אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ברק / מלחמות חיי - אורסון וולס והאזרח ברק


התמונה של עמוס אריכא
ברק / מלחמות חיי - אורסון וולס והאזרח ברק

ברק / מלחמות חיי - אורסון וולס והאזרח ברק. הוצאת כנרת זמורה ביתן

אורסון וולס והאזרח ברק

חמישים משנות חייו של אהוד ברק שזורות ברמות שונות בתולדותיה של המדינה העברית (לשעבר). קריאת הספר "ברק – מלחמות חיי"* משאירה את הקורא עם טעם של החמצה מרה. סיפור חייו של בן הקיבוץ מקיף את סחרחורת טיפוסו במעלה הר תלול עד לשיאו, ואחר-כך גורר את הקורא לחזות בנפילתו הקרובה להתרסקות, לקץ החלומות של איש הנעורים הנועזים. ואולי מבחינה של זווית נוספת, נוחל הקורא טעם של מפח-נפש מדכדך בעקבות כוכב שנמוג.

לא סתם ביוגרפיות כאלה על אנשים כאלה מתחילות לרוב כסיפור אגדה על גיבור-על ומסתיימות בבן-אנוש שברקו דהה וכנפיו נחרכו עד שורשיהם. סיפורו של אהוד ברק בספר זה מסתיים בתחושת עצב, כמו התרוקנה אשפת הסופרלטיבים, ואין לשלוף יותר דברי הוקרה מסכמים.

ברק נחשף בעולמנו הזעיר כברק מפזז הגורר בעקבותיו התנפצותו של רעם אדיר, מהדהד למרחקים. בן הקיבוץ המסונדל נותר כזה בפשטותו בתקופתו הראשונה בצה"ל, כשנחשף למפקדיו כעילוי בגששות וקריאת פני הארץ. באותה עונת נעורים הוא וחבריו נחשפים גם כעזים שבלוחמים, מוכנים לחרף-נפש – מחפשי אתגרים המאפילים על הדמיון. עלילותיהם יכולות לפרנס ספרים, סרטים, מחקרים ועוד כיוצא באלה.

זינוקו הנועז של ברק להיחשף כלוחם ששיעורו רב הוא כזינוק מטורף של מי שנחוש לצלוח בתעוזה מדהימה סמבטיון שוצף ויורק אבנים כבליסטראות. זהו הזינוק שמקפיץ את ברק במהירות משלב לשלב עד לקצה הפירמידה הצה"לית. לא סתם הוא נמנה עם רשימת הנבחרים, גיבורי האומה. פרקי נעוריו ובחרותו מסבירים שורש תהילתו. אך כפי שלעתים קרובות מדי משתכח מאתנו הילד שהיינו, כך נשחקת אבירות הנעורים הקסומים ובני אדם צוברים שנים וצוברים גם חגורות שומן עד שהם נחשפים בעירום שלעתים רחוק הוא מלהרנין עין.

אהוד ברק חותר להנהיג והוא מתחבל תחבולות להגשמת חלומותיו, הופך לאמן היודע לקצר דרכים עקלקלות, חושף כישרון יחצ"ני המעיד שיכול היה בבוא יום מתאים להשתלב היטב בצמרת הפרסומאים. הוא גם מוכיח בעונה מבוגרת של חייו שהוא יודע להפוך פרקי חייו הקודמים למטבע עובר לסוחר, להיהפך כרצון תאוותיו הארציות לעושה לביתו-בתיו, עד היותו רב-מיליונים, ולא בשקלי המולדת. אולם עוד קט וכבר גילו יחתוך הזיותיו שאולי ייקרא שוב לכס המנהיג כדה-גול בשעתו.

חוששני כי צריך עולם להתהפך בכדי שציפייתו תיענה.

עדיין רבים מוקירים בצדק את הלוחם הנמרץ והצעיר, אותו ואת חבריו, אך רבים עוד יותר נקעה-נפשם מברק שהסיר מדיו והפך לאזרח אהוד ברק והתגלה באור שונה לחלוטין משעלה בידו להביס את נתניהו. כבר באותו לילה קסום בו התאספו המוני צעירים בכיכר רבין בלב תל-אביב התהפך האיש מול עינינו והסתבר כי חלמנו על ברק שכנראה מעולם לא היה. תכונת הבוגדנות הארורה שלו נחשפה באותו לילה והלמה כמפץ בראשי בוחריו הנלהבים.

בספר הנסקר מתואר האירוע המשמעותי הזה בפרטים. רבים מבין מקבלי פניו של ברק נשאו שלטים ובהם בקשה לנבחר החדש: "רק לא ש"ס !!!". רבים-רבים מאסו במפלגה הגזענית המונהגת בידי דרעי שהתגלה כנוכל שאינו ראוי לבוא לפני ציבור. ש"ס הגיעה אז לשיא "תפארתה" בהרקיבה כל ממשלה בה השתלבה. בני הנוער בעיקר ראו במפלגה זו שאחדים מחבריה כבר קישטו בתי-כלא, את אחד מאבות הטומאה.

כותבי הספר, דני דור ואילן כפיר, טשטשו עובדה אחת הקשורה בלילה ההוא: הם התעלמו בכוונה או שלא, מתגובתו של ברק. באותו לילה נמצאתי בבית חברים באילניה, היא סג'רה, ושמענו את תגובתו החדה של ברק שקרא לעבר ההמונים בכיכר כמתריס-יהיר: "רק עם ש"ס !". זה היה הרגע בו הרגשנו כי ברק שחשבנו שהוא מביא בשורה נחשף כאטום לקול בוחריו. זה היה הלילה בו רבים חשו נבגדים וכי ברק איננו הברק החוצה שמי מרום... הזמן הוכיח זאת.

אילן כפיר ודני דור התגלו ככותבים אחראים, למרות שהם "הוזמנו" לכתיבת הביוגרפיה הזאת. כתיבתם נעשתה בזהירות, מתוך כוונה לחמוק מאי-אלה מוקשים, אך הם עשו כמיטבם בתנאים אלה והצליחו למרות הסייגים לשמור על איזון. הסיפור שלהם כתוב בכתיבה שווה לכל-נפש, בסגנון צנוע, כמו מדובר בתחקיר עיתונאי  מורחב לקריאה בסוף-שבוע. זהו ספר שכמו נחצה לשניים: ברק הצעיר והמזהיר, וברק המבוגר, חסר הכישורים להנהגה והדועך כמו נשאב לסחרחורת שאינו שולט בה, אפילו לא במקצת.

בסיום קריאת הספר מצאתי עצמי נתפש לצער; ברק המנותק מהעם והחי בממלכת פאר בראשו של אחד ממגדלי תל-אביב היוקרתיים, הזכיר לי את הסרט "האזרח קיין", המתאר את תקופת דעיכתו של צ'רלס פוסטר קיין, המבוסס על דמותו של קיסר העיתונות האמריקנית, ויליאם רנדולף הרסט, שבשיאו ניהל אימפריה של ארבע מאות עיתונים, ובדרך תהילתו המציא גם את מה שמכונה מאז, "עיתונות צהובה". התרסקותו מגדולתו כאחד האנשים המשפיעים ביותר בארה"ב, התחילה כשהתכוון להיבחר לנשיא ארצות-הברית ונכשל. זהו סיפורו המדמם של איש שהיה לו הכול – ונשאר בלא כלום.

הסרט שיצא להקרנה ב-1941, היה סרטן הראשון ויצירתו החשובה של גאון הקולנוע אורסון וולס. הסרט נחשב עד היום לאחת היצירות הקולנועיות המוערכות ביותר במאה העשרים. אורסון וולס הצעיר, היה בן עשרים וחמש כשיצר וביים את סרטו והוא עצמו, צעיר כשהיה הפליא לעצב את התפקיד הראשי של האזרח קיין עד לרגעים סוגרי-חייו כזקן מובס ובודד.

בניגוד לקיין צעירותו של וולס לא ביישה את זקנתו בה נחשף בסרטו האחרון "מגע של רשע" (1958), כאותו גאון שלא נס ליחו. ב"האזרח קיין", באמצעות צילום מדהים בגווניו האפורים, שכן הסרט צולם בשחור-לבן, יצר וולס בכישרונו הנדיר את אווירת הנכאים של הזקן הבודד שנותר בארמונו עם זיכרונותיו בלבד. המעברים העדינים והדקים של הגוונים האפרוריים והקודרים עד לכהות כמעט שחורה, מלווים את הצופים לאורך מסלול דעיכתו הסופית של ענק הכלוא מרצונו בארמונו שבראש האולימפוס עד מותו. המחשבה האחרונה שלו מתבטאת במלה אחת שהוא ממלמל, "רוזבאד" (ניצת ורד), השם בו כינה את מגלשת השלג שהיתה לו בילדותו הרחוקה והצנועה אותה אהב.

אהוד ברק גם הוא בילדותו חולם על מעשים גדולים, אך הוא  נחשף בבגרותו כאיש קצר-רוח המשוכנע שלנהל את העולם פירוש הדבר ללוש אותו כמשחק ילדים בחומר, ממש כאן ועכשיו. כמובן שייצאו לא מעטים שיטענו כי הוא הרבה יותר מורכב וגם "המצב". ייתכן. אולם נמצאים משוכנעים כי שובו של ברק לזירה הפוליטית, מיותר ומוטב שימשיך להיות מנותק מהעם אותו לא פיענח לא כראש ממשלה ולא כשר ביטחון. רבים שהוטעו על-ידו גם לא ישכחו את בוגדנותו במפלגתו אותה שבר לשניים מבלי לעפעף.

קיין-הרסט נותר לבסוף בטירתו המפורסמת מוקף ביצירות אמנות, ביניהן פסלים קלאסיים החושפים את החן המושלם הטבוע בגופות נשים רכות בגיל. השמועה מספרת כי גם ברק כמותו מוצא לעצמו רוגע בהתבוננות באלבום יקר-ערך שנמצא ברשותו ובו תמונות אומנותיות של נשים מתערטלות, ביניהן נמצאת גם אישה רמת-מעלה שברק מתפעל ממנה במיוחד.

אכן, ההסתופפות במרומים מתחת לקורת-גג של פנטהאוז נדיר מדגישה את המהפכה שהתחוללה בתפישת עולמו של הנער בן הקיבוץ שהפך לאוליגרך מתוצרת כחול-לבן החי בריחוק מאתנו. הביוגרפיה הזאת, "ברק – מלחמות חיי", היא מראה המשקפת את פני הדור. מדובר בדור יתום ממנהיג. אורסון וולס יכול היה ליצור סרט נדיר מהספר הזה על הדור ומנהיגיו הכושלים.

*  "ברק – מלחמות חיי", 400 ע', הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2015.

תגיות: 

תגובות

ברק?

הוא לא קצת פסה כבר??

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא