אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האח הגדול: להסתכל לעצמנו בעיניים


התמונה של אביגיל אגלרוב
האח הגדול: להסתכל לעצמנו בעיניים

האח הגדול: להסתכל לעצמנו בעיניים

לפני שבע שנים, כשפרצו לראשונה, וללא התראה, שידורי 'האח הגדול' לתודעת צופים תמימים וחסרי ניסיון בטלויזיה שמציבה להם את המראה מול הפנים, ישבו למעלה ממחצית האנשים במדינת ישראל, והתוודעו לשתי תופעות קשות אותן ניסו בכל ליבם להדחיק ולטאטא עמוק לנבכי נפשם.

הראשונה – במאה העשרים ואחת אין באמת דבר כזה 'גזענות', והשניה – למרות נתוני הרייטינג המרשימים, מדובר בקנוניה של זכיינית טלויזיה מגלומנית, כי בתכלס אין באמת אנשים שממש יושבים וצופים בתכנית השטחית הזאת. כלומר, להוציא אנשים שדחוף להם פעמים בשבוע להתעניין באנתרופולוגיה.

הבובלילים, האב והבת, פרשו בפני הצופים ההמומים את משנתם לגבי הפרידמנים. הפרידמנים בתגובה פרצו בהמוניהם אל שלוחות משרד הפנים ברחבי הארץ ודרשו בתוקף להחליף את שמם לבוזגלו. כדי שלא יאשימו אותם חס וחלילה בהתנהגות מתנשאת.

אחר כך באו כמה עונות רדומות, שבכולן התכנסו חבורת עכברי מעבדה תחת קורת גג אחת, התווכחו על ימין ושמאל, אשכנזים ומזרחים, גאים וגאות מול סטרייטים גאים לא פחות, שני אנשים עם הפרעות שיגעון גדלות, ואתיופית אחת, שהוציאה את השד העדתי עמוק מנבכי הנפש אל הרחובות, ככה גלוי, לאור יום. הכושית הזאת, אמרו עליה, השחורה הזאת, כתבו עליה. שתחזור למדבר, צקצקו יפי הנפש. ולא, לא מתוך גזענות. מה פתאום. האמירות האלו נולדו רק בגלל שתוספות השיער שלה השתחררו ממקומן מספר פעמים וגרמו רוגז גדול לאנשים רבים. זה הכל.

אלוהי השיגעון האנושי

עם פרוץ מלחמת הכדורים הפסיכיאטריים שהתבטאה בפשקווילים אינטרנטיים וכתבי התביעה עבי כרס נגד הפקת התכנית בכלל ופסיכיאטר מסוים בפרט, הודו מנהיגי 'קשת' בטעותם, הסכימו להיות ילדים טובים ולא לפטם יותר את משתתפי התכנית בכדורים פסיכיאטריים שגורמים לאנשים לצאת מדעתם במקרה הטוב או להיכנס למקלחת ולעשות כמה ילדים, במקרה הפחות טוב. והתוצאות הורגשו היטב בעונה האחרונה, כשמעל הבית חגו מסוקים עם שלטי ענק של צופים נזעמים: הרגתם אותנו משעמום! תתעוררו, באימא שלכם!

אבל עכשיו, עכשיו באה אורטל בן דיין, ואחרי שבועיים בלבד, של מלחמות בלתי פוסקות בין טבעונים לקרניבורים, רוחני תמהוני אחד שבטוח שאלוהים מדבר אליו ומנחה אותו לעשות את צרכיו בחצר, כמה ברביות ניצבות ושני מבוגרים עם תסביך אישיות מתקדם, והראתה לכולנו איך באמת עושים טלויזיה.

בין אם התנהגותה נובעת מתוך תסכול  פנימי עמוק ובין אם היא נובעת מדאגה כנה לאחוזי הרייטינג או תשוקה מבולבלת להסביר לאדם הנבער פמיניסטיות מהי, זרקה את המגבת, ככה פתאום, ונעמדה עירומה מול עיניהם המשתאות של שותפיה לניסוי הקליני, שעברו במהירות ממצב של מבוכה קלה למצב של מצוקה נפשית אמיתית. לנגד עיני מדינה שלמה, המורכבת מצופים שנמצאים במודעות עצמית גבוהה או תחת הכחשה, ולנגד מצלמה אחת, שמאחוריה אח גדול אחד, שבמקרה אחר, ובעונה אחרת, הסתבך בעצמו עם פליטת פה מביכה ומאוד, מאוד, מאוד לא פמיניסטית.

"זאת היתה הדרך שלי להגן על עצמי", הסבירה הגברת דיין בדיעבד למפיקים מאחורי המצלמות שלא ממש הקשיבו, כי היו עסוקים בספירת קולות אחוזי הרייטינג המנצחים, ולמען האמת, גם התעניינו פחות במניעיה ולא ידעו את נפשם מרוב הוקרת תודה ענקית על השירות הכל כך לא צפוי שעשתה עבורם.

"הוא חזק ממני פיזית" הסבירה הפמיניסטית את מגמתה להראות למדינה גוף שאין כל כך מה להראות בו. "התערטלות בפומבי מבוצעת לצרכי סיפוק מיני בדרך כלל. המעשה שלי בוצע ממניעים אחרים. אני חלשה ממנו פיזית וידעתי שזאת הדרך היחידה שלי למנוע ממנו להכנס למקלחת לפני".

עם שחר התמלאו אתרי האינטרנט, הרכילותיים, החדשותיים והתרבותיים, כמו גם מהדורות תכניות הבוקר, בפרשנויות שונות ומגוונות אודות התערטלות בפומבי: אקט פמיניסטי או הטרדה מינית. אף אחד לא הצליח להגיד מה נכון או לא נכון. את תגובת ההפקה, אגב, לא ניתן להשיג עד לרגעי כתיבת מאמר זה. הם עדיין סופרים את אחוזי הרייטינג ומודים לאלוהי השיגעון האנושי.

אין לי מושג, האמת, מה היא רצתה. אני מבינה בפמיניזם כמו שאני מבינה בחומרים הדרושים להרכבת בנין. יש לי רק דבר אחד להגיד לה: בלי להיות פמיניסטית, עוד לא נולד הגבר שיכול לעמוד בדרכי. ולא, אני רחוקה מלהיות חזקה פיזית. אני פשוט מאמינה שחוזק נפשי ופיסי לא קשור לאיברי מין זכריים או נקביים. הוא קשור לתודעה פנימית ושלמות עצמית. כי נשים, גברת בן דיין, אינן מדוכאות ובטח שלא חלשות. כלומר, אלא אם כן הן מניחות לסביבה לדכא או להחליש אותן.

מה עבר לכם בראש?

ולא שאני מבינה בכלל מה גורם לאדם, פחות או יותר שפוי בדעתו, להשתתף מרצונו החופשי בהפקה שכל מטרתה היא להשיל ממנו בהדרגה שיירים לשפיות. למה להיכנס, מבחירה אישית, למצב של פטפטת בלתי פוסקת, לעומת גמגום עילג בשיח שלו עם עצמו?

איך, בשם אלוהים, האדרת הפגמים האישיים מול עיני העולם, תבנה מחדש את 'אני-עצמי' משופר ומשוכלל, ויהפוך אותך לאדם טוב יותר? זה משהו שלא הצלחתי להבין עוד מהתכנית הראשונה. תגידו שנכנסתם לתכנית כי יש לכם שלושה-ארבעה חודשים פנויים בחיים, ואתם חמים על רבע שעה של תהילה בשקל. למה לברבר כל היום על תהליכים נפשיים שאתם מבקשים לעבור עם עצמכם? הרי סדנת ויפאסנה פשוטה סוגרת לכם את הפינה הזאת בלי מפחי נפש ובלי סכנה די ממשית להתמוטטות עצבים.

מה עובר לנו בראש?

אבל מילא המשתתפים. השאלה החשובה באמת היא למה אנחנו עושים את זה לעצמנו? למה אנחנו יושבים שעות מול המרקע ומקשיבים להרצאות על גבי הרצאות על גבי הרצאות על ההיסטוריה של הטבעונות, חשיבות עשיית הצרכים באדמה כדי להחזיר לטבע את מה שנתן לנו, והסתובבות עם שמלות חושפניות בלי חזיה כהכרזה פמיניסטית מפוקפקת?

ובכן, אין לי מושג מה היא התשובה שלכם, ובכל מקרה, אני מנחשת שהיא מבוססת על תיאורים מפוצצים דוגמת תופעת המציצנות וחיבור עז לאנתרופולוגיה. אבל זאת לא התשובה שלי. אני צופה בתכנית הזאת, כמעט עשרים-וארבע-שבע, תוך כדי ולמרות הררי העבודה שיש לי, והזוגיות המפוארת שאני מפתחת. כן. יש לי חיים. כן. הם מאוד, מאוד מעניינים. וכן. אני לא מתביישת להודות שאני מכורה.

אתם מבינים, אני לא חושבת שהרגלי הצפייה שלי קשורים לרמת האינטיליגנציה שלי, בדיוק כפי שאני לא חושבת שהטעם שלי בצבע גרביים מעיד על רמת האיי קיו שלי. אני צופה כי זה מעניין אותי, מצחיק אותי, מעציב אותי, מסביר לי דברים לגבי עצמי, גורם לי לחשוב או להיפך, לברוח ממחשבות.

כך או אחרת, נבצר מבינתי להבין אנשים שנשבעים שהם לא צופים בתכנית אבל בקיאים בשמות כל המשתתפים, יודעים בדיוק מי עשה מה למי ובאיזו שעה, ומי הולך לנצח בתחרות הכי הזויה בתולדות הטלוויזיה. כי לשקר לעצמכם, גרוע יותר בעיני מלעשות משהו בו אינכם מאמינים.

זה בסדר גמור לצפות בתכניות טלויזיה רדודות, בדיוק כפי שזה בסדר גמור לא לצפות בהן. זה שאתם קוראים את סארטר וקאמי לפני השינה לא הופך אתכם לנעלים יותר. ואני בספק גדול מאוד, אם נעמדתם אי פעם מול המראה ושאלתם את עצמכם מי אתם. כלומר, מי אתם באמת, ולא מי אתם רוצים שהחברה והמשפחה תחשוב שאתם.

תגובות

אז היא התפשטה .. אפשר לחשוב

ביג דיל

האח הגדול

נבצר מבינתי להבין מדוע את תוהה על העובדה שאנשים נמנעים מלהודות שהם אכן צופים בתכנית הזו . מישהו קבע שכל מי שצופה בתכנית הזו מקוטלג אוטומטית למגדר מאוד מסויים של אנשים בחברה הישראלית .

שמתי לב שמדי שנה יש לא מעט אנשים נמנעים מלהודות שהם צופים בתכנית , וסביר להניח שאולי בגלל ההד התקשורתי השלילי שהתכנית הזו יוצרת בשיח הציבורי . הפחד שהדימוי האישי יוכתם הוא סוג של לחץ חברתי שעלי באופן אישי לא עובד !
מאידך כפי שציינת בתוכן , רוב המתנגדים והמגדפים של התכנית , בדרך כלל יהיו בין הראשונים שיזינו נתונים עדכניים אודות הקורה בבית . זאת ניתן לזהות בנקל על ידי התגובות ברשת .
תכנית בית "האח הגדול" , זהה לחלוטין להתנהלות החיים מחוצה לו ובמילים אחרות , זוהי הפנורמה האמיתית של החיים . בתוך הבית הזה שוכנים על פי בחירה מדוקדקת אב טיפוס של כל סוגי בני האדם שאנו חיים איתם ובתוכם . נכון שזה משחק , אך כמה מוכנים להודות שהמשחק של הנפשות הפועלות קיימים תדיר ממש בטריטוריה הפרטית שלנו ? התכנית הזו היא תכנית קלאסית כדי להבין ולהכיר מקרוב את נתיבי המנגנון המחשבתי של הפרט והכלל המשתלט על המוח. השיפוט המהיר שאנו ממהרים להכתיר מישהו כטיפש ואו בכותרת אחרת , מוכיח לא פעם שבני האדם טועים בקיטלוג . התכנית הזו בהחלט מעשירה ומרחיבה את זווית הראיה בחובת ההתבוננות המעמיקה . העוסקים בתחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה (התחומים האהובים עלי) יכולים להתעשר מחומר שהאבסורד הוא שדווקא הדיירים שנכנסים בכל עונה לא משכילים לעשות שימוש איתו . תמיד טענתי ותמיד אטען שקצרה ידו של האדם להתעצם על כמות מאגר הידע שהזיכרון יכול להכיל , אך זה תלוי ביכולת ובבחירה להבחין ולהבין בין העיקר והתפל , ובין הדימיון ההזוי לדימיון המבוקר .

אני צופה אדוקה של התכנית הזו , לא חושבת שמוטלת עלי החובה להתנצל ואו להצטדק על כך .

בלי צנזורה

שאלה
למישהו יש קישור לקטע של אורטל בן דיין מתפשטת בלי צנזורה
?

האח הענק

הצורך להציץ לאנשים אחרים הוא צורך מוכר,אבל עדיין לא כל מי שגר בקומה עשירית (ומעלה)קונה טלסקופ ,בחרת להציץ-זכותך,לא כבוד גדול,ביחוד ההנמקות הנמוכות שלך לתרגל את המגוון הענק של רגשותייך,
אני לעומת זאת ,למרות שלא קראתי לאחרונה את סרטר,לא מוכן להתבהם בסחי המניפולציות הרדודות הללו,
מכיוון שבחברת אנשים אני חי,וגם צורך תקשורת ממוצע, הנני , אין לי אפשרות להתחמק מהדיבור על האנשים בכלוב,או להתקל בפרומו מזדמן,משתדל להתקלח טוב טוב אחרי.
תרבות,ואני מתיימר להיות אדם תרבותי ,הוא היכולת לעדן את הצרכים\רצונות\תשוקות ולכוונן למקומות אינטימים יותר,ועל כן אני משתדל לא להפליץ או לחטט באף ליד אנשים,ולהכות כל מי שמעצבן אותי,
אני,יש לי יומרה,לא תמיד מוצדקת,לא בהכרח מנומקת,
וחוץ מזה אני מאוד בעד אורטל.בלי אוונגרד אין ממינסטרים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב