אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טירופו וחליו של עולם: על שירו של ארתור רמבו: הישן בגיא


טירופו וחליו של עולם: על שירו של ארתור רמבו: הישן בגיא

ארתור רמבו 20 באוקטובר 1854 עד 10 בנובמבר 1891

 הישן בגיא / ארתור רמבו 

זוֹהִי נִקְבָּה יְרֻקָּה שֶׁבָּהּ מְזַמֵּר לוֹ פֶּלֶג

תּוֹלֶה כִּמְטֹרָף עַל הַדֶּשֶׁא קְרָעִים

מֻכְסָפִים; שֶׁבָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֹאשׁ הָר גֵּאֶה,

מִזְדַּהֶרֶת: זֶהוּ גַּיְא קָטָן מְבַעְבֵּעַ קַרְנֵי זִיו.

 

חַיָּל צָעִיר, פְּעוּר פֶּה,  גְּלוּי רֹאשׁ,

עָרְפּוֹ טוֹבֵל בְּפִרְחֵי שַׁחֲלַיִם כְּחֻלִּים, רַעֲנַנִּים,

יָשֵׁן; שָׂרוּעַ עַל הַדֶּשֶׁא תַּחַת עָבֵי שְׁחָקִים,

חִוֵּר בְּמִטָּתוֹ הַיְּרֻקָּה עָלֶיהָ נִתַּךְ כְּמָטָר הָאוֹר.

 

רַגְלָיו בֵּין גִּבְעוֹלֵי סֵיפָנִים, יָשֵׁן. מְחַיֵּךְ כְּמוֹ

יְחַיֵּךְ יֶלֶד חוֹלֶה, מְנַמְנֵם לוֹ תְּנוּמָה קַלָּה:

קַר לוֹ. נַעְנְעִי אוֹתוֹ בְּחֹם, אָנָּא אִמָּא אֲדָמָה.

 

אֵין נִיחוֹחוֹת מַרְטִיטִים עוֹד אֶת נְחִירָיו;

הוּא יָשֵׁן בַּשֶּׁמֶשׁ, יָדוֹ עַל הֶחָזֶה

שָׁלֵו. שְׁנֵי נְקָבִים אֲדֻמִּים בְּצִדּוֹ הַיְּמָנִי.

 

 (מצרפתית: אורנה ליברמן)

הנהר המואנש, המתואר כמטורף, מתיז רסיסי מים על הדשא עליו מוטלת גופת החייל הצעיר. הטיפות הכסופות שבהן משתקף אור השמש מדומות לקרעים, לבלואי סחבות, הניתקים מגופו של הפלג. כך תלשה המלחמה את חייו הזורמים של הנער-תינוק שרק לא מזמן נענעה אמו בחום את עריסתו, טיפלה בו ברחמים כשנפל למשכב, כדרכם של ילדים – מאוחר יותר בשיר מדומה החייל המת לילד חולה. ועוד מעט יהיו פיו, ראשו, ערפו, רגליו, נחיריו, ידיו, חזו, כל אברי גופו הנמנים בזה אחר זה, הצעירים, הרעננים, לסחבות בלויות, לקרעי גוף נרקבים שיתמזגו באדמה הלחה. ערפו טובל בצמחי השחליים ורגליו כבר בין הגלדיולות – צמחי מים שניהם, והרי הוא שוקע, טובע בביצה הבולענית.

אך לא הנהר מטורף ולא החייל חולה. דומה שאת טירופו וחליו של עולמנו מוקיע כאן המשורר שהיה רק בן שש עשרה כאשר חיבר את הסונטה (בתרגומי בחרתי להתעלם מן החריזה, הקיימת כמובן במקור-בהתאם לכלליה של צורה שירית זו). מדובר היה אז במלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1870, וליתר דיוק, בקרב סדן שחתם את תבוסתם המוחצת של הצרפתים בשלישי לספטמבר של שנה זו, במרחק עשרים ק"מ מעירו של רמבו, שרלוויל. יתכן אף שארתור הצעיר חזה במו עיניו בתמונה שאותה הוא מתאר בשירו. הנער נהג להימלט לפרקים מידה השתלטנית של אמו ובבריחותיו שוטט באזור המלחמה וכתב את קובץ שיריו הראשון.

הדים עמומים אך מורגשים מתנאי חייהם הקשים של שבויי הצבא הצרפתי לאחר תבוסת קרב סדן נשמעים בשורות "הישן בגיא". שמונים אלף איש מצטופפים בתנאים לא תנאים בחצי האי איז' ממערב לסדן שנהר המז ותעלתו משמשים לו גבול כלולאה. אחרי גשמים סוחפים, מכה שמש קופחת. מכוסים בבוץ, לבושים בבלואי סחבות, נודדים השבויים, מזי רעב, בחיפוש אחר מזון. רבים מתים ממחלות ומאות גוויות נרקבות מצטברות במי הנהר שהשותים מהם לוקים בדיזנטריה. אכזריות שומרי בית הסוהר הנורא תחת כיפת השמים לא יודעת גבול. הם מתגרים באומללים בעודם סועדים להנאתם לאורך לולאת המז ויורים באלה המנסים לברוח. עם  פינוי המחנה מתגליתשממה עגומה, המנוגדת לכאורה לנוף הפסטורלי המתואר בשירו של רמבו.

תחילתו של השיר מובילה אותנו אכן למעין גן עדן. דומה שטבע חיוני, ססגוני ועליז - אור שמש, מי נהר מתרוננים, מפכפכים וצמחיה שופעת ופורחת, משמש כמקלט מסביר פנים לתנומה קלה וקצרה של חייל צעיר. כאם רחמניה מציע העמק שטיח ירוק ורך למנוחתו של הלוחם אשר מתמכר באמון מלא להגנתה, נדיבותה ומסירותה. זאת ועוד, כלום לא בבטן אלת הטבע האימהית עצמה טובל בבטחה הנער? אך בשורה האחרונה של השיר מונחתת בהפתעה מהלומה עזה, המגלה את זוועת מותו של החייל הצעיר: שתי דקירות חרב או שתי פגיעות אש בצדו הימני.

וכי כך הוא הדבר? המשורר מטעה אמנם בתחבולות ערמה את הקורא הנחפז אך עם זאת מההתחלה מפוזרים רמזים רבים שלא ייעלמו מעינו של קורא קשוב ויעוררו אט אט את חשדותיו. לשתי פנים משתמעים פרטי התמונההמתגליתלעינינו עד למכה הסופית, הקצרה והברורה. פיו של הכמו ישן מעוקם מן הסתם בהעוויה דמויית חיוך, ראשו נטול המגן, החשוף, מסמל פגיעות, חוורון פניו מדאיג, קור גופו, למרות קרני השמש המציפות את העמק, מתמיה, ועוד ועוד. החרוז המסיים נתון למעשה כבר בחרוז הפותח: הגיא הצר אינו אלא בור קבר.

המתח בין חיים ומוות השולט בשיר בא לידי ביטוי בתכונותיהם של שני הצמחים הנזכרים בו בשמם המפורש: שחליים וסייפנים. שחליים – על שום שחלתו הכפולה, הוא צמח בעל עלים קטיפתיים,   מהפועל הלטיני cresson המתרבה בקלות ומרפד את שפת הנהר. בצרפתית

crescere

 שפירושו נולד, צמח, שגשג. סייפנים – מ-סייף, חרב קצרה, ששמה סוף לחיי הנדקר, על שום עליהם המחודדים וגבעולם הארוך והצר. בצרפתית

glaïeuls

מהמילה הלטינית

gladiolus

שפירושה פגיון.

ליטוף ושיסוף כמו גם תנועה וקפיאה, תנומה קלה ושנת נצח, שמש וגשם, עוני ושפע, עלומים וחוסר אונים, חסד ואדישות, עדינות ואלימות, יופי וזוועה, חג ואבל, הם רק חלק מהניגודים המצויים בו זמנית בשירו של רמבו, אחד מהאהובים, מהידועים, מהמצוטטים ומהנלמדים ביותר בשירה הצרפתית.

תגיות: 

תגובות

תודה רבה

למעניקי הכוכבים, כיף

השיר מאד מטלטל ומזעזע, במיוחד

השיר מאד מטלטל ומזעזע, במיוחד ברלבנטיות שלו אלינו כאן בארץ, וגם למקומות אחרים בעולם, מעבר לזמן ולמקום. הפרשנות שלך, אורנה, את השיר מאד מעמיקה ומסבה את תשומת הלב לפרטים שהיו נשמטים אצל הקורא, לפחות אצלי. ההדגש שלך על הניגודים שמופיעים בשיר - "ליטוף ושיסוף כמו גם תנועה וקפיאה, תנומה קלה ושנת נצח, שמש וגשם, עוני ושפע, עלומים וחוסר אונים, חסד ואדישות, עדינות ואלימות, יופי וזוועה, חג ואבל" מחדדים עוד יותר את עוצמת הביטוי של השיר.

בודלר ורמבו

תודה רבה למגיב.

גם רמבו וגם בודלר ידעו סוף חיים טרגי ביותר אחרי חיים רבי תהפוכות. רמבו, שהעריץ את שירתו של בודלר, נפטר בגיל 37 מנמק שהתפשט בכל הגוף, בודלר בגיל 46 מהשלב האחרון של עגבת שבה לקה בצעירותו.

בודלר ורמבו

כלומר שניהם ניהלו "רומן" עם המוות כבר בצעירותם. יתכן שהאיום הקיומי הזה שבו חיו גרם להם להמריא לשחקים או לרדת למעמקים, ולחוות תחושות ורגשות כל כך עמוקים.

השיר במקור

Arthur RIMBAUD (1854-1891)

Le dormeur du val
C'est un trou de verdure où chante une rivière,
Accrochant follement aux herbes des haillons
D'argent ; où le soleil, de la montagne fière,
Luit : c'est un petit val qui mousse de rayons.

Un soldat jeune, bouche ouverte, tête nue,
Et la nuque baignant dans le frais cresson bleu,
Dort ; il est étendu dans l'herbe, sous la nue,
Pâle dans son lit vert où la lumière pleut.

Les pieds dans les glaïeuls, il dort. Souriant comme
Sourirait un enfant malade, il fait un somme :
Nature, berce-le chaudement : il a froid.

Les parfums ne font pas frissonner sa narine ;
Il dort dans le soleil, la main sur sa poitrine,
Tranquille. Il a deux trous rouges au côté droit.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן