אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דיונות החול של פריז / עדנה שמש


דיונות החול של פריז / עדנה שמש

דיונות החול של פריז / עדנה שמש, הוצאת הקיבוץ המאוחד

מבקרת הספרות והסופרת עדנה שמש היא פרנקופילית מושבעת ולכן אין פלא שהרומן הראשון שלה (שהוא, ליתר דיוק, ספרה השני) מתרחש בעיר האורות. זהו מותחן פסיכולוגי המספר את סיפור חניכתו של אלבר, מהגר יהודי צעיר, שבא לעזור לדודו מרדוך בחנות הירקות שלו ברובע המארה. הדוד משכיר לו גם דירה קטנה, לא רחוק. פדינה, אמו של אלבר, מאחת המשפחות היהודיות האחרונות שחיות עדיין בכפר קטן במגרב, בשולי המדבר, על גבול דיונות החול, שולחת אותו אל אחיה כיוון שאין עוד פרנסה ואין עוד עתיד במקומם. לאלבר, שנקרע מעולמו המוכר, ממשפחתו ומאהבת נעוריו - מריז, נכונו חיים חדשים בעיר הגדולה ועבודה קשה בחנות הירקות של דודו. לאט לאט הוא מתאקלם בעיר, מפצח את הקודים המקומיים, פוגש אנשים שונים מאוד זה מזה ומוצא חברים וידידים, חלקם אמיתיים חלקם מזויפים. הוא חוסך כסף, חולם חלומות וחושב על עתידו, עד שמתרחש רצח אקראי בחנות הירקות וטורף את הקלפים.

 וכך מספרת עדנה שמש על לידת הספר, בריאיון שנתנה לכרמית ספיר ויץ: 

דיונות החול של פריז נולד משהייה ארוכה שלי ברובע המארה בפריז במשך ארבעה קיצים רצופים, חודשיים-שלושה בכל קיץ. כבר בקיץ השני לשהותי בפריז התחלתי לכתוב את הספר, בדירתו הקטנה והמעוצבת של ד"ר ז'אן-פייר לֶשוֹ, רופא גמלאי שמרבה להתנדב במדינות אפריקה כמומחה לניתוחי בטן. חלון הדירה הקטנה, בקומה הרביעית בבניין הסמוך לפלאס דה ווז', היה לנקודת התצפית של אלבר על החיים החולפים על פניו. 

 שהייה ארוכה בְּעיר – יפה ככל שתהיה – מגלה בסופו של דבר את פניה האמיתיים, הנסתרים מעיניו של תייר מאוהב. כך נולדו אל תוך הספר חסר הבית ז'אן-לוק, רחל בעלת חנות הבגדים, טטו המוסלמי המקועקע ואוהב הקפוארה, שחאדֶה, הירקן המתחרה מעבר לרחוב, עולמם של אפריקאים בני המגרב ובני אפריקה השחורה. (1).

ועוד סוד שמגלה עדנה שמש בריאיון לאתר ספרים, סופרים ומה שביניהם על נקודת הפתיחה של הספר:

לילה אחד הבטתי החוצה מהחלון, אל החצר הרבועה, ארבע קומות מתחתיי, ופתאום שמעתי באוויר הערב אנקות אהבה. הדריכות שנדרכתי והמבוכה שחשתי, ביחד עם סקרנות בריאה שהתעוררה בי, נעשו לדריכותו של הגיבור שלי, אלבר, למבוכתו ולסקרנותו המבוישת, לעוררוּת שחש. ככל שנשרה ממני קליפת התיירת, הלכה ונפקחה לנגדי נקודת ראות חדשה ומסעירה: התחלתי לחוש ולראות את רחובותיה של העיר, את חסרי הבית שלה, את מהגריה ואת נשימותיה הבלתי פוסקות דרך עיניו וחושיו של אלבר. (2).

אלבר הצעיר מרגיש משיכה בלתי מוסברת לבחורה זרה, הנאנקת אנקות אהבה בזרועותיו של בחור זר. מה לו ולה? מה פשר התשוקה הלא מרפה שאוחזת אותו לבחורה חסרת פנים שרק את קולה שמע בנסיבות מיוחדות?

הספר נפתח כך: "בפעם הראשונה שהתוודע אל קיומה של אנאיס, אלבֶּר לא ראה את פניה, ולא את גופה. בפעם הראשונה היא היתה רק קול. בפעם הראשונה, ההיא, שתיחרת בזיכרונות בבהירות, רק שמע את קולה והזדקף במיטתו מבועת מתשוקה פתאומית, והקשיב לאנקות האהבה שלה." (עמ' 7). וקצת הלאה: "לא היה לו ספק עוד. אנקות-אהבה הוא שומע. לרגע נעטף בושה ומבוכה, כאילו הוא שותף לדבר-עבירה, כאילו חורר באצבע מדממת חור בתוך הקיר, דרך שכבת הצבע, ודרך שכבת הסיד, ודרך הלבֵנים הקשות, והוא מציץ בעדו אל מקום משכבהּ ומביט. ומקשיב." (עמ' 7-8).ועוד כדי להבהיר את התמונה: "עכשיו ריכז את מחשבתו בסיס ההוא, השחור, הרפרפני, שפִּרפר בין הקירות, אחוז-בהלה, כדי לסלק מראשו את התמונה שהתאוותה לדחוק ממנו והלאה את דמותה של הציפור המבוהלת: איש ואישה שוכבים עירומים במיטה מעבר לקיר, קרובים אליו יותר משחפץ, שניהם – ראשה על זרועו, זַרעוֹ על ירכהּ, כמו אונסים אותו בעצם קיומם ליטול חלק במעשה אהבתם, עושים אותו בעל-כרחו למציצן, לסוטה-לרגע, מעוררים את תאוותו. הוא הסתובב על הבטן וטמן את ראשו בציפה הדהויה של הכרית. מָריז, מריז, מלמל, אף שידע שאותה כבר לא יראה, כנראה לעולם." (עמ' 9)

צלעות משולש האהבה הבלתי רגיל המורכב כאן מאלבר ומזוג בלתי מוכר מסתבכות עוד ועוד. דמותה של אנאיס נבחשת בנפשו של אלבר לא רק בזו של מריז כי אם גם בזו של אחותו הבכירה ליליאנה. אלבר הילד הפתיע אותה, למבוכתו, עת פרץ לחדר אחיותיו במשך משחק מחבואים עם אחיו טאהר, במעשה אוננות. האם יצליח אלבר למחוק את כל הדמויות האלה מתודעתו כדי לפתוח בחיים בוגרים ועצמאיים? האם לא נקנות בגרות ועצמאות - היכולת לחיות חיים אמתיים, במחיר שחרור מכבלי המשפחה וניתוק ממוסרות הילדות? ואולי הסיס התועה שנכנס לחדרו של אלבר אך יצא ממנו כהרף עין הוא רמז לכך שגם המהגר הצעיר, הרגיש והמיוסר, המתבונן ומשקיף בלי הרף על עצמו ועל סביבותיו, ייחלץ מהמלכודת המשפחתית וימצא את דרכו.

 תמונתו של משולש אהבה, מדומיין או מציאותי, טבועה במותחן, ותחזור עוד ועוד בגרסאות מפתיעות אפילו יותר. דודו של אלבר, מרדוך, פותח בפני אחיינו דלת לחיים חדשים ועשירים אך גם כובל אותו לגורל שלא בחר בו. האם נידון אלבר להמשיך את חייו של מרדוך, במעין גזרה של מעבר בין-דורי, בניהול חנות הירקות ובמיטתה של לקוחה צרפתייה, עשירה ובודדה, שגילה כפול מגילו? הס מלהזכיר, בלי ספוילרים, בבקשה! ואפילו האח טאהר, שמצטרף אל אלבר לאחר הירצחו של מרדוך כדי לסייע לו בחנות הירקות, יהווה צלע מעוד משולש מטריד, שיחתום את המותחן. אנאיס הנאנקת תישאר עבור אלבר אידיאלית ובלתי מושגת, כמו המרחקים האחרים, נצנוץ הכוכבים והסערות המרגשות עליהם חולמים אלבר ואחיו הצעיר טאהר מגג ביתם בלילות הקיץ המחניקים של כפרם. לשני האחים הותר לישון על הגג, אך לא לאחיותיהם, כי מה יגידו השכנים, אמרה האם. וזו הביטה באלבר במבט רב-משמעי שעורר בו אשם, אף שלא הבין את טיבו. (עמ' 12),

דומה שטאהר, מעין שיקוף מושלם יותר של אלבר עצמו, מנהל יחסים הרבה פחות סבוכים עם המציאות וכבר זמן קצר לאחר בואו אל העיר הזרה הוא מרגיש בה כמו בבית ומוצא בת זוג בדמות שכנה צחקנית. אלבר מצדו פגש את לורה החביבה, צעירה החיה בפשטות את חיי בת גילה, הזדמנות פז לבנות את חייו עם בחורה שמתאימה לו כמו כפפה, דומה לו בשאיפותיה ובמוצאה, נמשכת אליו עד כאב, מציעה לו, בהיתול רציני, נישואים. אך אלבר לא מוכן עדיין לחיים האמתיים ולורה סופגת בדממה את הסירוב הצורב.

אלבר, כמו סופר העוקב אחרי דמויותיו, מפתיע בני משפחה וזרים, רואה מראות אסורים, פולש אל עולמות חבויים, שמוטב היה לו שלא לגלותם. כשם שפרץ לחדר אחיותיו, כך חיטט במגירות דודו, כך פרץ לחדרו של טאהר וכך חורר חור דמיוני בקיר דירתו. החיפוש אחר אנאיס מתואר כחסר תוחלת, מיותר, עקר ומתיש (עמ' 45). היא צפה בתוכו ובקעה מתוכו כתולעת מתוך בשר תפוח, אנקותיה המסעירות עלו בו כמו נאנק אותן בעצמו (עמ' 43), היא גורמת לו להרגיש לא רגוע, חולה וחסר אונים (עמ' 44), היא מטריפה עליו את דעתו וגופו (עמ' 83). כי מעבר למלכודת הבין-דורית אורב גם לאלבר הפיתוי לשמוע קולות פנימיים, ללכת שבי אחריהם ולהסתפק בהם, למתוח מחיצה בינו לבין העולם החיצוני המאיים ולהסתגר בתוך עצמו.

רבדיו היותר עמוקים של הרומן מתובלים במתח ההולך וגובר. מי רצח את מרדוך? ומי היה באמת מרדוך לוי? לא מי שחשבתם. אלבר, שבולש אחרי אנאיס, בולש גם אחרי רוצחו של דודו ובתוך כך הוא מרחיב את גילוייו בנוגע לפריז ותושביה, מהגרים ומקומיים. גם בין אלה האחרונים, בעלי השמות הצרפתיים, יש חסרי כסף, חסרי בית וחסרי אושר.

 במהלך העלילה נוגע הרומן, כדרכה של הסופרת (ראו מאמרי על הוטלמלטה) בנושאים רבים ומגוונים, בהדגשה או ברמז, ובהם הגירה וחיפוש מולדת, כמובן, אך גם זהות יהודית, נישואי תערובת, התגברות גילויי האנטישמיות בפריז, עליית יהודי המגרב וצרפת לישראל ומצבם בה.

 ובתוך כל המרקם כולו פועם שיר אהבה לפריז שבתחילה ראתה אותה עדנה שמש בעיניים מאוהבות ומצועפות, "כמו שאוהבים מאהב חדש", וכשעבר הזמן, היא, העיר, המשיכה להיות מאהב אך לא חדש (3). הצעיף הוסר, מעל עיני המתבונן ומעל אהבתו. ולסיום, אחד מתיאוריה של העיר, זיכרון של אלבר מטיול משותף עם דודו מרדוך, סן לואי לעת ערב: "אלבר זוכר:הערב נעקד בדמדומים יפים. בהתחלה האור התפשט על פני השמים, מעל לגשרים, אחר כך נסוג לאיטו וכמו נאסף לנקודה אחת נעלמת. שקט לא שגרתי שרר סביבם. מי הנהר האפילו לאיטם, הפנסים על הגשרים ניצתו, צהובים וחמים, וצבעו את המים בחמימותם. גון השמים העמיק עוד עד שנעשה לכחול-רעל ולבסוף האפיל, כמו המים. עוד הוא זוכר: לכל מקום שהלכו, הלך אחריהם ירח אכול-למחצה, והזרקור רב העוצמה שבראשו של מגדל אייפל המרוחק הטיל אל השמים אלומות אור כחלחלות שגיששו סביב-סביב וכבו. האוויר התקרר. אלבר ודודו פסעו יחד, בלי משים תיאמו את אורך צעדיהם. ידיו של מרדוך היו נתונות זו בזו מאחורי גבו השחוח מעט וידיו של אלבר היו תקועות עמוק בכיסי מכנסיו." (עמ' 86). תיאורה של העיר מתמזג ברגשות הדמויות ובגורלן.

 (1) כרמית ספיץ ויץ, מי סופר: עדנה שמש מגלה את פריז האמיתית, באתר,nrg 11 יולי 2013

http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/489/159.html

 (2) ,Znoy דיונות החול של פריז מאת עדנה שמש / נקודת מבט שונה על המהגר היהודי באירופה, באתר ספרים, סופרים ומה שביניהם, 3 יוני 2013

http://readbooks.co.il/sand-dunes-of-paris/

 (3) עדנה שמש, הסיפור שמאחורי הספר, באתר הקיבוץ המאוחד / ספרית פועלים, 2013

http://www.kibutz-poalim.co.il/sanddunes

 עדנה שמש, דיונות החול של פריז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013

תגובות

דיונות החול של פריז / עדנה שמש

תודה עופרה, תודה נורית. שמחתי מאוד שאהבתם את הביקורת. הרומן "הוטל מלטה" של עדנה שמש (ראו מאמרי עליו, כאן, באימגו) הוביל אותי למותחן "דיונות החול של פריז" ושני אלה עוררו בי את החשק לקרוא כל מה שעדנה שמש מוציאה תחת ידיה.

דיונות החול של פריז

תודה רבה אלדד על שלקחת את שמיעת הקול למחוזות כה עמוקים. לא לחינם קול מתחרז עם כול. ואני מוסיפה שבמותחן של עדנה שמש קולה של אנאיס לא מביא את אלבר אל האמת כי אם דווקא גורר אותו אל הזיוף וזהו קולה הייחודי של הסופרת שמוסיף גוון חדש לנושא.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן