אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תשובה לשלמה אבינרי למאמרו


סמל ישראל

סמל ישראל

תשובה לשלמה אבינרי למאמרו: "נגד חילוניות חלולה" (3), הארץ מיום 24.2.17

מאמרו של שלמה אבינרי, מהבולטים של מדעני המדינה בישראל, הינו ביטוי לטיח הקונצנזסואלי המצפה את הלאומיות והדמוקרטיה האנומלית בישראל, הגם היומרה להיותה מדינת לאום והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

בתחילת מאמרו אבינרי מתייחס למאמרו האחרון של רם פורמן ומציין ש"כותרת המאמר (שלו) קודם כל ישראלי, אחר כך יהודי" היא אכן שורש המחלוקת ביננו. אינני יודע מה קודם למה ובאיזו משמעות (ולמרות שאין הוא יודע, ממשיך אבינרי בטיעונו-י.ב), אבל אני יודע כי אני ישראלי בגלל שאני יהודי. הישראליות אינה נובעת מעצמה, אלא היא ביטוי מדיני, ואם נרצה גם תרבותי, לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית".

היות הישראליות נובעת מהיהודיות, מתכתבת עם טענת א.ב. יהושע (המבולבל עוד משנות ה-80 בשיחו הלאומי, כפי שעלה מספריו אז, בוויכוחו אם אנטון שמאס), שהישראלי הינו היהודי הטוטאלי.

אם רק יהודי יכול להיות ישראלי, איך יכול מי שאינו יהודי להיות ישראלי?! זו סוגיה חשובה (אליה מתייחס אבינרי בהמשך מאמרו).

יש מקום לתמיהה בסוגית "זכות העם היהודי להגדרה עצמית" באשר זו אינה חד משמעית באשר בקרב היהודים היו גישות שונות לסוגיה הלאומית. מחד הייתה אורתודוכסיה אנטי ציונית, ששללה אפשרות מימוש ריבוני לאומי ליהודים. כך למשל חתמו חשובי רבני גרמניה על עצומה נגד עריכת הקונגרס הציוני הראשון האמור להיערך במינכן, ולכן הוא הועבר לבאזל. מאידך, היו יהודים קומוניסטים, שראו בקומוניזם את הפתרון לתחלואי החברה. היו גם גישות אוטונומיסטיות ובכללן מפלגת הבונד, שניהלה מאבק קשה ברחוב היהודי עם הציונים הסוציאליסטים.

בזיכרון הקולקטיבי הוליד מרד גטו וארשה את מדינת ישראל (עפ"י בנדיקט אנדרסון בספרו קהילות מדומיינות), אך בעוד שמרדכי אנילביץ זכור כמי שעמד בראש הנהגת המרד, הרי סגנו מהבונד, מארק אדלמן נדחק לשוליים.

לסיום יש לציין את החילונים המשולבים במדינות הלאום שלהם, כמו למשל היזראלטים בצרפת, להם הסביר הרצל שאין התוכנית הציונית מחייבת הכללתם בה בניגוד לרצונם.

במשפט אחד לסיכום ניתן לקבוע שלא היה עם יהודי אחד ולא היה פתרון לאומי אחד ויחיד ליהודים.

אבינרי משווה בין הלאומיות שיצרה את ישראל לזו האמריקאית לעמידה על השונות ומסביר ש"האמריקאיות" נובעת מהגירתם לאמריקה של בני עמים שונים, שלא הייתה להם זהות משותפת קודמת. ישראל, לעומת זאת, נוצרה מהתקבצותם של אנשים שבאו לכאן משום שראו את עצמם כיהודים וביקשו ליצור מסגרת לזהותם היהודית".

 מחד מסביר אבינרי ש"בלי שורש יהודי זה - שהוא לאומי ולא דווקא דתי - לא הייתה קמה מדינת ישראל", אולם מה היה משותף לכלל היהודים מחוץ מהמסורת הדתית?! אמנם היה חזון על חברה או מדינה יהודית, אבל טרם מימושו כתהליך, לא ניתן לדבר על מכנה משותף לחברה, למעט ארצות המוצא המזרח אירופאיות של מהגרי העליות הראשונות טרם הקימו את יסודות העובר הלאומי.

הישוב "העברי" ולא "היהודי" מאיים על תפיסת אבינרי המזדרז לציין ש"כדי לבדל את עצמם מהקיום היהודי בגולה, הם העדיפו לעתים (יותר נכון לציין- בדרך כלל-י.ב) להזדקק  לכינוי "עברי" ("הסתדרות העובדים העבריים באי", "מדינה עברית" וכיו"ב), אבל זה היה ניואנס בזהותם היהודית". זו אכן נקודה חשובה, האם העבריות עומדת בפני עצמה הגם שנוצרה ממקור יהודי? או שהיא אחד מביטויי היהודיות? 

התנועה הכנענית ראתה בכל  אופן מפורשות בעבריות כנבדלת מהקיום היהודי, ולכן מעיר אבנרי בצדק (אבל בבעייתיות) ש"לא מקרה הוא כי מה שמכונה התנועה הכנענית, שביקשה ליצור נתק מוחלט בין העם בישראל ליהודי התפוצות, לא הצליחה להכות שורשים בציבור החילוני בארץ, שרואה את עצמו בצורה זו או אחרת כחלק מן העם היהודי ומורשתו ההיסטורית". נכון שהתנועה הכנענית כשלה פוליטית, אבל אסור גם לשכוח שהחינוך בארץ היה מכוון נגד זהות טריטוריאלית עברית (או ישראלית), והחינוך "לתודעה יהודית" שטף את מוחם של בני הנוער מאז ומתמיד (יגאל עילם כתב מאמר חשוב בסוגיה זו בספר המאמרים שערך אבנר בן עמוס "אוהבים אותך מולדת").

אם החינוך הינו חינוך לציונות וליהדות, ברור הוא, שלא יכול להיווצר מכנה משותף בין תלמידי ישראל מה גם, שקיים חינוך ניפרד ל: ערבים, דרוזים לעומת היהודים הנחלקים ל: חינוך ממלכתי, ממלכתי דתי ועצמאי (חרדי).

למרות עיוותי החינוך הפורמלי, בכל זאת מתפתחת ישראליות מסוימת המשותפת לאזרחים ממוצא אתני ודתי שונה. רם פורמן נחרץ מדי בתיאורו הבא: "רובנו נודה שהבחור או הבחורה שעברו אתנו את המכבש של מערכת החינוך הישראלית וגדלו אתנו כאן בישראל ובעברית, גם אם הם ממוצא ערבי, אסיאתי או אפריקאי, קרובים אלינו יותר מאותו יהודי אמריקאי שמעולם לא היה כאן ואינו דובר עברית".

ביקורתו של אבינרי מתארת אולי מצב תודעתי קיים, אבל זהו מצב אנומאלי, המשמיט את הקרקע לנרמול הלאום והדמוקרטיה בישראל. אם אין אזרחות שווה ומלאה, אחת דתם או מוצאם האתני של האזרחים, אז  איזו מדינה היא זו, ישראל? זה שאבינרי מציין (אולי נכונה) ש"איני בטוח כי היא (האמירה של פרומן מהפסקה הקודמת-י.ב) מקובלת אפילו על מרבית החילונים שבשמם הוא (פורמן) מבקש לדבר. לדעתי אמרה זו מנותקת לחלוטין מן המציאות".

אבינרי, אם אכן טענה זו מנותקת מהמציאות, מה זה אומר על הזהות הלאומית בישראל? שישראל שייכת למדינות הלאום האתני האקסלוסיבי כלאום היגמוניאלי? כמו פולין שבין מלחמות העולם? כתפיסות הימין הקיצוני הגזעני באירופה של היום?

אם הייתה תרבות לאומית ישראלית משותפת במדינה רפובליקאית בעלת טוב משותף לא היה גורס אבינרי ש"עם כל הצורך להילחם למען שוויון זכויות מלא לאזרחי ישראל הערבים (במדינה המגדירה את עצמה כלא מדינתם, בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית!-י.ב) ולצאת נגד מגמות גזעניות של חלקים מן הימין, קשה להתעלם מההבדלים התרבותיים בין יהודים לערבים בישראל, שום דבר אינו מצדיק אפליה בזכויות אזרחיות, אבל היהודים בישראל בכל זאת חוגגים חגים אחרים מאלה שחוגגים הערבים המוסלמים והנוצרים, ואסור לטשטש זאת".

אולם גם היהודים בצרפת, בארצות הברית או בבריטניה חוגגים חגים אחרים מחגי רוב האוכלוסייה שבמדינותיהן, אך הם בכל זאת  אזרחי וחברי הלאום של מדינותיהן !

אז מהי הישראליות לפי אבינרי? מתברר שהיא בכל זאת מאפיינת גם את ערבי ישראל, כאזרחות או אף יותר מכך, כפי שהוא כותב בהבהירו ש"אינם מוכנים לוותר על זהותם כערבים או פלסטינים", הגם ש"אותם ערבים אזרחי ישראל המבקשים להשתלב בחברה הישראלית, דוברי עברית, ולפי סקרים רבים מהם גאים בישראליותם".

אולם כל עוד הישראליות תהיה ביטוי מסוים ליהודיות, אין שום אפשרות למי שאינו יהודי להשתלב בלאום יהודי שכזה. רק לאום אזרחי ישראלי  שמעל לזהות האתנית, ומשותף לכלל האזרחים יכול להוות לאום בו יהיו גאים לקחת חלק כלל האזרחים. אבל בסוג לאום זה אין מצדד אבינרי.

לקראת סיום מאמרו נזקק אבינרי לסיבת היות מפא"י ומפלגות הפועלים היגמוניאליות. על מפלגות הפועלים הוא גורס ש"הן השכילו לשזור את הזיכרון וההזדהות ההיסטוריים היהודיים עם חזון של אחריות וסולידריות קהילתית, שמצא ביטוי בין השאר במוסדות ובארגונים כמו ההסתדרות והתנועה הקיבוצית".

אולם היגמוניאליות זו הושגה הודות למבניות פוליטית כלכלית והגמוניאליות הסוציאליזם בתקופה זו, והסולידריות הייתה פנים יהודית, שאינה רלבנטית כיום במדינה ריבונית בעלת מיעוט לא יהודי.

על מפא"י הוא גורס ש"הצליחה מפלגה זו, יותר מכל מפלגה ציונית אחרת.. ליצור חברה בעלת זהות לאומית וסולידריות חברתית מרחיקת לכת בתנאים הקשים של א"י המנדטורית ושל העשורים הראשונים שלאחר הקמת המדינה".

אולם סולידריות זו הייתה פנים יהודית ולא כללה 15% מאזרחי ישראל שהיו תחת ממשל צבאי. לכך יש להוסיף את  הפקעת האדמות הרבה תחת כותרת "יהוד הגליל", זאת במקום פיתוח הארץ לטובת כלל אזרחיה. שהרי מפא"י, כמו מפלגות הפועלים וכלל המפלגות בארץ מעולם לא אחזו בתפיסת עולם ליברלית כמו גם רפובליקנית, וזו גם עקב אכילס בתפיסת עולמו של אבינרי עצמו.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי ברנע