אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

וציף ציף צף הקטר כבר לא נשף


התמונה של עמוס אריכא
אריק לביא (9 במרץ 1927 - 29 ביוני 2004)

אריק לביא (9 במרץ 1927 - 29 ביוני 2004)

ב-1958 כתב חיים חפר את אחת הבלדות הנודעות ביותר שלו, את "שיר הקטר" שהלחין יוחנן זראי וביצע אותו אריק לביא כמו מדובר היה בהספד ידיד הפורץ ומבעבע מלבו.

מאז היתה התרבות העברית לזרא ולזרה בקרב חוגים נרחבים בעם השסוע הזה, רובם המכריע מהצד הימני של המפה; מגפת הכחדה עצמית אחזה בנו והיא רק מתעצמת כדורסנית יותר ויותר. צליליה צדים את האוזן כמעט בקצב מהפנט כנקישות מתרוצצות מגלגלי הקטר המתחככים בפסים המנחים אותו העתיק בדרכו למנוחת-עולם מבאר-שבע לאי-שם בצפון הארץ.

וכך מתארת הבלדה הנפלאה את הקטר בבית הששי:

          קטר כזה ישן שחור ומלוכלך
          איך ארבעה קרונות עם הנוסעים הוא עוד משך
          עבד הוא כמו סוס כל בורג הוא אימץ
          ולבבו כמעט וכבר חשב להתפוצץ

לא סתם בחרתי בתיאור הקטר רב-און זה מפני שמצאתי בו קווים מקבילים לדמותו המרושלת משהו של אותו אמן-מבצע שבעודו צעיר חקק לתמיד את בלדת הקטר, כאילו מדובר היה בו עצמו, אריק לביא, מהבולטים בין שחקני התיאטרון בדורו שהתברך גם ביכולת מעוררת השתאות להיחשב לאחד מגדולי השאנסונרים, מפרשי הבלדות, ולא רק כאן בתוכנו.

לביא הוא שהפיח חיים בחיבור המקסים שבין חפר לזראי. הוא שגרם לנו להשתאות מיכולתו להאניש את הקטר, תוך שהוא משאיל לו את דיוקנו המזכיר ארי הנוהם ושואג בקצב סערה שדומה ומעולם לא הרפתה ממנו כל עוד נשם וחי. הוא העניק לנו בקולו את לבו וקצבו והתאימו לצ'יף צ'ף לב הקטר עד סוף מסעם המשותף.

מאז ועד היום חזרתי ומצאתי בשיר זה ביטוי מסעיר ומרגש עד חנק בגרון המעיד על תבנית מקוריותו של השחקן והזמר לביא שרק בודדים מבין אותם הגדולים ביותר שקמו לנו מאז ולאחר-מכן, התקרבו אליו.

כמו הקטר שהשלים דרכו בעולם בשנת 1958 כך נדם לבו של מבצע השיר המספר עלילתו לפני שלוש-עשרה שנים ב-2004, כשגווע קולו של אריק ונבלמה לתמיד יכולתו המופלגת להפיק ממיתרי גרונו את עוצמתו הנדירה כזמר המספר עלילות סיפורים חודרי-לב להרחיבו מריגושים.

רק כשנדם לבו והוא בן שבעים ושבע התחלנו לקלוט תמירות קומתו כיוצר ומבצע שמחלק פריו לכל מאזיניו בנדיבות עד שנגדע. בעשרות אף במאות שיריו שהעניק לנו במשך למעלה מחמישים שנה, נמצאים כמה וכמה שהם בעלי ייחוד נדיר. לפיכך בחרתי ב"שיר הקטר" לפתוח בו את מסלול ציוני-דרכו הברוכה.  פריחתו התחילה במלחמת העצמאות ועלתה במעלות היוצר להשיג שיאים שלא נודעו כמותם מאז.

בבית אחר אנחנו מתוודעים למספר זהותו של הקטר התשוש:

          בתחנה בבאר שבע עמד קטר
          ומספרו שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
          קטר קיטור תשוש קטר קיטור ישן
          עמד בתחנה והעלה עשן

אולי בחירתי בשיר זה מעידה עד כמה אני תלוש מעולם המוזיקה , אחד שידיעתו בה מצומצמת כחוד המחט. אבל חשתי כי הבחירה הזו פותחת לפני פתח רחב  להבין עד כמה לעתים הצלילים מאפשרים לקבע במלים המושרות את דרך ורמת מקוריות הביצוע. במובן זה הבלדה הזאת, על נתיבות הקטר, יצקה לדעתי מעין חותם זיהוי של אריק; די היה לשמוע, מבלי לראותו, את הצלילים הראשונים של ההגייה המושלמת שלו בכדי לדעת מי בעל המיתרים המכשפים האלה. במלים אחרות דומה הדבר למי שרואה ממרחק ציור או פסל של אמן נודע והוא כבר אינו נזקק אפילו לשזוף במבט מקרוב את חתימת היוצר.

אריק לביא נולד בגרמניה בשנת  1927. בהיותו בן תשע שלחה אותו אמו לארץ עם קרובי משפחה. בבואו היה שמו ליאו אלכסנדר אינזלסבכר, אך עד מהרה השיל מעליו את גלימת הזר שממילא עבר ילדות מורכבת וקשה בגרמניה, והפך לליאו כפול, לאריה ולביא התוסס, מלא העוצמה הברוכה שהקרין סביבותיו שמחת-חיים. בשנת 1945 כשמלאו לו שמונה-עשרה הוא התגייס למשטרת הישובים העבריים והוצב בקריית חיים, אך כבר באותם ימים חלם על קריירה בימתית.

כעבור שנתיים, עם פרוץ מלחמת העצמאות, הוא הצטרף ללהקת הבידור הצבאית "להקת הכרמל" שהשתייכה לחטיבת כרמל. גם מלהקה זו שהתברכה בשפע של צעירות וצעירים מוכשרים נודעו לימים שמות מוכרים כאולי שוקן, בומבה (יוסף) צור, אהובה צדוק, שולמית לבנת, מרדכי בן-שחר, יהודה אפרוני, שמוליק רוזן וכמובן אריק לביא.

ושורות נוספות משיר הקטר כמו נועדו להעיד על זהות אהבתו לבמה שתצרוב אותו-אותנו עד סוף:

          וצ'יף צ'יף צ'ף
          הקטר נשף
          ותיק תיק תק
          הגלגל דפק
          ואז הפסים זה לזה אמרו
          שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
          זה הוא

להבת הבמה שבערה בו והקשר המפעים-לב שנוצר בתנופה בינו עם הקהל החי ומריע סייעו לאריק כבר מתחילת דרכו לבטוח בייעודו והיתה זו רק שאלה של זמן אימתי יצמח מתולתל השיער הבהיר הזה, בעל העינים הכחולות והצוחקות בעליזות ובעל הרווח בין שיניו הקדמיות למעלת יוצר במה עברי, שימנה עם אלה שכוכבם נדלק להאיר ולזהור כבר במהלך מלחמת העצמאות, כמו נעמי פולני ושייקה אופיר שכבר אז הגיעו לביטוי אמנותי מרשים במסגרת הצ'יזבטרון שהעניק להם מעמד של כוכבים מתוצרת כחול-לבן.

לראשונה נפגשנו ב"כסית" בית המקדש של הבוהמה. באותם ימים כבר מצא אריק את מקומו בתיאטרון הקאמרי, ואילו אני שהייתי צעיר ממנו בשש שנים, הופעתי אז בהבימה ב"אני רב החובל" עד ששלף אותי משם שייקה אופיר והעביר אותי לקאמרי ביחד עם הרקדנית זיוה שפיר בכדי שנקים את תיאטרון הפנטומימה הראשון בישראל. עד מהרה נוכחתי לדעת מה גדול היה רצונו של אריק כשביקש להצטרף לשעות הלימוד הארוכות בהם טרח שייקה להטמיע בזיוה ובי את יסודות הפנטומימה. בקשה כזו הגיעה גם מצדה של חיה הררית. שניהם הצטרפו לאימונים שהתקיימו במרפסת קטנה בדירת הקרקע של משפחת אופיר הצעירה בשדרות חן בתל-אביב.

תכונה זו של לביא לא להחמיץ דבר המעשיר אותו בידע תיאטרלי באה לביטוי גם כאשר הגיעה לישראל אלופת סיף הולנדית בעל מוניטין בינלאומי. לביא היה מראשוני המצטרפים לשיעורים המרתקים שהיא העבירה לנו והמצטיין ביניהם. בצדק האמין כי הידע הזה חשוב למי שרוצה ביום מן הימם גם למצוא עצמו משובץ במחזות קלאסיים. מאותה סיבה גם הקפיד לפתח כושר גופני בעיקר באמצעות עקשנית של ריצות ממושכות יום-אחר יום מחוף גורדון לנמל תל-אביב ובחזרה, ולעתים תוך התגרות ביכולותיו היה חוזר פעם ועוד. דוגמא לרצונותיו להתמודדות גם במחזאות מודרנית היתה תקוותו, כפי שסיפר לי, שבקאמרי יעלו את מחזהו של קליפורד אודטס המחזאי האמריקני הנודע, שכתב את "נער הזהב"  ב-1937, והמתמקד בסיפורו של מתאגרף צעיר.

אם זיכרוני אינו מטעה אותי לא מומשה תקווה זו של אריק. לעומת זאת יכולותיו כשחקן המסוגל להתמודד עם כל תפקיד משמעותי שיוצע לו התחברו גם עם יכולתו המוזיקלית העצמאית והמיוחדת לו בלבד. בתקופה זו הוא ושמעון ישראלי בעל הבס הנפלא וצבי בורודוב התחילו להופיע ביחד. באותה תקופה התגבש סגנון שירתו שהיה מיוחד לללביא בלבד; הוא חיבר עוצמה סוחפת עם יכולת כובשת לבטא לא רק כל מלה שתחדור כקולחת לאוזני מאזיניו הישר ללב, אלא כמי שמלטש כל אות ביכולת אמנותית להעניק לה עצמאות משלה. מכבר ידוע היה כי מקוריותו של זמר נבחנת על-פי מידת הדומיננטיות של אישיותו, וכזו היתה לו בשפע מתגעש. הוא התלקח על הבמה הופך כל אחד משיריו ומהבלדות שלו ליצירה עצמאית ובלתי-נשכחת. הוא נודע בצדק כמספר השירים החשוב בדורו, כזה שרק יוסי בנאי התקרב ללהבותיו.

שמה המקורי של השלישיה נודע כ"שלושת המיתרים". עד מהרה יצא שמה של הלהקה החדשה שכבשה בתנופה את הארץ. מכאן קצרה היתה הדרך לחו"ל. היה זה בשנת 1955 כשהם זכו בחוזה הופעות לאירופה כ"טריו ערבה". הסיבוב הארוך באירופה הגיע לשיאו באולם "אולימפיה" בפריז המעטירה. שם נקלעה לידיהם הזדמנות להופיע במחיצת שניים מגדולי הזמרים, שארל אזנבור וז'אק ברל. "טריו ערבה" קצרה הצלחה והכרה כערכה. אולם כעבור שנתיים חזרה הלהקה הקטנה לארץ והתפרקה.

מנקודה זו בחייו יצא לביא לדרכו האישית כרץ שנועד לחצות מרחקים ומרחבים גדולים. מעת לעת הוא העשיר את הרפרטואר שלו בשיר חדש, מזכה  אותנו מוקיריו ואהבי יצירתו במעלה של מדרגה נוספת בדרכו של אמן כה-צבעוני כה-מוכשר כברוך אלוהים. גם מעולם התיאטרון לא חסך תרומתו, לעתים עשה זאת תוך שיתוף פעולה פורה עם רעייתו שושיק שני שהיא עצמה נמנית עם השורה הראשונה של שחקני התיאטרון.

מה שהיה פרנק סינטרה לאמריקנים, מה שהיה איב מונטאן לצרפתים היה אריק לביא לנו, מענקי הזמר העברי, יוצר פרק מדהים משלו שלא היה כמותו בבית היוצר של תרבות הארץ; הפרק הזה היה פס הקול האמיתי של מדינת ישראל הצעירה. פסי הקול האחרים בזמנים האלה אין להם כמעט כל קשר לאותה עבריות.

עברו-חלפו כמעט ששים שנה מאז שמעתי את אחד הביצועים הראשונים של "שיר הקטר", השיר בו מספר היוצר לביא את סיפורו של הקטר הישיש המובל בכוח עצמו מבאר-שבע למקום מנוחתו האחרונה. אני זוכר את הביצוע המחבק כמו מדובר באחד האתמולים; כה-חי ומהמם היה, כמו רגע של חסד שאין דומה לו, בלתי-נשכח. דומה לנו אותם אלה שזכינו באריכות-חיים ששיריו ימשיכו ללוות את הדורות הבאים. אם לאו יהיה זה סימן שהמדינה שלנו אכן הגיעה לסוף-דרכה ככתוב בבית האחרון:

          וצ'יף צ'יף צ'ף
          הקטר כבר לא נשף
          ותיק תיק תק
          הגלגל לא דפק
          ואז פס אחד לשני לחש
          המלך מת יחי המלך החדש

ואסכם את המסע הארוך והמרתק של הקטר אריק לביא: גם למלכים ורודנים יש תחליף, אבל לא לאמנים ויוצרים אמתיים המוסיפים לעולמנו צליל הנקרע מלבם וניתן לנו למשמרת-תמיד.    

אריק לביא שיר הקטר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא