אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אויב העם


התמונה של עמוס אריכא
אויב העם

בשנת 1833 עלה המסך בפעם הראשונה באוסלו על המחזה החברתי הנוקב, "אויב העם", פרי עטו של הדרמטורג הנורווגי הדגול הנריק איבסן. מאז הוצג המחזה ברחבי-עולם ואף עלה פעמים אחדות על בימות הארץ. העלילה מתמקדת בשני אחים, האחד רופא העיר ואחיו ראש העיר. כל אחד מהם מסור לתפקידו. הרופא במסגרת תפקידו מגלה כי המים הזורמים בעיר מזוהמים ומסכנים את חיי בני העיר, לפיכך הוא דורש מאחיו המושחת למצוא את התקציבים להחלפת המערכות ברחבי העיר.

 ראש העיר מסיבותיו המושחתות מסרב לפניית האח הרופא, ובין השניים מתפרצת איבה עמוקה. ראש העיר מנצל את מעמדו וכוחו כנגד טובת אזרחי עירו תוך השפלתו של אחיו הנואש, והדרמה המעוצבת בחריפות מגיע לשיאה כאשר הרופא מוצא עצמו מבודד עד חורמה ומוקע כ"אויב העם" גם בין ידידיו ומקורביו.

 סיפור דומה מתרחש כעת במחוזותינו בדרמה שנחשפה כבר לפני שנים והנקשרת בהתנהלותם המבישה והמקולקלת, לשון המעטה, של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו. כבר לפני זמן רב נמניתי עם אלה שכתבו על חרפתם, אך דבר לא השתנה. מעודי לא עלה בידי להבחין מי מבין השניים קובע למחרשתם את התלמים אותם תהפוך לשון-תיאבונם שאינה יודעת שובעה. אך בעוד אני מנסה לאתר מיהו המכשיל מבין שני "התמימים" האלה שביטחוננו וחיינו (אכן כך!) נתונים בידם, התעצמה חזירותם פי שבעים ושבע...

 הפלא ופלא, בעוד מונחת לפנינו פסיקתו "המעודנת" של מבקר המדינה, היה זה דווקא המחותן הראשי למסיבה הזאת, מר נתניהו שגילה אומץ-לב נדיר במחוזותינו וחשף מפה לאוזן את זהותו של אותו ברנש האשם במהומה והמציג את חרפת חייהם של בוני וקלייד שלנו המכים אותנו ללא רחם בכיסינו, ושומו שמיים, אפילו לרגע גרם לנו האיש הנבזה ההוא להיסחף לעמדה בה נחזו בעינינו בנימין ושרה כזוג חוטאים שאסור שיבואו בקרבנו.

 הנה נמצא החוטא והמחטיא, איש בעל מרירות, בעבר זוטר שבזוטרים במשרד ראש הממשלה. על-פי עדותו הנסערת של נתניהו הלוחם הנודע לתהילה, קוראים לאותו אחד מנו נפתלי, ובעבר כיהן כווזיר הגדול בחצר המלוכה הנתנייתית, הנושא בתואר הנעלה "אב הבית" (מיל.). ווזיר זה, כך מסתבר, כיוסף בשעתו בארמון פרעה, היה האיש הקובע לדברי ראש הממשלה, את סדרי המנהל הכספי בבתיהם של האדון והגברת. על-פיו של אותו מוקצה יישק דבר, ואת כל החטאים והתעלולים הכספיים המגונים המיוחסים לבני הזוג המלכותי, חובה לתלות בצווארו של הנבל הזה.

ניתן לשער כי את עמוד התליה יקימו על במה במרכז כיכר רבין ושם נחזה כולנו בתלייתו של "האשם התורן" בצרותיהם של בני משפחת נתניהו, אותו "אויב העם" מנו נפתלי שקלונו נחשף ברבים הודות לעוז רוחו של  ביבי, אבי האומה בכל תפוצותיה, עדיין מפרפר בעזותו לטעון כי ידו לא היתה כלל במעל. אך מה לעשות ונתניהו כבנט עמיתו ואולי יורשו בעתיד מעולם איננו מתנצל על מחדליו, מתחטא מטומאתו ומתקפל כחף מול פשעיו, שכן תמיד יימצא "האשם האמיתי", אויב העם.

הפעם כולנו אשמים – כולנו מנו נפתלי.

 אי-אפשר לסיים שורות אלה מבלי להודות עד כמה ברי-מזל תושבי ישראל שמבקר המדינה הוא מר שפירא והיועץ המשפטי הוא מר וינשטיין. מבחינה זו למרות רפיסותם המדכאת התגלו  שקולים בכוחם הדל מול עורכי דינם הסטנדאפיסטים של האדון והגברת, מר שמרון ומר ברונובסקי. מעודי לא ראיתי שני עורכי-דין לכאורה מנוסים כשהם מתחפשים בהצלחה כה-מרשימה ליחצ"נים שליחם נס מכבר. ואילו על שליחם ההמוני של ביבי ושרה שהופיע כגלדיאטור במהדורת חצות, אחד יוסי כהן, חבל להשחית עליו אפילו אות אחת.

 בעיקר הרשימו אותי המגוננים ממש בגופם מבית הליכוד על שמו הטוב של מנהיגם. איזו נאמנות מופלאה מצדם לבית הנחשב בעיניהם אף יותר מהמדינה (!), איזו הערצה לבעליו הנהנתן עד מבוכת-חושים, עד שפל מרבץ הגינות רמוסה. אני מתקנא בכאלה הרואים בנתניהו את הציוני הדגול הצועד לפני המחנה, והרי הוא הדוגמא המושלמת בעיניהם לטוהר מידות לבני הדור הצעיר, יהיו אשר יהיו. ביום הבחירות הקרוב מי יסרב לשים מבטחו בשומר ביטחוננו זה? מימי שפוט השופטים לא היה לנו מנהיג נחרץ כזה, זקוף כארז כי לגדולות נולד, לא סתם נמשח בשמן בידי אלוהי העברים בעצמו.

 ואולי יהיה זה הוא עצמו, נבחר מעם, שישב בראש כולנו לחזות בתלייתו של אותו "אויב העם", מנו נפתלי, חצוף ועז-פנים לדראון. אודה ואומר שאני מופתע שלא נמצא מישהו, אחד בעל מוסר אמיתי מבין אנשי הליכוד שיקום ויקרא בקול רם, המלך הזה נתניהו ערום ומצחין. הליכוד נחשף במלוא חרפתו – אסון של ממש לעתידנו המתכווץ כעור היחמור.

 תמהני, מה יאמר על הסצנה הזאת בנו של מי שנחשב למנהיג הגון וצנוע של הליכוד ועם ישראל, מנחם בגין; אותו "הילד" בני שנחפז לפני ימים אחדים לתחוב אצבע בחור שבסכר הליכוד המאיים על כולנו. הוא חייב להתבטא כי אסור שישתוק. אם יש בו ניצוץ, שמץ מהגינותו של אביו המנוח. זה הרגע בו עליו להחליט אם הוא שייך למשפחת נתניהו ולקוד התנהלותה המושחתת, כי אז יצטרף גם הוא למוקיעיו המושחתים של "אויב העם". ואולי יקום בני בגין ויעשה מעשה כשל אמיל זולא בשעתו, שכן רבים מטים לו אוזן; השם בגין הוא עדיין בעל משמעות לבני המחנות כולם. אם לא ישמיע בן זה קול  מחאה כנגד הניסיון העלוב של נתניהו להציג לפנינו דרייפוס המחדד את הקומדיה האנושית העלובה המתנהלת בידיו ובידי אשתו – מוטב שבגין הבן ישתוק מעתה והלאה שכן לא רק מכבודו הוא גורע.הליכוד של היום אפילו איננו דומה לליכוד שהיה.

תגובות

מאמר שמשנה את התפיסה

קראתי בשקיקה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא