אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולום מק'קאן / מכתבים לסופר צעיר


קולום מק'קאן / מכתבים לסופר צעיר, עצות מעשיות ופילוסופיות, עם עובד, 2018, 115 עמודים.

קולום מק'קאן / מכתבים לסופר צעיר, עצות מעשיות ופילוסופיות, עם עובד, 2018, 115 עמודים.

הספר של מק'קאן כשמו כן הוא – מיועד בעיקר למי שכותב. סביר שלא יעניין את מי שהכתיבה אינה אחד מהעיסוקים שלו; אין כאן עלילה מורכבת או דמויות מעניינות, אין רומנטיקה או מתח. אך גם אין כאן פתרון קסם למי שמעוניין לכתוב. אחד הדברים העולים באופן ברור מן הספר  - אף אחד לא ילמד אותך לכתוב. קולום מק'קאן בעצמו אומר כי נדחה כמעט מכל תוכנית ללימודי כתיבה וכי ציפה כמה חדרי שירותים במכתבי הדחייה שקיבל מהוצאות שונות. אלו רק חלק מהדברים שאין בספר. אין בו תשובות חד משמעיות, אין בו ניסיון ללמד כתיבה ואין בו נוסחת פלא לכתיבתו של הספר המושלם. אך סופרים לעתיד יימצאו בו דברים אחרים, ובעיקר – שיחות מוטיבציה.

הספר בנוי מ-52 פרקים קצרים שקודם להם פתח דבר, כשכל אחד מהפרקים עוסק בעניין אחר שעשוי להעסיק אדם שכותב. בין הנושאים שבהם דן הספר, קיימים למשל עניינים הנוגעים לתהליך יצירה עצמה, כגון: הקושי להתחיל לכתוב, בחירת נושאי הכתיבה וסיום הספר. לצידם ניתן לקורא גם על הצד השיווקי יותר, וכאן ניכר גם ההבדל בין תעשיית הספרים בארץ לבין זו שבחו"ל. אצלנו למשל, לא כל נהוג שקיים סוכן, אף על פי שיש יחצ"נים. מקק'אן נותן גם עצות פרקטיות הנוגעות לכתיבה עצמה, ומטיף למשל לחשיבותה של הכתיבה התקנית. הסטייה מהכתיבה התקנית מותרת כמובן, אך על הכותב לדעת מתי הוא עושה זאת, ומה המטרה של אותן טעויות לשוניות. לכל מילה יש משמעות וכל מילה צריכה להיבחר בקפידה. הוא גם מתאר מהי הדרך הנכונה לדעתו לכתיבתו של דיאלוג, ומאלו מלכודות יש להימנע. פרקים אלו עשויים אכן לעזור למי שעוסק במלאכת הכתיבה.

אך לדעתי, הנקודה החשובה ביותר בספר, שעשויה לסייע לכל מי שמתכנן להיות סופר (או סופרת), היא שבירת המיתוס הרומנטי של היוצר הזוכה להשראה אלוהית וכותב כמעט ללא כל קושי את יצירתו. מדבריו של מק'קאן עולה שוב ושוב עד כמה מלאכת הכתיבה היא קשה ומתסכלת. וזה בסדר. הסופר נדרש לחפש באופן אקטיבי אחר נושאי הכתיבה שלו, וסביר להניח שייכשל פעמים רבות עד שיצליח להוציא תחת ידו יצירה ראויה. מדבריו של מק'קאן משתמע כי מציאת הרעיון לכתיבה הוא החלק הקל; השלמתה של יצירה כתובה מצריכה התמדה רבה, ומתן תשומת לב ראויה לכל הפרטים, לעתים אפילו מחקר מעמיק. הסופר נדרש להכיר היטב את הדמויות שהוא בורא, להבין מה מניע אותן, מה הן חושבת ומה הן רוצות. רק כך הוא יצליח ליצור דמויות שיעוררו רגש אמיתי בקורא, ורק כך הן יצליחו להשפיע עליו.

הכתיבה צריכה להשפיע גם על הכותב עצמו. הוא אינו חייב בהכרח לכתוב על מה שמוכר לו. להיפך. לטענתו של מק'קאן הסופר אינו יכול להיות עסוק בעצמו בלבד, או כמו שהוא אומר: "אל תשב באפס מעשה ותסתכל פנימה. זה משעמם. בפופיק שלך מצטבר רק לכלוך". לכן, הסופר צריך לכוון למה שהוא רוצה לדעת, ולא למה שהוא כבר יודע. כך הכתיבה הופכת אולי לסוג של תהליך טיפולי, שגורם לך להסתכן, לחפש, לחקור, לחפש בתוך עצמך, אך גם מחוץ לעצמך. הסופר, על פי מק'קאן, צריך לנסות למצוא את הקול הייחודי שלו, את ה"אני מאמין" שלו, אך גם את השפה המיוחדת המביעה את קולם של אנשים אחרים, ולא רק את קולך שלך. מק'קאן אינו טוען כי קיימים בהכרח נושאים ראויים לכתיבה, וכאלו שאינו ראויים, אך הוא כותב כי הסופר נדרש להביט סביבו "לגלות משהו שטרם נאמר", לגלות את העוול. בספרים שמק'קאן הוציא לאור, הוא אכן עוסק בנושאים היסטוריים כגון לוחם זכויות האדם פרדריק דאגלס, וייתכן כי הוא מעוניין לעודד בקוראיו את הצורך להתייחס לנושאים חברתיים ולכתוב עליהם.

העיסוק שלו בנושאים חברתיים עשויה גם להסביר את הבחירה שלו לפנות לא רק לכותב, אלא גם לכותבת. חלק מהפרקים כתובים לסופר לעתיד וחלק לסופרת, וייתכן שיש בכך יותר מסתם בחירה שרירותית. אף על פי שבעולם הספרות קיימות היום סופרות רבות, עדיין קיימת סטיגמה סביב "ספרות נשים", וכמי שעבדה בחנות ספרים, אני יכולה להעיד כי היו לקוחות רבים (גברים) שסירבו לקרוא ספר רק מפני שכתבה אותו אישה ("אני לא קורא ספרות נשים"). לא בכדי בחרה ג'יי קיי רולינג שלא להוציא לאור את הספר תחת שמה המלא. לכן, הפנייה לכותבות פוטנציאליות היא מבורכת.

כך, אף על פי שהכתיבה נעשית על ידי האדם לבדו, הרי שהיא אינה מתרחשת בחלל ריק. רבים רואים בסופרים כאנשים בודדים ומבודדים היוצרים מתוך נפשם בלבד, בלי שיהיה להם כלל צורך ליצור קשר עם סביבתם. ייתכן שדימוי זה הוא חלק מהתדמית הרומנטית של היוצר הבורא בכוחות עצמו את העולם שבסיפור. אך לפי מק'קאן, הסופר אינו יכול ליצור רק מתוך עצמו. עליו לקרוא סופרים אחרים, להעריך אותם, לשוחח ולקבל השראה מהאנשים שסביבו, ומהאירועים שסביבו. לסופר צריך אומנם להיות סגנון אישי המזהה אותו, אך מק'קאן מזכיר כי גם מחוץ לכתיבה קיימים חיים מלאים, והסופר חייב לפקוח עיניים וללקט ולהאיר את אותם הרגעים הדורשים תשומת לב.

בשורה התחתונה ספרו של מק'קאן הוא בעל תפקיד מרכזי אחד – לעודד את הסופרים לעתיד לכתוב, אך גם להזהיר אותם מפני הסכנות שבתחום. מפני העצלות, מפני הסחות הדעת ומפני שאננות. מק'קאן אינו מציע נוסחה חד משמעית, אלא להפך. מתוך דבריו משתמע כי הכתיבה היא תהליך מרובה סתירות, הדורש גמישות מחשבה רבה. הכותב צריך להתבונן פנימה אך גם על סביבתו, עליו שלא לייחס חשיבות רבה לדברי הביקורת, אך אל לו להתעלם מהם, הוא לא חייב ללמוד כתיבה, אך לעתים השתתפות בסדנאות אלו עשויה לסייע לו. הכתיבה היא תהליך קשה ומפרך, והמסר העיקרי שעולה לדעתי מדבריו של מק'קאן היא לא לוותר. 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רקפת ואליק