אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עפולה – גלגוליה של עיר


התמונה של גדעון צור
עפולה בראשית ימי המדינה

עפולה בראשית ימי המדינה

בטבורה של העיר עפולה מצוי תל עתיק, המספר את תולדותיו של הישוב באמצעות ממצאים ארכאולוגיים. על-פי רשות העתיקות, במקום התקיים ישוב מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה הממלוכית. (לפני כ- 7000 ועד ל- 500  שנים)  ניתן להצביע על דמות מפורסמת, שהתגוררה בישוב המיוחס לעפולה, במאה הראשונה או השניה לספירת הנוצרים - שמעון הפקולי. תנא מדור שני שהסדיר את תפילת השמונה עשרה.

התקופה הכנענית  (המאה ה-45 עד המאה ה-11 לפנה"ס)

למרות פרק הזמן הארוך בו התקיים במקום ישוב, אין כל מידע לגבי שמו של הישוב לאורך תקופה זו, חוקרים למיניהם מאמצים את השם "עפל", המופיע לראשונה, בשינוי קל כ-"עפא" בכתבי הקללות (המארות) המצריים. הכוללים רשימות של שמות ישובים מהמאה ה-19 לפנה"ס. ובהמשך, ברשימות שמות הישובים שהותיר אחריו פרעה תחותמס השלישי, במאה ה-15 לפנה"ס, לאחר ביקורו בכנען. במקום מספר 53 ברשימות אלו, מופיע במקור "עפר ור" ובתרגום "עפל גדולה" ובמקום מספר 54 נמצא "עפר שר" שפירושו "עפל קטנה".

שמות ישובים אלה אינם מופיעים יותר ברשימות הישובים שהותירו אחריהם מלכי מצרים הבאים, אמנחותפ השני במאה ה-15 לפנה"ס, סתי הראשון ורעמסס השני במאה ה-13 לפנה"ס. אחרי ביקורים שערכו בכנען.  ניתן להניח שישובים אלה לא התקיימו יותר. ראו: מ. דותן, חפירות עפולה "הערים מס' 53 ו-54 חרבו ואינן נזכרות עוד ברשימת המסעות המצריים." (עמ' 21).

השם עפולה מקורו בשפה הערבית, והוא ניתן למקום בתקופה העות'מאנית, אי שם בין המאות ה-16  ל-18 לסה"נ. כך שלמקום שנקרא "עפל" בתקופה הכנענית אין כל קשר לעפולה.

לתל עפולה קיים תאום בדמות תל עתיק, שסביבו הוקם קיבוץ מרחביה. הנמצא במרחק של 1,800 מטר מזרחה מתל עפולה. בתל במרחביה נמצאו ממצאים ארכאולוגיים, מאז תקופת הברונזה. תל זה ייקרא בהמשך בשם תל מרחביה. לאורך גלגולי ההיסטוריה, לא תמיד ניתן לקבוע, מי מבין שני התילים נושא את שם המקום.  

תקופת המקרא  (המאה ה-11 עד המאה ה-8 לפנה"ס)

העיר עפולה מופיעה במקרא בשם "אפק" או "אפקה", בשני מתארים שונים. מלחמת שאול המלך בפלישתים, ובמלחמת אחאב מלך ישראל בארמים. השם אפק מקורו מן המילה אפיק, המציינת מקום הנמצא בקרבת אפיקי מים. במקרא קיימות בארץ כנען, ארבע ערים שונות הנושאות את השם אפק. העיר אפק הראשונה נמצאה באזור הר חברון. העיר אפק השניה נמצאה ליד מעיינות נהר הירקון. העיר אפק השלישית נמצאה בעמק זבולון ליד מקורו של נחל נעמן ואילו העיר אפק הרביעית, בה עסקינן, נמצאה בעמק יזרעאל.

הקרב בין שאול המלך לפלישתים התרחש בעמק יזרעאל, סופרי המקרא אינם מרחיבים על מהלכי הקרב, אבל, מתוך הכתוב ניתן להסיק על-כך. כל סיפור הקרב מסתכם בשלושה פסוקים. הפסוק הראשון מציג את   הערכות הכוחות לפני הקרב "וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם; וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ" (שמואל א',כח,4) צבא שאול המלך נמצא על הר הגלבוע ואילו הצבא הפלישתי נמצא מולו בעמק, בשונם המזוהה כיום עם הישוב סולם.

הערכות כוחות זו יוצרת מצב של תיקו. שאול המלך לא ירד עם כוחותיו לעמק, היות וצבאו מתבסס אך ורק על חיל רגלים. ומנגד, הצבא הפלישתי לא יכול לעלות להילחם בהר, עקב החימוש הכבד וצבא המרכבות. ואז, הפלשתים יוצרים מהלך של הונאה טקטית. לפי הפסוק השני "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם, אֲפֵקָה; וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים, בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א',כט,1) צבא הפלשתים מבצע מהלך הונאה ונסוג מערבה לעבר אפקה, היא עפולה של ימנו. שאול המלך שרואה את נסיגת הפלשתים, יורד עם צבא ישראל לעמק, לעין יזרעאל, ומאבד בזאת את היתרון שהיה לו.

מהלכי הונאה מסוג זה, מופיעים בספר: תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן-מתתיהו.  "אספסינוס הפקיד את פלצידוס על מלחמת הרוכבים, ופלצידוס היה בעל תחבולות.  הוא עשה עכשו לבורחי גדור מה שעשה כבר ליהודים היושבים בהר תבור: נסוג אחור מפניהם ומשך אותם אל הערבה והקיפם שם ברוכביו. כאשר התגרו אתו היהודים (מהר תבור) למלחמה, הוליך אותם שולל בנוסו מפניהם ומשך אותם לרדוף אחריו רחוק בעמק, ופתאם הפך את פניו והמית רבים מהם, ועל הנשארים סגר את הדרך העולה אל ההר" (ספר רביעי, פרק ראשון, תנט)

הפלשתים נקטו בדרך זו, נסוגו משונם לאפק ומשכו את ישראל לעמק. ואז ככל הנראה תקפו אותם עם צבא המרכבות. הפסוק השלישי  מספר את סופו של הקרב, "וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים, בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ." (שמואל א', לא,1) קיימת זהות כרונולוגית בין הממצאים בשטח לבין הסיפור המקראי. "יש להניח כי עפולה (אפק) הייתה חרבה ועזובה למן הרבע האחרון של המאה ה-11 לפנה"ס...הישוב נעזב בחיפזון, ועל-כך מעידים הכלים שנותרו במקומם, לעיתים על התבואה שבתוכם...נראה שהמקום נשרף בחלקו" (מ. דותן, חפירות עפולה)

הרבע האחרון של המאה ה-11 לפנה"ס, מקביל לימי מלכותו של שאול המלך. זוהי התקופה ככל הנראה, שבה הפלישתים פושטים על עמק יזרעאל, כפי הכתוב "וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן. (שמואל א', לא, 7) וככל הנראה בעת ההיא, הפלשתים שורפים חלקית את העיר אפק היא עפולה.

הסיפור המקראי השני עוסק בבן-הדד מלך ארם דמשק, ובאחאב מלך ישראל. מלך ארם מקבץ צבא גדול ויוצא למלחמה על ישראל, הוא מגיע לעיר הבירה שומרון וצר עליה, ככתוב "וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ, ... וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ." (מלכים א', כ,1) ולפתע, אחאב מלך ישראל מכה את ארם, ככתוב "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב, וְהִכָּה בַאֲרָם, מַכָּה גְדוֹלָה" (מלכים א', כ,21)

סופרי המקרא אינם מפרטים על המהלך, שבו צבא אחאב מגיח מעיר נצורה ומכה צבא הגדול מצבאו. לדעתי יש לכך הסבר, שלמנאסר השלישי מלך אשור יוצא בשנת 853 לפנה"ס, לכיבוש ערי החוף הפניקיים. מולו נערך בקרקר צבא קואליציה של 12 מלכים. ביניהם אחאב מלך ישראל עם צבא המונה: 2000 מרכבות  ו-10,000 חיילים רגליים. סביר שצבאו היה גדול יותר וחלקו נשאר מאחור להגן על המולדת ועל השטחים הכבושים. העיר שומרון איננה יכולה להכיל צבא בסדר גודל זה, ולכן נראה שהוא היה מפוזר ברובו על פני הממלכה. צבא זה רוכז מחדש, במקביל לתנועת צבא ארם, נע לעבר העיר שומרון ותקף את צבא ארם מאחור. בו זמנית צבא המלך יצא מהעיר ותקף את צבא ארם בתנועת מלקחים. והסוף ברור ככתוב.

לאחר המפלה, יועצי מלך ארם מתרצים אותה בכך, שלישראל יש יתרון בלחימה בהרים. והם ממליצים למלך להילחם עם ישראל במישור. שנה לאחר מכן מלך ארם מגייס את צבאו, ויוצא שוב למלחמה על ישראל. סביר להניח שהוא נע באותו הנתיב כפי שעשה קודם לכן, אלא שהפעם הוא נערך בעמק, באפקה, היא עפולה.  הנמצאת מול ציר התנועה הבא מכוון העיר שומרון "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם; וַיַּעַל אֲפֵקָה, לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל." (מלכים א', כ,26) וכמובן שצבא ישראל מגיע לעמק ונערך מול הארמים "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ, וַיֵּלְכוּ, לִקְרָאתָם; וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם," (מלכים א', כ, 27)

לאחר שבוע ימים של המתנה פורצת המלחמה. ישראל מכים את צבא ארם, כאשר הנותרים ממנו מחפשים מקלט בעיר אפקה.  כזכור העיר אפק (עפולה) נהרסה בשליש האחרון של המאה ה-11 לפנה"ס. אבל, "היא הוקמה מחדש באמצע המאה ה-9 לפנה"ס בקירוב" (מ. דותן, חפירות עפולה) סביר, שהעיר נבנתה מחדש על-ידי עומרי מלך ישראל, הכובש הגדול, אביו של אחאב המלך.   " וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה, אֶל-הָעִיר, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, ..." לפי התאור המקראי, העיר אפק הייתה מוקפת חומה. לפי סקר ארכיאולוגי של רשות העתיקות על העיר עפולה "בתקופת הברזל, מדובר ביישוב פרזות, שנפגע, אולי, בשל בנייה על התל בתקופות מאוחרות יותר" כאן ניוותר עם סימן שאלה, האם הייתה או לא הייתה חומה לאפקה/עפולה. ובדומה לוויכוח הקיים, האם ליריחו הייתה חומה בתקופת ההתנחלות. ניתן לצטט את שנאמר לגבי יריחו ולהקבילו לעפולה. "במקרה זה אין להשתמש בעדות הארכיאולוגית כהוכחה חד-משמעית לשלילת הסיפור" (האו"פ - מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, כרך 4, עמ' 43)

ניתן להעריך את הנתיב שבו נע הצבא הארמי לכיבוש העיר שומרון. תוך שימוש  בשמות המקומות מימינו. דמשק – קונטרה – גשר בנות יעקב – צומת גולני – עפולה – ג'נין – סבסטיה. בקרב השני הצבא הארמי נע באותו הנתיב, אך נעצר ונערך למלחמה מדרום לעפולה או אפקה. ואילו צבא ישראל נערך מצפון לג'נין. המערכה התרחשה אי שם בין עפולה לג'נין.

התקופה ההלניסטית  (המאה ה-4 עד המאה ה-1 לפנה"ס) 

אני משער שהחל מתקופה זו שם הישוב משתנה ל"פסולי", וזאת להערכתי בהתאם לתמורות שחלו בחקלאות בעמק יזרעאל. סביר להניח שבאזור העיר עפולה דה היום, החלו לגדל פול. או שהמקום הפך למרכז הסחר בפול שגדל בעמק. היות ובתקופה זו דיברו גם יוונית  "ביוונית פסולי הם פולים (beans) באופן כללי ואם כן השימוש במונח פסולי נועד להדגיש שהפול המצרי נאכל כזרעים יבשים בניגוד ללוביה שאמנם היא צמח זהה אך נאכלה בעודה ירוקה"  (ד"ר משה רענן - הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש – לוביה תרבותית). ור' ברטנורא מוסיף  "זרע קשואין. חשוב משאר זרעוני גינה, וכן זרע דלועין, וזרע פול מצרי, והוא שקורין לו פאסל"י בלע"ז"  (משנה שבת. 9:7:4)

יוהסף שוורץ בספרו 'תבואות הארץ' מציין מתוך כתבי חז"ל - "פסלון  (שם בקעת פסלון). בין ההר שקורין חרמון הקטן ובין הרי הגלבוע עמק צר ובסוף העמק סמוך לירדן הכפר 'פאסאל' ולפי דעתי על שמו נקרא העמק והבקעה הנזכרת בקעת פסלון" (פרק ג', יששכר, עמ' רו) התיאור הנ"ל מופיע שוב, אלא שהפעם הבקעה נקראת 'פסלן' (אות ב', עמ' פג) החרמון הקטן הינו הכינוי של גבעת המורה. מקו גבעת המורה והרי הגלבוע מזרחה, אכן נמצא עמק צר הנקרא עמק חרוד ולא פסלון או פסלן. לדעתי ר' שוורץ טועה בתיאור הגיאוגרפי, והכפר פסל, פסלן או פסלון הינו למעשה הישוב פסולי או עפולה של ימנו, הנמצאת דרומית מערבית לגבעת המורה.

 התקופה הרומית והביזנטית  (המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-7 לסה"נ)

בתחילת האלף הראשון לספירה, בתקופה הרומית, ממצאים ארכאולוגיים מעידים על יישוב משגשג במאות ה-2 עד ה-4 לספירה (ראו: חפירות עפולה, מ. דותן, עמ' 21). לדעת יצחק ב"ר אליהו פסח גולדהאר, בספרו "אדמת קדש היא ארץ ישראל" (עמ' 226),  העיר עפולה נקראה "פקולי". להלן הציטוט "ובעברנו בעמק יזרעאל במסילת הברזל ההולכת מעיר חיפה לבית שאן נעבור על פני העיר פקולי היא עירו של שמעון הפקולי שהסדיר י"ח ברכות לפני ר"ג (רבן גמליאל). שם העיר הזאת לא נשתנה, הערבים קורין לה אל-אפולי" גם אהרן בר' מרדכי ז"ל היימאן, כותב בספרו "תולדות תנאים ואמוראים" (עמ' 1217). על שמעון הפקולי, "שהיה משתכר בצמר גפן שנקרא פקולא, ואפשר שהוא שם מקום"

שמעון הפקולי היה תנא מדור שני, תנאי הדור השני חיו בשנים 80 - 120 לספירת הנוצרים. אביו של שמעון הפקולי היה רבי נחום הפקולי, שמו נזכר בספר "זוהר חדש" (מדרש רות פ"ב) שמו נקשר עם מעשה נורא או סיפור מדהים "מעשה ברבי זמיראה שהיה אחד מחכמי הזהר. ונתגלתה אליו נפש של אדם חוטא מהגיהינום. סיפר אותו האיש, יהודי הנני, גרתי בגליל בארץ ישראל, ושם מכרתי בשר טרפה ליהודים. בן אחד השארתי והוא רשע כאביו ומסתובב בבתי מטבחיים. חיפש אחריו רבי זמיראה ומצא אותו, ועמל אתו בתורה ובלימודי קודש, עד שנהיה חכם יותר והוא נקרא רבי נחום הפקולי. וכמה חכמי דור שיצאו ממנו נקראו גם הם פקולי" (ראו גם: מ. צוריאל, לקט אהבת תורה, עמ' 86,85 – המשקיף, בפורום אברכים מס' 14394) ובהמשך לסיפורו של רבי נחום הפקולי, "הוא הפך לראש הישיבה, שמנתה מספר רב של תלמידים" (שם – בפורום אברכים) משמע, לאורך תקופת התנאים בעיר עפולה הייתה ישיבה גדולה. שאחד מבוגריה היה התנא רבי שמעון הפקולי, שהסדיר את תפילת השמונה עשרה.

חכמי ישראל לדורותיהם ניסו להסביר את מקור השם פקולי, אבל ללא הצלחה. רש"י טען ששמעון הפקולי היה סוחר בצמר גפן שנקרא פקולא (תלמוד בבלי - ברכות - רש''י  דף כח – ב)  יתכן והיה סוחר בכותנה, אבל ללא כל קשר לפקולי. הגמרא גורסת שפקולין זהו פשתן נקי. צמד מילים ללא פשר בספר ישעיהו "פקו פליליה" (כח, 7) נקשר גם הוא עם מקור השם פקולי.

לדעתי, הפקולי מציין את מקום הולדתו של האיש. בעת ההיא שמו השני של האדם היה, או שם אביו או מקום הולדתו. וישנן מספר דוגמאות למקום הולדתם של מפורסמים:

ישו הנוצרי – ישוע מן העיר נצרת.

שאול התרסי – נולד בעיר תרסוס. עיר זו נמצאה בדרומה של תורקיה דה היום. שאול היה ממקימי הדת הנוצרית. בגיל צעיר הוא מגיע לירושלים, בשלב מסוים בחייו נפשו עוברת היפוך והוא הופך לשליח של הנצרות. ושמו הנוצרי הופך לפאול או פול או פאולוס.

נתאי (מתיי) הארבלי – היה בן העיר ארבל שבגליל התחתון. חי בתקופת הזוגות והיה אב בית דין  לצדו של יהושע בן פרחיה ששימש כנשיא הסנהדרין.

ולכן שמעון הפקולי ונחום הפקולי מוצאם מן היישוב פקולי. לדעתי השם פסולי השתנה לפקולי, עקב נוחות בהגייה, או שיבוש בשם, או שם שנתנו לו הרומאים, שם שנשמע נכון יותר בלטינית של אז. ניתן להניח שלמילה פקולי אמור להיות קשר לפול. באיטלקית הפול נקרא פאגיולי .Fagioli וניתן לראות וריאציות שונות של השם מפי חכמינו:  "פול מצרי = מין קטנית, פאזולי" (רש"י, ראש השנה, יג, ע"ב).  "פול מצרי = פאשולי בלע"ז" (רע"ב, שביעית, פ"ב, מ"ח)

קיימת כיום מילה בשם פקיולה (fecula) או פקיולי (feculae)  שפירושה, חומר מסמיך בתעשיית המזון. בדומה לעמילן.

התקופה האסלאמית  (המאה ה-7 עד המאה ה-11 לסה"נ)

בתקופה זו נשמרת מסורת הפול והישוב בתל מרחביה, נקרא אל-פולה. הוספת האות "ה" בסיומת המילה פול בערבית, הופכת את השם ללשון נקבה. "זה ברור שכפר מקומי התקיים ב- al Fula בתקופה האסלאמית המוקדמת...גורמים מערביים אחרים בתקופה זו המשיכו להזכיר את הכפר בשמו הערבי...בשלושה מסמכים שונים, של מלך ושני אפיפיורים" (La Febe - ב. קידר, ד. פרינגל עמ' 166)

באשר לתל עפולה. גם כאן התקיים ישוב בתקופה זו. "נמצאו שרידים בודדים מהתקופה האסלאמית, בהם בדלי קירות, רצפות, מתקן וחרסים" (רשות העתיקות – סקר ארכיאולוגי של ארץ ישראל). לישוב בתל עפולה לא נמצא שם מקום אחר. הוא היה ככל הנראה חלק ממכלול אל-פולה שכלל את שני התילים

התקופה הצלבנית והאיובית  (המאה ה-11 עד המאה ה-13 לסה"נ)

הצלבנים מגיעים לארץ הקודש, עם סיומה של המאה ה-11 לסה"נ. הם בונים מבצרים לאורך אזורי השליטה שלהם, וביניהם גם באזור עפולה. הם משמרים את מסורת הפול לשם המקום, שכזכור ניתן עוד בתקופה ההלניסטית. והשם הערבי של המקום פולה, הופך ל-פבה. שמקורו בשם המדעי של הפול Vicia fava.  בצרפתית המקום נקרא  La Fèbe, לה-פב   " על סמך זה פרופ' זהר עמר העריך כי בתקופה הצלבנית גידול הפול היה משמעותי באזור" (ויקיפדיה - קטניות בארץ ישראל בתקופת הברזל)

 על-גבי תל מרחביה נבנתה מצודה, שקיבלה את השם Castrum Fabe (מצודת הפול). גם על-גבי תל עפולה הוקם מבנה  "במאה ה-12 לסה"נ נבנה בפסגת התל מבצר צלבני, שהשתייך למסדרי הטמפלרים וההוספיטלרים.  (רשות העתיקות – הסקר הארכיאולוגי). בבניית שתי המצודות בשני התילים, הטמפלרים השתמשו בסרקופגים, שהשתיירו מתקופת השגשוג הרומית, ככל הנראה של משפחות יהודיות. לתל עפולה לא היה שם, הוא היה חלק מאזור פבה.   

בתעודה מקורית של הטמפלרים, משנת 1180 - 1184 לסה"נ. שנתגלתה בירושלים. נכתב על פגישה של הטמפלרים בסניפם בלה-פב, שנכחו בה למעלה מאלף אבירים. (י. פראוור, א. בן-שמאי, - ספר ירושלים – התקופה הצלבנית והאיובית. עמ' 105). הפגישה איננה נערכת במצודת פבה. אלא בלה-פב. שם כללי לאזור התוחם את שני התילים, תל מרחביה ותל עפולה. הכמות הגדולה של האבירים, חייבה פריסת מאהלים בשטח.

התקופה הממלוכית  (המאה ה-13 עד המאה ה-16 לסה"נ)

"עפולה אינה נזכרת במקורות הממלוכיים, ורק תוצאות החפירות מוכיחות שהייה כאן יישוב גם בתקופה הזאת" (מ. דותן, חפירות עפולה)

"בסביבות תל עפולה נמצאו מבני סילו וחרסים, שתוארכו לתקופה הממלוכית המאות ה-14 – ה-15 לסה"נ." (רשות העתיקות – סקר ארכיאולוגי של ארץ ישראל).

סביר להניח ששם המקום בערבית מהתקופה האסלאמית, פולה. השתמר בעת הזו.

מקור השם עפולה

מסעות הצלב העלו את קרנה של הנצרות, "בימי הביניים נעשתה הנצרות אמונתה של מרבית האוכלוסייה באירופה ... אירופה אוחדה למקשה תרבותית אחת באמצעות השפה הלטינית...ובאמצעות היסטוריה משותפת - זו הכתובה בשני חלקיו של הקנון הנוצרי, הברית הישנה והברית החדשה" (אורה לימור, יצחק מן – ראשיתה של אירופה, כרך 1) ומתוך כך עלתה קרנם של ארץ הקודש וספרי הברית הישנה. וכתוצאה מכך, היסטוריונים, גאוגרפים וקרטוגרפים, החלו מהמאה ה-14 לסה"נ לשרטט מפות של ארץ ישראל. מפות שנשאו בחלקן את הכותרת "מפת ארץ הקודש" בלטינית, ויש בהן את חלוקת 12 השבטים. במקביל נכתבו גם ספרים, המספרים מפי צליינים וטיילים, על ארץ הקודש.

כאמור השם הראשון אותו ניתן לקשור עם עפולה, הופיע במקרא בשם אפק או אפקה. שם זה מככב בספרות במפות רבות. השם אפק נכתב באותיות הלטיניות, בשלושה אופנים – Aphek  או Aphec או .Afec מסיבה שאיננה ברורה, חלו שיבושים בכתיבת השם בלטינית, וניתן למצוא בספרות ובמפות את השמות הבאים – Aphel (אפל),  Aphet (אפת),  Alphet (אלפת). כל השמות הללו נכתבו באותיות לטיניות בלבד, לא בעברית או בערבית, לכן לדעתי הן שיבוש של השם אפק, כולם מתחילים בעברית באות "א" ולא באות "ע". השם המקראי אפק חזר לתל עפולה, היות ולתל זה לא היה כל שם, אבל היה צורך להזכירו עקב חשיבותו.

האדם הראשון שהעלה את השם אפק, היה בורכהרד מהר ציון. נזיר דומיניקני גרמני, שחי במאה ה-13 לסה"נ. התגורר עשר שנים בירושלים, במנזר בהר ציון. כתב ספר בשנת 1280 לסה"נ, ובו תיאורי ארץ הקודש. הספר יצא לאור במהדורה מחודשת, בשנת 1896. בעריכת A. STEWART  עם הערות גיאוגרפיות של   C. R. CONDER  בספר זה קיימים שני תיאורים בהם העיר אפק נזכרת.

"שדה מגידו ועמק יזרעאל ומישור הגליל הם אחד אותו הדבר אבל כל השמות האלו חלפו מן העולם, ועכשיו בדרך כלל הוא נקרא מישור פבה, על שם מצודת פבה, אשר עומדת שלושה מטחווי קשת מהעיר אפק...."  (עמ' 46)

"ליגה אחת (מידת אורך) דרומית למזרע ישנה מצודה הנקראת פבה, בצידה המערבי, שלושה מטחווי קשת בצד ימין של הדרך ליזרעאל, נראים חורבות העיר אפק, היכן שהסורים (הארמים) נלחמו נגד אחאב מלך ישראל."  (עמ' 46)

בשנת 1320 לסה"נ, איטלקי בשם מרינו סאנוטו (סאנודו), מדינאי וגיאוגרף, מפרסם ספר על ארץ הקודש. ובו תל עפולה נקרא "אפל" (Aphel). במקביל קרטוגרף איטלקי אחר בשם Pietro Vesconte משרטט מפות של ארץ הקודש מתוך המידע של סאנוטו. ובהמשך, מפות אלו שימשו כבסיס למפות נוספות שיצאו לאור במאות השנים הבאות.

מורה ודיפלומט צרפתי בשם Johann Bongars, מדפיס בשנת 1611 את מפת ארץ הקודש של Vesconte , במפה זו תל מרחביה נקרא פבה (faba).  ותל עפולה נקרא אפת (afet). שיבוש של השם אפק ((afec. ניתן לראות זאת במפה מקבילה של ארץ הקודש, משנת 1603 של  A. ORTELIUS    גיאוגרף וקרטוגרף הולנדי. בה תל מרחביה מופיע בשם פבה (Faba) ותל עפולה נקרא אפק (Aphec).

קיימות מפות רבות נוספות, בהן תל עפולה נקרא אפק. אציג רק שלוש מהן –

מפת ארץ הקודש, יהודה ופלסטינה. ערך את המפה מו"ל גרמני בשם HOMANN HEIRS בשנת 1744. במפה מופיעה העיר אפק במקומה של עפולה, בשטחו של שבט יששכר. בפינות המפה ציורים של יציאת מצרים עם משה ואהרון.

מפת ארץ הקודש פלסטינה, משנת 1759, של Tobias Conrad Lotter, מו"ל וקרטוגרף גרמני. במפה חלוקת שנים עשר השבטים. בנחלת שבט יששכר מופיעה העיר אפק (Aphec) במקומה של עפולה.

מפת ארץ ישראל הכתובה בעברית, משנת 1858, בעריכת הרב אפרים ישראל בר"ש בליחער, מאוסטריה. העיר אפק במפה זו מציינת את עפולה.

לא ברור מתי הסתיים השימוש בשם המקראי אפק. ומתי החל עידן קטניית הפול. אשר כאמור קיים עליו מידע החל מהתקופה ההלניסטית, ובהמשך על-פי שינויי השפה המדוברת, לאורך של כאלפיים שנה. ובהתאם לגורמי השליטה במרחב – פסולי, פקולי, פולה, פבה, פולה ועפולה לבסוף.

במפת פלסטין משנת 1901 של העורך Edward Stanford מסומנים שני ישובים בשני התילים, עפולה ומרחביה. ומעליהם מתנוסס שם אחד בלבד "אל פולה". בספר עמק יזרעאל, 1967-1900. העורך: ד"ר מרדכי נאור. מתוארת רכישת הקרקעות בעמק יזרעאל בראשית המאה ה-19, אדמות שהיו בבעלות משפחת סורסוק מלבנון. הביטוי בספר היה "רכישת אדמות פולה" משמע כל האדמות סביב לישוב פולה, נקראו אדמות פולה. גם הישוב בתל עפולה היה חלק מפולה.

ניתן לראות זאת בשלוש מפות, מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במפות אלה קיימים שני הישובים, פולה ועפולה. אלא מאי, מערבית לעפולה הייתה קיימת ברכת מים עונתית, הנושאת את השם "ברכת אל פולה". מדוע הבריכה לא קיבלה את שמה של עפולה למרות קרבתה לבריכה. משום שכאשר

ניתן השם לבריכה,  שם המקום עפולה, לא היה קיים עדיין. וכל האזור נקרא פולה.

בספר פלסטין תחת האסלאם בין השנים 650  ל-1500 לסה"נ (תרגום של גאוגרפים ערביים בימי הביניים) בעריכת GUY LE STANGE משנת 1880. מופיע שם מקום אחד בלבד – אל פולה (השעועית), עיר בפרובינציית פלסטין, (עמ' 441). משמע עפולה עדיין איננה קיימת בשמה בתקופה זו.

קרטוגרף צרפתי בשם פייר ז'אקוטן  P. JOCOTIN שהיה אחראי על הטופוגרפיה בצבא נפוליאון, שרטט מפות של ארץ ישראל. במפה משנת 1799 מסומנת העיר עפולה Afouleh, אלא מאי, בערבית כתוב ליד עפולה כך ۱ﻔﺎﮫ שפירושו "אפלה". היות ולז'אקוטן היו שגיאות נוספות, זה לא המקום לדון בהן. החשוב מכל שהוא מזכיר את השם עפולה. וכך ניתן לומר שבשנת  1500 השם עפולה עדיין איננו קיים, ובשנת 1799 הוא כן קיים. משמע, השם ניתן אי שם בשלוש מאות השנים שלאחר שנת 1500, כלומר במהלך תקופה העות'מאנית.

מתוך מילון פרסי, ערבי ואנגלי של JOHN RICHARDSON משנת 1777 ניתן ללמוד על מקור השם עפולה:      

 ﻋﻔﻝ - afel – עפל. או ﻋﻔﻼ – עפלא – Having a rupture (a woman)           או ﻋﻔﺎﺔ - עפלה – The female rupture.

מתוך סקר של מערב פלסטין, משנת 1881. שנערך על-ידי D.H. PALMER פרופ' לערבית באוניברסיטת קמבריג'. נאמר שעפולה El'Afuleh בערבית פירושה 'ruptured'.

למילה האנגלית rupture קיימים מספר פירושים, במקרה שלנו הפירושים הסבירים הינם "להפריד" או "לקרוע", והמילון הערבי גורס שהמילה rupture מתייחסת לנקבה. וכזכור השם "פולה" נאמר בלשון נקבה. מכאן ניתן לומר שעפולה נקרעה או הופרדה מתוך אזור פולה או שטחי פולה, ומכאן שמה.

סכום שם המקום לאורך ההיסטוריה –

התקופה הכנענית  -  המאה ה-45 בקירוב עד המאה ה-11 לפנה"ס  -  לא ידוע השם.

תקופת המקרא -  המאה ה-11 עד המאה ה-8 לפנה"ס  – אפק / אפקה

התקופה האשורית, הבבלית והפרסית – המאה ה-8 עד המאה ה-4 לפנה"ס – לא ידוע השם

התקופה ההלניסטית -  המאה ה-4 עד המאה ה-1 לפנה"ס  -  פסולי    

התקופה הרומית והביזנטית  -  המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-7 לסה"נ  – פקולי

התקופה האסלאמית -  המאה ה-7 עד המאה ה-11 לסה"נ   -    פולה

התקופה הצלבנית והאיובית  -  המאה ה-11 עד המאה ה-13 לסה"נ    -  פבה / פולה

התקופה הממלוכית -  המאה ה-13 עד המאה ה-16 לסה"נ   -   פולה

התקופה העות'מאנית  -  המאה ה-16 עד המאה ה-20 לסה"נ  -  פולה / עפולה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גדעון צור