אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האבסורד(ים) הגדול(ים)


הצבעה בבחירות מקומיות

האבסורד(ים) הגדול(ים)

חלק א'

לצד המפעלים הנפלאים שהמדינה עושה ואנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם, ישנם הרבה אבסורדים שהמדינה מייצרת. אחד האבסורדים הגדולים הם הבחירות לרשויות המקומיות. כמו בשנים קודמות גם השנה הבחירות הצטיינו בשלוש עובדות חשובות:

אחוז נמוך מאוד של מצביעים.

מתמודדים רבים על כל משרה.

מרביתם ככולם של ראשי הרשויות המכהנים נבחרו מחדש.

מה כבר לא נכתב ומה כבר לא נשמע על הבחירות האלה, לפני שנתקיימו ויותר אחריהם. ימים רבים לפני ואחרי אנו סובלים תילי תילים של הערכות, פרשנויות ומלל. שום דבר מכל אלה אינו מגלה לעם את האמת הערומה, שהיא גם מאוסה. כדי לנתח את הבחירות ותוצאותיהם צריך להתחיל מהסוף.

צריך לשאול מדוע ראשי הרשויות המכהנים, כל פעם, נבחרים מחדש. סטטיסטית, לו התנאים היו שווים, דבר הכרחי במדינה דמוקרטית, 50% לפחות מראשי הרשויות היו צריכים להתחלף. העובדה היא שהם אינם מתחלפים. הם כל פעם נבחרים מחדש, גם הנחשדים בפלילים  נבחרים מחדש וזה אומר דרשני.

ההסבר היחידי לכך הוא שבמהלך כהונתם הם צוברים כוח כה רב ששום כוח מבחוץ יכול לגבור עליהם. עד כאן ניחא. הבעיה היא שהם צוברים כוח רב מתוך הכספים הרבים שהם גובים מהתושבים שלהם.   משרד הפנים שהוא הממונה מטעם הממשלה על הרשויות המקומיות לא עושה דבר כדי לתת תקווה שבבחירות הבאות התחרות על משרות ראשי הרשויות המקומיות תהיה הוגנת והבחירה תעשה על פי כישוריהם וניקיון כפיהם של המועמדים ולא על פי כושר הישרדותם. יכולות להיות שתי סיבות מדוע משרד הפנים לא עושה דבר לשיפור המצב, קרי, הורדת שיעורי הארנונה, שהם כיום בשחקים,.האחת, שהוא אינו יודע יותר טוב והשנייה, שבמחדליו הוא קונה "שקט תעשייתי".

ראשי רשויות מכהנים צוברים כוח רב משום שחלק נכבד מהכספים שהם גובים מהתושבים מבוזבז, מבחינת של התושבים, לא למען התושבים חו"ח, אלא, למענם עצמם, כדי להאדיר את כוחם. לראש רשות מכהן עומדים דרכים רבות לגרום לכך שבבחירות הבאות תובטח בחירתו. ראשית, החוק הלקוי שחוקק בידי משרד הפנים מאפשר לו לקבל "עודף" גדול של עובדים, מה שנוהגים להגדיר "האבטלה הסמויה". לכל תפקיד וחצי תפקיד הם רשאים למנות קבוצה של עובדים שבמקרה הטוב, האחד מתבטל על יד השני ובמקרה הרע האחד מפריע לשני. המגמה של ריבוי עובדים משרתת טוב מאוד את השלטון המרכזי וגם את השלטון המקומי. עבור השלטון המרכזי ריבוי העובדים "מתקן" ( או צריך לומר מטייח) את שיעורי האבטלה וכלפי העולם אנו מיוצגים כמדינה בעלת שיעורי אבטלה נמוכים יחסית למדינות אחרות. עבור השלטון המקומי ריבוי העובדים מחזק את כוחו של ראש הרשות.

ההסתדרות ששואבת את כוחה מהוועדים הגדולים ובתמיכה קלה מצד הממשלה, מבטיחה לעובדי הרשויות כמו גם לעובדי הממשלה, תנאי עבודה טובים עד מצוינים. בתנאים כאלה איש מעובדי הרשויות לא יסכן את מעמדו ולא יתמוך בבחירתו מחדש של ראש הרשות. זה לא רק הוא, זה הוא, בני ביתו, מקורביו, חבריו וכל מי "שאוכל" מידיו מכוח תפקידו. נכון שהקהל הזה עדיין קטן מימדים בהשוואה למספר התושבים, אולם, הוא בהחלט מהווה את לשון המאזניים. ראשי רשויות, לעתים קרובות נבחרים על חודו של קול.

יתרה מזו. חלק נכבד של "עודף" העובדים הם מקורביו של ראש הרשות ואם עובדי הרשות עושים מאמצים עליונים כדי שראש הרשות ייבחר, אלה מכפילים את מאמציהם ומאמצי משפחותיהם כדי שראש הרשות ייבחר מחדש. כשצבא כה אדיר של תומכים העומדים מאחורי ראש הרשות, אפשר לומר בוודאות והעובדות בשטח מוכיחות זאת, שאין סיכוי שמועמד חיצוני, ויהיה מוצלח ככל שיהיה, יוכל להתמודד נגדו ולנצח.

לא מעניין את הצבא העומד מאחורי ראש הרשות, אם ראש הרשות הוא מושחת קטן או משחת גדול, הוא יתמוך בו בכל מחיר, אפילו כשהוא נתפס עם "האקדח המעשן" בידיו. לעובד ברשות המקומית ולמשפחתו, ולידידיו, משרתו חשובה מכל "עניין פעוט" שראש הרשות מעורה בו, העיקר שהוא ימשיך לקבל את משכורתו כסדרה וימשיך לקבל את העלאות השכר האוטומטיות, שלא לדבר על המקורבים, שלהם ברוב המקרים ג'ובים מועדפים עם רכב, אש"ל ותנאים מיוחדים.

במצב כזה איזה עניין יש לראש הרשות להתייעל ? כל התייעלות תהיה בעוכריו. כל התייעלות וחיסכון כרוכים בפטורי עובדים. איזה ראש רשות פתאום "ישתגע" ויפטר עובדים ?  ואם בא מועמד מהחוץ שיבוא עם מצע של חיסכון והתייעלות הסיכוי שצבא המקושרים לרשות יתמוך בו הוא נמוך מ"אפס".

כאמור חלק מכספי המיסים שהרשות גובה מאתנו נועד לתחזק את צבא התומכים בראש הרשות והחלק הנותר מוקדש למונומנטים שיאדירו את שמו של ראש הרשות, כמו אצטדיונים שוממים, פרויקטים ראוותניים ומפעלים שבינם לבין סדרי העדיפויות של התושבים, אין ולא כלום.

בסופו של יום, לסיכום, המיסים שהתושבים משלמים לרשות בזיעת אפם פועלים נגדם כבומרנג. ככל שהם משלמים יותר, כך הסיכוי שלהם ליהנות מהכספים שהם משלמים הולך ופוחת ויחד אתו הסיכוי שביום מן הימים המיסים ירדו וזה האבסורד הגדול. אם עד הבחירות הבאות שום דבר לא ישתנה, חבל יהיה לקיים את הבחירות ולבזבז "ים" של כסף, של התושבים כמובן. אם המשחק מכור והתוצאות ידועות מראש למה לבזבז עוד ועוד כספים. צריך להחליט שמינוי של ראש רשות מקומית הוא מינוי לתמיד "עד שהמוות יפריד ביניהם".

 

חלק ב'

אומרים "תפסת מרובה, לא תפסת". המאמר תוכנן להתפרסם בחלקו הראשון בלבד, אבל, מי יכול לעמוד בפיתוי ולוותר על החלק השני. חלקו השני לא פחות חשוב מהחלק הראשון ואולי יותר.

האבסורד של הבחירות המקומיות אינו האבסורד היחידי. המדינה חיה על אבסורדים. אנו "אוכלים" אבסורדים בוקר צהרים וערב. את הקטנים בבוקר ואת הגדולים לצהרים. זה אבסורד שאיננו יכולים לקבל היתר בנייה כעבור חודש. זה אבסורד שמשפטים נמשכים "דורות". זה אבסורד שאוכל וקורת גג אינם מובנים מאליהם. זה אבסורד שהממשלה אינה מפזרת את משרדיה לפריפריות לתת הזדמנות לתושבי המקומות "הנידחים" לזכות במשרה מיוחלת. זה אבסורד שביטוח החובה לרכב לא יזרום יחד עם הדלק למכונית, הרבה דלק, הרבה ביטוח, מעט דלק מעט ביטוח. זה אבסורד שהממשלה לא עושה דבר נגד רושמי הצ'קים ללא כיסוי. זה אבסורד שבחישובי התל"ג הלאומי כלולים משכורותיהם של הפרזיטים. זה אבסורד שמנהלי הבנקים מקבלים שכר גבוה אי-שם בעננים רק מפני שהם מצליחים להערים על לקוחותיהם ולגבות עמלות של שום דבר. זה אבסורד שהחקלאי "קורע את התחת" כדי לשים לחם על שולחננו ובעצמו הולך יחף. זה אבסורד כשיש בעיה של אלכוהול פותרים אותה בהעלאת המיסים על האלכוהול, כאילו שאין עשרות פתרונות אחרים. זה אבסורד שהממשלה פותרת כול בעיה בדרך הקלה ומטילה אותה על הציבור. זה אבסורד שחברי הכנסת יקבעו את שכרם ותנאי העסקתם. זה אבסורד שהשקל חזק יותר ממניקתו הדולר. זה אבסורד שהכלכלה הישראלית מוכרזת ככלכלה החזקה בעולם ובדלת האחורית אנו מקבלים כל שנה שני מיליארד דולר ותמיכה מלאה מיהדות העולם. זה אבסורד שליו"ר ועדת בינוי ערים יש סמכויות להעניק זכויות בנייה מעבר לחוק. זה אבסורד שהשלטון לא מעודד חיסכון ויעילות. זה אבסורד שאיש כספים "שוחה" בכסף ועובד יצרני עובד "מעלות החמה ועד כלות הנשמה" רק כדי לפרנס את משפחתו בקושי. זה אבסורד שמשרד התחבורה מעניק רישיונות נהיגה ללא כשירים ומערים קשיים וקנסות על נהגים טובים. זה אבסורד שאין אמת בפרסום וכל ספק במקום להשקיע במוצר ולהוזיל אותו, הוא משקיע בפרסום ומרמה את כל העולם ואשתו. זה אבסורד שקמו מאות משרדים לפניות הציבור שכל תפקידם להדוף את מצוקות האזרחים בקש. וזוהי רק רשימה חלקית.

נכון, שבהשוואה לסטלין, מאו-טצה-טונג וג'ינגיס חאן אנו חיים בגן עדן, כדברי אביגדור ליברמן.

האבסורדים אינם אך ורק תוצרת הארץ. ישנם גם אבסורדים תוצרת חוץ. זה אבסורד שנתן פולרד נרקב בכלא האמריקאי שלושים שנה רק מפני שהוא יצר שיתוף פעולה ללא הסכמה בין שתי מדינות ידידותיות. זה אבסורד שמכריחים אותנו לנהל מו"מ עם מדינה שאנו מכירים בה והם אינם מכירים בנו. זה אבסורד שהאו"ם ישן ומתעורר לחיים רק כשישנה הזדמנות לגנות אותנו. זה אבסורד שלמוסלמים יש עשרות מדינות והם רוצים עוד ולנו מדינה אחת שגם אותה הם רוצים לקחת מאתנו. זה אבסורד שחוקר חוצה יבשות ואוקיאנוסים רק כדי להביא פושע לדין ומדי יום נהרגים מאות אנשים ואין פוצה פה ומצפצף. וזו רק רשימה חלקית.

אוקטובר, 2013

תגיות: 

תגובות

אכן תפסת מרובה לא תפסת

חבל שלא הסתפקת בחלק הראשון שהגשת אותו בצורה כה מעניינת בהקשר חלק זה כדאילהוסיף הבדל מהותי בין
מרכז הארץ לבין הפריפריה: בתל אביב ובגוש עוטף תל-אביב יש מקורות תעסוקה רבים ומגוונים הבאים מהמגזר הפרטי או מחברות ציבוריות גדולות כך שהאזרחים תלויים יותר במעסיקיהם הפרטיים או במשרדם ממשלתיים
בעוד שביישובים הפריפריאליים האזרחים תלויים יותר ברשויות המקומיות כך שמצד אחד שיעור ההצבעה לרשויות המקומיות גבוה יותר מאלה שבמרכז הארץ מצד שני האזרחים תלויים יותר בראשי ובנציגי המועצות המקומיות
לדעתי החלק השני מיותר . הקשרו לחלק הראשון רופף למשל איזכור פולארד .פולארד יושב בכלא בעוון הפרת שבועת האמונים שלו למולדתו.כל מדינה שופטת מי מאזרחיה שבוגד בה או מפר שבועת אמונים כלפיה איך זה מתחבר לקינת האבסורד.? מה האבסורד שמשטרה מנסה לאסוף ראיות כלפי חשודים המכהנים- קשורים למישרות רמות דרג המשפיעות ישירות על חיינו?

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי תמיר