אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היבטים פוסטקולוניאלים בשני נערים כפותים באמצע הכביש - א


התמונה של מירב גולן
עטיפת הספר הארץ שמעבר להרים / ניר ברעם, הוצאת עם עובד

עטיפת הספר הארץ שמעבר להרים / ניר ברעם, הוצאת עם עובד

  חלק א' הגדרות

חלק ב' של המאמר  חלק ג' של המאמר' 

א. הקדמה – "פוסטקולוניאליזם מלמטה"

 במאמר זה אדון בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון של ספרו של ניר ברעם "הארץ שמעבר להרים". בחרתי להתמקד בפרק הראשון של הספר, "שני נערים כפותים באמצע הכביש – מחנה הפליטים בלאטה"[1], מכיוון שהוא מאגד בתוכו לא רק את תפיסת האחר – כיצד אנחנו כישראלים, כובשים, רואים את הצד השני אלא כיצד "האחר", הנכבש, רואה אותנו הישראלים. כלומר הדיון הוא מלמטה, "פוסטקולוניאליזם מלמטה", כפי שמכנה זאת רוברט יאנג, ה"פוסטקולוניאליזם מלמטה" מציג פוליטיקה של ה"מוכפף" –כלומר של מעמדות ובני אדם כפופים[2]. ולא רק, יאנג מציע לכל אחד לנסות ולהיות לרגע אחד השונה, האחר, הנכבש או סתם יוצא דופן - הוא מציע לכל אחד לערוך סיור אמיתי בתוך אותם מקומות, לקבל את המידע ישירות מהמוכפף ולהביט על העולם מלמטה[3]. יאנג מציע להסתכל על העולם בכיוון ההפוך – לא ככובש אל נכבש, אלא להרגיש איך הדברים נראים אחרת כשאתה בתוך העולם המוכפף, לא לחפש את ההשתקפות שלך עצמך, כפי שסעיד הזהיר, אלא לחפש את האחר. וברעם אכן יוצא ושואל, לא ככובש שבודק את הנכבש מתוך עולם המושגים שלו עצמו, אלא מה הפלסטינים חושבים ומרגישים. לרוב, ברעם אינו מערבב את מחשבותיו ורגשותיו, הוא שואל שאלות ותוהה מה הפלסטינים חושבים על המצב, עלינו ועליהם.
 
את ההיבטים הפוסטקולוניאליסטים בפרק "שני נערים כפותים באמצע הכביש" אבחן תוך התמקדות בארבעה מאמרים המהווים אבני יסוד בתיאורית הפוסטקולוניאליזם ועולים מתוך הפרק (ובספר בכלל). כדי לעמוד על השיח ועל המשמוע ביחסי כוח ושליטה בין הישראלים לפלסטינים אבחן דרך מאמרו של  מישל פוקו – לפקח ולהעניש[4] בו מתמקד פוקו ביחסי כוח ובהתנגדות לכוח; כדי לבדוק את יחסי התקשורת בין ברעם לפלסטינים אבחן את מאמרו של פרנץ פאנון - השחור והשפה[5], בו מדבר פאנון על "תופעת השפה" וחשיבותה כתקשורת בין השחור ללבן או בין כובש לנכבש; אבחן את הדיכוטומיה הבינארית שבין כובש לנכבש, כפי שמציע אדוארד סעיד – בספרו אוריינטליזם[6] ; ואבדוק אם אכן מתקיימת דיכוטומיה כזאת, ואבדוק את מושג הזהות ההיברידית שמציע הומי באבא[7], והאם היא אכן רלוונטית לדיוננו.
  

ב. פוסט קולוניאליזם או פוסטקולוניאליזם: הגדרות 

נהוג לכנות קולוניאליזם את השליטה האירופית במדינות אסיה ואפריקה שהושגה באלימות רבה למן המאה ה-16[8]. נכון, יש אי נוחות מסוימת לקשר את ישראל בשפה השמורה בדרך כלל לביקורת החברות הקולוניאליות המסורתיות כמו בריטניה הולנד או צרפת. אך הרלוונטיות של הדיון מוצאת את ביטויה בתחומים רבים כמו למשל בהמשך הכיבוש הישיר של ישראל בפלסטין[9]. יש הגורסים שכבר במאה ה-19 הציונות פעלה כזן של קולוניאליזם ששיאו ב-1948, אחרים מסמנים את ראשית הקולוניאליזם עם הכיבוש הישראלי של השטחים ביוני 1967. לקראת סוף הספר, ולאחר תשאולים רבים בין הישראלים והפלסטינים, ברעם מסכם ומבחין באופן ברור בין שתי נקודות ציון 1967 ו-1948, מלחמת ששת הימים והכיבוש מנקודת מבטו של הישראלי ומלחמת העצמאות וכיבוש פלסטין/ישראל מנקודת מבטו של הפלסטיני, בהתאמה. ברעם מעלה את הפערים בין שתי נקודת הציון הללו גם בפרק הראשון כשהוא משוחח עם דרוויש, איש אש"ף ותיק:
 
"בין ישראלים, פלסטינים והקהילה הבין-לאומית מתהוות שתי קבוצות שונות המשקיפות על העבר ומעצבות את מסקנות העתיד בהתאם. אלו לא קבוצות החולקות מטרה משותפת, אך המבט ההיסטורי שלהן דומה. ניתן להגדירן כקבוצת 67', שכוללת את המרכז-שמאל וחלק מהימין הישראלי, את הקהילה הבינלאומית, שכוללת את המרכז-שמאל וחלק מהימין הישראלי, את הקהילה הבין-לאומית, וחלק מתנועת פת"ח: כוחות אלו מאמינים כי האירוע המחולל הוא מלחמת 67' ופועלים בהתאם להבנה זו לפתרון שתי המדינות... בקבוצה השנייה, המורכבת יותר, נמצאים הימין הישראלי, בעיקר המתנחלים, השמאל הרדיקלי, וחלק גדול מהחברה הפלסטינית, והם מאמינים כי האירוע המחולל הוא 48', גירוש הפלסטינים מאדמתם"[10].
  
אדוארד סעיד טוען כי האוריינטליזם אינו רחוק לעולם ממה שכינה דניס הי הרעיון של אירופה, מושג קולקטיבי המזהה "אותנו" האירופאים כנגד כל אותם "הם" הלא אירופאים[11]. כדי לממש את רעיון הציונות נדחקו הפלסטינים ב 1948, זוהו כפולשים וגורשו כדי שתקום מדינת ישראל ציונית. זה נובע עוד מהתפיסה הבריטית כי הפלסטינים תושבי הארץ מוגדרים כ"עדות לא יהודיות", ולמרות שהיהודים היוו 7% בלבד מהאוכלוסייה, הם חסרי זהות לאומית לעומת לאומיותו של העם היהודי[12]. הציונות, היהודים, היו זקוקים להגדרה של הפלסטינים כדי לממש את עצמם ואת החזון של הקמת המדינה.
 
הפוסטקולוניאליזם טוען כי האומות של שלוש היבשות הלא מערביות (אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית) נתונות במידה רבה במצב של כפיפות לאירופה ולצפון אפריקה ובעמדה של אי שוויון כלכלי[13]. גם הומי באבא טוען כי בין תקופת הקולוניאליזם המוקדם לבין התקופה הנוכחית מתקיים רצף ולא שבר. הוא מתייחס אל תקופתנו כאל "מציאות קולוניאלית מתממשת"[14].
 
כך, ניתן להתבונן בכיבוש הישראלי בשטחי הגדה המערבית ועזה מנקודת מבט פוסטקולוניאלית בשני מובנים: אחד, כשריד של המצב הקולוניאלי, אותו שריד שעמי אפריקה כבר השתחררו ממנו מזמן, כלומר, אבחנה היסטורית. והשני, אבחנה אפיסטמולוגית במובן של פוסטקולוניאליזם תודעתי[15]. הפער התודעתי בין הישראלי לפלסטיני, ובעיקר השמאל הישראלי, נבנה על פטישיזציה[16] - הענקת משמעות לסמלים מהותיים - של הקו הירוק שהחלה ב 1967, מלחמת ששת הימים והכיבוש. לעומת הפלסטיני שרואה את תחילת הקטסטרופה ב 1948. בשיחה עם סופרת צ'יליאנית ממוצא פלסטיני מתוודע ברעם גם למושג המרחב בהקשר התודעתי: "בעיני הישראלים הפלסטינים זה עזה והגדה המערבית, אבל התפיסה המרחבית שלנו כוללת גם מחנות פליטים בירדן ובלבנון, וגם קהילות פלסטיניות גדולות בעולם – זה מרחב לא רציף, מופרד, אבל זה מרחב התודעה הפלסטיני"[17]. כלומר, תפיסת המרחב הזו מעצימה את הטענה שיש כאן שליטה של עם בעם, שליטה של לאום בלאום.
 
הפוסט במילה פוסטקולוניאליזם מסמן בדרך כלל מצב שהוא אחרי, אחרי הקולוניאליזם, ולכן קיימת הפרדה על ידי המקף בין הפוסט והקולוניאליזם, לכאורה בכדי לרמוז כי הסתיים המצב הקולוניאלי. אולם, העובדה שמדינות הפכו להיות עצמאיות לא אומר שהן השתחררו מההגמוניה של המדינות הכובשות. לכן, אני דבקה בהצעתו של יהודה שנהב להתייחס לפוסט קולוניאליזם כפוסטקולוניאליזם, גם אם הוורד מתעקש לתקן אותי. גם יאנג טוען כי המעבר משליטה קולוניאלית לעצמאות לא היה כי אם תלות. אבל גם אם כוחה של העצמאות, מוגבל, המאזן בין המדינות – הכובשות והנכבשות - משתנה.
 
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 
[1] שם, עמ' 13
 
[2] יאנג רוברט, פוסט-קולוניאליזם מבוא, רסלינג, תל אביב, 2008 עמ' 13
 
שם, עמ' 28[3]
 
[4] פוקו מישל, לפקח ולהעניש – הולדת בית הסוהר, רסלינג, תל אביב, 2015
 
[5] פאנון פרנץ, עור שחור מסכות לבנות, מעריב, תל אביב, 2004  
 
[6] סעיד אדוארד, אוריינטליזם, עם עובד, תל אביב, 2000
 
[7] באבא הומי, שאלת האחר: הבדל, אפליה ושיח פוסט-קולוניאלי, 1994, תרגם: עדי אופיר, תיאוריה וביקורת 5 (סתיו), עמ' 144-157
 
[8] עמיאל-האוזר תמי, תיאוריות וגישות בחקר התרבות – מדריך למידה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 2012, עמ' 391
 
[9]  שנהב יהודה, קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, הקיבוץ המאוחד/מכון ון ליר בירושלים, תל אביב, 2004, עמ' 9
 
[10] ברעם, שם, עמ' 22
 
[11] סעיד, שם, עמ' 15
 
 
[13] יאנג, שם, עמ' 9
 
[14] שנהב יהודה חבר חנן, מגמות במחקר הפוסטקולוניאלי,  בתוך: קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, עמ' 194
 
[15] שנהב,חבר, שם, עמ' 190
 
[16] פטיש – מושג שמשתמש הובי באבא בהקשר הפוסט קולוניאלי. בעקבות הפטישיזציה של הקו הירוק, יהודה שנהב טוען כי הכיבוש אינו עוצר בקו הירוק, שמשטר הכיבוש הישראלי פונה לא רק החוצה, כלפי הפלסטינים, אלא גם פנימה, אל תוך החברה. לדוגמה: כניסתם של היהודים הערבים אל הגטו של לוד לאחר הכיבוש ב 1948, כך שנעשה מרחב שלישי היברידי. אך עם עזיבתם של היהודים הערבים המקום הפך אוריינטליסטי טהור[16], בהמשך הספר ניר ברעם כותב גם על אותו קו ירוק פנימי, מבלי להגדיר זאת במפורש.
 
 
 
[17] ברעם, שם, עמ' 20

תגובות

מעולם לא קראתי גבב משעמם כל כך של משפטים מופלצים.

כאילו מוסף הספרות של הארץ התנגש באינטרנט והאותיות האלה, נותרו מרוחות על המסך. בוווווווז.

למה המגזין מרשה פרסום תגובה כזו?

אולי הגיע הזמן שכל תתי התרבות למיניהם יוקירו את רגליהם ממקומות שאינם מתאימים להם?

התמונה של מירב גולן

תודה

אני לא בטוחה שהתגובה הקודמת עודכנה: החלטתי להשאיר את התגובה כיוון שיש מקום לכל המגיבים, כל עוד לא מדובר בנאצות, משאירה לעצמי את הזכות לא להגיב :)

אין זה ענין פרטי, אלא ציבורי

מגזין המכבד את עצמו מצנזר צורות ביטוי כאלה. זה פשוט גועל נפש של התבטאות.

אמת ויציב: פוקו, אדוארד סעיד, יהודה שנהב ורק "הצדיק" באומן חסר

המטיף הנפלא זיגמונט באומן, שטרח ועמל ופעל במו ידיו נגד משטרים שכאלה וסוכניהם, בעת שהיה קצין בחוליית חיסול מטעם ק.ג.ב. עפ"י פירסומים ברשת.
תכל'ס, לא כל חברה וקבוצה אתנית בשלה (או 'ראוייה') לשלטון עצמי מלא, הכולל נשק ואמל"ח אשר מאפשר כיום חיסול מהיר של רבבות בהנף יד. אילו אפריקה הייתה עוברת תקופת קולוניאליזם ממושכת יותר היה הדבר לא בעוכרי תושבי היבשת האומללה הזו כי אם להפך.
לעניות דעתי, שוודאי כי תזכה כאן לקריאות 'בוז' קולניות, אין מנוס מהחלת קולוניליזם כפוי על רוב חלקי אפריקה, וזאת ע"י מנגנון שיקבל מנדט ויפוי כוח ממועצת הביטחון של האו"ם, וחידושו מפעם לפעם.
כנ"ל גם אוכלוסייה איסלאמית באסיה.
לא 'נאור', נכון, אך עדיף להישרדותם ורווחתם של רוב משמעותי של האומללים החיים (עדיין) שם...

למירב : יישר כח !

לקחת על עצמך משימה קשה ומורכבת . קראתי בהנאה רבה את חלק א העוסק בהגדרות. ברצוני רק להעיר הערה אחת : כיון שמדובר בהגדרות
מוטב להבהיר שההגדרה של המושג קולוניאליזם היא הגדרה מורכבת למשל : יש הטוענים שלמושג קולוניאליזם יש קווי מיתאר מוגדרים וברורים
לעומתם אחרים חושבים אחרת : אין דגם קבוע סכמטי של קולוניאליזם שאם כל פרטיו לא חלים על מקרה מסויים אזי הוא איננו קולוניאליזם
לכן - לשיטתם- נקודת המוצא הרלוונטית לנושא שלנו היא תחילת המאה ה20 . לקולוניאליזם הציוני לא הייתה ארץ אם הוא לא נתמך בכח צבאי אבל הוא כן כלל את האלמנט המרכזי שבלעדיו אין קולוניאליזם :אלמנט הכח העדיף( כלכלי טכנולוגי וכו) אני חולק על דעה זאת אבל כדאי להזכירה מחכה בקוצר רוח לחלקים הבאים

התמונה של מירב גולן

תודה רבה!!!

לצערי תגובתי המקורית לא נקלטה:
אני מודה לך על הפידבק. החלקים הבאים יגיעו לאט-לאט (בסך הכל עוד שניים)
ברור שאין דגם שיטתי וקוהרנטי לגבי אף אידיאולוגיה/מבנה, ראה לדוגמה דמוקרטיה - היא אפילו לא מתקיימת באף אחד מהמקרים (ליברלית או אחרת) במובן הטהור שלה. ולכן גם הקולוניאליזם היה שונה במובן מסויים בכל מקום, אבל רק במובן מסויים כי למעשה התנאים די דומים. הציונות התפתחה עד מחוץ לארץ עוד לפני שהיה לה צבא. כך שלפחות כאן הקולוניאליזם הציוני הוא שונה - קולוניאליזם בלי צבא ששולט. אבל רק בהתחלה, כי למדנו את העניין מהר מאוד. בכל מקרה, נמנעתי מלהיכנס לכל הפרטים האלו מכיוון שניסיתי להלך בין הטיפות בכל הנוגע לציונות ובעיקר מכיוון שרציתי לתת מקום נרחב יותר לספר עצמו ולפרק שבחנתי. אתה תראה את הניתוח המורכב בחלקים הבאים, בעיקר בחלק השני

ראוי לציון בהגדרת קולוניאל' : 'אלמנט הכח העדיף( כלכלי טכנולוגי)'

שזה מותיר ליהודים רק מקום אחד על פני תבל: 'הפלנטה האחרת' של ק.צטניק...
רק שם לא יסכנו עוד את 'הילידים' האומללים, הנחותים, חסרי המגן באשר הם
מפני 'השתלטנות והארוגנטיות' (שארל דה-גול) של היהודים...
הידד "לתיאורטיקנים" כשטראוס-לוי, פוקו ושות'!...

מאמר כתוב היטב , ברור ומלווה

מאמר כתוב היטב , ברור ומלווה בשפה בהירה ומובנת.
לא קראתי את הספר ולכן לא יכול להגיב על תוכנו. אבל הערה אחת:
קולוניאליזם אינו רק כיבוש צבאי. בעידן שלנו הוא הפך לקפיטליזם כלכלי או במילים ברורות יותר: כיבוש כלכלי.

התמונה של מירב גולן

:)

תודה רבה, יפתח!

הבו לנו מאמרים שכאלה! שופעי 'תבונה' ו'נאורות': סעיד, פוקו, שמוקו

הבו לנו מאמרים שכאלה, השופעים ועולים על גדותיהם 'תבונה' וגם 'נאורות':
סעיד, פוקו, שמוקו...
עבודות סטודנטים בחוגי סוציולוגיה-אנתרופולוגיה סטייל מכון מינרבה,
'הצתה מאוחרת' לרוח הקמפוס הצרפתי של הסקסטי'ז-סבנטי'ז,
בעת שפרופסורים כשטרוס-לוי ופוקו
שרתו את משטרו של דה-גול
להצדקת סיפור אלג'יריה...

תיאוריות "הילידים התמימים" לעומת הקולוניאלי המשחית,
סיפורים לילדים מפגרים.
להלן תגובתי לגברת מסוימת בצרפת שמטיחה בפנינו את החלטת אונסק"ו באשר להר הבית:

Madame Kouidri Kalima, avez-vous lu Edgar Allan Poe ('Histoires Extraordinaires' traduit par Ch. Baudelaire)? 'Double assassinat dans la rue Morgue'? Rappelez-vous le Urang-Utang? Quelle est la différence entre un Arabe et Urang-Utang, en fait?

Dear Ms. Kouidri Kalima, have you read Edgar Allan Poe ('Tales of Mystery and Imagination', translated by Ch. Baudelaire)? 'Double Assassination at Morgue street'? Remember the Urang-Utang? What is the difference between an Arab and an Urang-Utang, actually?
https://fr.wikipedia.org/wiki/Double_assassinat_dans_la_rue_Morgue

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן