אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חרפת הבוגדנות


התמונה של עמוס אריכא
ג'ון קרי

ג'ון קרי

התיאטרון ההזוי והמביש שהוצג במסיבת העיתונאים שקיימו בערב שבת (25.7.2014) בקהיר שר החוץ של מצרים בהשתתפות שני הכוכבים מזכ"ל האו"ם ומזכיר המדינה האמריקני, נראה כמיצג שנחלץ מדמיון מנוכר לאמת ומרושע.

 שני האחרונים, המזכ"ל באן קי מון ומזכיר המדינה ג'ון קרי, יצרו סיטואציה אבסורדית שקשה ליישב אותה עם היגיון צלול והגינות בסיסית ביותר. חובה לומר את האמת כי שני אלה באו למעשה לגנוב את ניצחון צה"ל על חמאס רצחני ושפל, תוך השפלת ממשלת ישראל והצגתה כשוות ערך ומשקל לארגון טרור חסר-מעצורים המשתולל כרצונו. שני מלאכי שלום אלה מצטיירים כצבועים שיש לגנותם.

 שניהם ראויים לתואר "חסידי אויבי ישראל", המשתפים פעולה עם קן הצרעות הארסיות של מועצת הכזב של האו"ם לזכויות האדם בז'נווה.

 המעמד המביש הזה שהתקיים במרחק קצר מצפון ישראל בעת שהטבח שמוביל הנשיא אסד מגיע כבר למאתיים אלף הרוגים, בהם לפחות מחציתם הם נשים וילדים, אינו נתפש בשכל ישר. אולי צריך לקחת סמי הזייה בכדי לקלוט כי שני אלה שעמדו על הבמה הקהירית המכובדת הם באמת מלאכי שלום שבאו להציל את ישראל מידי עצמה בכל מחיר.

אכן לפנינו אקסיומה דוחה שהמציאות ההזויה הזאת הולידה. כאשר ידידה גדולה כארצות-הברית נחשפת במפורש כעוינת לישראל ומעדיפה לפתע את האינטרס של ארגון הטרור העזתי החוזר ומצהיר שתכלית קיומו היא להשמיד את מדינת העברים, כי אז ניתן לפרש מצב כזה לא רק כבלבול מושגים ואובדן עשתונות, אלא כמשהו שורשי פגוע ביותר אצל שני הנציגים הנכבדים האלה.

 ההתעלמות מהזוועה המתרחשת בסוריה, בעיראק, במדינות אפריקניות ובאזורים אחרים בעולמנו והעדפת ארגון טרור רצחני שעושה יד אחת עם ארגונים שיחזרו על ה-11 בספטמבר ואולי אף גרוע מזה, ונחרדים כמזדעזעים ממאות ההרוגים בהתכתשות עם צבא שמסכן במפורש את לוחמיו בכדי להקטין פגיעה בלא מעורבים, היא שמחרידה.

הבושה הזאת אפילו אינה נוגעת בזרת בפרצופיהם של נציגי "המערב" הצבוע והמובס מיום ליום באמצעות מהגריו האסלאמיים, בבואם לשים סגר על צה"ל. ניסיונם הצדקני נשמע כמערכון גרוטסקי שנכתב בידי בעלי מקלדות עוינות.

אין דרך ומוצא לפני מדינת ישראל למנוע סיבוב נוסף בעתיד הקרוב שעלול לעלות באלפי נפגעים בתוך שדרותינו, אלא להביס כעת היום את החמאס, ולבטל את כוחו כשחקן היכול לשבש לא רק את ההווה אלא גם את העתיד. אם ממשלת ישראל תחמיץ שעה זאת שצה"ל עושה מלאכתו נאמנה והחיילים פועלים במסירות-נפש, יווצר מצב בו טרור ארסי להמית יוצא ולשונו הרעילה על העליונה בזכות צביעות המערב.

נוצר כעת מצב חולני עד לשורשו, כשאותם שני אדונים מעדיפים לייצג במובהק אינטרסים של שלוש מדינות שעוינות אותנו כאויבים מושבעים, קטאר, תורכיה הארדואנית ואיראן. במענה למצב בלתי-נסבל זה מחוייבת הממשלה לא להרפות ולהמשיך כתקוות הלוחמים עצמם לאפשר להם להשלים שליחותם. השלב הבא אכן עלול להתברר כבעל משמעות של פרשת דרכים חשובה ביותר. אלה ימי מבחן למידת עצמאותה ורביונותה האמיתית של מדינת ישראל. בלעדי ריבונות שלמה זאת אין לנו פתח תקווה.

אפשרות להגיע למצב שיתפרש כתיקו איננו מתקבל על הדעת. מצב טראגי כזה יעניק פירוש עקום ומעוות לחלוטין לניצחון מובהק של צה"ל על פתן ארסי שנמצא על סף תבוסה, ובעזרת שניים מבין הדוברים הבכירים של העולם הצבוע עלול להפוך מצב על פניו ולהיחשף בצאתו ממחשכיו לעין השמש והוא כמנצח. אין לפנינו דרך אחרת אלא להשיג במערכה הזאת ניצחון ברור וחד.

חשיבותו של הישג זה עשויה גם לשחרר מאות אלפי עזתיים המוגדרים כלא מעורבים מלפיתת הדמים והחנק של אחיהם מאנשי החמאס וגרורותיו. את מה שהעולם הנאור מתחמק מלעשות תעשה ישראל. בעשייה זו יושמדו גם אלפי הטילים שבידי החמאס, ואולי אף נשיג את מנהיגיו המסתתרים בבני מעיה של רצועת עזה, בת הטיפוחים של הציר קטאר, תורכיה, אירן וארה"ב. 

אין ספק כי קרי הצליח בצד האפל והבוגדני של משימתו, מאינטרסים אמריקנים שקופים, להטיל צל מטריד עד מאד על העמדה המצרית הברורה והנכונה. ניסיונו המביך והעטוף במלים חלולות של מזכיר המדינה האמריקנית לכופף את מצרים לטובת חמאס תוך מכירה בוטה של  ישראל, ידידתה הגדולה ביותר בלב הר הגעש במזרח התיכון, לא ישכח.

ישראל המותקפת והנמצאת במערכה כבדה חייבת להמשיך בדרכה העצמאית כי אין לפניה דרך אחרת להבטיח את יום המחר לדורות הבאים שלה. המדינה קמה למנוע פגיעה ממי שחי בה. מדובר בחובה שאין עליונה ממנה. בלי יכולת זאת מה עוד נותר?

בימי ילדותי נשביתי למראה קסום בים התיכון של מפרשית בודדה ורחוקה ומפרשה הלבן בוהק כמחזיר קרינת שמש. נהגתי תמיד לחפש בים אותה מפרשית שכעבור שנים נדמתה בעיני כמו יונה תמה נושאת סוד עלום. בימים של הווה רותח כשלנו אני חוזר ורואה אותה בדמיוני והיא כמסמלת את מדינת ישראל החותרת לשלום. במחוז התקוות האלה אני מכה שורש עמוק בקרקע שלנו מתוך אמונה מוצקה שאין מדינה שוחרת שלום יותר מהבית שלנו, מול הים הגדול, למרות המשגים האסטרטגיים וחוסר מדיניות בלתי-מובנת של ממשלת ישראל.

            בשיר יפני עתיק, נאמר בנוסח קשה זה: 

            שלום נרכש בדם

            את הדם תורם העם.

            אשרי העם

            שלבניו יש דם.

 כמה מפתיע להודות כי בשורות היפניות האלה יש דווקא ניצוץ של תקווה שאינה מרפה מאתנו, בני עם כשלנו שמשמעות שם צבאו ידועה לכל, אך לצערי איננה מובנת לכולם. הנוסח שלנו לנדרש מאתנו לחיות עוצב דווקא על-ידי אחד מגדולי מפקדינו. עם תום מלחמת יום הכיפור נשא אלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר, נאום לאנשי החיל בו טבע לתמיד את המשפט הלירי הבלתי נשכח: "את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק".

 מזכ"ל האו"ם, באן קי מון ומזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ודומיהם הבוחשים ליצור משוואה מסוכנת בינינו ובין החמאס ממניעים בלתי-טהורים, ייטיבו לעשות אם יקשיבו למנגינה הנדירה הזאת. רק אז אולי יבינו כי לנו אין בית אחר ומשום-כך אנחנו רודפי שלום גם כשאנחנו נכפתים למלחמת אין-ברירה. 

תגובות

עמוס אריכא- אתה משתמש בטרמינולוגיה מתלהמת ולא מכובדת

חבל מאוד שבמקום מאמר ענייני יצא תחת ידך מאמר שלא מוסיף לך כבוד אינני מדבר על ההצעה שגובשה. (היא לא מוצלחת) אני מדבר על יחסך הפוגעני והלא ראוי לקרי גו'ן קרי איננו ניחן כנראה בכישורים הנדרשים למתווך ואולי הוא בכלל מינוי לא מוצלח למשרת מזכיר המדינה. אבל:ג'ון קרי הוא ידיד ישראל(אפשר לסרקו לאחור את כל הקאריירה הפוליטית שלו) שוחר טוב שבא במטרה לעזור. ארצות הברית איננה חייבת לנו דבר היא איננה עובדת אצלנו. העניין שלה באזור שלנו נמצא בתהליך של דעיכה היא מצולקת מהמעורבות שלה בעירק דעת הקהל בארצות הברית נוטה לא להסתבך יותר בהרפתקאות מוץ לארצות הברית והדבר החשוב שארצות הברית נמצאת בעיצומו של תהליך שבו היא הולכת ומשתחררת מהתלות מהנפט במזרח התיכון(יתכן ובשנת 2020 היא תהייה פטורה לחולטין מתלות בנפט הים תיכוני) יתכן מאוד שארצות הברית תגלה בעתיד אדישות לכ מה שקורה כאן הרחק מחופיה מוטב שנהייה מרוצים שהיא עדיין כאן ושהיא ידידה גדולה לישראל ג'ון קרי הוא חלק מממשל בואשינגטון ממשל ידידותי מאוד לישראל ממשל ששבר כל השיאים בהיקף הסיוע שהוא מגיש לישראל וחבל מאוד שאתה שוכח זאת להזכירך: קרי לא עובד אצלך הוא לא חייב לך דבר קרי מחוייב לאינטרסים של ארצות הברית . השאלה אם ג'ון קרי מוכשר ומתאים לתפקידו(לדעתי-לא) היא שאלה אחרת אינני מלין על התנגדותך להצעתו אני מצר על יחס מעליב פוגעני
כלפיו אישית.ההתבטאות שהוא" מחסידי אוייבי ישראל"היא התבטאות אומללה מבישה ואני מקווה שתחזור מאמירה זאת

מספר השגות

1) ארה"ב כבר היום כמעט ולא תלויה בנפט שמגיע מהמזה"ת וזה כך כבר לפחות 2 עשורים. הבעיה אחרת, ארה"ב רגישה לתנודות במחירי הנפטץ תקלה בנפט המזרח תיכוני תביא לעליית מחירים שתשפיע משמעותית על ארה"ב ועל המאבק בכלכלה הכושלת שלה. וזה לא הולך להשתנות ב-2020.
ב) המזרח התיכון ככלל הוא איזור שארה"ב מעוניינת בו אסטרטגית וכל ההפחדות שאנו שומעים על כך שהדוד סאם הולך לברוח מהאיזור ולהשאיר אותנו לבד מול האוייב הערבי הן לא דבר חדש. אני זוכר שעוד בשנת 1999 נפגשתי עם פרופסור למדעי המדינה יהודי אמריקאי שטען שהאמריקאים אותותו מתחפפים מפה. עברו 15 שנה ובהתחשב במאמצים שקרי משקיע פה באיזור - לא נראה לי שהמזרח התיכון שולי עבור מחלקת המדינה.
מעבר לנפט שפה, יש פה עניין ביטחוני אמריקאי ממדרגה ראשונה בכל הקשור לבית הגידול של הטרור הסלפי הגלובאלי וארה"ב מושקעת מודיעינית ומבצעית בתימן ובקרן אפריקה.
יש את הנושא האיראני שמטריד מאד את האמריקאים. לא בכדי הם מציבים מערכות רדאר איקס בטורקיה ובישראל.
כלומר האמירה לפיה ארה"ב הולכת להתקפל מהמזרח התיכון כבר עוד 6 שנים היא קצת פשטנית.

ג) יכול להיות שקרי אוהב ישראל אבל זה לא רלוונטי להתנהלות הכושלת שלו כמזכיר מדינה. ההתנהלות שלו מזכירה לי אחד בשם נוויל צ'מברלין. בכל אופן הוא לא מתנהג כמו שר חוץ של מעצמת על. ואכן ארה"ב של אובמה חלשה הרבה יותר ממה שהיא צריכה להיות.

לא לשכוח את יפן ואירופה

יפן ואירופה תלויות מאד בנפט המזרח תיכוני. משבר אנרגיה ישפיע עליהן קשות. משבר כלכלי ביפן ואירופה ישפיע בתורו על הכלכלה האמריקאית. מכאן יוצא שארה"ב תלויה מאד בנפט המזרח תיכוני. זאת המשמעות של כלכלה גלובלית ותלות גומלין הדדית מורכבת

השגות על השגות בהקשר מאמר אריכא

1. בתגובתי כיוונתי לסגנון הבוטה והמעליב כלפי קרי על התייחסות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין
2 נושא מדיניות ארצות הברית באזורנו והקשר לנפט במזרח התיכון הוא נושא מורכב הראוי למאמר נפרד שאולי ייכתב בעתיד במגזין זה. אבל בכל זאת משהו: עד השנים האחרונות כל הדיבורים על הפחתת התלות האמריקאית הנפט המזרח תיכוני היו בעיקר דיבורים ריקים או מישאלות לב . רק המפנה הדרמטי של השנים האחרונות משנה
את המציאות המפנה הוא טכנולוגיות מתקדמות שמאפשרות לראשונה לנצל את המרבצים העצומים של פצאלי הגז בארצות הברית( בעיקר בפנסילבניה) בקנדה אירופה(בעיקר בצרפת ובריטניה )אוסטרליה כך שתוצרי האנרגיה המופקים מהם דוחקים וידחקו את הנפט המופק מהקידוחים הנוזליים לא חשוב מה אמרו פעם או -עם כל הכבוד- מה אמר פרופסור בשנת 1999 יותר חשוב לעיין בדו"חות אירגון החוקר משק אנרגיה בעולם ששמו weo ובעיקר
הדו"ח משנת 2012 ולגבי ההשלכות : נחכה למאמר

לגיורא - האם אינך יודע, או

לגיורא - האם אינך יודע, או אולי שכחת מסיבה כלשהיא, שג'ון קרי שרת כחייל בצבא ארה"ב במלחמת וייטנאם? האם זכור לך מה היה בסופה של אותה מלחמה אומללה?
תזכורת קטנה - ארה"ב בגדה בידידיה הדרום וייטנאמים, והתוצאה של בגידה זו היתה אנשי הסירות, שחלקם נאספו ע"י ספינות של צים והגיעו למדינת ישראל כפליטים. אלו מהדרום וייטנאמים שלא הצליחו לברוח, חלקם הוצא להורג וחלקם נשלח ל"מחנות לחינוך מחדש".
זהו אותו קרי שכתם הבגידה הנ"ל עדיין מוטבע על מצחו.
אז באמת יפה מצידך להגן על כבודו של קרי, אבל אני, כיהודי (שיודע דבר או שניים על בגידת הגויים ביהודים, כמו הרומאים, כמו בנמירוב וטולצ'ין, וכמו בשואה), וכישראלי שנמצא תחת התקפה של טרוריסטים (כך ארה"ב מגדירה את החמאס), מעדיף שג'ון קרי לא יספר לי סיפורים על אהבת ישראל שלו כי זה פשוט שקר גס, ואין לי שום כבוד למי שמשקרים לי.
ה- state department הודיע שסגל המשרד אינו מורשה לנחות או להמריא מארץ ישראל ואינו מורשה להסתובב בארץ ישראל, ובאותו הזמן ראש המשרד הזה נוחת וממריא כאוות נפשו מארץ ישראל. מוזר?
באותו הזמן שה- FAA הודיע על איסור נחיתות בנתב"ג מטעמי ביטחון, הודיעו גם חברות אירופאיות שונות (שאינן מחויבות ל- FAA שאזור השליטה שלו הוא רק בארה"ב, ולא היו הנחיות של גורם אירופאי דומה) על אי רצונן לנחות בנתב"ג מטעמי ביטחון. צרוף מקרים? איך צרוף מקרים שכזה מתרחש בדיוק כשדוקא בעל התפקיד השלישי בחשיבותו בממשל נוחת בבטחה בנתב"ג?
ג'ון קרי אינו יכול להסתתר מאחורי תדמית של לא-יוצלח, הוא אדם קר ומחושב מאד (אלא אם הוא באמת לא-יוצלח, וזה מעיד משהו על מי שהיה עלול להיות נשיא ארה"ב ב 2004).
ועוד משהו, אנא ממך, אל תנסה לאתגר אותי לגבי אהבתה של ארה"ב לישראל, משום שאז אני עלול לשפוך הררי חומר על כל רגע ורגע בחייה של ארה"ב שמעיד על שינאתה לישראל - בין לעם (הנשיא גרנט כדוגמא קטנה) ובין למדינה.

תגובה לאנונימי השואל האינך יודע

אני מודה לך בכנות על התמיכה והסיוע שלך לדברי אתה כותב"אל תנסה לאתגר אותי לגבי אהבתה של ארצות הברית
לשראל..." וזאת בדיוק טענתי !!!הידידות והתמיכה של ארצות הברית היא לא משהו מובן מאליו יש לנו בהיסטוריה
הבילטרלית דפים שחורים לא מעטים ועל רקע זה בולטת תמיכתו של ממשל אובמה בישראל ובעיקר הסיוע חסר התקדים והנדיב שארצות הברית מרעיפה על ישראל לשנת 2014 אישר הקונגרס את תקציבי הבטחון האמריקאי שאחד הרכיבים הוא חבית הסיוע לישראל:3.6 מיליארד דולר (!)הכוללים סעיפים רבים למשל 253.5 מיליון דולר לרכישות נוספות של ,כיפת ברזל" השקעות ב,חץ 2 בחץ 3 ועוד ג'ון קרי הוא חלק מהממשל הנדיב של אובמה
ולכן אני מתקומם כנגד סגנון הדיבור כנגדו שים לב:אינני נכנס לתוכן הדברים(האם הסכם הפסקת האש שרקח הייתה מועילה וטובה ) אני מלין על תרבות דיבר אני מלין על כפיות טובה אפשר לחלוק על קרי דבריו הם לא דברי אלוהים חיים אבל יש להקפיד על כבודו ממשל אובמה :מהנשיא ועד אחרון המזכירים מוכיח במעשים את
ידידותו ישראל. אני יודע דבר אחד או שניים על ההיסטוריה של ארצות הברית ולכן אני כה מעריך את הסיוע שממשל אובמה מעניק לישראל

על הסיוע האמריקאי

מרבית הסיוע מגיע בתמיכת הקונגרס והסנאט. זה לא הבית הלבן. צריך להבדיל בניהם. להתייחס לכולם כמקשה אחת כחלק מ"הממשל האמריקאי" מלמד על חוסר הבנה של הפוליטיקה הפנים אמריקאית

לאיש האמת- משהו על הסיוע האמריקאי

בנושא זה אפשר להתייחס כאל מקשה אחת התקציב מתוכנן מעוצב ומוגש על ידי הנשיא לקונגרס בקונגרס מתקיימים כמה שלבים שבסופם התקציב מאושר או נדחה באם אושר הוא עובר לשלב הביצוע ולעניינו:הנשיא ואבמה ואנשיו מגבשים ומכינים את סיוע לישראל לאחר מכך מגישים אותו לקונגרס
שבד"כ מאשר ולכן לעניין זה ניתן להתייחס כמקשה אחת ובכלל:אני מפנה אותך למחקר מעניין של גיא רולניק מדה- מרקר שבו תיאר " במנהרה" תת קרקעית המחברת בין הבית הלבן לבין גבעת הקפיטול קיימת תעשייה ענקית של לוביסטים ושל בעלי עניין ההשפיעים למעשה לע סעיפי וגודל התקציבים השונים אני דיברתי בעל הסיוע האמריקאי ולא התכוונתי להכנס לנושא של הפרדת הרשויות או הפרוצדורות השונות שמתקיימות בואשינגטון

תמיכה בדבריך? כתבת בציניות?

תמיכה בדבריך? כתבת בציניות? או שהחלטת בציניות לעשות שימוש רק בחלקו הראשון של המשפט שכתבתי והתעלמת לגמרי מחלקו השני?
אהבתה של ארה"ב לישראל (העם והמדינה) היא דבר שאינו קיים. לגמרי לא קיים.
ארה"ב לא תמכה בהצבעה באו"ם במדינת ישראל, ארה"ב הטילה אמברגו נשק על מדינת ישראל בעת מלחמת העצמאות, כאשר מדינת ישראל הותקפה ע"י צבאות ערב וליהודים נשקף אותו עתיד שהיה מנת חלקם של יהודי אירופה שנים ספורות לפני כן. ארה"ב החלה לתמוך בישראל רק כשהבינה שמדינת היהודים הינה עובדה מוגמרת, שעוד רגע בורחת לה לחסות הסובייטים.
אתה כותב על תמיכת אובמה ותקציבים וכו', אבל אתה מתעלם שהתקציבים הינם עניין ציני לחלוטין (הרכש הישראלי בכספי הסיוע מופנה כמעט כולו לתעשיה אמריקאית, דהיינו ארה"ב מסבסדת את התעשיה שלה, בניגוד להסכמי גאט"ט, ע"י ישראל).
אתה מתקומם על סגנון הדיבור, מבלי להיכנס לתוכן הדברים (כנראה שתוכן הדברים מוצדק ולכן אתה מתעסק באופן ולא בתוכן). האם כליברל כביכול, אתה מוכן לקבל שגישתו של מישהו אינה חייבת להיות תואמת לגישתך (ללא קשר לתוכן)? האם אתה מסכים שכפיית סגנון הינה כפייה, ללא קשר לתוכן?
ולגבי הסיפא של דבריך, אתה באמת כנראה יודע דבר או שניים על ההיסטוריה של ארה"ב. לא יותר מזה.
-----------
שאלות קטנות:
בשורת ה CAPTCHA הופיעה השאלה מהי בירת ישראל.
האם לדעתך מר גיורא, בירת ישראל היא תל-אביב (שם שוכנת השגרירות האמריקאית, על אף הבטחתו של נשיא ארה"ב הנוכחי) או ירושלים? או שמא ירושלים המערבית בלבד ללא האזורים שהמוסלמים רוצים לנכס לעצמם בתמיכת הקונסוליה האמריקאית?

לאנונימי שלא אוהב את ארצות הברית

1 יחסים ביינלאומיים אינם טלנובלה אין אהבה אין רונמטיקה יש קירבה בערכים משותפים יש זהות אינטרסים
2 ארצות הברית כן הצביעה בעצרת האו"ם בעד חלוקת הארץ(29.11.47 החלטה 181)
3 ארצות הבית הייתה המדינה הראשונה שהכיר בישראל(מייד לאחר קום המדינה)וסללה הדרך למדינות אחרות להכיר במדינה שזה עתה נולדה
4 לא ארצות הברית הטילה אמברגו במלחמת העצמאות אלא האו"ם
5 אתה בהחלט מחזק את טענתי שתמיכת ארצות הברית איננה מובנת מאליה ולכן רצוי מאוד לא לשרבב עלבונות אישיים כלפי ממשל אובמה ואנשיו
6.אני מסכים בהחלט שיש לי עוד הרבה ללמוד על ההיסטוריה האמריקאית ובכלל בכל נושא שהוא אני מציע לך לאמץ גישה זאת אינני משוכנע שאתה בקי בסיפור מלחמת וייאטנאם בסיפור של יוליסס גרנט עם היהודים(אי אפשר לנתק זאת מהקונטכסט שבשנת 1862) כלפ מדיניות ארצות הברית כלפי ירושלים
7 אני מביע מישאלה בפני עורך האתר תומר ריבל שבהזדמנות לא רחוקה יכתוב במגזין זה מאמר ובו יפרוס את השתלשלות תולדות יחסי ארצות הברית ישראל מיום הקמתה של המדינה. תומר ריבל הוא ידען גדול בתהליכים היסטוריים ומאמר שלו יכול להאיר עינינו בנושא זה

ארה"ב היא ידידה אמיתית

ב-40 השנים האחרונות אני נמצא בארה`ב לצרכי עסקים לפחות חדשיים כל שנה, ואני מכיר אותה קצת יותר טוב מהאנונימי המתלהם כאן. אין שום ספק בליבי שאמריקה היא ידידה אמיתית, וכך גם אובמה. מה שהחכמולוגים חייבים לזכור הוא שלולא הסיוע האמריקאי, חצי מתושבי ישראל היו חיים עדיין במעברות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא