אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בגין – על דרך החיוב ולא השלילה


התמונה של קובי דנה
מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, י"ג באב תרע"ג, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, ד' באדר ב' תשנ"ב, תל אביב)

מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, י"ג באב תרע"ג, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, ד' באדר ב' תשנ"ב, תל אביב)

בגין – על דרך החיוב ולא השלילה[1]

"כולנו אחים, כולנו יהודים,

כולנו שווים – כולנו!"

~ מ. בגין

לאחרונה פרסם המשנה לראש מרכז מורשת בגין מאמר אודות מנחם בגין ומורשתו בעיתון 'ישראל היום', לקראת ציון יום השנה ללכתו. במאמרו "בגין: האיש שהיה לנו 'בית חם'" מתאר משה פוקסמן-שע"ל את דמותו של מנחם בגין כמנהיג אשר מרד נגד מה שהגדיר הסוציולוג הפוסט-מודרני ברוך קימרלינג "שלטון האחוס"לים (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומים ־ציונים)", אותה הגדרה רדודה, פשטנית ודמונית המתארת את אנשי תנועת העבודה הארצישראלית כמקשה אחת של אנשים שבאו מאותו רקע חברתי-עדתי-אידאולוגי. הגדרת פוקסמן-שע"ל את בגין כמנהיג של חלקים בציבור הישראלי אשר חשו מנודים במהלך העשורים הראשונים למדינה אמנם נכונה, ואכן בגין היה בעיני רבים דמות של מנהיג ואדם ששילב בחינניות בין דמות היהודי המחובר למסורת היהודית מחד, לבין היהודי המהפכן בעל זקיפות הקומה ומחיה העם היהודי במאה העשרים, מאידך. ואולם פרט לכך, אני מוצא את תיאור דמותו של בגין במאמר כלקוי ומעוות משתי סיבות. האחת, ייחוס שיח עדתי המקשר בין כל יוצאי עדות המזרח לנטייה פוליטית שבגין הוא ממיצגיה, וזאת כאמור רק על פי ייחוס עדתי. ושנית, תיאור מנהיגותו ומשנתו של בגין על דרך השלילה כאנטיתזה למפלגת העבודה ולא באמצעות תיאור המנהיג ומשנתו באופן מקורי, עצמאי ובלתי תלוי ביריביו הפוליטיים. שתי הסיבות הללו יוצאות משורש משותף והוא תיאורו של בגין ומשיכתם של ציבורים שונים למנהיגותו על דרך השלילה ולא דרך החיוב. זאת, כפי שאטען בהמשך, הוא עוול כפול.

ראשית, בבסיס טיעון המאמר ניתן להבחין ביסוד לעומתי-שלילי אשר ניחוח פוסט-ציוני חריף נודף משורותיו, המתבטא היטב בשיח העדתי השזור בו, תוך ייבוא סכסוך אתני זר מהוויה אמריקאית אל תוך כתליה של החברה הישראלית, שהיא אמנם גם חברת מהגרים (על מאפייניה הזהים של חברה שכזו), אך חוץ מעובדה פשוטה זו הרי שכל המציאות הישראלית ומאפייניה שונים באופן מוחלט מזו האמריקאית, בטח ובטח בימי ראשית התהוותה של ישראל לעומת זו האמריקאית והאתוס המכונן של שתי חברות שונות אלו בראשית דרכן. עצם העובדה שפוקסמן-שע"ל פותח בהשוואה זו, והיא נקודת המוצא למאמרו לתיאור בגין כ'בית חם' שהיה 'לנו', דהיינו לעולי ארצות המזרח, מעידה על ליקוי חמור בתפישת המציאות הישראלית בימי התהוותה ואף יותר מכך, על עיוות הדור הנוכחי הלוקה במחשבה דה-קונסטרוקטיבית המשיבה אותנו להלכי מחשבה טרום-ציוניים גלותיים והמפרשת את דמויות הציונות ומכונני התחייה הלאומית בעת החדשה מנקודת מבט פוסט-מודרנית השומטת את יסודות המכנה המשותף של האתוס הציוני, שהיווה את הבסיס ליצירתה של החברה הישראלית, ואף רואה באתוס זה 'שורש כל רע'.

יתר על כן, מאמר זה עושה עוול למנהיג כבגין, שלו היה קורא דברים אלו ניתן לשער כי היה מתמלא תדהמה, שמא הבינו אותו לא נכון... שהרי לא הייתה בכוונתו של בגין ליצור חלוקה פשטנית כזו כפי שעושה הכותב, הוא שאף לאחד את הציבור הישראלי ולא לפלגו על פי שיוך עדתי, זו הסיבה לטענת בגין עצמו ש"בני עדות המזרח ואשכנז לחמו במחתרת זה לצד זה". לכן הטענה של הכותב, לפיה בגין היה כביכול מנהיג 'אשכנזי לא-אשכנזי' שחיבק את עדות המזרח, 'המנודים' על ידי שלטון ההגמוניה של מפלגת העבודה האשכנזית לכאורה, חוטאת בחטא בו הוא מאשים את מתנגדיו. איפכא מסתברא. שכן בגין בתודעתו לא היה "מזרחי" ולא היה "אשכנזי", הוא היה מנהיג יהודי-ציוני-ישראלי שנקודת המוצא לכל פועלו הוא האתוס המשותף של קיבוץ גלויות ושיבת ציון. כלומר, המאבק של בגין לא היה בשלטון ה'אחוס"לים' (כהגדרתו הפשטנית של קימרנלינג המאומצת בחום על ידי הכותב), אלא מאבק של קידום השקפת עולמו תוך ניסיון לקירוב גלויות ישראל על מכנה משותף מאחה ומאחד. ואם אין די בכך, הרי שהכותב מצייר את תפישתו הלאומית-חברתית של בגין על דרך השלילה הלעומתית למחנה היריבים, תנועת העבודה, משל לא הייתה לבגין משנה מדינית וחברתית עצמאית ובלתי תלויה בתנועה האידיאולוגית היריבה. דהיינו, כי מפלגת העבודה היא שעצבה את משנת בגין, ולא בגין עצמו.

הדיכוטומיה העולה מהמאמר יוצרת עיוות היסטורי בלשון המעטה, שכן היא יוצרת חלוקה גלותית של עולי המזרח מחד ועולי אשכנז מאידך. אלו הראשונים – חירותניקים. ואלו האחרונים – מפא"ינקים. להד"ם. המציאות הישראלית בראשיתה הייתה יותר מורכבת מהפשטנות הדיכוטומית המצטיירת בו. אכן, אין להכחיש כי חלק מעולי המזרח היו בהווייתם יותר מסורתיים ולכן התחברו פחות לתנועת העבודה, כפי שהיו גם עולי ארצות אשכנז שהיו חלקם מסורתיים, דתיים או בורגניים בהווייתם ולכן לא התחברו לתנועת העבודה וערכיה, אין חדש בכך. אולם, היו גם עולי מזרח אחרים (לא כל עולי המזרח הגיעו ממרוקו כפי העולה מהמאמר, היו שהגיעו מעיראק, ממצרים, מטורקיה, מסוריה ועוד) היו רבים שכן מצאו עצמם שותפים לעולם הערכים של תנועת העבודה או לכל הפחות גורם שראו בו יעיל בניהול המדינה הצעירה. לראייה אביא סיפור משפחתי, יוצאי מצרים וטורקיה ב-49, שהיו מצביעי מפלגת העבודה לאורך השנים. סבי וסבתי שעלו ממצרים עם קום המדינה הצביעו כל חייהם למפלגת מפא"י (ובהמשך בגלגוליה השונים – המערך והעבודה), סבתי שעלתה מטורקיה בשנת ייסוד המדינה כנערה הייתה ילדת חוץ בקיבוץ, התחברה להווי הקיבוצי ומאז ועד שנות השמונים הייתה ממצביעי המפלגה. הם לא הצביעו למפלגה רק בשל 'הכרטיס האדום' (שכבר פס מהעולם כאשר המשיכו להצביע למפלגה), אלא מפני שהאמינו ותמכו בעולם הערכים או כאמור לכל הפחות בדרכי פעולתה המעשיים בניהול סדרי החברה והמדינה (ואין בטענה זו לומר שלא היו בעיות וליקויים, אך אין בכך כדי להעיד על התמונה הכוללת).

עצם העובדה שכותב המאמר מאמץ את גישתו של הוגה פוסט-מודרני כקימרלינג מעידה על אימוץ גישה פוסט-ציונית המפרקת את החברה הישראלית לעדות לפי תפישה טרום-ציונית גלותית (שהולכת ומשתרשת לאחרונה בשיח הציבורי בישראל), שהמרחק ממנה לציונות (ובטח ל'ציונות של בגין') הוא כמו בין שמים לארץ. בנוסף, מאמר זה עושה עוול גם לנשיא החמישי יצחק נבון, בכותבו כי "עם הודעתו של הנשיא קציר על פרישתו הודיע בגין כי סיעתו תתמוך רק במועמד בן עדות המזרח לתפקיד הרם. בזכות עמדת רה"מ המנוח הצליח יצחק נבון, שכשל בעבר להשיג את תמיכת מפלגתו במועמדותו, להיבחר לנשיא החמישי." המסקנה העולה מפסקה קצרה זו היא כי לכאורה רק בזכות היותו של נבון מרקע משפחתי ספרדי ושאיפתו של בגין בנשיא יוצא עדות המזרח, הוא זכה לכהן כנשיא ולא בזכות עצמו ובזכות הישגיו וכישוריו (ואם נעמוד ביתר דיוק על הרקע המשפחתי של הנשיא נבון, הרי שהיה יליד הארץ, 'צבר', שנולד בירושלים למשפחה שעלתה ארצה בשלהי המאה ה-19, דהיינו נבון ומשפחתו היו כבר שורשיים בארץ). משה שחל, מאנשי הציבור הוותיקים שלנו ובן דורו של נבון, אמר לאחרונה בראיון עם דן מרגלית כי "אני אחד האנשים שלעולם לא השתמש בעניין העדתי כנימוק. בעיני זה פסול מכל בחינה שהיא, לצערי אנחנו קצת חוזרים אחורה לעניין החלוקה השבטית." וזו הייתה תפישת בני הדור, וכך גם בגין. במאמר אף ניכרת מעיין עלילת שווא נגד אנשי העבודה כאילו התנגדו או לא תמכו בנשיאות נבון רק בשל מוצאו העדתי, ואם נאמר מילים חד משמעויות וללא מכבסת מילים – בגלל שהיו גזענים. יותר מכך, הציטוט שמביא הכותב מדברי הסופרת, שבגין "בטוח לא היה אשכנזי" הוא ציטוט בעל ניחוח גזעני בעליל, שמצייר את היהודים עולי אשכנז במתרס אחד מול אלו אחיהם מהמזרח, כאילו אין הם בני עם אחד השב למולדתו ההיסטורית. סביר להניח שבגין עצמו היה מסתייג מאמירה זו.

אם נסכם, על אף שאין ספק כי כוונתו של פוקסמן-שע"ל הייתה טובה, הרי שמאמרו לא עושה טוב לאיש, לא לבגין ומורשתו ולא לחברה הישראלית. במקום להעלות על נס את בגין המנהיג ששאף לאחדות האומה וחתר להגשמת משנתו הלאומית-חברתית המקורית, שאינה תלויה בעניין עדתי או במחלוקת עם אנשי תנועת העבודה אלא יסודותיה בתפישת עולם ערכית ויהודית, הוא מצייר את בגין כמעיין דמות גלותית סקטוריאלית שמשנתה מבוססת על גישה לעומתית על דרך שלילת האידיאולוגיה של המפלגה היריבה ולא כמשנה עצמאית בעלת ערכים חיוביים מקוריים. ועל העיוות בייבוא מציאות של סכסוך אתני זר מאמריקה, שלו ולבעיות החברה הישראלית אין אף קשר מזערי, כבר הצבעתי למעלה. כאמור, פשטנות זו במאמר מתבטאת גם בציור אנשי תנועת העבודה כולם כמקשה אחת של אנשים ממוצא עדתי-חברתי-אידיאולוגי אחיד, כאילו לא היו קולות מגוונים מרקעים שונים בתוך מחנה תנועת העבודה, שהכילה קשת רחבה מאוד של התייחסות לענייני המסורת והדת, ונורמות הקיום של החברה הישראלית המתהווה. ובקיצור נמרץ – בגין היה מנהיג על דרך החיוב ולא על דרך השלילה, וחבל שלא כך נזכור אותו בשנת ה-25 ללכתו.

קובי דנה הוא איש חינוך ורכז התוכן של עמותת 'שבעים פנים לציונות – העמותה להתחדשות ציונית'.


[1] תגובה למאמר "בגין: האיש שהיה לנו 'בית חם'"/ משה פוקסמן שע"ל (רביעי, מרץ 1, 2017): http://www.israelhayom.co.il/opinion/456417

מאמר התגובה התפרסם באתר המגזין של 'מרכז מורשת בגין' ב-12.3: T

תגיות: 

תגובות

קצת הסטוריה

כותב המאמר הנכבד מתעלם (כנראה שלא ביודעין, מפאת גילו הצעיר) מהמציאות שהייתה קיימת במדינת ישראל עד עליית הליכוד לשלטון. אני יליד תחילת שנות הששים, וגדלתי בעיירת עולים טיפוסית. גרו שם ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילונים, בכפיפה אחת. עד שנת 1977, ידעתי שמזרחי יכול לעבוד או במחלקת הניקיון של העירייה (אז קראו לזה "זבל"), או בתור מערבל הבטון אצל הקבלן האשכנזי. הציבור הדתי סבל מאפליה קשה (אני זוכר שבגן חובה לא היה לנו שום ציוד, והיה זה גן ממלכתי דתי, לעומת גן הילדים הסמוך, שהיה משופע בצעצועים, אופניים, עגלות, וכן הלאה). ראש העיריה, סגנו, מנהל מחלקת החינוך, וכמובן רוב חברי העירייה (מלבד מזרחי אחד, איש "חרות" כמובן) היו אשכנזים. אני ידעתי שמזרחיים חיים כולם על לשכת הסעד (היום קוראים לזה "רווחה"), שיש להם הרבה ילדים, שהם מלוכלכים, שהם יושבים בבתי קפה ומשחקים שש בש ושומעים פריד אל אטרש ואום כולתום, ולא יודעים מי זה בטהובן (קישון אפילו עשה על זה פיליטון). אני גם ידעתי שהם כולם נחשלים בלימודים, פראי אדם, סכינאים, מסוממים, וכן הלאה. מי זה ששינה את התמונה? מי אמר: "אז כולנו צ'חצ'חים"? מי הפסיק את ההתנשאות של הלבן עשיר שבע? (למי שעדיין לא הבין, אני אשכנזי טהור); מי מינה לתפקיד ביצועי שר מזרחי? (עד אז נתנו לשר מזרחי רק להיות שר המשטרה, לאמר: "בפושעים שלך תטפל אתה"). האם הכותב הנכבד קרא פעם את הספר "שוים ושוים יותר"? (היה צריך לקרוא לו: "לא שוים ושוים") האם הוא הקרא את "תיק בוזגלו"? אז הוא בא לספר לי בשביל מי הצביעו היהודים מטורקיה ומצרים? או אולי אני אספר לו שבגלל שאבא שלי, בגלל שהיה חובש כיפה לא קודם אף פעם בעבודה? (תחת שלטון מפא"י ההסטורית). אז סבתא שלו הייתה חברת קיבוץ. היא הייתה מאותם מזרחונים קטנטנים (כמו ילדיו של סלאח שבתי) שגזע האדונים האשכנזי הרשה להם ברוב חסדו להתקרב אליהם, אבל לא יותר מדי.
אז סוף סוף הגיע אדם שעניין אותו לא רק מפא"יניקים, אלא סתם יהודים. הוא לא היה מהקליקה הפולנית-אוקראינית ששלטה במדינה, אלא ליטאי יליד בריסק, שהיה לו יושר אישי וציבורי, שעליו שילם מחיר כבד.
אני מציע לכותב הנכבד שישאל את הסבתא, או אפילו את האמא, איך היו נראים החיים בשנות הששים והשבעים של המאה ה20, ובמיוחד בעיירות הפיתוח (פיתוח של מי? ולמה? כי הוא מזרחי מפגר?), ואני מאמין שזוית הראיה שלו על האידיאולוגיה של מפא"י תשתנה ולו במעט.
נ.ב. הדברים נכתבו לא מתוך רצון לנגח את הכותב הנכבד חלילה, אלא מתוך כאב לב על התמונה המעוותת של ההסטוריה המוצגת במאמר.

התמונה של קובי דנה

קצת דיוק בטענות

ראשית תודה על הקריאה והדברים שאתה מעלה, אני קורא אותם בעיון וקשב רב. אתייחס בקצרה לתגובתך מפני שהיא מכילה אי דיוקים לגבי הטיעונים שהעלאתי במאמר. חשוב לציין שהמאמר נכתב כתגובה ומתעמת עם דברים שכתב המשנה לראש מרכז בגין, כפי שצוין, ועל כן מקווה שקראת את הדברים שמאמרי מגיב עליהם, אחרת ההקשר לא ברור דיו. לקריאה לחץ> http://bit.ly/2mWk2Pw

כעת לעניין. אציין כי גם הוריי ילידי שנות השישים וגם הם גדלו בעיירות פריפריה (אבי נולד בשכונה בקריות וגרו בדוחק בדירה קטנטנה, אמי גרה עד גיל 10 בערך בשכונת פחונים בעכו! ואני גדלתי ועדיין מתגורר בקריות - חבריי היו מכל קשת החברה הישראלית, כך שלהציג אותי כאיזה מנותק... לא מציאותי). נדמה שהדברים שאתה כותב יוצאים מהלב, ומקורם בחוויות אישיות. אין לי כל יכולת ורצון להתעמת עם זה, כי מה שחווה אדם על בשרו אינו שווה ערך לקריאת ספר היסטוריה – החוויה הסובייקטיבית עומדת בפני עצמה וכבודה במקומה מונח. על זה אין לי מה להתווכח עמך. אך אני מרגיש כעס גדול על דבריך כשאתה כותב כי סבי וסבתי היו 'מזרחונים כמו מסרטו של קישון, סלאח שבתי'. זוהי זילות, חוצפה ממדרגה ראשונה והורדת הדיון לרמה נמוכה. שים לב שאתה חוטא כאן באותה גזענות שאתה מאשים בה את המאפ"יניקים, כלומר שסבי וסבתי לא היו בעלי דעה וחסרי עמוד שדרה והלכו אחרי מפלגה פוליטית רק כדי 'להסתדר' – להד"מ, קשקוש מוחלט. יתר על כן, השימוש במונח 'אשכנזי טהור' מחזירה אותי לוויכוח שלי עם משה פוקסמן שע"ל לגבי שימוש בשיח עדתי גזעני פסול מכל וכל (ולא אחזור על הטיעון לגבי סוגיה זו שהעלאתי במאמר).

שים לב לכך שאני לא מפאר את מפא"י ולא תופס צד... אני דווקא כותב ש"היו בעיות" אך אין בהם "להעיד על התמונה הכללית". סבי וסבתי לא היו בודדים, יש עוד רבים שאו שהתחברו לתפישת העולם של המפלגה השולטת, וגם כאלה שסירבו לראות בעצמם 'מסכנים' או 'מקופחים', הבינו את צו השעה ואת עוצמת המעמד של שיבת ציון ופעלו להשתלב בחברה החדשה ובעיקר לדאוג שילדיהם, הדור הראשון שנולד בארץ, יהיה דור ישראלי בכל רמ"ח אבריו – וזה הצליח – לא שמעתי מעולם בשיחות סלון במשפחתי על 'אפלייה' 'קיפוח' וכו'... ושוב, זה לא אומר שלא היה – היה ועוד איך, אבל מפה ועד ליצור דמוניזציה (כפי שעשה פוקסמן-שע"ל במאמרו) של התנועה שייסדה את המדינה והציבה את התשתית הכוללת לחברה הישראלית, זהו דבר פסול ויותר מכך לא נכון לעצב את זכרו של בגין, מנהיג בעל שיעור קומה ודגול בהיסטוריה של העם היהודי, על דרך השלילה הלעומתית (כפי שטענתי כבר במאמר).

אני אמנם צעיר, כפי שציינת, אבל למדתי ואני עדיין לומד, ומקשיב גם לקולות קרובים לי כדי לשמוע עדויות ולא רק ספרי היסטוריה - גם מדבריך אני למד. אני משוכנע כי חלק מהבעיות של תפישת העליות הראשונות בקום המדינה ויחס ההנהגה אליהן, נובע לא רק ממציאות קשה שאכן הייתה קיימת בימים ההם וגם חוסר היכרות ופער תרבותי בין גלויות ישראל ששבו לארצם ההיסטורית, אלא גם מהיעדר הבנת התפישה האידאולוגית של מנהיגי הדור ההוא (שרובם היו אנשי העלייה השנייה-שלישית לשעבר, שראו בעבודת כפיים והתיישבות ביישובי הגבול והספר, כחלוציות וכבוד – לראייה בן גוריון ומעברו לנגב בגיל מבוגר – ולא כזלזול. ומה לעשות שבאו להם גם עירוניים שלא ראו בזה כבוד גדול... ואפשר להבין גם אותם וגם אותם). בין היתר, הויכוח הזה התלהט בשנים האחרונות בשל שיח הזהויות המפרק המאיים לפרק את החברה הישראלית לשבטים – אנו בהחלט חיים בדור של ריאקציה גלותית ומשבר זהות - בעיות וקשיי הדור הראשון למדינה מהווים בהחלט תחמושת רבת עוצמה עבור המפרקים. כל מה שאני טוען הוא שיש להסתכל על הדברים מנקודת המורכבות שבהם ולא באופן פשטני (כפי שמציג פוקסמן שע"ל במאמרו וגם אתה כאן).
אסיים בכך כי אחרת יווצר לי כאן ספר... ושוב תודה על הקריאה והדיון.

_____________________
"יותר מאשר אנו זקוקים בארץ ישראל לידיים עובדות, אנו זקוקים לנפשות חיות..."
~ א.ד. גורדון ~

אכן דיוק

כותב המאמר לא הבין את דברי, ועל כן אני נאלץ להסביר אותם. גם אני מהקריות (ליתר דיוק: מקרית ים). בשנת 2000 היה הכותב הנכבד בן 15! אני יליד שנת 1962. מה שהכותב חווה זה לא מה שאני חויתי. שנת 200 הייתה כבר אחרי 23! שנות שלטון ליכוד. אז כשאבא של משה אזולאי עבד בזבל בעיריה בילדותנו, הבן שלו כבר היה אז (בשנת 2000) ד"ר לביולוגיה! היו כבר רמטכלי"ם מזרחיים, שרים מזרחיים, ראשי עיריות מזרחיים, וכן הלאה.
כשכתבתי שהיו מזרחונים קטנטונים, לא התכוונתי שהם באמת היו כאלה, אלא איך שמפא"י התייחסה אליהם. המשפט הזה הושמע פעם לז'וז'ו אבוטבול ברדיו על ידי אשכנזיה שלעגה לו על כך שהוא עוד מאמין במפא"י. היא אמרה שהוא פונקציה של ישראל ישעיהו. אני מצטער על אי ההבנה ואי ידיעת האסוציציה מעומק לבי. אני לא רואה עצמי שונה משום מזרחי, כי אני יהודי והוא יהודי, למרות שהוא בא מגלות מרוקו או תימן ואני מגלות הונגריה או רומניה.
איני צריך לקרוא את המאמר שעליו נכתבה תגובת הכותב הנכבד (שאגב כותב מאמרים נפלאים, גם אם אני לא תמיד מסכים למסקנותיו), משום שלא המאמר מעניין אותי, אלא האמונה התמימה של הכותב ב"דור המייסדים" המפא"י, שהביא לארץ את המזרחיים כחוטבי עצים ושואבי מים. כאשר קרוביהם העשירים נסעו לצרפת, הם נאלצו לבוא לכאן. לכל חבר מרוקאי שלי בכיתה היה "דוד בצרפת". ההבדל הקטן היה שבצרפת אברז'ל זה שם משפחה של רופא, ופה אברג'יל זה שם של משפחת פשע. המרוקאים שהגיעו לארץ היו העדה הגדולה ביותר, וממנה הגיע לארץ החלק העני וחסר ההשכלה בדרך כלל. כך שאין להשוותם לשום עדה אחרת. מפא"י הפכה את המזרחיים לחוטבי עצים ושואבי מים, עד שארעו מאורעות ואדי סאליב (הכותב הנכבד יודע איפה זה? זה לא רחוק מהקריות), ושנים אחר כך קמה תנועת "הפנתרים השחורים", ונוצר המושג "ישראל השניה". הטורקים והמצרים שהגיעו לארץ היו הרבה יותר מלומדים, וממילא היה להם הרבה יותר קל להסתדר בחברה. ה שהם הצטרפו למפלגה השולטת אינו חיסרון בעיני. עד מלחמת יום כיפור איש לא חלם שיש אלטרנטיבה לשלטון מפא"י. מפא"י הצטיירה ככל יכולה, מנהיגיה בעלי שיעור קומה עולמי, ולעומתם בגין נחשב כדמגוג זול ומחרחר ריב מקצועי. אני מתכוון ליחס של האשכנזים ה"מתורבתים" ל"פרענק פארעך" (הכותב יודע מה זה?), לתרבות של פריד אל אטרש ואום כולתום ושום ופאלפל וחילבה וחריף. היה בארץ "פסטיבל הזמר המזרחי". למה? כי זו מוזיקה שונה? עידן רייכל לא שר מוזיקה אתיופית? ומי חיבר את המנגינות ל"סלאח שבתי"? (יוחנן זראי ז"ל, הונגרי). כמה אשכנזים בגיל שלי מכירים את "אינתא עומרי"? אין לי ענין לתאר את ההסטוריה האפלה של מדינת ישראל עד עליית הליכוד לשלטון (אני לא ליכודניק, דרך אגב), אני רק יכול לסיים במשפט מגעיל שאמרו אז: "תימני - כמו ערבי; מרוקאי - סכין; אשכנזי - עורך דין"!!!

המשבר בחברה הישראלית

רציתי רק להוסיף כמה מילים לסיומת של המאמר. אני לא רואה משבר בחברה הישראלית. אני רואה מאבק שליטה בין אופורטוניסטים שתופסים טרמפ על בעיות שנוצרות באופן מלאכותי כדי לשמש פלטפורמה למינוף במטרה להשגת שליטה. לדעתי עם קצת רצון טוב ניתן היה לפתור את כל הבעיות, ואי אפשר לדרוש מכל האנשים שיהיו קרוצים מאותו חומר. אך טבעי הוא שיש חילוקי דעות, וניתן ליזום שיח בריא שיפתור אותם. אבל אז אותם אופורטוניסטים וקרייסטים יישארו מובטלים או מעבודה או ממאניית השליטה שלהם.

התמונה של קובי דנה

תשובה נוספת

תודה לך על הפידבק החיובי לגבי המאמרים.
בקשר לכל היתר, אתה שוב חוזר על אותן טענות שכבר הגבתי עליהן (פשוט מוסיף תיאורים נוספים, שאני בהחלט מכיר). אמנם אני צעיר ממך, אך מכיר גם מכיר את כל האירועים, הדימויים והדברים שכתבת עליהם. כפי שציינתי בתגובתי, אינני משווה עצמי אליך מכיוון שאנו בני דור אחר, אבל כתבתי כבר שהוריי הם בני דורך ומהם שמעתי את הדברים, סבתי וסבי משני הצדדים לא הגיעו 'עשירים' ולא 'משכילים', סבתי מטורקיה הייתה מבית אמיד, אך הגיעה כאמור וחיה בשכונות פחונים... הצד ממצרים הגיע כמעט חסר כל וחי במעברה כמו כולם עד המעבר לשיכונים... אז אולי ראוי שתבין שלמציאות יש מס' זוויות הסתכלות ולא רק הזווית האחת שלך... חשבת על זה? שוב אני כותב -- לא טענתי שלא היו בעיות וליקויים (בין היתר גם ביחס של ההנהגה לעולים החדשים, הרי שגם לעולים מאירופה ושורדי השואה לא בדיוק התייחסו בחיבה גדולה...). כן טענתי שיש להסתכל על המורכבות של התקופה ההיא ובטח ובטח לא ליצור דמוניזציה לתנועת העבודה ההיסטורית, שאכן הלכה והסתאבה בחלוף השנים. נדמה שאתה כותב כנראה ממקום של כעס, אולי גם תסכול... אבל לא אכנס לעניין הסובייקטיבי שלך כי אין זה המקום וגם לא מנומס.
לגבי התגובה השנייה, נכון ובזה אני מסכים לגמרי - אופורטוניסטים חסרי בושה מנצלים את הבעיות והפערים בחברה כדי להרויח הון פוליטי, וזה לא חדש לצערנו - הם היום שולטים במדינה בזכות זה. מנק' המבט של דורי, וכדאי שכן תקשיב לי בנושא הזה, אנחנו בהחלט רואים משבר גם של זהות, גם של ערכים וגם משבר קיומי שנוגע לאפשרויות ההתפתחות האישית העתידית שלנו במדינה וחברה שאיבדה בעשורים האחרונים את ערכיה הבסיסיים ואמות מידה של חברה מתוקנת (פוליטיקאים יושבים בכלא, כל שבוע שומעים על פרשת שחיתות אחרת והשכבות החלשות בקושי מצליחות לראות אופק לשיפור מצבן, העובדה שמערכת המשפט מכניסה לכלא את הפושעים לא מעידה בהכרח על מדינה מתוקנת, ולא נכנס להסדרי טיעון שערורייתיים). ואם אסיים בנוגע לסוגיית העליות הראשונות ומדיניות הקליטה - הרי שגם כאן אני מסכים שמלכתחילה ועד ימינו מדיניות הקליטה לוקה בעיוורון מסוים, מרצון או שלא מרצון (יש ויש), ובמקום לפעול לאינטגרציה ושילוב היא פועלת לסגרגציה ויצירת שיכוני עולים באזורים החלשים גם ככה במקום ליצור שילוב בין שכבות אוכלוסיה מגוונות כדי להעצימם. ואסתפק בזה.

_____________________
"יותר מאשר אנו זקוקים בארץ ישראל לידיים עובדות, אנו זקוקים לנפשות חיות..."
~ א.ד. גורדון ~

תכל'ס, אז מה אתה מציע?

אני מאד נהנה מהאמביציה והרצון הטוב שלך, קובי יקירי! אני רק קצת סקפטי לגבי התוצאות. ושוב: זו כנראה שאלה של גיל. איך אמרו פעם: פראיירים לא מתים, רק מתחלפים. אבל אם אתה חושב שבכוחך להזיז קירות - עלה והצלח! אבל מה אתה מציע? את מה שאתה מעוניין לעשות ניסו כל הוגי הדעות הגדולים בעולם, החל מאפלטון ואריסטו, דרך ז'ן ז'ק רוסו ומונטסקייה ודה טוקויל, קרל מרקס, וכן הלאה. העולם לדעתי מתפתח בדרך אבולוציונית, ולא במהפכות. אבל אני בעיקרון מברך אותך בהרבה הצלחה.
דרך אגב, הדברים שהבעתי אינם מתסכול או מאכזבה, אלא פשוט מתוך ידיעת ההסטוריה של מדינת ישראל מתוך מגע אישי איתה. ולכן קשה לי לראות כיצד מגמדים את פועלו של בגין (כפי שאמרתי, אני לא ליכודניק). איני מבטל את פועלה הטוב של תנועת העבודה, אבל אני מחפש שיראו את הדברים בפרספקטיבה מושלמת.
דרך אגב: בקרית ים היו הרבה טורקים, והרבה מצרים (גם למשפחת דנה היו שם נציגים). הם במציאות הסתדרו הרבה יותר טוב מאשר המרוקאים. אני לא דיברתי על עושר, אלא על גישה קלה יותר לתרבות המערבית. בשעה שהטורקים והמצרים שבאו לארץ הגיעו מהערים, רוב המרוקאים הגיעו מהכפרים (מה שמכונה אצלם "שלוח"). העירוניים נסעו לצרפת או לקנדה.
אנא הבן, קובי יקירי. אני לא באתי לסתור את דבריך, אלא להעמידם בפרספקטיבה נכונה יותר. אני מאחל לך הרבה הצלחה!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קובי דנה