אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסע הצעדן בין קץ ההיסטוריה לדור ה Y: דיון ראשוני בעכשו בן שלשים (כמעט)


דגל גונדור, ממלכה דמיונית בספרו של ג'ון רונלד רעואל טולקין

בשלשים השנה האחרונות העולם מצוי בתהליך של בניית מערכת בינלאומית חדשה. מדוע תהליך? משום שבעיני המערכת הזו עדיין לא עוצבה וזו הסיבה שבשלה כ"כ קשה לנו להתייחס  ולהבין את העכשו ואת משמעותו. עכשו שיש בו, בשבוע אחד, מועמד אמריקני לנשיאות שקורא לשנאה, ידיעה על כך ששלשת אלפים פליטים טבעו השנה בנסיון להגיע לאירופה, ושורה של מעשי טרור מחרידים בצרפת ובגרמניה.

זו הפעם השלשית שהתהליך הזה של בניית מערכת בינ"ל, קורה במאה השנים האחרונות: הראשונה היתה לאחר מלה"ע הראשונה, השניה לאחר מלה"ע השניה והשלישית, זו שבה אנחנו מצויים, לאחר המלחמה הקרה (ראוי לחשוב על המהירות שבה משתנה המערכת הבינ"ל במאה האחרונה  ועל הקשר שלה לעידננו הטכנולוגי) .

התקופה בה אנו מצויים, שלה אקרא: עידן האינטרנט, נולדה כתוצאה משני ארועים היסטוריים שארעו על סיפו ובתחילתו של העשור האחרון למאה הקודמת – נפילת הגוש הקומוניסטי והופעת האינטרנט. התופעה הראשונה – סיומה של המלחמה הקרה בנצחון הקפיטליזם הורידה מעל הבמה הבינ"ל את הקונפליקט שעמד במרכזה של התקופה שלאחר מלה"ע השניה, הקונפליקט שבין קומוניזם לקפיטליזם, ופינתה את הבמה לקונפליקט חדש. התופעה השניה  - הופעת האינטרנט, יצרה במה בינ"ל חדשה.

אתאר את התקופה והתהליך הללו באמצעות שלשה ספרים: "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", "שר  הטבעות" ו"דור ה Y". הראשון יצא לאור בראשית התקופה, השני לפני כ – 60 שנה והשלישי לאחרונה: הראשון שבהם "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון"  שכתב פרנסיס פוקויאמה, יצא לאור בארצות הברית בשנת 1992.   בספר נטען  כי נפילת הגוש הקומוניסטי לא הייתה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית הארוכה של סכסוכים בין השקפות, אידאולוגיות וצורות משטר, אלא, היא סימנה את קצה של היסטוריה זו, ואת המעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תשרור בכל מדינות העולם  מבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר. הספר הזה מתאר בעיני במדוייק את התחושה ששררה בתקופה המדוברת, נצחון הקפיטליזם והופעת האינטרנט יצרו במה בינ"ל חדשה וקפיטליסטית שהומשגה כדמוקרטיה ליברלית בינ"ל.

הביטויים הפוליטיים הנראים לעין של הדמוקרטיה הליברלית הזו היו עלייתם לשלטון של מנהיגים כקלינטון בארה"ב, בלייר בבריטניה, חתמי באיראן ורבין בישראל, הדמוקרטיזציה של הגוש המזרחי, הקמת האיחוד האירופי, וכו', אולם הביטוי החשוב יותר של המערכת הבינ"ל החדשה מצוי באינטרנט עצמו ובהוויה הכלכלית חברתית שהוא מאפשר ומסמל -  הגלובליזציה.

ראוי לעצור ולהתבונן במהותה ובמשמעותה של הוויה זו שהיא בעיני המקור לדינאמיות של העכשו, שכן ההוויה הזו היא אנרכיסטית וכאוטית מעצם הגדרתה,  חסרת גבולות של מקום זמן ומסגרת. החירות שהיא מזמנת, העדר הגבולות והרגולציות, היכלת להגיע לכל מקום, לראות הכל, להיות כל יודע, להיות בקשר כל הזמן, תחושת האומניפוטנטיות, כאדם הווירובי שצייר דה וינצ'י השולח את זרועותיו לכל עבר והוא עצמו המרכז של עולמו, כל אלה הם מימוש של חזונו של הוגה הרשת טים ברנרס לי  שקרא ל"רשת נטראלית" ול"קישוריות ללא תנאים", כשהחל להניע אותה ב – 1989. הוויה זו מאופיינת, בשל החירות הקיצונית שמאפיינת אותה מלידתה, ובשל הסמיכות בין הופעתה לבין נצחון הקפיטליזם, בשילוב בין אינדיבידואליזם, אנרכיזם וקפיטליזם.

אולם מהות האינטרנט אינה מוניסטית אלא דיאלקטית, זוהי דיאלקטיקה בין האינדיבידואליזם האנרכיסטי קפיטליסטי לבין הקהילתנות. שכן האינטרנט מאפשר בראש ובראשונה הגדלת האינטראקציה האנושית ובניית קהילות עם מספר רב של בני אדם. באמצעות הדואר אלקטרוני, הצ'אט, המסרים המידיים, הפורומים, משחקי הרשת והרשתות חברתיות. האינטרנט יוצר אפשרויות חדשות ליצירת קשרים חברתיים, קשרים שיכולים להתקיים תקופה ממושכת רק באינטרנט, ושני המאפיינים המהותיים הללו של האינטרנט סותרים ומשלימים זה את זה, והדיאלקטיקה שביניהם היא בעיני הדיאלקטיקה של העידן בו אנו חיים.

הקונפליקט שבין היחיד לקהילה היה אחד היסודות המוסדיים של החברה האנושית מאז ומתמיד, אולם, הייחוד שלו בעידן האינטרנט מבטא את מהותו של האינטרנט ומציב אותו במרכזו: החירות המהותית של העידן, שמאפשרת לגולשים לבחור וליצור את הקהילות שאליהם ישתייכו ולהגדיר את עצמם בלי הפסק באמצעותן. הייחוד הזה זכה למימוש מובהק בספר השני אליו נתייחס - "שר הטבעות" שכתב  ג'.ר.ר. טולקין ובעיקר באמצעות המסע של אחת הדמויות המרכזיות בספר, הצעדן – ארגורן שמגדיר את עצמו באמצעות מסע בן קהילות: קהילת שומרי היער אליה השתייך במשך שנים ארוכות מבחירה, חבורת הטבעת אותה הוא מנהיג לאחר העלמות מנהיגה הראשון גנדלף, עם הרוהירים אליו הוא מצטרף כדי לסייע לו להתגונן מפני כוחות הרע וממלכת גונדור שבוחרת בו כמלכה לאחר הנצחון על האופל. כל בחירה בקהילה היא גם בחירה בזהות ונבנית תוך משא ומתן עם הקהילה.

תשאלו למה שר הטבעות רלוונטי? הוא רלוונטי משום שלמרות שנכתב לפני כ – 60 שנה, הוא בעל השפעה מרובה על תרבות האינטרנט כמקור למשחקי רשת ושיח (למשל הכינוי "טרול"), והוא מטאפורי לעולם האינטרנט - עולם שבו אין קיסר או אפיפיור והגולש, כמו הצעדן, חופשי לנוע, לבחור ולעצב קהילות ולחפש את האמת באמצעות הדיאלוג איתן.

ארגורן

האוטופיה הזו, שזכתה לביטוי משפיע ב"שר הטבעות", החלה להיסדק כעשור לאחר שנוצרה בשל כמה משברים:

-                                  הפער ההולך וגובר בין העולם החזק והעולם החלש שיצרה הגלובליזציה שהאינטרנט מסמל ומזרז: הניצול של החזקים במערב אירופה, בצפון אמריקה, באוקייניה  ובמזרח אסיה את החלשים שבדרום אמריקה, אפריקה והמזרח התיכון

-                                  הטרור שהאינטרנט מעודד מתוך שהוא מקל על יצור האמצעים לייצורו, על הדו שיח של הנעתו ועל התעמולה המיילדת אותו

-                                  המשבר הכלכלי העולמי שפרץ  ב -2008 משום היוהרה של "קץ ההיסטוריה", משום תחושת האומניפוטנטיות שנוצרה בשל הנצחון ובשל אשליית האדם הוויטרובי של האינטרנט, ופגע בקבוצות מוחלשות בתוך העולם החזק.

השבר נבע מהבעייתיות העמוקה של האוטופיה הזו ומעיד עליה כמאה עדים  -  על חוסר האיזון הקיצוני שיש בה בין שלשת העקרונות של הדמוקרטיה שנוסחו במהפיכה הצרפתית: החירות שהיא מזמנת לגולשים אבל יותר מכך, לבעלי ההון, פוגעת פגיעה חריפה בשוויון ובאחווה. כל אלה  יצרו איום על תחושת הבטחון וחידדו את הבעייתיות של האינדיבידואליזם האנרכיסטי – הקפיטליסטי של  והעצימו את הצורך בקהילתנות כתגובה לה. הקהילתנות הפכה בשל כך לצורך הנובע מחרדה, במקום מבחירה, וכך נוצר הקונפליקט בין שני הקטבים שאחד מביטוייו הבולטים הוא התעצמות אופציות הקהילה באינטרנט – הפייסבוק והווטסאפ. הספר השלישי אליו נתייחס כאן, "דור ה Y" (שמתייחס לישראל אבל ניתן לספר אותו, בשינויים מתבקשים, גם במקומות אחרים),  שפרסמו לאחרונה עוז ותמר אלמוג, מתאר את השבר כך:

 דור ה-Y  נולד בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים.

הוא גדל ועוצב בתקופה של צמיחה כלכלית מואצת, בזמן שהחברה נעשתה יזמית, צרכנית, תקשורתית, אינדיווידואלית וגלובלית יותר.

זהו דור המאחר להתבגר, חי בלהקות אורבניות, מהסס להתחייב ולקחת אחריות, ממוקד בעצמו ומנהל את חייו כאילו אין מחר.

הם ילידים דיגיטליים שגודלו כנסיכים ונסיכות, עטופים בחום ואהבה ומרופדים במחמאות. הבטיחו להם שאם רק ירצו יוכלו לעוף על החלום שלהם.

ה-Yניקים לא ממהרים לפרוש כנפיים משום שהעולם סביבם נעשה נצלני, ציני וחסר יציבות ובשל חששם להתמסד..

חייהם גדושים בטראומות, כיוון שהם גדלו בצל הטרור וכיוון שהתקשורת מנגישה אסונות וטרגדיות בזמן אמת. הם עמוסי חרדות, מבולבלים, מתקשים לעמוד בעומסים ומשועבדים למידע ולגירויים מהירים.

דור ה Y, ילדיה המאוכזבים של האוטופיה הדמוקרטית ליברלית אינטרנטית יצר בעשור האחרון, כתגובה לשבר, שתי מהפיכות, שני גלי קהילתנות שמדברים שניהם בשפות ששייכות למערכות בינ"ל קודמות,  ומחפשים אויב שיבטא את זעמם על השבר של הדמוקרטיה הליברלית:

א.      הגל הקהילתני הסוציאל דמוקרטי  של ראשית העשור הנוכחי שהתבטא באביב הערבי, התנועה הירוקה באיראן, המחאה ביוון ובספרד, אוקיופאי וולסטריט בארה"ב והמחאה החברתית אצלנו  שנאבקו נגד הרודנים והטייקונים

ב.       הגל המחבר לאומנות, פונדמנטליזם ושיח מיעוטים של  המחצית השניה של העשור שהתבטא בהתחזקות התנועות הלאומניות של אירופה, בהתנתקות בריטניה מהאיחוד האירופי,  במועמדות לנשיאות של דונלנד טראמפ,  באסלאם הפונדמנטליסטי ובשבטיות אצלנו –  שנאבק נגד האליטות הישנות של השמאל החילוני

החיבור שאני עושה כאן ירגיז, אני מניח, רבים  בשל הקיבוץ של תנועות כמו האסלאם הפונדמנטליסטי והשבטיות הישראלית לגל אחד ובשל האנלוגיה שאני מציב בין שני הגלים, ולכן חשוב לי לציין שאינני  טוען לדמיון אתי אלא לדמיון פוליטי. חשוב לי להדגיש ששני הגלים שאני מציג כאן מבטאים בעיני את אותה תחושת שבר ואת אותה חרדה מפני הכאוס שבאנרכיזם האינדיבידואליסטי הקפיטליסטי המנוכר וחובק כל שניצח ב"קץ ההיסטוריה" של 1992 ונשבר לאחר כעשור, לחרדתו של דור ה Y. בתחילה הדור הזה ביטא את חרדתו באמצעות סוציאל דמוקרטיה – הוא ביקש להתמודד עם הפער בין ההבטחה האוטופית  והמציאות השבורה ועם הנצלנות וחוסר היציבות  של העולם באמצעות קריאה לקהילתנות של צדק חברתי ודמוקרטיה סוציאליסטית. לאחרונה, לאחר שגילה שהמחאה הביאה לכאוס (כפי שארע בסוריה, בלוב ובתימן) לדיכוי (כפי שארע באיראן ובמצריים) או לדחיה בקש (כפי שארע ביוון ובישראל), הוא פנה ללאומנות ולפונדמנטליזם. לכאורה הנסיבות שיצרו את הגל הזה הן שונות מאלה שיצרו את הגל הקודם:  במזרח התיכון הוא הופיע מתוך עם הכאוס שיצר כשלון האביב הערבי ובאירופה ובארה"ב עם נולד בשל  הפחד מפני הזרים הבורחים ממלחמת האזרחים ומהעוני והרעב שפשו באפריקה ובמזרח התיכון ובשל תוצאות המשבר הכלכלי של 2008, שלא נרפא באמת אלא הרחיב פערים חברתיים וכלכליים ויצר כעס כלפי הממסד. אצלנו הוא הופיע על רקע הפער הכלכלי והתרבותי ההולך וגובר בין המרכז והשוליים.  אולם בעיני  שני הגלים נולדו מכשלונה המתמשך והמתעצם של ההבטחה האוטופית של  "קץ ההיסטוריה". שני הגלים הקהילתיים הם בעיני אנכרוניסטיים ולעומתיים ולכן אינם מציבים פתרון, הם מחפשים אוייב כי אין להם תשובה, ובעניין הזה הדמיון בין העילגות של המחאה החברתית שלנו ושל דונלד טרמפ היא מאירת עיינים. הם מדברים בשפה שאינה רלוונטית לעידן האינטרנט – הסוציאליזם , הפונדמנטליזם והלאומנות הם רלוונטיים לעידננו כפי שיונת הדאר והטלפון של בל הם רלוונטיים לעולם הפייסבוק והווטסאפ שכן הם נוסחו בעת שאמצעי הקשר האלה היו מקובלים.

אם כך מה עושים?

חותרים למימוש נכון יותר של ההבטחה של עידן האינטרנט לחבור בין דמוקרטיה לבין גלובליזציה, למערכת בינ"ל שהיא דמוקרטיה עולמית שתביא את התהליך אותו סיפרנו כאן למימוש מלא, תחבר בין אוטופיה למציאות, ותכיל בתוכה את הדיאלקטיקה שבין חירות לבין קהילתנות.

חותרים להקמת עולם דמוקרטי  שאינו דמוקרטיה ניאו ליברלית  אלא מבוסס על ערבות הדדית, חתירה לצדק וחירות ודיאלוג בין תרבויות,  המבוסס על מנגנונים בהירים ושקופים השומרים עליהם. דמוקרטיה עולמית שמתקיימת במציאות ובמציאות הווירטואלית ומבוססת על דיאלוג מעצים ביניהן.

"שר הטבעות" מסתיים בנצחון הטוב ובהסתלקות הקסם מן העולם. עם תבוסתם של כוחות האפל גם כוחות האור, האלפים,  עוזבים את העולם ונוסעים אל מעבר לים ומותירים את הארץ התיכונה לבני האדם. הצעדן שנבחר ע"י בני גונדור למלכם הופך להיות לשליטו הסמלי של העולם, הוא מוותר על חירותו למען האחריות, נישא לבת אלפים, שמוותרת עבורו על חיי הנצח, ויוצר את הסדר החדש שלאחר הנצחון והסתלקות הקסם. אנו זקוקים לסדר חדש מאחד ודמוקרטי שכזה. לדמוקרטיה עולמית  שתהיה בה חירות וקהילתנות ואחריות. לנצח את האופל שבתוכנו , להשלים עם הסתלקות הקסם ולבנות דמוקרטיה עולמית שתבטא איזון נכון בין חירות, שוויון ואחווה, בשפת העידן הזה. ואולי ראוי שתהיה זו אשה שתיצור את הסדר הזה, ויש נשים שכאלה, כמו אנגלה מרקל, מנהיגתו של האיחוד האירופאי, שחותר לבטא את  הסדר הזה, ראשית המדינה שהיתה, כך אומרים, הכח אליו התייחס הסמל של  האפל ב"שר הטבעות", שנולדה במזרח גרמניה הקומוניסטית ועומדת בראש גרמניה המאוחדת הדמוקרטית  והיא עצמה ד"ר לכימיה קוונטית המבטאת במהותה את אי הוודאות של עידן האינטרנט. אשה שמצהירה  לאחר סידרה של מעשי טרור: "לא נשנה את עקרונותינו, נמשיך להעניק מקלט לאלו שזקוקים לו, זהו מבחן לגרמניה ואירופה כולה. הטרוריסטים רוצים שנאבד את הדברים שחשובים לנו, לשבור את אחדותנו ואת תחושת הקהילה שלנו , הם רוצים לפגוע בדרכי חיינו, התקווה שלנו והרצון שלנו לפעול למען אלו שצריכים סיוע. מבצעי הפיגועים זורעים שנאה ופחד בין תרבויות, הם זורעים שנאה ופחד בין דתות , אנו עומדים נחושים נגד התופעות האלה". מעשים כמו האיחוד האירופי וגרמניה המאוחדת, על כל מגרעותיהם, ודרכי חיים הזוכות לביטוי באמירה הזו, הם היסוד המוסד של הדמוקרטיה העולמית שתתקן ותממש ותביא אל המציאות את החזון  שנראה שכבר התייאשנו ממנו. דרושים לנו מנהיגים ומנהיגות שידעו לדבר את החזון הזה ולחתור אליו 

תגובות

מעולה

מרחיב דעת. תודה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רביב רייכרט