אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מר מ' היקר / הרמן קוך


התמונה של מירב גולן
מר מ' היקר / הרמן קוך

מר מ' היקר / הרמן קוך, הוצאת כתר

הרמן קוך, סופר הולנדי, יליד 1953, מר מ' היקר הוא ספרו הרביעי שתורגם לעברית אחרי: אודסה סטאר, ארוחת ערב, בית קיץ עם בריכה. את כולם קראתי בעקביות, אחרי הרושם הבלתי ניתן לערעור שהותיר הספר ארוחת ערב. את כל ספריו בעברית תרגמה מהולנדית ענבל זילברשטיין (אך לצערי הספר מר מ' היקר לוקה בבעיית עריכה לשונית חמורה). בהולנד, הרמן קוך פרסם שמונה נובלות ועוד שבעה קבצים של סיפורים קצרים.

הרמן קוך פותח ב"אזהרה" די מוזרה: לרוב מבקש העורך או הסופר להבחין בין בדיון ומציאות ולכן מופיע משפט בתחילת הספר שאין כל דמיון בין המציאות לסיפור או לדמויות, ואילו קוך כותב מפורשות ש"כל המזהה את עצמו או אחרים באחת או בכמה מהדמויות בספר – צודק ככל הנראה". המוטו שאיתו מקדים הרמן קוך הוא ציטוט מתוך ספר המתח האווירי "הקופסה השחורה" של מלקולם מקפרסון. וגם זה כמו ברוב ציטוטי המוטו – רמז לבאות.

הנרטיב מתחיל בפניה – "מ' היקר", מ' הוא שמו של סופר אליו מופנה המכתב או הספר, והכותב "מאשים" אותו בבינוניות (למרות שהוא קרא את הספר שלו בבת אחת, אבל "זה מה שקורה לך לפעמים במסעדה, הזמנת את המנה הלא נכונה, אבל מתוך בושה להשאיר כל כך הרבה על הצלחת אתה אוכל יותר מדי". עמ' 30), שספריו נסבים בעיקרם על המלחמה (מלחמת העולם השנייה), ושהוא "זקן ומיושן". מ' הסופר כנראה אמור לזהות את הכותב, שגם שמו הוא מ', מכיוון שמ' ומ' הם שכנים, די במקרה. מ', הסופר, כתב לפני ארבעים שנה רב מכר, "סגירת חשבון", וכנראה שמאז לא מצליח לשחזר את ההצלחה המסחררת שלו. הספר מבוסס על סיפור אמיתי, על היעלמות לא פתורה. הנעלם הוא מורה להיסטוריה שבמשך קיץ אחד היה לו רומן עם תלמידה יפהפיה שלו.

סיפור מותח מתחילתו, פתלתל ומלא תפניות, וכמו שמ' כותב למ' קראתי אותו בבת אחת. אני לא יודעת אם הרמן קוך עצמו, כמו הסופר, לא מצליח לשחזר את ההצלחה שלו מספרו הראשון "ארוחת בוקר", אבל יש לו איכויות כשלעצמו, כמו נקודות אור בספר מר מ' היקר שראוי היה לפתחן ולהגיע לרבדים אחרים, כמו: מ', הסופר, כותב בעיקר ספרים הנוגעים למלחמת העולם השניה; האיזכורים הרנדומלים, אך מאוד משמעותיים, לדעתי על האהדה של מ' הסופר לימין, את ימי אביו כחייל בשירות הנאצי, ויחד עם זאת ההדגשה כי הימין בהולנד הוא לא הימין כמו בכל מקום אחר בעולם; וההקשרים לישראל.  אבל קוך חוזר אל מה שמאפיין את רוב את ספריו ואת כתיבתו המיוחדת, הביזארית: אלימות, אכזריות ובעיקר אכזריותם של הנעורים, מיזוגניה ויש הטוענים ומאשימים אותו אף במיזנתרופיה. מה שבטוח, בספר הזה, מציאות ודמיון מתערבבים כל הזמן, והקורא כבר לא מצליח להבחין מה באמת קרה ואיפה הוא, כקורא, נמצא מול הכותב. קוך מצליח לתעתע בקורא בין העבר, ההווה והעתיד עד שהם נפגשים יחדיו. וגם כשהם נפגשים לא ברור מה באמת קרה.

זוכרים את ה"אזהרה" בהתחלה? ובכן, קוך הזהיר אותנו כבר בהתחלה כי יש דמיון בין מציאות לבדיון, אך לא רק. כל אחד יכול למצוא את עצמו איפשהו ואיכשהו בספר, ואפילו יותר מפעם אחת ויותר מדמות אחת. זוכרים את המוטו? ובכן, לכל פשע יש כנראה קופסה שחורה משלו.

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן