אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גבריאל בן שמחון / נערה בחולצה כחולה


התמונה של מירב גולן
גבריאל בן שמחון / נערה בחולצה כחולה

גבריאל בן שמחון / נערה בחולצה כחולה

גבריאל בן שמחון, 1938, סופר מחזאי ופרופסור לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. נולד בעיירה ספרו שבמרוקו. עלה לישראל ב 1947 באוניית המעפילים "יהודה הלוי". הספר "נערה בחולצה כחולה" הוא הרומן השני שלו, יצא לאור ב 2013, וזיכה אותו בפרס ספר הזהב.

הזמן הוא ימיה הראשונים של ארץ ישראל הצעירה, תחילת שנות החמישים, והמקום הוא ואדי סאליב שבחיפה. יונתן מרציאנו הוא נער בן 14, כמו מחבר הספר גם הוא יליד העיירה ספרו שבמרוקו, גם הוא עלה לישראל על אוניית המעפילים "יהודה הלוי". יונתן מאוהב בנורית סתיו, הצברית היחידה בבית הספר "מוריה" שבו כולם עולים חדשים, רק שהיא אינה יודעת. היא עצמה מאוהבת בבולוש (בן ציון), נער פליט שואה. היא לבושה תמיד במכנסי התעמלות קצרים וחולצה כחולה עם שרוך לבן. הוא לא מבין מה זה הלבוש הזה ומדוע חולצתה עם שרוך לבן ולאחרים יש שרוך אדום. בליבו, קורא יונתן לנורית זומורוד, על שם הנסיכה מ"אלף לילה ולילה". כך הוא קורא לה וכך מתווה את מהלך כתיבת הספר. כדי למשוך את תשומת ליבה הוא נעזר בדודו, עמרם, מי שהיה ידוע כמגרש שדים במרוקו, כדי להחזיר אליו את אהובתו. אבל הגורל מתעתע בו ומבלבל בין נורית לנערה אחרת, זולייט אסולין, ואולי ידה היא שמשחקת בו ועושה הכל כדי שיונתן ישים לב אליה ולא אל נורית; את אבני המזל שעמרם נותן ליונתן הוא שם בתיקה של זולייט במקום בתיקה של נורית כמו גם את השירים שהחל לכתוב. השירים מגיעים אל המורה שחר שהכריזה עליו קבל עם ועדה כמשורר, וכך הוא מתחיל להיקרא בין מכריו. את שיריו היא אפילו מעבירה למערכת העיתון. כשאביו מבין שבנו יודע לכתוב – ויפה - הוא מבקש ממנו לעשות סדר בחפצים ולהתחיל לכתוב את סיפור המשפחה. יונתן מגלה הרבה דברים ובעיקר את סיפורה של כאהינה, המלכה הגיבורה ומגלה גם שהוא נסיך ונצר למשפחת מלכים, והוא יושב לכתוב "יכול להיות שזה מה שאני עושה עכשיו ביומן הזה – ערק מזוקק. סבא עושה אותו מתאנים. אני עושה אותו ממילים" (עמ' 211). יונתן גם אוהב קולנוע, הוא מתגנב לבית הקולנוע "כרמל" שם הוא רואה את הסרטים הגדולים של אותן שנים וגיבוריהם, ולא מפסיק להתפעל ממרלון ברנדו, גרי קופר, ריטה הייווארת. אביה של נורית, בעל בית הקולנוע, מבין שיונתן יודע לתרגם ומאפשר לו לתרגם את הסרטים. יונתן מרשה לעצמו לשנות את סופי הסרטים העצובים על פי דרישת הקהל, ומתפלל שכך ישתנה גם הסוף שלו ושל נורית. אך זולייט מכינה לו שינוי בתוכניות ומנסה למשוך את תשומת ליבו בכל דרך נכלולית. היא הופכת ברבות הימים לאישיות ידועה, כל כך ידועה שהיא מצליחה להביא את גרי קופר לחיפה.

הספר כתוב כיומן שנכתב מגיל ארבע עשרה ועד שנותיו הראשונות של יונתן לאחר הצבא, אולי כאוטוביוגרפיה של גבריאל בן שמחון עצמו. כתוב בהומור והמון חום כמו למשל בסצנה ששבתה את ליבי: ברגע שיונתן מגלה שצמח לו שפם בלי לשאול אותו "כל הלילה חשבתי מה אני יכול לעשות כדי להחזיר לי את הפנים שלי" (עמ' 24) ואחרי שהוא מגלח אותו הוא רואה שנשארה חתימה לבנה ו"מה שנותר לי זה להתפלל שהשפם השחור יחזור, ואני לא אגע בו. שיגדל כמה שהוא רוצה. אני לא מתערב. אני מבטיח אף פעם! אף פעם!" (עמ' 25). הוא גם כתוב כסיפורי אלף לילה ולילה, כי כשיונתן מבין שנורית צמאה לסיפוריו והיא מקשיבה בכל חושיה – היא בוכה וצוחקת עם הסיפורים – הוא מספר לה בכל פעם סיפור קצר ומשאיר טעם כדי שתמשיך לבקש להקשיב לו, הוא מרגיש שהוא הנסיך שזוכה לתשומת ליבה וכדי להחזיק אותה ולמשוך אותה אליו בכל מחיר הוא מספר לה את סיפוריו המרתקים.

ליונתן משפחה גדולה והוא כותב על כל הדמויות שהשפיעו עליו על אביו שבונה בתי כנסת ואימו בוגרת "אליאנס", דודו עמרם ודודתו סולטנה היפה, רינה, ותמו ועוד ועוד. הספר עשיר בריחות ובטעמי, במוסיקה (מודה שנכנסתי ליו טיוב כדי להאזין לביצועים השונים שהוזכרו בספר) בביטויים המרוקאיים ובנשים של מרוקו "שהן הרבה יותר שמחות ועליזות מהגברים", ובעיקר בחום ובאנושיות.

בן שמחון נוגע בפערים שבין המזרחים לאשכנזים, בפעם הראשונה שיונתן מאזין לתקליט הוא מאזין דווקא לטוסקה בביצוע של מריה קאלאס והוא נפעם ומתמוגג כי זה התקליט שנורית האזינה לו. אז חברו מביא תקליט של זוהרה אלפאסייה ואומר "כי הרדיו שלהם. הארץ שלנו, אבל אנחנו לא פה" (עמ' 61). התקליט נוגן בעוצמה והרקיד את כל באי הבית, וגם את השכונה; אביה של נורית אוסר על יונתן לצאת עם ביתו כיוון שלא יתכן שביתו תיפגש עם מרוקאי; אבל גם על הרגעים שבהם יכול היה להיות איחוד: באחת הפעמים שיונתן מגיע ל"כרמל" הוא מביא איתו את דודתו סולטנה היפה, הוא מעלה אותה לשיר וכולם מתמוגגים מקולה, ואז כל אחד עולה בתורו ושר בשפת אימו – סצנה בספר שמאוד מרגשת. הוא גם נוגע בקשרים שבין צברים ועולים ובין העולים לניצולי השואה. ונמל חיפה כבסיס אם שאליו מגיעים כל הזמן מעפילים ודרך יונתן אנו עדים גם לאיחודי משפחות. ומעל הכל, זהו סיפור התבגרותו של נער, עולה חדש, ואהבתו הבלתי נגמרת לצברית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן