אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דונקירק - מבצע דינמו


לורד גורט, איש צבא ומדינאי בריטי. פיקד על חיל המשלוח הבריטי לצרפת במלחמת העולם השנייה, ושימש כנציב העליון השישי על ארץ ישראל.

 ב-24 למאי 1940 התקבלה ההחלטה לפנות את כח המשלוח הבריטי מצרפת. הכח התרכז בעיר נמל צרפתית על גדות תעלת לה-מאנש ("התעלה האנגלית" בפי האנגלים) בשם דונקירק, לאחר שנותק על ידי הגרמנים מעיקר הכח הצרפתי. הפעולה כונתה "מבצע דינמו". ב-26 למאי החל פינויים של הכוחות הבריטיים, וכוחות מצבא צרפת שהצטרפו אליהם, והיוו את הבסיס להקמת צבא "צרפת החפשית". סך הכל פונו כ-330000 איש. הצרפתים ראו בכך באותה העת בגידה מצד "אלביון הבוגדת", ויש התולים בכך את יחסם של הצרפתים לשיתוף הפעולה עם הכובש הגרמני.

יש לשאול מספר שאלות בנוגע לפינוי: * האם הוא אכן היה הכרחי? * עד כמה עזר הדבר לבריטניה בהמשך המלחמה? * מדוע הגרמנים נמנעו מלתקוף את הבריטים בשני הימים הקריטיים הראשונים של הפינוי, דבר שהיה יכול לגרום לשבייתם של הבריטים או אף להשמדתם?

על השאלה הראשונה יש לכאורה לענות בחיוב. מצבם של הבריטים היה נואש. הם היו מנותקים מיתר הצבא, ומוקפים בצבא גרמני. לא היו לבריטים עתודות שיכלו לבוא ולעזור בלחימה. לחיל האויר המלכותי לא היו כלל מפציצי צלילה שיכלו להתמודד נגד הטנקים הגרמניים. בריטניה סבלה בכלל מחוסר רציני בציוד צבאי. מלבד הצי וחיל האויר, שהיו זרועות עצמאיות, הרי הצבא בקושי עבר לגיוס חובה. חלקו היה בפינות שונות של האימפריה. הוא לא היה מאומן מספיק, ולא מצויד בצורה מספקת. היו צריכות לעבור מספר שנים, עם עזרה מאסיבית מארה"ב, כדי שהצבא הבריטי יהפוך לכח של ממש.

בנוגע לשאלה שניה יש להסתפק. אם בריטניה הייתה מאבדת את רוב כוחותיה באירופה, לא היה הדבר מביא לכיבושה המיידי של בריטניה. מבצע "ארי הים" לכיבושה של בריטניה היה משאלת לב יותר מאשר תכנית אופרטיבית אמיתית. הצי וחיל האויר הבריטי היו בולמים בקלות ניסיון פלישה. גם אם גרמניה הייתה מצליחה לבנות איזשהו ראש גשר, הרי הוא היה מחוסל בגלל מניעת היכולת לתספק אותו מהים. מבצע אמפיבי כגון זה בוצע בכרתים, ועלה לגרמנים במחיר כבד. גם בעלות הברית שנחתו בסיציליה, איטליה, ולבסוף בנורמנדי – עשו זאת אחרי הכנות מרובות הן בלוגיסטיקה, הן באימונים, והן בתוכניות הטעיה מתוחכמות.

עם זאת, ברור שאובדן של כמות כה גדולה של כח היה מחייב גיוסם של כוחות רבים באימפריה, דבר שהיה בהחלט מעורר את תאבונם של היפנים, למשל, או אולי אף של הרוסים, שהוצע להם על ידי ריבנטרופ (בפגישתו עם מולוטוב בברלין בנובמבר 1940) לכבוש את הודו.

על השאלה השלישית קשה, ואולי בלתי אפשרי, לענות בצורה מוחלטת. מה התחולל במוחו של היטלר בשעה שנתן את פקודת העצירה לפנצרים הגרמניים, ומנע אותם מלעלות על דונקירק?

הוצעו לכך מספר תשובות, וייתכן שהתשובה האמיתית היא צירוף של כמה מהן.

ראשית: היה זה קרב רציני ראשון שבו היטלר ניהל את המערכה. הוא אף זקף לזכותו את תוכנית "אבחת מגל" של פון מנשטיין, שהצליחה מעל המשוער. הוא החליט להראות לגנרלים הסוררים שלו מי הוא בעל הבית. כבר קודם ביצע גודריאן דברים על דעת עצמו, תוך ניצול פקודה בלתי ברורה של הממונה עליו, פון קלייסט. ניצול זה הביא למעשה להצלחה המסחררת של "אבחת מגל", אבל הוא נעשה בניגוד לפקודות. גם כך, אם המתקפה הבריטית באראס הייתה מצליחה, היה סיכוי לנתק את הפנצרים מעיקר הכח ולכתר אותם. רק תושייתו של רומל, שהשתמש בתותחי הנ"מ 88 מ"מ כתותחי נ"ט (שימוש שייעשה לאחר מכן רבות במהלך המלחמה) בלם את הבריטים.

מלבד זאת, מפקדיהם של גודריאן, ריינהרט ורומל, הלא הם מפקד קבוצת הארמיות גרד פון רונשטט, ומפקש קבוצת השריון אוואלד פון קלייסט, חששו גם משחיקתו המוחלטת של הכח, ובזבוזו על הקרב עם הבריטים, דבר שיאפשר לצבא הצרפתי להתעשת. יש גם הטוענים שהטנקים היו זקוקים ליומיים של טיפול אחרי המרוצה שביצעו.

שנית: נראה שהיטלר לא ראה מעולם בבריטים יריב אמיתי ראוי לשמו. הוא הבין שעד שהם יארגנו צבא גדול מספיק, הוא מזמן יישב במוסקבה. זו הייתה תכניתו המקורית (כפי שתואר במאמרי: "מתי ולמה החליט היטלר לתקוף את רוסיה"?). לכן ייתכן גם שלא טרח להפנות כוחות שהיו נחוצים לו להמשך כיבושה של צרפת. הוא גם לא ראה באותה עת את ארה"ב הבדלנית עוזרת לבריטניה. כמו כן הוא כנראה עוד האמין שצ'מברליין הפייסן ימהר לבקש שלום או לפחות ייענה לפנייה שלו (מתחת לשולחן אכן התקיימו מגעים כאלה, בערוצים שונים). לכן הוא לא חשב שעליו לטרוח בקרב מיותר, במקום לחסל את שארית הצבא הצרפתי.

כמובן, אלה השערות, ואת האמת ספק אם נדע אי פעם.

דבר אחד ברור: מבצע הפינוי הצליח הרבה מעבר למצופה (הציפיות היו לפינוי עשירית מהכח). צ'רצ'יל, שהבין את המשמעות האמיתית של הפינוי, הדיח את הלורד גורט, מפקד הכח, מתפקיד פיקודי. בטענה ש:"מלחמות לא עושים בפינויים". הייתה זו במידה רבה החלטה לא צודקת, שכן על הפינוי החליט צ'רצ'יל, כאשר לגורט לא נותרה ברירה נוספת מלבד להישמד. מאידך, התעמולה הבריטית הפכה את הפינוי להרואיקה. המפנים והמפונים הפכו לגיבורים, ולמרות התבוסה הנוראה (שהייתה הראשונה בסדרת תבוסות בריטיות בעתיד), הבריטים זקפו את ראשם והמשיכו להילחם. איך אמר פעם אדם חכם: "מי שיודע להפסיד וכבודו נשאר – לבסוף ינצח. ומי שאינו יודע להפסיד ולמרות זאת לעמוד בכבוד – סופו שיפסיד". 

תגובות

הערות למאמר:דונקירק מבצע דינמו

במאמר זה מעלה מר ארגמן מספר שאלות מעניינות וראויות המחייבות התייחסות

1. בריטניה שלאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הייתה נתונה בסדרה מתמשכת של זעזועים חברתיים ומשברים כלכליים. למציאות זאת היו השפעות מפליגות בין השאר על צבא היבשה הבריטי שהתכווץ משמעותית בגודלו ביכולותיו והתאפיין ברמה אנושית נמוכה של המשרתים בו
חיל המשלוח בצרפת היה למעשה חיל היבשה לקח לבריטים (מ1939) כמה שנים עד שהצליחו להעמיד צבא יבשה גדול אבדן חיל המשלוח בצרפת היה מחסל או לפחות מעכב משמעותית אפשרות של גיוס צבא גדול וראוי
2 לחיל המשלוח בצרפת הייתה תכנית פעולה סדורה ומפורטת על מטרות יעדים והדרכים להשגתן (תכנית D) תכנית שנשענה על כמה הנחות יסוד אבל : הנחות יסוד אלה קרסו והתנפצו :קריסתו של קו מאז'ינו הפלישה מהארדנים . הלורד גורט- מפקד חיל המשלוח- קלט והפנים את תמונת המצב: בהנתן שתוכנית d הפכה ללא רלוונטית בהנתן שחיל המשלוח הוא בעצם צבא היבשה של בריטניה הוא הסיק את המסקנות הנכונות של הפינוי והצליח לשכנע את צ'רציל
3 יתכן ובראייה לאחור ניתן לחשוב שהיטלר לא התכוון כלל לפלוש לבריטניה אבל :בזמן התרחשות הדברים בזמן אמת הדבר לא היה ודאי
הצלת חיל המשלוח נראתה חיונית מאין כמוה
4. לגבי השאלה :מדוע עצר היטלר את כוחותיו מלהסתער על הכח הבריטי ? לסוגייה זאת כמה תשובות אפשריות אנתוני ביוור סבור למשל שהסיבה הייתה צבאית נטו מטוסי הגרמנים המריאו מבסיסים רחוקים לא תמיד מטוסי הקרב של הלופטוואפה כלו לתת הגנה צמודה למפציצים כל זה מול מטוסי היירוט הבריטיים שהבסיסים שלהם היו קרובים והיטלר חשש לאבידות מרובות
אני נוטה לדעת אחרים למשל :היו מונטיפיורי סאבאג - שרואים זאת אחרת : ישנם מקורות הטוענים שבאותם ימים התנהלו מתחת לשטח בדרגים מסויימים מגעים בין גרמנים ובריטים ליציאה של בריטניה מהמלחמה בממשלה הבריטית כיהן עדיין הלורד הליפקס ששקל מהלך כזה היטלר קיווה
שאם לא ישמיד את הצבא הבריטי לא ישפיל אנושות את האנגלים יש סיכוי למהלך מדיני שיגרום לבריטניה לפרוש מהמלחמה
בסופו של דבר משאלתו של היטלר נכשלה :חיל המשלוח ניצל צ'רציל חיזק מעמדו הפך למנהיג בלתי מעורער הלורד הליפקס הודח במקומו התמנה-כשר חוץ-אנתוני אידן שהוא וכמוהו שאר חברי הקבינט ראו עצמם נאמנים לצ'רצ'יל ומחוייבים למלחמה ללא פשרות בגרמניה הנאצית

תגובה להערות

* בבריטניה הייתה מסורת של צבא התנדבותי. רק בעת מלחמה גוייס צבא גדול.
* עם או בלי חיל המשלוח, ציודו של הצבא עלה הון, ובריטניה הייתה צריכה לקבל עזרה מאסיבית מארה"ב כדי לצייד את צבאה. בריטניה קיבלה מארה"ב טנקים, תותחים, מטוסים, אניות (משחתות) ואפילו רובים.
* במאמר נידונות ההשלכות לטווח רחוק, ולא התחושה המיידית. צ'רצ'יל עצמו אמר שהזמן הקשה ביותר של בריטניה במלחמה לא היה הקרב על בריטניה, אלא הקרב על האטלנטי, שם יכלה גרמניה באמצעות קומץ צוללות להרעיב את בריטניה עד שתיכנע. בודאי שבריטניה לא יכלה לוותר על מאות אלפי חיילים באותה העת, או בכל עת אחרת. השאלה היא לא אם הפינוי היה חיוני, אלא מה היה קורה אילו הוא לא היה מתבצע. לדעתי זה לא היה גורם לבריטניה להפסיד את המלחמה.
* לגבי הסיבה מדוע עצר היטלר את צבאו, השערותיו של המגיב הנכבד, כמו של כל אחד אחר, יכולות להיות נכונות, וכפי שכתבתי במאמר, ייתכן שישנה יותר מסיבה אחת. מסופקני אם אי פעם תימצא תשובה אמיתית.
לסיום אני מודה למגיב הנכבד על הערותיו המחכימות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן