אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קלף בליני / ג'ייסון גודווין


ג'יימסון גודווין / קלף בליני, הוצאת חרגול

ג'יימסון גודווין / קלף בליני, הוצאת חרגול

ג'ייסון גודווין הוא היסטוריון וסופר בריטי עטור פרסים שנולד ב-1964 ולמד היסטוריה ביזנטית באוניברסיטת קיימברידג'. גודווין נדד (בחלק גדול ממסעיו, רגלית) בהודו, סין, תורכיה ופולניה וכיום הוא גר באנגליה, נשוי ואב לארבעה. אחרי פרסום ספרי מסעות וספר היסטוריה, פתח בכתיבת סדרת ספרי מתח מצליחה ביותר שגיבורה הראשי הוא הסריס העותמני יאשים בתפקיד בלש מפענח תעלומות. "קלף בליני", המתורגם לארבעים שפות ומעובד לסרט, הוא הספר השלישי בסדרה. יצאו אחריו בינתיים עוד שני כרכים.

דיוקן מהמט השני מאת בליני

ב"קלף בליני", מותחן היסטורי-תיאולוגי-פילוסופי, תופסת דמות שוליים מהספרים הקודמים, שגריר פולניה באיסטנבול, פאלווסקי, תפקיד ראשי. פאלווסקי מקדים את יאשים ונוסע לונציה לחפש אחרי ציור של ג'נטילה בליני. יאשים מצטרף אליו לאחר מכן, כך שלפנינו לא בלש אחד כי אם צמד בלשים, חברים טובים שיש להם מן המשותף. יאשים הוא סריס שאויבי אביו גזלו ממנו את גבריותו. פאלווסקי הוא שגריר שאויבי ארצו גזלו ממנו את מולדתו. ויחד הם מבלים ערבים רבים בביתו של השגריר באיסטנבול שבו מבשל יאשים את מאכליו האהובים. בספר יש מרשמים אקזוטיים רבים. גודווין אינו רק היסטוריון, מטייל וסופר כי אם גם בשלן מובהק וחובב אכילה.

איזה ציור יוצאים לחפש שני החברים הבודדים, פאלווסקי ולאחריו יאשים? ג'נטילה בליני, אחיו של הצייר ג'ובאני בליני שהאפיל עליו בכשרון יצירתיותו, הגיע לאיסטנבול ב-1479, אחרי שנחתם חוזה שלום בין הרפובליקה של ונציה לאימפריה העותמנית, ובילה כשנתיים בחצר הסולטן, מהמט השני. בליני, פורטרטיסט ריאליסטי מומחה, צייר את דיוקנו של מהמט השני, "הכובש". מהמט השני, שכבש כידוע את קונסטנטינופול ב-1453 ושם בכך קץ לאימפריה הביזנטית, היה הסולטן הראשון שדיוקנו צויר. והינה קווים לפעלו של "הכובש" מידו של גודווין שהינו, כאמור, מומחה לתקופה:

 מהמט הכובש היה רק בן עשרים ואחת כשקטף את קונסטנטינופול, היהלום שבכתר, מידי הנוצרים ב-1453. גיבור מוסלמי, שהיה ליורשה של האימפריה הרומית הביזנטית של המזרח. כמי שהיה לאדונו של העולם הנוצרי-אורתודוכסי, הוא הרחיב את ממלכתו מחופי הים השחור ועד לצוקים המחורצים של הבלקנים, מינה פטריארכים נוצרים ואת סגל הכמורה שלהם והביא את הרב הראשי לעיר שנועדה, כפי שאמרו הבריות כולן, להיות טבורו של העולם.

והוא זימן לחצרו צייר איטלקי. (עמ' 16).

צאצאו של מהמט השני, הסולטן שבו עוסק הרומן המתרחש ב-1840, צעיר מאוד, כבן עשרים, שולח את יאשים לחפש את ציורו של בליני בונציה. יועצו של הסולטן, בכמה שנים מבוגר ממנו, הוואזיר רזיד – ושוב לפנינו צמד – לא מעוניין ברכישת הציור ומנסה למנוע מיאשים למלא את פקודת הסולטן. יאשים בוחר בפשרה ושולח לפניו את חברו פאלווסקי, שמגיע לונציה מחופש לסוחר אמנות אמריקאי. התחזות היא עוד נושא חשוב ברומן. גם יאשים יגיע לונציה כשהוא מתחזה לדמות אחרת. וההתחזות עצמה, האם אינה יוצרת צמד בין הזהות המזויפת לזהות האמיתית של המתחזה? ותמונת דיוקן, האם אינה יוצרת צמד בין המודל, בשר ודם לדיוקן המצויר בצבעים על בד? וציור מזויף, האם אינו מוסיף בן זוג למקורי? ונציה מוצגת במותחן כתפאורת תיאטרון שבה לא ניתן להבחין בקלות בין האמיתי למזויף.

 

ג'נטילה בליני, מהמט השני, 1480, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

https://fr.wikipedia.org/wiki/Portrait_de_Mehmed_II

ונציה ואיסטנבול

אך צמד הצמדים ברומן, המודל לכל הזוגות האחרים שהוא מלא בהם, נוצר על ידי פיצול העלילה בין שתי ערים – איסטנבול וונציה. הספר מתרחש מקצתו באיסטנבול ורובו בונציה והסופר מקדיש זמן רב להשוואה בין שתי הערים. ב"תודות" בסוף הספר כותב גודווין שהוא אוהב לחשוב על ונציה כעל היבט של איסטנבול. הינה, לדוגמה, התרשמותו של פאלווסקי מהעיר. ראוי לציין שפאלווסקי, שגריר פולניה שארצו משוסעת לגזרים ואינה קיימת עוד, נשאר נאמן לזכרה אך מרגיש באיסטנבול, לאחר שנים כה רבות, כבעירו שלו:

ונציה, לדעת האירופים, הייתה כבר עיר אוריינטלית למחצה, והיא בהחלט סחררה את ראשו של פאלווסקי, כאילו הוא מתבונן במראה מוכר מצידו הלא נכון של טלסקופ. כשהלך בסמטאות הצרות בעקבות רוג'ריו, הופתע לגלות הדים של איסטנבול – החתול שמנסה, למשל, לצוד עטלף עם רדת הערב, או עמוד בהט שמן הסתם נבזז מאותה חורבה קלאסית שקונסטנטינוס בזז לטובת עירו שלו מאות שנים קודם לכן. (עמ' 87).

כי מה היא ונציה, בסופו של דבר, אם לא חוטר של ביזנטיום, שהיכה, איכשהו, שורש ופילס את דרכו בלי הפרעה אל המאה התשע-עשרה כמו שיח קוצני מתחת לגג של כנסייה? כמרים ארמנים, פסיפסים, בני אצולה חורשי-מזימות – הרי אפילו הפונדאקו דיי טורקי הוא ארמון ביזנטי. (עמ' 162).

תרשים סודי

תיאוריה של ונציה המתפוררת ונובלת בעוני מנוול תחת השלטון האוסטרי הם הצד החזק של הספר ובעיניי גם רקעו התיאולוגי-פילוסופי שצץ באופן עקבי למדי (עמ' 10-11, 101-102, 236-240, 279-282) אך חמק משום מה מתשומת הלב של רוב סוקריו. קוראים רבים טוענים, לעומת זאת, שהעלילה מבולבלת, הגיבורים רבים מדי, מופיעים ונעלמים בלי שניתן לעקוב אחריהם, והגוויות שצפות במים העכורים של תעלות ונציה, קשה להבין את פשר רציחתן. כל זה נכון. ההסברים לפתרון תעלומת המותחן המופיעים בסופו אינם ברורים דיים. אלא שביסוס העלילה על תרשימים חוצי גבולות, המייצגים את חידת הבריאה ומנסים לגלות את התבנית העומדת ביסודה, מכפר בעיניי במקצת על חולשותיה.

על הקוראן, שכתב ואייר הקליגרף יאמאלוק בעזרת בתו מליחה, רואה יאשים כמה וכמה תרשימים שכאלה. תרשים בוהק אחד מייצג את עץ החיים – שנים עשר פרחים מלבלבים בשוליו של מעגל. תרשים שני מהווה תבנית אסטרונומית עתיקה חסרת שם. תרשים שלישי הוא מחשב החול של ארכימדס, ניסיון של המדען המוביל מהעת העתיקה למדוד את היקום ולחשב כמה גרגירי חול נכנסים בו. בתו של יאמאלוק מסבירה ליאשים שהיוונים המאוחרים מהתקופה הביזנטית אהבו מאוד את התרשים, כך שאולי כבר ראה אותו באיזה מקום בעירו איסטנבול. זהו תרשים של אפשרויות, אומרת מליחה, אפשרויות שנחקרו ואפשרויות שלא נחקרו.

והקונטסה הונציאנית חובבת הסיף שנולדה באיסטנבול ממשיכה להסביר ליאשים את משמעויותיו הנוספות של התרשים שהתווספו למשמעותו היסודית – סמל השפע האינסופי של הבריאה. התרשים הוא מסורת עתיקה המועברת מדור לדור על ידי אמנים ברוכי אל. מהמט השני זימן את ג'נטילה בליני לאיסטנבול כדי שיסביר לו את התרשים. מהמט השני ראה עצמו כשליט עליון, השליט החזק ביותר בעולם הביזנטי וביקש להבין את התרשים שהיה עבורו סמל של ריבונות. הביזנטים ראו בו ייצוג של אחדות הסופי והאינסופי, אחדות העולמות של האל והאדם ושילבו אותו בפולחנם הכנסייתי. משפחתה של הקונטסה ראתה בו גם סמל למחזור הבלתי נגמר של המסחר, תזכורת לכך שכולם יכולים לחלוק בשפע האינסופי של העולם. מהמט, לפי השערתה של הקונטסה, ראה בו סמל של שליטה: עולם אחד, שליט אחד, תחת כנפי האל.

מהמט השני בחר בג'נטילה בליני כשגריר לא רשמי וזימן אותו לחצרו כיוון שהייתה לו יכולת שליטה מופלאה בשני העולמות, בהבנת עולם התרשימים הגיאומטריים המסמל את הנצח ובאמנות הדיוקן המקפיאה את הזמן, המזהה את היסוד הנצחי בדברים שמשתנים. תרשים מחשב החול היווה נקודת השקה, קשר אזוטרי בין איסטנבול וונציה, ירושה משותפת, ברית של שלום. אך מששטפו הגייסות העותמניים את קפריסין ב-1570, הפך התרשים את משמעותו ונהיה סמל לקרב, מלחמה ושליטה.

אך אין לשכוח שהתרשים ביסודו הוא סמל של שלום, מסכימה הקונטסה עם יאשים. התרשים מיישב ניגודים. בריבוע נצחי הזוויות הקבועות והמנוגדות מתחברות ומתיישבות זו עם זו במארג אינסופי. כמו שהיה, במקום שהיה. מזרח עם מערב, ונציה עם איסטנבול, חיים ומוות, גבר ואישה. (כמו שהיה במקום שהיה – אמרה ונציאנית, לפי הכתוב בהקדשת הספר).

וגם יאשים, הבלש המבריק, השתמש בתרשים כדי לפתור את תעלומת הרציחות, לקטוע את השלשלת המקברית ולהציל את חייהם של אלה שעמדו להירצח בזה אחר זה. התרשים מתאר רגע אידיאלי לפני שמתחיל הריקוד, לפני שדברים משתנים. שום דבר לא נשאר כמו שהוא פרט לתבנית שמתחת לכול. צורות התבנית חוזרות על עצמן בגדלים שונים. התרשים פועל בכל קנה מידה. ריבוע לדוגמה הוא מרכזו של ריבוע גדול יותר. ויאשים הרחיב את הקשרים שחיברו בין כל מי שנמצא בונציה, קיבל גרסה כוללת ופענח את התעלומה.

תגובות

הרומן במקור

Jason Goodwin, The Bellini card, Picador, 2010
https://www.amazon.com/Bellini-Card-Investigator-Yashim/dp/0312429355

תרשים בריאה סודי

אני מוסיפה שרומן שעוסק בהיפוכים ומתאר את ונציה, יהיו חולשותיו רבות ככל שיהיו, אינו יכול שלא לעורר בי עניין גדול. כבר הרבה זמן אני עוסקת באותו נושא מהיבטו המקראי וחוקרת את תרשים הבריאה הסודי, מיישב הניגודים, המתגלה בתנ"ך. המתעניינים, מוזמנים אל הבלוג שלי: לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה.

מתח בונציה

לחובבי מתח ולחובבי ונציה, ממליצה מאוד על סדרת הטלוויזיה הגרמנית חקירות ברונטי לפי המותחנים של דונה לאון

http://www.imdb.com/title/tt0896667/

https://fr.wikipedia.org/wiki/Commissaire_Brunetti_(s%C3%A9rie_t%C3%A9l%C3%A9vis%C3%A9e)

ובהזדמנות זו, עלי לומר שאין כמו מונטלבנו, סדרת המתח האיטלקית, שבסיסה בסיציליה, עם לוקה זינגרטי האחד והיחיד

https://fr.wikipedia.org/wiki/Commissaire_Montalbano

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן