אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כריות אוויר / גילה נאומן ימיני


כריות אויר / גילה נאומן ימיני, הוצאת גוונים

כריות אויר / גילה נאומן ימיני, הוצאת גוונים

 רומן הביכורים של גילה נאומן ימיני, "כריות אוויר", הוא  ספר מהנה, שכמו ליקט את פרקיו של סיפור בהמשכים מעיתון נשים, וניצל את פרסומו לשם מחוות הצדעה ענקית לכל אלה המאפשרים השתלת מח עצם לחולי סרטן ומצילים חיים - רופאים, אחיות, מטפלים, מארגנים, וכמובן התורמים.

בד בבד, מהווה הרומן מעין פנפיקשן, דהיינו, יצירת מעריץ, במקרה זה מעריצה, שנכתבה מן הסתם בעקבות סדרת הטלוויזיה האמריקאית "סקס והעיר הגדולה". הסדרה המפורסמת שסיפרה בהומור את עלילותיהן של ארבע חברות, נשים צעירות, אופנתיות ומשוחררות, בעיר הגדולה ניו יורק, התבססה על ספרה של קנדיס בושנל, בת דמותה של קארי בראדשו, מנהיגת החבורה. קנדיס בושנל, הסופרת, וקארי בראדשו, הגיבורה הראשית שדרך עיניה נחשפות העלילות  - השם הפרטי ושם המשפחה של השתיים מתחילים באותן אותיות.  קנדיס בושנל, עיתונאית, בליינית ואשת חברה, צירפה את טוריה מה"ניו יורק אובזרבר" לספר, וסדרת הטלוויזיה המצליחה ינקה ממנו באופן חופשי ומחקה את האספקטים היותר קודרים והיותר ציניים שלו.

עלילת הרומן של גילה נאומן ימיני מתחילה ב-2005 והסדרה "סקס והעיר הגדולה" הסתיימה ב-2004. אפשר היה לדבר על המשך אלא ש"כריות אוויר" הוא מעין גרסה ישראלית שבה תלמה, דיתה, בושם וקרול  מחליפות את קארי, שרלוט, מירנדה וסמנטה. והעיר הגדולה, ניו יורק, מומרת ברעננה, תל אביב, הרצליה וקיסריה. כמו בסדרה הקלילה והבידורית שטיפלה בחיי חברה, זוגיות ומין של נשים צעירות אך גם בנושאים כואבים, כגון עקרות ומחלות, כך גם ברומן של גילה נאומן ימיני, מלבד עיסוק מפורט בבגדים ונעליים, בפיתויים והרפתקאות אהבים, מתמודדת הגיבורה תלמה שדות עם שני אירועים דרמטיים. הראשון בהם הוא מותה של גילית בת התשע, חברתה הטובה ביותר של בתה הבכורה דרלי, בתאונת דרכים. השני והעיקרי, המאפיל במידה מסוימת על הראשון, הוא מחלתה האנושה, לוקמיה, של דרלי עצמה (דר הוא הגיר הגבישי המבריק שמפרישה צדפת הפנינה כשגוף זר חודר לתוכה ומאיים על קיומה. הדר נערם בשכבות סביב המטרד, מנטרל את השפעתו ויוצר את הפנינה). על שני צירים אלה מתווסף ציר שלישי – עלילת מתח הקושרת בין התאונה הקטלנית שהרגה את גילית, לבין שביט, אחיה התחמן של תלמה ולבין נרי, הבחור שבו תתאהב אחרי שהפער בינה לבין בעלה יגדל ויגבר.

הספר מתחיל אם כן כרומן רומנטי, ממשיך כמותחן מותח, מקבל תפנית טרגית עם מותה של הילדה גילית בתאונה, מעמיק את הממד הדרמטי כשחברתה של ההרוגה, דרלי, לוקה בסרטן והופך לסיפור תיעודי מפורט על ההתמודדות בבית ובבית החולים עם המחלה. המסמך הרציני מפנה בתורו מקום חוזר לרומן הרומנטי ולמותחן המותח ושוב חוזר למחלה, שתילת מח העצם שתציל את דרלי. ומשם שוב לפתרון הסיבוך בלשי-משפטי  ולפתרון הבעייה הרומנטית. הקורא מצפה אכן לסוף הטוב של שלושת צירי הספר – העלילה הרומנטית, התעלומה הבלשית-משפטית ומחלתה של הילדה דרלי.  והסוף הטוב המשולש מאחר לבוא, עקב השתהויות, חזרות לאחור וסטיות מהנושא, וזאת כדי להגביר את המתח, אבל בא. ובאשר לצערה ואבלה שלא ייגמר לעולם של משפחתה של גילית, זוהי אינה סוגייתו העיקרית של הספר.

הרומן כתוב בלשון צבעונית וקולחת ונקרא במהירות, בעניין ובהנאה, כמו סיפור בהמשכים בעיתון נשים. הסגנון נעים, העלילה סוחפת, והנאת הקריאה משליכה את הקורא למציאותה של תלמה שדות ומשכיחה ממנו את מציאותו שלו. משפחה בורגנית מצויה, הורים עורכי דין שמתקשים לעבור מסטטוס של רווקים פתיינים ומפלרטטים לסטטוס של מבוגרים נשואים, ופתאום נופל דבר ומתרחשים אירועים לא צפויים שמוסיפים ממדים שונים על הרבדים הקיימים מלכתחילה. גיבורת הספר, תלמה שדות, מבינה שהחיים, יותר משהם  מירוץ, מהווים נסיעה בעלת התחלה, אמצע וסוף וכדאי לה להמשיך את השינויים שהתחילה לעשות בחייה כאשר נפתחו כריות האוויר של המעטפה המעוצבת שהיטלטלה טלטלות עזות ויצאה מהתלם.

הספר מטופל בפרטים רבים ובדיאלוגים ארוכים שנראים ממבט ראשון מיותרים אבל מתבררים כנחוצים להבנת העלילה, האווירה ולהפגת המתח. הספר לא מאבד מחיוניותו גם כשהוא מטפל בנושאים קשים. להגה של תלמה שדות, עורכת דין פקחית, ממולחת וזריזת מחשבה וביטוי, שולט בכול. הספר כתוב בגוף ראשון, מפיה של תלמה, הבוחנת את משפחתה והסובבים אותה, מנתחת ושופטת בתבונה, אך לא בלי נאיביות מלבבת מדי פעם. שפתה לפעמים בנאלית, לפעמים נמלצת, לפעמים נזרית בדימויים חביבים אך תמיד נעימה למקרא.  למשל: "חלקיקי הזמן נדמו כנצח". (עמ' 33). "לרגע, מזדחל בזדוניות הרהור מציק וחמקמק, לאחריו, פקפוק חורץ לשון נוגס בי בשיניו, וברגע הבא, פולש לו בחטף סחרור חושים מואץ, הולם בי ונוזף במלוא גרון, מבהיל אותי במרעומיו, ואז גווע לאטו. ואת מקומו תופסים שוב הספקות אשר עולים ומתפרצים, נעלמים ובאים בגמישות של להקת שדים פרועה ומחוללת". (עמ' 119). "גופי הפך לסדן הצמא להלימה לוהבת מאחת מכפות ידיו האדירות". (עמ' 282).  

ביקורת זעירה בנוגע לעריכה מתחייבת. הספר משובץ בתחילתו במשפטים ובביטויים בצרפתית ובאיטלקית שאותם נוהגים לומר שניים מגיבוריו וכמעט כולם נגועים בשגיאות ובאי דיוקים. חבל שעריכת הספר המושקעת לא מוצתה עד תום.

ולסיום, הרי, כטעימה ממחישה, הקטע הפותח את הרומן:

"עצור, מיקי, עצור"! שאגתי בפתאומיות למראה גור חתולים הגורר עצמו באפיסת כוחות לרוחב הכביש.

מיקי בלם במהירות, והמכונית נרעדה. שלחתי מבט מהיר לאחור, לוודא שהבנות לא נבהלו מן העצירה המטלטלת. הן היו שקועות בעוד אחד מן הוויכוחים הקולניים שלהן, ולמשמע קריאתי נשתתקו באחת. זינקתי החוצה אל הכביש הבינעירוני שהיה אמנם ריק ממכוניות, אך נחשב בהחלט מסוכן, ונרכנתי להרים את הגור. ברכי, שנשקו לאספלט, צרבו מהבל החום שנפלט מן הכביש. אספתי את היצור חסר האונים והחבול בכפות ידי והבחנתי מיד כי זו גורה. ליטפתי את פרוותה, ומשהתיישבתי חזרה במכונית, הגבהתי אותה אל מול פני, לברר היכן נפצעה בדיוק. היא יללה בכאב.

"היא פצועה ברגל!" אמרה טליה בחמלה.

"אימא, חייבים לטפל בה!" הוסיפה דרלי.

היינו בדרכנו מרעננה לארוחת ערב אצל הורי בקיסריה, ולא הכרנו אף מרפאה וטרינרית הנמצאת בסביבה ופתוחה בערב שבת.

"מה את רוצה לעשות, תלמה? אולי נעצור בתחנת הדלק הקרובה?" בירר-הציע מיקי.

"כן. לפחות אקנה בקבוק מים וננקה את הפצע. כשנגיע להורי, נחשוב מה לעשות."

אורותיה של חנות נוחות, מאלו הצמודות לתחנות דלק, ריצדו מולנו בחלוף נסיעה קצרה. הנחתי את הגורה על ירכיו של מיקי ומיהרתי לצאת כפי שאני. לעתים נדירות בלבד אני פוסחת על ניעור תלתלי הארוכים ועל הספגת שפתי בשפתון לחות מבהיק, שתי פעולות אגביות וכמעט אוטומטיות עבורי, שמאז הפכתי לאם, תופסות את מקומם של הרגלי העבר - משיחת שפתון הבורדו המדויקת והמבט החטוף לעבר המחשוף, במטרה לוודא כי הכול נמצא במקומו.

ובכלל, מאז שהתואר "אמא" התווסף לשלל תארי, הרשמיים יותר ואלה שפחות, אימצתי סדרה שלמה של פעולות קבועות לארסנל -הכנסת חבילת מגבונים לכל תיק שאתו אני יוצאת מן הבית, גם כאשר אני נפגשת לבדי עם חברה לקפה, הצצה תכופה בנייד כל עת שבנותי אינן במחיצתי, והמובן מאליו, הסרת העגילים מאוזני ברגע שבו אני נכנסת הביתה ולפני שהילדות יתלשו אותם ממני בלהט המשחק וההשתובבות.

הזדרזתי להיכנס לחנות הצמודה לתחנה, אוחזת בחוזקה בארנקי פן ייפער וישמוט ארצה את פיסות חיי - ניירות מקופלים ובהם רשימת מטלות, קבלות של בעלי מקצוע, של ספרי לימוד ושל רשתות אופנה וחנויות נעליים, לצד פתקים מהמחנכת של דרלי ודפי יומן תלושים ובהם מספרי טלפון וכתובות.

שלפתי בקבוק מים מאחד המדפים וניגשתי לקופה. לפני עמד בחור צעיר וחטוב, שניכר כי הוא משקיע בחיזוק שריריו לא מעט, והטישרט הלבנה שלבש התפקעה מגזרתו. הוא רכן קלות אל עמדת הקופאית והזדקף חסר מנוח, חוזר על תנועותיו במיומנות של דוגמן בסט צילום, מבטו דרוך ותזזיתי, מופנה מצד לצד, כאילו בכל רגע ואפילו כאן, עלולה להסתער עליו להקת פפראצי האורבת לו.

עד לפני עשור לערך, הייתי מתלהבת ממעטפת הורמונים כזו, התלהבות קצרה, חולפת, המגיעה לפורקנה בכמה רגעים של התפרצות הר געש ולאחריה מלמול נבוך, רשרוש סדינים, סגירת רוכסן חפוזה וחריקתה של דלת חדר האמבטיה. אך מאז נכנס מיקי לחיי, אני מסיטה מבטי מיד ממראות מעין אלה, המסבים לי מידת מה של מבוכה כמי שנקלעה למקום שאליו לא הוזמנה, כזה המיועד לנשים פנויות וצעירות ממני.

תליתי עיניים בתקרת החנות, תרה אחרי קורי עכביש דמיוניים, ומשהגיע תורי, נחפזתי לשלם. אספתי אלי את השקית המרשרשת ומיהרתי חזרה אל מיקי. הוא המתין לי בנתיב היציאה, באורות מהבהבים.

תגובות

התמונה של מירב גולן

יופי של רשימה!

ומסקרנת לקריאה
תודה

עוד על "כריות אוויר"

תודה רבה, מירב, שמחתי מאוד שאהבת.
ובהזדמנות זאת אוסיף שלדימוי הצדפה המתגוננת בפני פלישת הגוף הזר מצטרף דימוי גורת החתולים הפצועה. כששם שהגיבורה מגביהה את החתולה שנפגעה מגלגלי המכונית כדי לראות היכן נפצעה, כך גם תתבונן ותטפל בפצעי נפשה.

הזמנה אל הבלוג שלי

לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה
https://liebermanorna.wordpress.com/

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן