח את השירים שנכתבו לאשתו הראשונה, הזמרת קריסטין סֵבְר, לעצמו.

ברברה, קנטטה קטנה Barbara, Une petite cantate

חברים הם מקור השראה בלתי אכזב לזמרים וביניהם נמצאים גם אלה שאי אפשר לפנות אליהם לייב, שיהיו חסרים תמיד. כמו שאומר ברסאנס בשירו אין כמו חברים, הרֵעים שלא באו לפגישה, הסיבה היא מוות. ברברה התנסתה בחווייה הטרגית כשאיבדה את הפסנתרנית האהובה שלה בתאונת דרכים. ליליאן בנלי

Liliane Benelli

הייתה הפסנתרנית של קברט איכותי מפורסם, שנפתח ב-1951 ברובע הלטיני. כל המי ומי בעולם האמנות הצרפתי פקד אז את  Le Cabaret L'Écluse, 15, quai des Grands-Augustins, ברובע השישי. ברברה החלה לשיר שם ב-1958 וליליאן ליוותה אותה בפסנתר. ברברה הייתה מבוגרת מליליאן ב-5 שנים אך ליליאן היתה מנוסה יותר בנגינה ושתי הנשים נקשרו מאוד באהבתן למוזיקה, לכל סוגי המוזיקה. ברברה שרה, ליליאן ניגנה, ויחד שוחחו וחיברו שירים. ב-1963 החל להופיע בקברט סרז' למה ולמרות 8 השנים שהפרידו בינו לבין ליליאן, השניים התאהבו ממבט ראשון והתארסו. הודות לליליאן, סרז' למה החל להופיע כזמר חימום במופעיה של ברברה.

ב-12 לאוגוסט 1965, ליליאן בת 30, סרז' בן 22, בליווי מנהל הבמה, ז'אן-קלוד גרנסיה, אחיו הצעיר של אנריקו מסיאס, נסעה החבורה כדי להשתתף בחלק הראשון של מופעו של מרסל אמון. בכניסה לאקס אן פרובנס התנגש ז'אן-קלוד גרנסיה, שנהג במכונית, בעץ ואיבד את הכרתו, שממנה לא שב. ליליאן בנלי, שישבה מאחור, נהרגה במקום. סרז' למה, היחיד מבין השלושה שנשאר בחיים, נפצע קשה ובילה חודשים ארוכים כשכל גופו בגבס. הרופאים ניבאו שלא יעמוד יותר על רגליו. כשפקח את עיניו, נאלץ להתמודד עם בשורת מותם של שני חבריו, מנהל הבמה ז'אן-קלוד ואהובתו ליליאן.

גם ברברה נאלצה להתמודד עם הפרידה האכזרית  מהחברה האהובה, ליליאן, שלימדה אותה כה רבות על מוזיקה. ברברה נאחזה בפיסת לחן שכתבו שתיהן יחד והרחיבה אותה לשיר, קנטטה קטנה. קנטטה זו שבעבר ניגנו אותה יחד, שתינו, אני מנגנת אותה עכשיו לבד. סי מי לה רה סול דו פה. ברברה נוקבת בשמות התווים כמו ילדה קטנה שלומדת לנגן. לעולם לא תשכח מה היא חייבת למורתה. וממשיכה לדבר אל ליליאן: אני רואה אותך ליד הפסנתר, מחייכת, מנגנת ואומרת: את תשירי ואני אנגן. שירי לי. וברברה ממשיכה בשיר את הדיאלוג עם יקירתה הקטנה והמתוקה: כמה קשה הקנטטה הזאת, בלעדייך. והיא עולה אלייך, כתפילה, ומלאכים ינגנו לך אותה.

סרז' למה איבד את אהבתו הראשונה, הגדולה, הלוהטת והתמה, ליליאן בנלי העדינה והתמירה, ולה הקדיש את שירו האלמותי מהרפתקהלהרפתקה. אמנם חלק יצועו עם נשים אחרות ולחש את שמותיהן, אך לעולם לא ישכח אותה, את ליליאן, והוא אוהב אותה עדיין. הפצע לא יגליד לעולם.

https://youtu.be/NYlmEJk_UlU

סרז' למה, חברי, מורי Serge Lama, Mon ami, mon maître

אך נושא הכתבה אינו שירי אהבה כי אם שירי ידידות. ואם סרז' למה הצליח לחזור אל החיים, היה זה הודות לחברו ומורו, מרסל גובינו Marcel Gobineau, ידיד של אביו של סרז'. לו סרז' לא היה פוגש את מרסל, קרוב לוודאי שלא היה שורד את התאונה. סרז' למה נפצע קשה ושכב מגובס כולו בבית החולים, אחרי תריסר ניתוחים, סובל ודואב, בגוף ובנפש. מרסל גובינו, אדם-מלאך, כשרק שמע על התאונה, נסע מיד לבית החולים באקס אן פרובנס. הוא היה האדם הראשון שסרז' ראה כאשר פקח את עיניו. מרסל לקח על עצמו להציל את סרז' והביא אותו אל ביתו. שם טיפל בו במסירות וחזר ואמר לו שהוא ישרוד את התאונה, יחזור לחיים ויבנה קריירה מפוארת. וכך היה. סרז' למה הצליח גם בחייו הפרטיים וגם בחייו המקצועיים. אך הדרך הייתה ארוכה וקשה. במשך שנתיים ימים שכב כמומיה והרגיש כמת בביתו של מרסל שהפסיק את כתיבת רבי המכר שלו כדי לטפל בבנו המאומץ. מפעם לפעם רשם את השירים שהכתיב לו סרז'. שום דבר לא היה יכול להיות אחרת. כי זה היה הוא, כי זה הייתי אני.

סרז' הכיר את מרסל כשהיה ילד בן 12. מרסל גובינו היה מנהל במה בתיאטרון הקפוסין, שבו שר אביו של סרז'. מרסל היה בא לעתים תכופות לבקר את הוריו של סרז'. סרז' לא היה מחובר אל אביו ואמו וסבל מאוד מחוסר התאמה זה. אך מרסל והוא הרגישו כמו שתי נפשות תאומות, תחליף לאב ותחליף לבן. יום אחד חלפו סרז' הקטן ומרסל ליד אולם האולימפיה, וסרז' אמר למרסל: יום אחד ינצנץ שמי פה, למעלה, בלילה, בגדול, ואתה תשב באולם בשורה הראשונה ואני אשיר לך את שיריי. ומאז נהג הילד ולאחר מכן הנער והבוגר לשפוך את נפשו בפני מרסל.

מרסל גובינו עזב בהמשך את התיאטרון כדי לכתוב רומנים היסטוריים שנחלו הצלחה רבה בזמנו, בצרפת וגם בארה"ב, ביניהם סדרה בשם "אמלין" וסדרה בשם "סטפני". מרסל ניחן בכושר ראיית העתיד, הבין בקלפים ובנפש האדם, ושימש לסרז' כמדריך רוחני וכאיש סוד. מרסל תמך בידידו הצעיר וייעץ לו עצות מועילות בחיים ובקריירה. מרסל גובינו היה אביו השני של סרז', אביו הראשון, למעשה, ומכל פנים, האדם שאותו אהב יותר מכול בעולם. הודות לו, מתלוצץ סרז', נעשיתי "פטליסט לוחם". מרסל גובינו נפטר ב-1994, בגיל 83, כך הודיעו סרז' למה ואשתו לתקשורת, ואפרו הוטמן בבית הקברות פר לשז.

זכרו של מרסל גובינו יישאר לעד בשיר חברי, מורי, המנציח את פעלו של האיש הנדיר. תיכף ידעתי שזה הוא, שר סרז' למה. הוא זה שלימד אותי להיות. וכשרע לי בתוך תוכי, אני בא לביתו ושוהה שם שעה או שעתיים. האוויר בחלונו הוא הצח ביותר בפריז.

https://youtu.be/wJIaojj6GwQ

אדמו, אספר לכם על חבר Adamo, Je vous parle d’un ami

גם אדמו מצא תחליף לאביו אך לא משום שלא מצא אתו שפה משותפת. ההפך הוא הנכון. אביו של אדמו ניהל את הקריירה של בנו הצעיר וטיפל בה מאלף עד תו. אמון מלא שרר בין אדמו לאביו, שניהם חשבו באותו אופן.

אנטוניו אדמו ליווה את בנו לפריז וסייע לו לבנות את עצמו כזמר. ידו של האב, שהייתה מונחת על כתפו של הבן, החזירה אותו תמיד אל הקרקע. אנטוניו טיפל בכול, הבן לא עשה דבר מחוץ לשירה עצמה. אדמו העריץ, אהב וכיבד את אביו. והינה, ב-7 לאוגוסט 1966, טבע האב בים בגיל 46. במשך שלוש שנים סמך אדמו על אביו, שהספיק לחזות בהצלחתו המסחררת של הבן. היעלמותו הפתאומית של האב השאירה חלל פעור והזמר הצעיר נותר אבוד. "חברים" ואנשי מקצוע ניצלו את תמימותו, רימו אותו וגנבו ממנו כספים.

ואז הגיע פרדו. פרדו היה בעלה של בת דודתו של אדמו. פרדו עבד במשך 15 שנים ככורה אך התעניין מאוד, כל אותו זמן, בקריירה של אדמו, צפה בהצלחתו המזהירה והביט בפליאה בחייו הזוהרים. וכך בא פרדו למלא את מקומו של אנטוניו, ליווה את אדמו בסיבובי הופעותיו, ניהל הכול. מעמקי המכרה הגיע פרדו למלונות המפוארים ביותר בעולם. פרדו החליף את מקום אביו של אדמו ושימש לו כמנהל, טיפל בעסקיו בנאמנות רבה. במשך למעלה מ-40 שנה היה פרדו, לדברי אדמו, המלווה בדרכים, הבייבי סיטר, הטבח, איש הסוד, החבר. מבטו של האב חזר אל הבן במבטו של פרדו, ידו של פרדו על כתפו של אדמו הייתה ידו של האב. רק פרדו ידע לקרוא את שתיקותיו של אדמו, לדברי זה האחרון. חבר, יועץ, כפיל, תאום מנוגד, פרדו כבר לא כאן, חלה ונפטר לפני 6 שנים אך אדמו הקדיש לו שיר נרגש, אספר לכם על חבר. 

https://youtu.be/RYmDSRyIoLk

מישל ברז'ה, כמובן Michel Berger, Évidemment

ב-14 לינואר, 1986 נהרג הזמר דניאל בלבואן בתאונת מסוק במאלי, בראלי פריז-דקר. דניאל שופע התכניות והרעיונות היה בן 33 בלבד ועתידו עדיין לפניו. מותו הפתאומי של הזמר הפעיל, הלוחמני והנמרץ הותיר את מישל ברז'ה ופרנס גל המומים. דניאל היה כפילו של מישל שראה בו את אחיו הקטן. מאז הכרותם, שהתרחשה 9 שנים לפני מותו של דניאל, לא נפרדו.

מישל שיחק תפקיד חשוב בקריירה של דניאל כשנתן לו תפקיד ראשי באופרת הרוק המצליחה סטרמניה. לדניאל היה קול אדיר, בעל מנעד יוצא דופן, אך אלבומיו לא נמכרו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נתקלו בכישלון מסחרי. הפגישה עם מישל ברז'ה שינתה את גורלו של דניאל. מישל ברז'ה חיפש זמר לתפקיד ג'וני רוקפור בסטרמניה. כשצפה במקרה בטלוויזיה, יחד עם פרנס גל, בדניאל בלבואן מבצע את השיר ליידי מרלן, נותרו השניים בפה פעור.

דניאל קיבל את התפקיד. שיריו במופע נהיו להיטים. סטרמניה, שזכתה להצלחה אדירה, הזניקה גם את הקריירה הפרטית של הזמר. דניאל נהיה לחברם הטוב של מישל ופרנס, שבילו אתו את חגי המולד וחופשות הקיץ. דניאל הגן על הזוג בחירוף נפש כל פעם שהותקפו בתקשורת. לדברי פרנס, הכוח שנבע מדניאל הואצל גם עליהם. ידידות אמיצה במיוחד קשרה אותו אל מישל שהיה הראשון שדניאל השמיע לו את שיריו החדשים. דניאל ומישל היו מעין צמד אחים. וכך חיבר מישל שיר מרגש, כמובן, המתאר את התהום שנפערה אחרי מותו של החבר, שלא היה כמוהו.

ודאי, אומר סרז' למה בשירו מהרפתקה להרפתקה, שידעתי נשים אחרות, ודאי, ודאי, אך לעולם לא שכחתי אותך. השיר מיועד, כאמור, לאהובתו ליליאן שנהרגה גם היא בתאונה. כמובן, אומר מישל ברז'ה, שאנחנו ממשיכים לרקוד ולצחוק, כמובן, כמובן, אך לעולם לא כמו קודם, לפני מותו של החבר האהוב. ההכרח להשלים עם ההיעדרות ולהמשיך את החיים משולב בעצב תהומי ובתחושת בחילה וחוסר תוחלת.

פרנס גל לא הייתה מסוגלת לשיר את כמובן, עד כדי כך הוצפה ברגשות. אך הזמרת מצאה תחבולה. זה השיר היחיד שבו היא חשבה על משהו אחר כששרה אותו.

לורי, אהיה (חברתך הטובה ביותר) Lorie, Je serai (ta meilleure amie)

לורי לא הייתה תלמידה רגילה. יום ולילה התכוננה לאליפות צרפת בהחלקה אמנותית על קרח. רקדנית קרח, זה היה עתידה. חודשיים לפני התחרות, קרעה את הברך וחלומה נגוז. לורי עמדה על סף כניסה לדיכאון והינה חברתה מיאמי, אותה פגשה כבר על ספסלי בית הספר היסודי, יעצה לה לפנות לעולם הזמר, לשיר ולרקוד. בגיל 15 לורי מקליטה את שירה הראשון, ומשתתפת במופע לילדים שבו היא שרה את שירה השני. בד בבד היא רצה למבחנים ומנסה את מזלה בכל מקום אפשרי.

יחד עם מפיק שמחפש את בריטני ספירס הצרפתייה, היא מקליטה את השיר קרוב אליי. לאחר שנדחה על ידי חברות התקליטים, החליט המפיק להעלותו על הרשת ולהציעו לשמיעת חינם. התכסיס הצליח, השיר זכה להצלחה עצומה ברשת ופתח לזמרת הצעירה את הדלת לענקית סוני מיוזיק. 

לורי, רק בת 19, וכבר מוכרת מיליוני עותקים מאלבומיה הראשונים. קהל המתבגרים רואה בה אחות גדולה, המיטיבה לבטא את עיסוקיהם והתנסויותיהם. לורי נעשית מודל חיקוי נערץ, אלילת נוער.

הכוכבת מבלה זמן רב עם חברתה מיאמי, שתמכה בה ועודדה אותה כל הדרך, הצילה אותה משקיעה מדיכאון ופתחה לה את הדרך לקריירה חדשה. מדוע לא נוציא שיר על חברתך הטובה ביותר שעליה את מדברת כל הזמן? מציע לה המפיק, וכך נולד השיר אהיה (חברתך הטובה ביותר), מתנת הכרה תודה למיאמי, ואף יותר מכך, הצהרת אהבה. לאירועי חתימה על אלבומיה של לורי, מגיעות מעריצותיה עם חברותיהן הטובות ביותר, אותן פגשו מי בהופעה של לורי, מי במסיבה שבה הושמע השיר. 

לורי ביקשה מהמפיק לשתף את מיאמי בקליפ השיר שעמד להתבצע במקסיקו אך הצוות חמד לצון ואמר ללורי שלא יהיה אפשרי להשיג את האישורים הנחוצים לנסיעתה של מיאמי. והינה, בנמל התעופה, רגע לפני הטיסה, רואה לורי את מיאמי, מוכנה לעלות למטוס, ושתי החברות נפלו זו בזרועות זו. בקליפ ניתן לראות את מיאמי שתישאר לעולם חברתה הטובה ביותר של לורי. שתיהן היום כבר בנות 35. אחרי תהפוכות רבות ונוספות בקריירה האמנותית של אלילת המתבגרים, שלא המשיכה לנסוק, הקימה לורי יחד עם הוריה חברת מיתוג למוצרים נלווים, פוסטרים, כובעי קסקט, שעונים ואף בגדים, ובד בבד נעשתה שחקנית בסרטי קולנוע וטלוויזיה.

פטריק ברואל, כיכר האנשים הגדולים Patrick Bruel, Place des grands hommes

לפגישה אחרי 10 שנים, כשפטריק וחבריו כבר בני 30, מגיע הזמר בחיל וברעדה, מהסס, חושב אפילו לסגת. פגישת כיתה שבה בוחן כל אחד את חברו ומנסה לדעת אם הצליח להגשים את חלומותיו. הזמר מביט בחלון ראווה של חנות עתיקות, ומעבר לראי הוא רואה את עצמו ואת חבריו בעבר, כשהיו רק בתחילת החיים. חייו לא התנהלו על מי מנוחות. לא קל לערוך סיכומים ומאזנים.

אחרי הבגרויות, קבעו התיכוניסטים פגישה בעוד 10 שנים, בכיכר הפנתיאון בו קבורים האנשים הגדולים שהותירו את חותמם על ההיסטוריה של צרפת. הכיכר נמצאת ברובע הלטיני, הרובע העתיק ביותר בפריז, מעוז הסטודנטים, במרחק קטן מהסורבון.

את לחנו של השיר חיבר פטריק ברואל לתכנית טלוויזיה שבה היה המנחה, פטריק סַבַּטְיֶיה, מזמין חברים של כוכב מפורסם שאותם לא ראה זמן רב. שם התכנית היה Avis de recherche חיפוש קרובים.

את המילים הזמין פטריק ברואל אצל חברו הוותיק, השחקן והתמלילן ברונו גַּרְסָאן, המבוגר ממנו בעשור - שיר על פגישה מחודשת של חברים שלא ראו זה את זה כבר כמה שנים. ברונו, שההשראה נחה עליו מייד, מצויד בשמות חברי כיתתו של פטריק, כתב את השיר תוך שעה. פטריק לא התלהב בתחילה, אך ביצע בכל זאת את השיר, בפעם הראשונה, בתכניתו של פטריק סַבַּטְיֶיה, לאוזני חבריו. אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. כל אחד בצרפת מכיר את השיר, אחד מלהיטיו היותר מפורסמים של הזמר.

https://www.dailymotion.com/video/x5facz

בני כיתתו של פטריק ברואל הכירו אותו עוד לפני שהתפרסם והוא רואה בהם את משפחתו השנייה. בפגישה המחודשת לאחר ההצלחה המסחררת של פטריק ברואל, שהפך בצרפת לאליל המונים, מגלים חבריו התרגשות ושמחה, בלי כל קנאה.

פטריק לא חשב שהשיר האפיזודי שנועד לחבורתו המצומצמת יהפוך ללהיט. יש בו משום האישי, נכון, כל חבר וחברה ננקבים בשמם האמיתי ומאופיינים בקווים מוגדרים, אך יש בו גם משום האוניברסלי. לזמר וחבריו נכונה אכן הפתעה נעימה בדמות הפיכתו של השיר שנכתב באופן מיוחד בשבילם ב-1989 להמנון החברות של כל בני הנוער בצרפת.

(1) הכתבה מבוססת על הפרק ה-9, אין לי חבר כמוך, בסדרת הטלוויזיה החיים הסודיים של השירים, בהגשתו של אנדרי מנוקיאן ובבימויה של קלואה שובן. הפרק שודר ב-19 לינואר, 2018, בערוץ הטלוויזיה פרנס 3

La vie secrète des chansons,  épisode 9, Je n'ai pas d'ami comme toi, animé par André Manoukian et réalisé par Chloé Chovin, diffusé le ven. 19.01.18,  à 23h10, France 3

תגובות

קישורים נוספים לשירים בהם מדובר במאמר

קישור לשיר הכובע של מיריי
https://www.youtube.com/watch?v=E_3sJ4r9nM4
קישור לשיר מהרפתקה להרפתקה
https://www.youtube.com/watch?v=NYlmEJk_UlU
קישור לשיר ליידי מרלן
https://www.youtube.com/watch?v=J3r11Yi-TIE
קישור לשיר כמובן
https://www.youtube.com/watch?v=eXsox2-70VE
קישור לשיר קרוב אליי
https://www.youtube.com/watch?v=T1rdEgF29FQ
קישור לשיר אהיה (חברתך הטובה ביותר)
https://www.youtube.com/watch?v=pOMmS27LY1g

בנוגע לקישורים לעיל

העתיקו את הקישור והדביקו אותו שנית בגוגל או ביוטיוב

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן