אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלאכים חסרי בית / טה חאמד אל שאביב


התמונה של מירב גולן
מלאכים חסרי בית / טה חאמד אל שאביב, כנרת זמורה ביתן, תרגום: ברוריה הורוביץ

מלאכים חסרי בית / טה חאמד אל שאביב, כנרת זמורה ביתן, תרגום: ברוריה הורוביץ

אני לא יודעת מה עלה בדעתי כשקראתי את הספר המטלטל הזה דווקא בערב חג. ואולי מוטב שכך.

על פי הכתוב בגב הספר הרקע של העלילה היא מלחמת עירק-אירן במאה הקודמת. אבל עלילת הספר יכולה להתרחש בעירק, באירן, בסוריה, בסומליה, עזה ובכל מקום אחר בעולם ובכל זמן אחר. הסופר, טה חאמד אל שאביב, הוא סופר ממוצא עיראקי, שחי בבגדד ולפי חיפושים ברשת הוא כתב את הספר בשנת 2001, עוד כשסדאם חוסיין שלט בעירק.

הסיפור נפתח בזעזוע של האדמה, לא עקב רעידת אדמה אלא בשל פיגוע טרור. בשל הרעש האיום הילדים נפוצו לכל עבר. מי אלו אותם ילדים? איך הגיעו לשם? מי אחראי עליהם?

מיד הסיפור חוזר כמה צעדים אחורה ומספר לנו כי אותם ילדים הם מקבצי נדבות בכל הגילאים שאפילו לא יודעים איך הגיעו לקבץ נדבות, ששני גברים מסיעים אותם במשאית עם ארגז פתוח ומפזרים אותם בכיכרות העיר. עם קריאת המואזין (בערב) המשאית באה ואוספת את הקבוצה בת שלושים ושתיים הילדים חזרה, והכסף שאספו נלקח מהם באמצעות אותם שני גברים, שהם עצמם כפופים לאנשים אחרים. חלום (בשורוק), ילדה בת עשר, הייתה אחראית על תינוק מונגולואיד. לפני שנשמע הפיצוץ היא מקבלת מאיש זר נדבה יקרה מאוד והיא מחביאה אותה בחיתול של התינוק, נאהיד. עם הישמע הפיצוץ ראתה את הילדים מתפזרים ובורחים, וליבה הקטן לא נתן לה לעזוב אותם לבדם. היא רואה את שירין בת החמש (שאחר כך תכונה "שירין המשגעת"), נופלת תוך כדי ריצה וראשה נחבל במדרכה, פצע נפער בראשה וזב ממנו דם רב. חלום רצה לעברה יחד עם נאהיד התינוק (שאחר כך יכונה "המפונק") ותוך כדי ריצה אוספת גם את ג'מיל ("הוורד") גם הוא מונגולואיד. היא עוטפת את ראשה של הילדה הקטנה במעיל ופוקדת עליה להמשיך לרוץ. היא משאירה אותם במקום מסתור ופוקדת עליהם לא לזוז עד שתחזור בעוד היא רצה לאסוף עוד ארבעה מונגולואידים – בסאם (היפה), סלאם ("אבו שאמה", בעל השומה), מוח'תאר (הגיבור) וחקי (אבו אוסבע). רק להם דאגה חלום הילדה בת העשר, לילדים שאין מי שיושיע ויעזור להם, היא אוספת אותם ומכריזה שהם הולכים לגור יחד ומבטיחה להם ש"אלוהים לא שכח אותנו והוא יעזור לנו" (עמ' 35). אבל כמובן, כמו בכל מלחמה דברים עלולים להשתבש...

תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת הם גרים יחדיו בתוך חורבה שיש לה "ריח של מלחמה" כפי שבאסם יכריז, היא מלמדת אותם שיש שעות קבועות לכל דבר: לקום עם שחר, לשטוף פנים בסבון כדי להישאר נקיים, לומר בוקר טוב אחד לשני, לצאת לעבוד - כי אינה רוצה לקבץ נדבות יותר לעולם, לחזור בצהריים עם קריאת המואזין להכין ארוחת צהריים, להאכיל את כולם ולדאוג לחלב לנהיד התינוק, להקשיב להם, להרגיע אותם, לשחק איתם, ובערב לאכול ארוחת ערב לשטוף את הכלים, לכבס וכל שאר פעולות הכרחיות. בפעם בשבוע ביום שישי יש סדר מקלחות. הם מצליחים להתקיים ממכירת דברים בבסטות ליד בית הספר, וגם בזה יש סדר – חלק מוכרים, חלום אחראית על הגזברות (והיא אפילו חוסכת כסף ודואגת לכל צרכם ובגדיהם) וחלקם נשארים בחורבה להשגיח עליה ועל ניהאד התינוק. היא אפילו מאפשרת לבסאם לשתול גינת ירק שממנה קוטפים את התוצרת בכל ארוחה.

אני לא חושבת שאוכל לשכוח את הילדה חלום, את הילדים המקסימים מלאי האהבה, אלה שמוחם הקטן נשאר קטן ומיוחד רק בשביל היופי והאהבה שבעולם בלי לדעת ולהבין מהו רוע. באחת הסצנות היפות בספר חלום מסבירה: "כל מי שפוגע באנשים, ולא משנה אם הוא איש אחד או קבוצת אנשים, יש לזה סיבה אחת – יש לו מוח.. (המונגולואיד מפגר בשכלו לכן..) יש לו מוח קטן.. ראית פעם חיים שלך מונגולואיד נוהג במטוס וזורק פצצות על אנשים, או איש מונגולואיד שובר צלעות של ילדה קטנה? .. בקיצור, ראית פעם בחיים שלך מונגולואיד שפוגע באנשים?" (עמ' 182) וזאת הסיבה שחלום מסרבת ללמוד למרות התשוקה העזה שלה, היא לא מוכנה שהמוח שלה יגדל מכיוון שאם יגדל היא תתחיל להיות בן אדם רע ולעשות דברים רעים.

בסצנה נוספת, עוצמתית לא פחות, שניים מהילדים שעבדו בבסטה עם חלום, שוברים והורסים בהתקף זעם את "צעצועי המלחמה" של רוכל אחר. הילדים ראו בצעצועים אלו את התגלמות המלחמה וביקשו לפרק אותה מכוחה, כדי שלא תביא עליהם עוד מוות, הם מכנים אותה "סעלווה" (מכשפה), והם לא מבדילים בין אויבים לבין מלחמה ומי באמת הרג ולמה.

את הספר תרגמה מערבית ברוריה הורוביץ אך לא ברור אם תורגם ישירות משפת המקור. בכל מקרה נראה כי המתרגמת שמרה על עלילה, דמויות ודיאלוגים קולחים ונהירים. זהו ספר מטלטל, עוצמתי ויחד עם זאת מלא אהבה ותמימות, מעין אי קטן של אהבה והומניזם שהצליחה הילדה בת העשר, חלום, ליצור בעולם שזרוע מלחמה, הרס, שנאה וניצול. בספר, כמו שכתוב בגבו, יש קריצה לדמויות אחרות מהספרות של המאה העשרים כמו אוזפה של אלזה מורנטה או אוסקר של גינטר גראס.

אני לא בטוחה שזהו הספר היחידי שקראתי שהמוצא של הסופר הוא עיראקי, אבל מה שבטוח שאני רוצה עוד מאלו!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן