אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ז'אן מורו, מיריי דארק


15 במאי 1938 -  28 באוגוסט 2017

15 במאי 1938 - 28 באוגוסט 2017

בקיץ זה, 2017, הלכו לעולמן שתי שחקניות צרפתיות חשובות ועטורות פרסים, מוערכות ואהובות, ז'אן מורו ומיריי דארק. ז'אן מורו נולדה ב-23 לינואר 1928 בפריז ונפטרה ב-31 ליולי 2017 באותה עיר, בגיל 89. מיריי דארק נולדה ב-15 למאי 1938 בטולון ונפטרה ב-28 באוגוסט 2017 בפריז, בגיל 79.

שתי השחקניות יצאו מילדות לא קלה לחיים עצמאיים אחרי סיום התיכון, הצליחו והתפרסמו מהר מאוד, ניהלו את חייהן ביד רמה למרות כל הקשיים ונהיו לאייקון של נשים מודרניות, נחושות ודעתניות.

ז'אן מורו

‏ 23 בינואר 1928 – 31 ביולי 2017

ז'אן מורו נולדה לאב עריץ, מסעדן במונמרטר, ולאם כנועה, רקדנית אנגלייה, זוג בלתי מתאים שחיי נישואיהם הכושלים הסתיימו בגירושים. ז'אן הקטנה ידעה שלעולם לא תרשה לגבר להתעמר בה. היא למדה משחק בהסתר מאביה ומתפקידים קטנים בקומדי פרנסאז הגיעה מהר מאוד לתפקידים ראשיים. כשרון משחקה זוהה והוערך מייד וגדולי הבמאים שיחרו לפתחה. וכך גילה יום אחד אביה של ז'אן את תמונת בתו בעיתון "פרנס סואר", שוד ושבר! בתו שחקנית! עבור אביה המיושן של ז'אן, יליד המאה ה-19, המילה "שחקנית" הייתה נרדפת ל"פרוצה". הבת הסוררת קיבלה סטירה מצלצלת ונזרקה מהבית. הגירוש רק הגביר אצל השחקנית המתחילה את המרץ לדבוק בייעודה, בחירותה ובעצמאותה. ז'אן טרפה את החיים ולא נרתעה משום מכשול. ושיא האירוניה, גילמה תפקידי פרוצות בזה אחר זה. ברבות הימים סלחה לאביה והוא אפילו סיים את חייו בביתה.

את הקריירה שלה כשחקנית התחילה ז'אן מורו בתיאטרון, שאותו לא עזבה מעולם וגם בקולנוע נחלה תהילה. החל מתחילת שנות ה-50, שיחקה ביותר מ-130 סרטים תחת שרביטם של במאים רבים, ביניהם פרנסואה טריפו, לואי מאל, ז'אק דמי, ז'אן רנואר, רוז'ה ואדים, אנדרה טשינה, וגם לואיס בונואל, אורסון ולס, מיכלאנג'לו אנטוניוני, ג'וזף לוסי, איליה קאזאן, ריינר ורנר פאסבינדר. ז'אן מורו נחשבת לסמל הגל החדש והקולנוע הצרפתי בכלל.

ב-1958 הפכה לכוכבת בעקבות הופעתה בשני סרטים של לואי מאל, "מעלית לגרדום" ו"הנאהבים".  פגישתה עם לואי מאל הייתה ציון דרך חשוב בדרכה האמנותית. בפעם הראשונה צולמו פניה, שנחשבו עד כה "אסימטריים", כפי שהם, בלי שניסו להתאימם לקני המידה האסטתיים של התקופה. "הנאהבים", שהיה נועז לזמנו ועורר שערוריה, היה מתנת הפרידה שלה לבמאי. ז'אן נהגה לעזוב את מאהביה.

שלוש שנים לאחר הצלחתה בסרטיו של לואי מאל, גילמה ז'אן את דמותה של קתרין בסרטו של פרנסואה טריפו "ז'יל וז'ים", לפי ספרו האפונימי של אנרי-פייר רושה, שהיה לתפקידה הידוע ביותר. השיר שליווה את הסרט, "מערבולת החיים", התפרסם אף עוד יותר ממנו וסיפור הצלחתו יוצא הדופן קשור בחיי האהבה הפרטיים של ז'אן עצמה. השיר נולד, למעשה, זמן רב לפני הסרט.

ז'אן נישאה בפעם הראשונה ב-1949 לשחקן, לבמאי ולתסריטאי ז'אן-לואי רישאר. באותה שנה הופיעה בסרטה הראשון, "אהבה אחרונה", בבימויו של ז'אן סטלי. היחסים הסוערים, מלאי התהפוכות, און אנד אוף, בין ז'אן לבן זוגה, התנהלו תחת עיניו של החבר הטוב, סרז' רזוואני, שכתב בהשראתם את השיר "מערבולת החיים": נפגשנו, הכרנו, נפרדנו, חזרנו, נפרדנו... שבע שנים לאחר מכן, ב-1962, ז'אן, בתפקיד קתרין, הצלע הנשית במשולש הסרט "ז'יל וז'ים", תפזם את השיר האלמותי בקולה הצרוד והחושני, שיר שידבק בה לנצח.

https://www.youtube.com/watch?v=dcVcwwo8QFE

ב-17 במאי, 1995, שרה ונסה פאראדי את "מערבולת החיים" בטקס הפתיחה של פסטיבל קאן, מול נשיאת חבר שופטיו, ז'אן מורו. וזו, קמה ממושבה, הצטרפה לזמרת-שחקנית הצעירה וסיימה יחד אתה את השיר. בסופו של המופע המרגש, ז'אן הדביקה נשיקה לגב ידה של ונסה. השיר, שלא נועד להיות אלא הפתעה קטנה, הפך לסימן ההיכר של פסטיבל קאן ה-48, דואט מיתולוגי בהיסטוריה של הזמר הצרפתי.

https://www.youtube.com/watch?v=tKuw-F5COtQ

ב-1949, השנה שבה החלה ז'אן לשחק בסרטים, נולד בנה היחיד, ז'רום רישאר, בן 68 כיום, חי בלוס אנג'לס כצייר.  ז'אן מורו הייתה, לדבריה, יותר שחקנית מאשר אמא אך אהבה את בנה ודאגה לו בדרכה שלה.

כשהייתה בת 31 לקתה ז'אן בסרטן הרחם ומאז נמנע ממנה להיות אם שוב. זוהי השנה שבה נפרדה מהמעצב הגדול, פייר קרדן, לאחר רומן של כמעט 5 שנים. כל פריז יודעת שקרדן אוהב גברים. אך ז'אן, שהתאהבה בו ממבט ראשון, ידעה שקרדן יוכל לאהוב אישה. המעצב הבליט את יופיה הייחודי של השחקנית הנערצת בתלבושותיו היוקרתיות. בני הזוג רצו שניהם בילד משותף אך החיים קבעו אחרת.

ב-1951 נפרדה ז'אן מורו מבעלה הראשון, אב בנה, ז'אן-לואי רישאר אך נשארה אתו ביחסים טובים והמשיכה בשיתוף פעולה אמנותי (רישאר כתב תסריטים עם טריפו). ב-1977 נישאה לבעלה השני, הבמאי ויליאם פרידקין ("מגרש השדים", "הקשר הצרפתי"). הזוג נפרד לאחר שנתיים כי ז'אן לא יכלה לסבול את החיים בארה"ב. מעניין לציין, בהקשר זה, שמיריי דארק הצעירה שקיבלה, בתחילת דרכה, הצעה מפתה מהוליווד ועלתה על מטוס ליעד זה, ירדה ממנו ברגע האחרון לפני שהמריא...

ז'אן הכריזה תמיד שלא תפסיק מעולם לשחק אך בשנתיים האחרונות לחייה סבלה מחולשה והסתגרה בביתה. עוזרת הבית מצאה אותה בבוקרו של ה-31 ליולי ללא רוח חיים ופרצה בבכי. 

מיריי דארק

מיריי דארק נולדה עם רשרוש בלב אך הוריה לא לקחו אותה לטיפול רפואי והסתפקו במשקה צמחים. את מחיר ההזנחה שילמה מיריי שנים לאחר מכן, כשאושפזה פעמיים לניתוח לב פתוח עם כל הסבל הכרוך בכך. בפעם הראשונה נותחה בגיל 41 ובפעם השנייה כ-3 שנים לפני פטירתה.

אביה של מיריי דארק גידל ירקות ופירות בגן הבית הדל בטולון כדי להביאם בארגזים לחנות המכולת הקטנה של אשתו. הוא נהג לכנות את בתו "ממזרה" ומיריי הקטנה חשדה שיחסם הקר של הוריה אליה נבע מכך שנולדה בתאונה, כתוצאה לא רצויה מקשר קצר מחוץ לנישואים שניהלה אמה בגיל מבוגר יחסית. כשמיריי נולדה הייתה אמה בת 45.

מיריי החליטה לסלוח ועזבה את הבית אחרי סיום התיכון לאמנויות כדי להצליח כשחקנית עליזה ומאושרת בפריז. כך החליטה וכך קרה. גם כשרונה של מיריי, כמו זה של ז'אן, זוהה מייד והבמאי ז'ורז' לוטנר לקח אותה תחת חסותו והפך אותה לכוכבת. חבורתו של לוטנר - לינו ונטורה, ז'אן לֶפֵבְר, פרנסיס בלאנש, מישל אודייאר - מצ'ואים לא קטנים ואף מיזוגנים, אימצה את מיריי השנונה לחיקה כאחות קטנה וכיבדה אותה כשוות ערך. אודייאר כתב תסריטים במיוחד בשבילה ושיתף אותה באהבתו לספרות ולספורט.

הבלונדינית בעלת הגוף הנערי ותווי הפנים הילדותיים נעשתה אחת מהשחקניות הפופולריות ביותר של שנות ה-70 וה-80. ממתבגרת חששנית, כהת שיער, מתוסבכת מעט בשל גופה הנערי הפכה מיריי לאישה קוקטית, בטוחה בעצמה, סמל מין. היא צבעה שערה לבלונדיני, מעשה שסימל עבורה מעבר מהחושך והעצבות של ילדותה הזנוחה אל האור והשמחה של חייה החדשים. מעשה סמלי נוסף ללידתה השנייה היה שינוי שם משפחתה, אֶגְרוֹז, לדארק, כמו ז'אן דארק.

תפקידי התמימה או הפרוצה לא סיפקו יותר את מיריי. היא הציעה ללוטנר לביים את הסרט הנועז והמהפכני לתקופה, "גליה", שבו תגלם אישה מסוג חדש, שכמוהו עוד לא נראה בקולנוע, צעירה משוחררת ואחראית שנטלה את הכוח לידיה, שניהלה את חייה כרצונה והחליפה מאהבים כאוות נפשה. לא פרוצה ולא בורגנית. וכך, שנתיים לפני מאי 68 נעשתה מיריי דארק לאייקון של דור שלם של צעירות שראו בדמותה על המסך מודל חיקוי. מיריי דארק הפכה לסמל התנועה לשחרור האישה. במשך כעשור לא הפסיקה מיריי מלשחק לצד גדולי התקופה, ז'אן גאבאן, לואי דה פינס, לינו ונטורה, ברנר בלייה, ז'קלין מאייאן, מישל סרו.

בחייה הפרטיים הייתה מיריי אישה של גבר אחד וכך, ב-1968, לאחר שפגשה באלן דלון, הקדישה לו במשך 15 שנה את רוב מרצה ודחקה את הקריירה הפרטית שלה, מרצון, אל קרן זווית. היא הופיעה עם דלון ב-13 סרטים ("בורסלינו", "בורסלינו ושות", "שדיים של קרח", "האיש הממהר") אך את עיקר זמנה העסיקה בניהול נכסיו, בתיו ועסקיו של הכוכב וטיפלה במסירות ובעדינות בבנו בן ה-4, אנטוני, בלי שלקחה את תפקיד אמו, נטלי.

מיריי דחתה, אם כן, הצעות משחק רבות אך ב-1972 שיכנע אותה איב רובר למלא תפקיד קצר בקומדיית הריגול שלו, "הבלונדיני עם הנעל השחורה". הסרט נעשה, כידוע, להיט בינלאומי ענק ומיריי הדהימה את העולם כשהופיעה בשמלת מחשוף גב עוצר נשימה מול פייר רישאר המשתומם. את נעליו של פייר רישאר כבר שכחו אך מי לא זוכר את השמלה של מיריי דארק. פרט פיקנטי נוסף הוא שבמאי הסרט לא עדכן את פייר רישאר בנוגע לצד האחורי הנועז של השמלה השחורה, הנזירית מלפנים, וזאת כדי להשיג אפקט הפתעה אותנטי שאכן לא הוחמץ. השמלה, שעוצבה על ידי גי לרוש, מוצגת כיום, לא פחות ולא יותר, במוזיאון הלובר. ב-2005 מכרה מיריי דארק במכירה פומבית 165 תלבושות, מעילים ושמלות של מעצבים, שלבשה בסרטים (הרבים) ובמחזות (המעטים) בהם שיחקה, אך שמלה מיתית זו העניקה למוזיאון. 

http://www.lci.fr/cinema/video-mort-mireille-darc-l-histoire-de-sa-robe-...

ב-1980 עברה מיריי את ניתוח הלב הפתוח הראשון שלה והוזהרה שלא תשרוד הריון. חלומה להקים משפחה עם אלן נגוז. אלן רצה עוד ילדים ופצח בפרשות אהבים אחרות. מיריי נסעה לאיטליה כדי לטפל במותג העניבות של בן זוגה לשעבר שנשאר ידיד ובמנהרת עמק אאוסטה נפצעה קשה בתאונת מכונית שלמרבית המזל לא פגעה בלב כי אם בעמוד השדרה. לאחר אשפוז ארוך יצאה ל"ראלי הפרעונים" עם בן זוגה החדש, פייר בַּארֵה, מנהל תחנת רדיו, היסטוריון, הומניסט וספורטאי שפתח לפניה עולם מסעיר ובלתי מוכר. האידיליה נמשכה 5 שנים והסתיימה באופן טרגי כשפייר בַּארֵה נפטר ב-1989 בגיל 52 מסרטן הכבד לאחר כשל השתלה. מיריי "גנבה" את גופתו מבית החולים כדי שישהה זמן סמלי בבית. בלילות בכתה ובבקרים חייכה. מיריי לא הכבידה מעולם על זולתה.

הטלוויזיה הצרפתית ביקשה ממיריי לביים סרט על השתלות שיתעד את מאבקו של בן זוגה במחלה. קריירה חדשה נפתחה לפני מיריי שביימה, החל מתקופה זו ועד 2015, 13 סרטי טלוויזיה תיעודיים על נושאים חברתיים, אסירות משוחררות, פרוצות, נערות ליווי, שחקניות סרטי פורנו, נשים חסרות בית, נזירות, סליחה לאחר משבר (נטישת בן זוג, טעות משפטית, טעות רפואית, אונס), מילת נשים, מוות. סרטה התיעודי על המוות נקרא "המסע לעבר הבלתי נודע ". הבמאית חשה חמלה רבה למרואייניה, הזדהתה אתם וסייעה להם ככל שיכלה אם היה צורך בכך אך בעת ובעונה אחת ידעה להגן על עצמה ולא לתת לכל הסבל להציף ולהשקיע. מיריי לא שקעה מעולם בהרס עצמי. להפך. בקריירה שנייה זו המשיכה בתרפיה העצמית שלה שבה החלה כשהייתה ילדה תוך שעוררה מודעות לסבלם של אנונימיים. כמו כן לא חסכה מעצמה מאמצים בפעילות הומניטרית ענפה למען ילדים חולי לב ברחבי העולם ולמען קשישים מאושפזים.

כמה שנים לאחר פטירתו של בן זוגה השני, פייר בַּארֵה, פגשה מיריי את מעצב הפנים, פסקל דֶפְּרֵה, וחייתה אתו 22 שנים מאושרות. היא אימצה את שני ילדיו ולאחר מכן גם את נכדיו. והם, מצידם, ברכו כל יום את אביהם וסבם על בחירתו המוצלחת באישה מיוחדת זו, שהייתה "כדור של אהבה", כפי שכינתה את עצמה.

מיריי דארק, מימי בפי המשפחה והחברים, נפטרה ב-28 לאוגוסט, בביתה, לפי בקשתה, מוקפת במקורביה, כשבעלה הנאמן פסקל דֶפְּרֵה וידידהּ הנצחי אלן דלון מספרים לה סיפורים ואוחזים בידה.

תגיות: 

תגובות

עוד על ז'אן מורו ומיריי דארק

לפרנקופילים המושבעים ביניכם תכנים נוספים על שתי השחקניות שנפטרו הקיץ:
במערבולת חייה של ז'אן מורו
https://www.francophilesanonymes.com/jeanne-moreau/
הלב הפועם של מיריי דארק
https://www.francophilesanonymes.com/mireille-darc/

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן