אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דם יזע ודמעות תנין


עיר של שוטרים/קארין סלוטר,הוצאת זב"ם, תרגום : קטיה בנוביץ'

קייט, בת עשירים מבית יהודי טוב, עושה את יומה הראשון כשוטרת באטלנטה 1974. עיר של שוטרים, חמה גזענית ואלימה. העיר שסלוטר מתארת היא עיר שמכניסה את המערב הפרוע לכיס חליפת שוטרים ויש מקום גם לנשק, ווקי טוקי, פנקס רשימות ו.. אם את נקבה במקרה אז גם לשפתון. עיר בה לשוטרים (לבנים ) מותר הכול, מלבד להיכנס לניידת עם שוטרים שחורים. "שחורים הורגים שחורים ולבנים הורגים לבנים" נותר אחד מהחוקים הבודדים שנשארים ברורים. הומופוביה שלא מפקפקת לרגע  שמוטב רוצח מאשר הומו  ו.. כמובן אפליית נשים.

קייט מצליחה לצלוח את הכניסה לבניין המשטרה, למרות שהיא מדדה על נעליים גדולות מדי (שהמחסנאים סיפקו לה בכוונה) בו היא שוחה במדים שיכלו לשמש לה כאוהל (שוב בכוונה ) נחבטת מכל צד בציוד הכבד התלוי על החגורה הנאבקת בקשיים על שמירת מפלס המכנסיים, ועדין זוכה לטיולי ידיים מהכוח המשטרתי הגברי הנותן לה לעבור תוך הפקת המירב מכל נקודת חיכוך אפשרית. במלתחת הנשים היא זוכה בבוז מהותיקות, הבטוחות שיומה הראשון יהיה גם האחרון. נוסף לשלל העלבונות הן מזהירות אותה לצאת בזמן לפני שהשחורות נכנסות.

למרות שלאחרונה נבחר שחור לראשות העיר, ואולי דווקא בגלל האיום על האוטוריטה הלבנה, הפרדת הכוחות והעוינות המוחצנת שולטות ברמה. כך, כשמגי וקייט זקוקות למידע מהשוטרות השחורות, המשא ומתן מתקיים מאחורי דלתיים סגורות.

מגי, להבדיל, מתחילה את היום בידיעה שהשותף של אחיה ג'ימי נורה על ידי רוצח שוטרים סדרתי. דודה הוא ומותיקי הכוח המשטרתי, מה שאומר שהיא נאלצת לסחוב את המשפחה גם לעבודה. במקום לקבל הנחות עקב הקרבה המשפחתית, היא בעיקר חוטפת מכות.

מגי הקשוחה, עם ניסיון של 5 שנים במשטרה, שעדיין אמורה לתפקד מקסימום כשוטרת תנועה, כי נשים לא יכולות להיות בלשיות, חלילה. מגי המשחררת בקמצנות פיסות אינפורמציה חיוניות, כי למרות הוותק היחסי שלה עדיין יכולה להזדהות עם קייט המפוחדת. מצד שני מגי יודעת,  שמי שלא מסוגלת לעמוד בפני ההשפלות של "חבריה" השוטרים אין סיכוי לשרוד את "השטח", שלא לדבר על בזבוז האנרגיה על עוד "חדשה", שנכון לסטטיסטיקה לא רק שלא תחזיק שבוע, סביר להניח שתברח על נפשה כבר ביום הראשון.

סלוטר משתפת את הקורא גם במה שעובר במוחו הקודח (בלשון המעטה, כמובן) של רוצח השוטרים,  פוקס המתעתע, שכינויו אולי מעלה אסוציאציות שועליות וחינניות להבדיל מחוויית המשתמש, של לפחות אחת מהסובבות,  כמשהו דוחה במיוחד.

אם ההגדרה הרגילה של מותחן פסיכולוגי היא שהמתח נבנה על הפסיכולוגיה של הדמויות, אה-לה-סלוטר, מדובר במותחן אלים אכזרי וקצבי ששמו של פרויד מקפץ בו כפעם בפעם בחינניות של פיל בחנות לתשמישי יודאיקה.

התירוץ הרשמי הוא שקייט היא בת לפסיכיאטר (נו, מילא אם הייתה בת לאנליסט..) וסלוטר מתעקשת להדגים על ימין ועל שמאל את שליטתה בפרויד. ברגע נואש קייט אפילו תוהה האם היא חלילה סובלת מקנאת הפין, ובעוד ניסיון מביך למדי לקרוץ לקורא, היא אף שואלת עצמה האם זה מקרי שחבורת שוטרים גזענים בורים גסים ושונאי נשים הגיעה לאותה מסקנה כמו פרויד שהיא בסך הכול נקבה היסטרית.

אז יש לנו אבא פסיכיאטר, שברגע עמוק, אבל עמוק במיוחד ייאנח : "אימא שלך מפחדת שתהפכי למה שאת לא ואני שתהפכי למה שאת כן."

ובל נשכח את הרופא היהודי הסקסי. סקסי. סקסי (שלא תעיזו להרים גבות ! ). שמודל החיקוי שלו נשאב ככל הנראה מג'ון מלקוביץ' ביחסים מסוכנים ולמרות הרטטים הבלתי נשלטים והמשתוקקים שהוא מעורר בכל נקבה בסביבה,  לא ממש עובר מסך. אופס סליחה, לא  נחלץ מהדף .

למרות היומרות הפסיכולוגיות, הגיבורות של סלוטר מתפקדות במצב של הלם קרב מתמשך, ולזכותן לפחות יאמר שסלוטר נותנת להן בהחלט סיבות טובות. את הניואנסים ודקויות היא משאירה ברוחב לב  לסופרים אחרים.

סלוטר בהחלט מספקת לא מעט דם, יזע ודמעות, היומרות לטפל בשאלות מוסריות לא רק שלא מוסיפות לו כבוד אלא מעלות שאלה "מוסרית" מסוג אחר האם על מנת למקסם את הריגוש במותחן, השימוש בכל חומר מרגש (שלא לומר מחריד ), אכן כשר. סלוטר משתמשת בשואה כסוג של תבלין פיקנטי (האימא והסבתא של קייט הן ניצולות שואה ), שאמור אולי להעמיק את הדמויות והפרספקטיבה כשנשאלת עוד שאלת מחץ עמוקה מני ים : האם אנשים רעים יכולים לעשות מעשים טובים ? ולהפך ?

ואולי זה סתם ג'וק יהודי הממהר לצווח "גוואלד", כשהוא נחשף  לשימוש מניפולטיבי בשואה, שלא רק לא ממש חיוני לעלילה  גם לא מגביר את המתח ?

 

תגיות: 

תגובות

יופי של הומור

נהניתי מאוד מההומור ועדיין צוחקת מהמטבע שטבעת בביקורת אחרת: "סרט טלק".

ודרך אגב ולא קשור למה שכתבת ולא קשור בכלל, דרך investigoogling, שהיא מטבע לשון שטבעה קארין סלוטר עצמה, למדתי לדעת שסלוטר, בת 45, מכרה כבר למעלה משלושים מיליון עותקים של 15 ספריה ותורגמה ל-33 שפות!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס