אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דור הבייבי בום כחול לבן


דור הבייבי בום כחול לבן

לדור הבייבי בום דורש סופר טנקר

לדור הבייבי בום דורש סופר טנקר

בשנות ה- 30  נקבע בארה"ב לראשונה גיל 65 כגיל כרונולוגי המגדיר הן את הזיקנה, והן את מועד היציאה לגמלאות. משם עבר המושג לכלל העולם המערבי. כעבור עשור נולד בארה"ב גם מושג ה "Baby boomers", שהתייחס לעליה בילודה, עת חזרו החיילים ממלחמת העולם השניה.  כמו במסלול שעשתה הגדרת הזיקנה מארה"ב לנחלת העולם כולו, כך הפך לו גם "דור הבייבי בום" למושג מרכזי בהבנת השפעת הזדקנות האוכלוסייה על מדינות המערב בעשורים הקרובים.

הדיסציפלינות השונות מתחומי מדעי החברה צפו בדור הבייבי בום במהלך התבגרות התינוקות. בשנות השישים העניין התמקד בהיבטים חברתיים ("ילדי הפרחים" ומלחמת וייטנאם), ומשנות השבעים ב"התברגנות" של בני השלושים, ובהשפעות שלהם הצריכה והתעסוקה. אולם, עיקר השפעת דור זה  מתרחשת בהווה, ובעבר של השנים האחרונות ממש, עת החל דור התינוקות ההוא להקפיץ את שיעורם היחסי של הזקנים, עד כדי חמישית מהאוכלוסייה במדינות העולם המערבי.

מושג "דור הבייבי בום" כחול לבן מתייחס למועדים חופפים למדי למושג המקורי. הכוונה לשיעורי הילודה שהתעצמו בימים שלאחר מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים. דור שעתיד לעבור להגדרת גיל של "זקנים" ממועד זה ובמהלך 20 השנים הקרובות.

ישנה סיבה  מעוגנת בנתונים מדוע השלטון  המרכזי שלנו מקל ראש בתופעה המשמעותית: מדינת ישראל עדין מדינה צעירה במונחי הגיל של מדינות המערב – 11% בלבד מהאוכלוסייה הינם בגילאי 65 ויותר, בעוד שישנן כבר מדינות שחלקם היחסי של הגמלאים מגיע לכדי 20 אחוזים מהאוכלוסייה.  לדידם, דור הבייבי בום "שלנו", יצעיד את השינוי הדמוגרפי אצלנו "בסך הכל" לממדים המוכרים כבר כיום באירופה וביפן.

להערכתי, הסיבה האמתית שונה: הנטייה במנהל הציבורי שלנו היא לתכנן אך ורק לטווחי זמן קצרים, החופפים את תום הקדנציה המשוערת של השר הממונה. מבחינה זו, ניתן להצביע על השוואה לאירועים שהובילו לשריפה בכרמל בדצמבר 2010. גם אז הכל אודות מצבם של שירותי הכבאות היה ידוע מראש – אך ה"סופר טנקר" הוקפץ והרשות הארצית הוקמה וצוידה כהלכה, רק לאחר שכבר נספו 44 אנשים.

לצערי, אם יתברר בדיעבד שמקצת ההשפעות האפשרויות של השינוי הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה אכן יתממשו – אף סופר טנקר לא "יכבה" בזמן קצר את ההרס הכלכלי והחברתי שעלול להתרחש דווקא במדינת ישראל.

השוני הבסיסי ביננו לבין המערב טמון בהערכה העתידית לאיום הדמוגרפי כאן ושם. החל מאמצע המאה הנוכחית צפוי במדינות המערב דווקא קיטון באוכלוסיות שבסיסן חילוני – מסיבות של ירידה בפריון וצמצום ילודה. מבחינה זו, שיא הבעיה הדמוגרפית יסתיים באמצע המאה, והוא יבוא לידי ביטוי ביחס גרוע של כ 3:1 בין גמלאים לעובדים.

לעומת מרבית מדינות המערב, החתך הסוציו-אקונומי של מדינת ישראל שונה במהותו. שיעורי הילודה באוכלוסיות הדתיות, החרדיות והערביות יביאו לשינוי דמוגרפי שילך ויתעצם גם כשתחלוף השפעת דור הבייבי בום כחול לבן, והם ימשיכו להעלות באופן עקבי את האוכלוסייה המבוגרת כאן עד תום המאה הנוכחית. עובדה נכונה היא שגם החתך הסוציו-אקונומי בארה"ב בעייתי מבחינות רבות. אולם, שם השכילו ל"שחרר שסתום" בשוק התעסוקתי, בדמות ביטול הכפייה שבפרישה מהעבודה, בגיל קבוע מראש.

המסקנה הינה שהתוצאות השליליות הצפויות אצלנו יהיו בהכללה קשות יותר: יחס בין עובדים לגמלאים צפוי להיות דומה למדינות המערב. אולם, השיעור בין מי שיעבוד וישלם מס במשק לבין מי שלא ישלם מס עלול ירד לכדי 1:1 במחצית המאה. המגמה השלילית תתחזק, ככל שהאוכלוסייה תתקרב ולבסוף אף תחצה את רף 20 מיליון תושבי מדינת ישראל.

מה יקרה במשק המתרבה שלנו, במצב שבו הגיל החציוני מעל 50, אך רק מחצית מהמבוגרים משלמים מיסים?

להערכת, 3  התרחישים הבאים במקביל:

קריסה כלכלית.

צונמי של עוני בקרב זקנים.

הגדלת הפער במונחי תוחלת חיים  ממוצעת בין עניים לעשירים לכדי שנים רבות, יתכן שעשרות שנים. מצב שמבחינה חברתי-פנימי יהיה בלתי נסבל.

הפתרון המערכתי שאני מציע  למצב המתואר אינו כה מסובך, וכולל בעיקר שני שינויים  היכולים להתבצע בטווחי זמן קצרים, ובמסגרת החקיקה הקיימת:

שינוי הדרגתי של הגדרת הזיקנה מגיל – ליכולת תפקודית.

שינוי מידי במגמת ההעסקה בישראל הפונה להצערה,  והכוונה ממלכתית לשוק  הנכון לקבל עובדים בכל גיל, וזאת על בסיס מבחני תפקוד.

בהקשר להצערה הפוקדת חלקים משוק העבודה הישראלי והקושי למצוא עבודה בגילאים שמעבר ל 45 שנה, כבר התייחסתי בספרי.  להמחשה: מחד בתי השקעות וחברות היי-טק שלבד מהמנכ"ל והבעלים, אינן מעסיקות אף עובד מעבר לגילאי ארבעים. במקביל, חוסר נכונות לאפשר ההסכמים קיבוציים בקרב מעסיקים פרטיים, כמו גופי תקשורת, שהמשמעות שלהם פיטורים של עובדים טרם הגיעו לגילאי 60.

ראוי להתייחס גם לנתוני האבטלה הנמוכים בישראל כ- 5.9% בלבד, ולהדגיש שאינם חושפים את המצב העגום של אי נכונות העסקת מבוגרים בישראל, עוד קודם הגיעו לפרישה על פי חוק.  נתוני האבטלה לא כוללים בני 60 שהתייאשו מחיפוש עבודה. נתוני התעסוקה כן כוללים את העובדים הקרובים לגילאי פרישה, שבייאושם נכונים לעבוד מתחת לשכר מינימום, ובמשרות מזדמנות וחלקיות.

לסיכום, אני ועמיתי  מבקשים  להתריע בשער, ולא רק להתבשם מנתוני ההווה של הכלכלה הישראלי; אפילו בלי שתהיה האצה בעליה בתוחלת החיים לעבר "מגה חיים", אם רק נמשיך כמדינה להתעלם מהתופעה של הזדקנות האוכלוסייה במשך מספיק שנים – אנו עלולים להגיע כמדינה לשוקת שבורה.

*תקציר הרצאתו של הגרונטולוג והעתידן ד"ר יעקב בן שאול בעניין ההערכות לקראת הזקנות האוכלוסייה בישראל

תגובות

נושא מרתק

זה בדיוק הבעיה שמדינות אירופה המערבית עומדות כיום בפניה. כל ניסיון להגביר ילודה במדינות האלו כדי להפוך את האוכלוסיה לצעירה יותר נתקלים בהתנגדות שורשית ונתפסים כפשיזם.
לעומת זאת במזרח התיכון מרבית האוכלוסיה היא צעירה ומדינות יתקשו לספק לכולם תעסוקה הולמת - הפתרון יהיה עוני ואל קאעידה. אוכלוסיה צעירה מידי זה גם חומר נפץ חברתי

מה הבעיה

המזרח התיכון מיצא עודפי אוכלוסיה לאירופה. והחומר נפץ החברתי עובר לשם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב בן שאול