אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זהות קבוצתית וסכסוכים אתניים: מלחמת האזרחים ביוגוסלביה


התמונה של תומר ריבל
טנק טי 55 קרואטי בבוסניה הרצגובינה - מלחמת האזרחים ביוגוסלביה

זהות מוגדרת כיחסו של העצמי לעולם, לסביבה החומרית והחברתית, והבנת מקומו בו. זהות היא, למעשה, מערכת של אמונות או דרך פרשנות של העולם שמקטינה את ארעיות החיים והופכת אותם לצפויים .תפקידה של הזהות הוא להעניק לאינדיבידואל או, ברמה הגבוהה יותר, לקולקטיב חברתי תחושה של בטחון אונטולוגי. בטחון אונטולוגי קשור לצורך של העצמי (הסוכן) לחוות את עצמו כשלם בסביבה קוגניטיבית יציבה על מנת ליצור עבורו תחושת חיוניות.

איומים על הזהות נוצרים כאשר הסביבה הקוגניטיבית בו מתפקד סוכן (אינדיבידואל או קבוצה אתנית) מתערערת. ערעור הסביבה יוצר אי וודאות שמקשה על הסוכן לפעול. מנקודת מבט רציונאלית, אי וודאות אינה אמורה להוות בעיה לפעולה; השחקנים מסוגלים להתאים את אמונותיהם הראשוניות לראיות חדשות שצצות כשהם מנצלים את המידע שבפניהם באופן אופטימאלי (מקסום תוצאות תוך ברירת אלטרנטיבות). אולם, גישה זו פשטנית מידי בהיותה מניחה מראש אמונה קוגניטיבית אוטומטית של השחקן בסביבתו בעוד שמצבי אי וודאות עלולים לערער את היכולת של חשיבה אובייקטיבית.

ערעור הסביבה הקוגניטיבית ואיתה ערעור הביטחון האונטולוגי הינם תוצאה של פגיעה ברוטינותופרקטיקות יום-יומיות שנועדו למכתחילה למזער אי וודאות ולאכוף סדר על הסביבה. אותן רוטינות ופרקטיקות מאפשרות לסוכן לייצר כל פעם מחדש את הידוע והמוכר ולהבטיח רגולציה של חייו. סוציולוגים  מכנים זאת basic trust system . בניגוד לפעולה רציונאלית שבנויה מהחלטה מושכלת לבצעא'ולאב', רוטינות אינן נבחרות באופן מודע אלא נלקחות כמובן מאליו ומספקות לסוכן דרכים להכרת העולם ולהתנהגות בתוכו. הן יוצרות סדר. במילים אחרות, בהעדרן של אותן הרוטינות –  המציאות נהפכת לכאוטית והביטחון האונטולוגי מתערער. ניתן לחשוב על כמה וכמה דוגמאות בהן סוכנים פועלים על פי רוטינות כגורם מייצב של סביבתם הקוגנטיבית. מדינות לרוב מצייתות לחוק הבינלאומי. ציות לנורמות של המשפט הבינלאומי נהפך לחלק בילתי נפרד מזהותן של מדינות המרכיבות חברה בינלאומית. זאת בהשוואה למדינות שאינן מצייתות לחוק ונחשבות לסוררת.המשפט הבינלאומי מבטיח סביבה יציבה ומוכרת שמסדירה את האינטראקציה בין הסוכנים המדינתיים והלא מדינתיים.

לא כל שינוי של רוטינות קבועות מהווה איום על הזהות וכתוצאה מכך על הביטחון האונטולוגי. האופן בו הסוכן מבין את המציאות סביבו אינו קבוע ונתון לשינויים. אדרבא, שינויים אלו חיוניים להסתגלות, ללמידה ולגדילה אישית. זהות היא דבר דינמי ותוצאות של פעולות ופרקטיקות עשויות לחזק את הזהות או לסתור אותה. הפסיכולוגג'ורג' קלי גילה במחקריו כי האופן בו אנו מבינים את המציאות, כלומר הזהות שלנו ביחס אליה, נתון לשינוי באמצעות תהליכי פרשנותהמכתיבים רגשות, ערכים והתנהגות. עם זאת, בתוך תהליך ההבניה העומד מאחורי פרוש המציאות נמצא מבנה ליבנהשל אמונות ותפיסות של המציאות שבדרגת חשיבות ממוקם מעל יתר המבנים הקוגניטיביים של תפיסת המציאות. מבנה הליבה הוא הבסיס להבנת המציאות וחומר הגלם הראשוני ממנו מורכבת הזהות של הסוכן. הזהות היא מעבר לתפיסה פסיכולוגית של העצמי; זהות היא תחושה של ביטחון פיסי, פסיכולוגי, חברתי ורוחני של הסוכן בסביבתו. כאשר מבנה הליבה שלה מתערער, היא נתונה תחת איום משמעותי והאינדיבידואל או הקבוצה החברתית חווים איום קיומי. מבנה הליבה בניגוד למבנים קוגניטיביים אחרים אינו יכול להשתנות.

התמודדות עם איומים לזהות

בראיית עולם ריאליסטית, מדינה בעלת מטרות הגנתיות עלולה באופן טראגי למצוא את עצמה במלחמה עם מדינה אחרת גם בעלת אופי ומטרות הגנתיות. זאת משום שאף צד אינו יכול לדעת באמת את כוונות האחר (בעיקר כאשר מדינות יכולות להטעות או לשקר) וצעדים הגנתיים של א' עלולים להתפרש אצל ב' (וההפך) כצעדים התקפיים. הריאליזם הפוליטי רואה בהתנהגות זאת תוצאה של סביבה אנרכית תחרותית שבה מדינות חרדות לביטחונן ונאלצות להסתמך על עצמן בלבד. דילמת הביטחון הריאליסטית מניחה תוצאה של worst case scenario שבה מדינות שמעוניינות ביציבות וביטחון מוצאות עצמן בעל כורחן בסכנת מלחמה.

בדומה לדילמת הביטחון הריאליסטית ישנה גם 'דילמת ביטחון אונטולוגית'. אולם דילמת ביטחון זו אינה נובעת מחשש לביטחון הפיסי מהאחר כמו במקרה של דילמת הביטחון הריאליסטית, אלא ניזונה מהפחדים העצמיים של כל צד: במקרה של איומים לזהות ומתוך הרצון להשיב בטחון אונטולוגי שאבד, מדינה או קבוצה אתנית עלולות להנציח פרקטיקות של קונפליקט.הקונפליקט נהפך למטרה בפני עצמה היות שהוא מדגיש את הזהות של ה-אני מול ה-אחר. סוציולוגיםמדגישים את החשיבות בשימורה של הזהות על ידי יצירת ה-אחר בתוך דינמיקה של קונפלקט. ניתן למעשה לומר שבעוד שבמקרה של דילמת הביטחון הריאליסטית, צדדים בעלי אוריינטציה הגנתית מעדיפים שיתוף פעולה על קונפליקט אך עלולים למצוא את עצמם בקונפליקט נגד רצונם, במקרה של 'דילמת ביטחון אונטולוגית' הצדדים מעדיפים קונפליקט כי באמצעותו הם מחזקים את זהותם.

לזהות אתנית – קבוצתית נודע תפקיד מכריע במצב של קונפליקט, תפקיד שאותו ניתן לראות כתהליך פסיכולוגי מדורג כאשר כל שלב מהווה הסלמה ביחס לקודמו וככל שמתקדמים בשלבים, כך הסכסוך נהפך לטעון יותר והקושי בפתרונו גדל. השלב הראשון מוגדר כ-'איום'. זהו למעשה השלב הראשוני בו מתרחש אירוע שפוגע במבנה הליבה (ראה לעיל) של הזהות הקבוצתית ולפיכך הקבוצה חווה איום. מידת האינטנסיביות של הקונפליקט תגבר כאשר מדובר בזהויות של שתי קבוצות השוללות אחת את השנייה, כלומר קיום אתני/לאומי שלא'נתפס כלא מכיר או מסכן את קיומו שלב'.

השלב השני מוגדר כ-'עיוות' ובו הסוכן כופה משמעויות על אופן הבנתו את המציאות כדי להתמודד עם האיום. עיוות יכול להופיע בכמה צורות, למשל הכחשה שמתקיים איום או הגדרה מחדש את טבע האיום על מנת להתמודד איתו טוב יותר ולשמור על ליבת הזהות. שלב זה נקרא עיוות היות שהמשמעויות שהסוכן כופה על אופן הבנתו את המציאות אינם עולים בקנה אחד עימה.

השלב לפני האחרון מכונה 'הקשחה' ובו האינדיבידואל או הקבוצה המאוימת מפתחים פרשנויות נוקשות ובלתי מתפשרות על סביבתם, בעיקר הפיכת הצד השני לאחר המאיים על העצמי הפרטי או הקולקטיבי. בשלב זה תפיסת העולם נהפכת לדיכוטומית של הטובים מול הרעים ובאה לידי ביטוי בהפרדה מוחלטת בין הקבוצות היריבות (למשל, הפרדה פיסית או ניתוק תקשורת). שלב זה מתאפיין בהשלכה כאשר תכונות לא טובות של העצמי מושלכות על האחר (עצלנות, תאוות בצע, תוקפנות) והתנאים בשלים להכפשות, יצירת סטריאוטיפים, ביצוע רצח אופי ונטילת צלם אנוש מהיריב. נטילת צלם אנוש מהיריב עלולה להקנות לגיטימציה ל-אלימות נגדו – קל יותר לפגוע במי שנחשב לאדם נחות או שאינו נחשב לאדם.

כך הקרקע מוכשרת לשלב האחרון של 'התנגשות' אשר בו כל השלבים הקודמים באים לידי ביטוי בצורה החמורה ביותר של התנגשויות אלימות. בשלב זה הסכסוך מתמסד ומקבל חיים משל עצמו בהיותו חלק בלתי נפרד מהזהות של אלו הלוקחים בו חלק. עצם הרעיון של סיום הסכסוך מאיים ישירות על תפיסת העצמי של הצדדים שנהפכת תלויה בעוינות לאחר. למעשה, הסכסוך משרת צורך בביטחון אונטולגי, כלומר הפיכת הקונפליקט למטרה בפני עצמה היות שהוא מדגיש את הזהות ביצירת אני מול האחר.

מוקדי השפעה

     איומים על הזהות אינם מתרחשים בוואקום. ישנם כוחות הפועלים במרחב הפיסי והחברתי ליצירתם והטמעתם בקרב החברים בקבוצה האתנית. כוחות אלו מתחלקים לשני רמות – רמת המבנה ורמת הסוכן. ברמת המבנה, ניתן לאתר שלושה תת מבנים חברתיים עיקריים שמשחקים תפקיד חשוב בהבניית זהות אתנית וביצירת הפוטנציאל להיווצרות איומים עליה.

תת המבנה הראשון כולל זיכרונות אתנו-היסטריים קולקטיביים אשר כוללים פרשנות של עבר היסטורי משותף. פרשנות זו ניזונה מספרות, מיתוסים ואגדות עם, מסורות כתובות ומסורות שבעל פה. זיכרון היסטורי קולקטיבי מקבל משמעות לאומית מקודשת שמסוגלת לעורר רגשות חזקים של שייכות והזדהות. ככך יש בו כוח מכונן – סוציולוגים משתמשים במושג "צל העבר" העלול ליצור פחדים אתניים וחוסר ביטחון שאותם אליתות וקבוצות השפעה מסוגלים לנצל על מנת ליצור שסעים בין קבוצות אתניות.

תת המבנה השני כולל את המאפיינים של הפילוג האתני ומקיף היבטים כמו חלוקה טריטוריאלית של קבוצות אתניות ומאפיינים דמוגרפים. למאפייני הפילוג האתני נודעת השפעה על הסיכויים להתלקחות ולפרוץ קונפליקט. למשל, אחד הסיבות לפתרון בדרכי שלום של חלוקת צ'כסלובקיה בסיום המלחמה הקרה נעוץ בהפרדה הטריטוריאלית בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות – צ'כים וסלובקים.

לבסוף, תת המבנה השלישי כולל הסדרים מוסדיים מדינתיים. הסדרים אלו מעצבים את הסביבה שבה צומחות זהויות אתניות. בדומה לזיכרון היסטורי, הם מספקים לאליטות וקבוצות השפעה קרקע פורייה לפעול עליה לטובת השפעה על הלכי רוח ודעות בקרב הקבוצות האתניות מהן הן באות.

רמת הסוכן מבוססת על פעולתן של אליטות וקבוצות השפעה (פוליטיקאים, פקידי ממשל, אנשי צבא, אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל). קבוצות אלו מייצגות מציאות ולעיתים מייצרות מציאות חדשה. בכוחן לעצב שיח דומיננטי ולהגדיר איומים וסכנות. אסכולת קופנהגן שופכת אור על תפקידן של קבוצות השפעה בהקשר של שיח. ביטחון לא נתפס על ידה כקונסטרקט אובייקטיבי אלא כתוצאה של תהליך חברתי על ידי בחינתם של פעולות שיח (speech acts) אשר באמצעותן איומים מיוצגים ונהפכים למוכרים ולמקובלים. במילים אחרות,  פעולות השיח אינן רק מתארות מצב בטחוני קיים אלא הופכות אותו למצב בטחוני על ידי היכולת לייצגו ככזה. על מנת שהייצוג יצליח, יש חשיבות לאדם הספציפי המבצע את השיח.לדבריו של מנהיג קבוצה אתנית או איש צבא (במקרה של יצירת איום ביטחוני) יהיה משקל רב יותר לעין ערוך על שומעיו מאשר לאדם פרטי ולא מוכר. הבעייתיות שצצה בניתוח של אסכולת קופנהגן היא שתהליכי הבנייה של חוסר בטחון אינם רק רטוריקה. לדִּיסְקוּרְס ישנם גם היבטים שאינם דקדוקיים.למשל, לתמונה או קריקטורה שעיתון בוחר לפרסם עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת מעבר למילים.

עם זאת, אסכולת קופנהגן צודקת בכך שנותנת תפקיד מכריע לאליטות וגורמים בעלי השפעה בהגדרה של סכנות ואיומים ביטחוניים. אליטות וקבוצות ההשפעה הכוללות יזמיםפוליטיים ופעילים אתניים בונים מחדש או מפיחים רוח חיים במיתוסים פוליטיים הקוראים תגר על הסטאטוס קוו. על מנת שלמיתוס הפוליטי תהיה השפעה, עליו להיות מעוגן בזיכרון ההיסטורי של הקבוצה. יזמים פוליטיים ופעילים אתניים בוחרים לעשות מניפולציות בזיכרון ההיסטורי על ידי הדגשת אירועים מסוימים והמעטה בערכם של אחרים. כך למעשה נוצרים סמלים רבי עוצמה שסביבם נוצרות פרשנויות של ההווה.

לאחר שנוצרו המיתוסים הפוליטיים, היזמים פוליטיים והפעילים האתניים פועלים על מנת להטמיעם בקרב שכבות נרחבות בקבוצות האתניות באמצעות מגוון שיטות: ריטואליזציה, יצירת סטריאוטיפים, שיח שמקדם חשש וחרדה, אינדוקטרינציה אידיאולוגית או תמריצים פסיכולוגים. למעשה, באמצעות אותם המיתוסים הפוליטיים, האליטות וקבוצות ההשפעה מצליחות להגדיר מחדש את המציאות.

אולם המציאות הזו עלולה לקבל חיים משל עצמה כאשר המיתוסים שמרכיבים אותה נהפכים לגורמי אילוץ על האליטות שטרחו להטמיעם בכך שמכתיבים אסטרטגיות פעולה. יש לזכור כי שינוי האסטרטגיות עלול לסכן את מעמדם של האליטות. יתרה מכך, מנהיגים עלולים גם להאמין שאסטרטגיות הפעולה הן הדרך היחידה האפקטיבית לפעול וכך למעשה הם נהפכים לקורבנות של המניפולציות של עצמם.

חשוב להדגיש כי אליטות וקבוצות השפעה אינן פועלות במנותק מהמבנה החברתי. בניגוד לגישה רציונאלית שעבורה המבנה החברתי אינו יותר מכלי בידי האליטות להשפיע על דעת קהל, גישות סוציולוגיות קונסטרוקטיביסטיות מדגישות פעילות גומלין בין אליטות וקבוצות השפעה כסוכנים לבין המבנה החברתי. אלכסנדר וו'נדט מסביר את פעילות הגומלין של סוכן/מבנה כמרכיב בסיסי של תיאוריות המבוססות על הבנייה חברתית:

Just as social structures are ontologically dependent upon and therefore constituted by the practices of self understanding of agents, the casual powers and interests of those, in their own turn, are constituted and therefore explained by structures

ניתן להבחין בכמה אופנים בהם פעילות הגומלין של סוכן/מבנה באה לידי ביטוי בהיווצרותן של זהויות חברתיות אגרסיביות בהקשר של מתיחות אתנית:

א. מיתוסים פוליטיים השאובים מזיכרון היסטורי קולקטיבי מכילים אלמנטים של קונפליקט פוליטי-אתני.

 

ב. תפוצתם של המיתוסים הפוליטיים והטמעתם יוצרים אקלים חברתי של חוסר ביטחון.

 

ג. השיח בו אליטות משתמשות יוצר דמוניזציה של האחר אשר מגיב באותה הדרך. אם שיח הדדי מסוג זה נמשך מספיק זמן, הוא נהפך לרוטינה שמגדירה את הזהויות של הצדדים ותפיסתם אחד את השני על בסיס קונפליקטואלי.

 

ד. אם ההסדרים המוסדיים המדינתיים חלשים מידי, כלומר רשויות השלטון לא מסוגלות לעצור את ההתדרדרות או לחילופין מחזקות אותה, אזי צפויה הסלמה ופרוץ מעשי אלימות.

בארבעת הסעיפים הללו, את ב' ו-ג' ניתן לייחס לפעילות של סוכנים ואילו את א' ו-ד' להשפעתו של המבנה החברתי-פוליטי.

מלחמת האזרחים ביוגוסלביה

מלחמת האזרחים ב-יוגוסלביה בתחילת – אמצע שנות ה-90 מדגימה באופן ברור את השפעתם של מבנים חברתיים בליבוי המאורעות לעבר פרוץ אלימות. המאפיינים של הפילוג האתני במדינה היו מלכתחילה גורם למתיחות. בוסניה-הרצוגובינה הייתה למעשה פסיפס של קבוצות אתניות – מוסלמים, קרואטים וסרבים – השזורות זו בזו. במידה רבה אופן החלוקה האתנו-דמוגרפי הכתיב את קווי השבר שעליהם התרחש הסכסוך. גם ההסדרים המוסדיים המדינתיים לא היו לטובתם של אף אחד מהצדדים. הדגש שניתן ביוגוסלביה לפני התפרקותה על חלוקת תפקידי מפתח פוליטיים על בסיס אתני ועל בסיס משקלה של כל קבוצה באוכלוסיה תרם לחיזוק הזהות הפוליטית על קווים אתניים והפך את סוגיית האתניות לרלבנטית לאחר התפרקות המדינה. הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי הכיל אלמנטים של קונפליקט פוליטי-אתני ובניהם התמוטטות הממלכה הסרבית במאה ה-14 ותבוסת הסרבים לעותמאנים בקרב קוסובו ב-1389 והפשעים של הנאצים הקרואטים נגד הסרבים ב-מלחמת העולם השנייה.

פעילותם של סוכנים באה לידי ביטוי כאשר יזמים ופעילים פוליטיים סרבים וקרואטים יצרו פוליטיזציה של זיכרונות היסטוריים קולקטיביים תוך שהם יוצרים מניפולציות בעובדות על מנת לקדם אג'נדות של פחד ושנאה בין הקבוצות. למשל, לאורך הסכסוך, יזמים פוליטיים ופעילים קרואטים טרחו להדגיש את השאיפה הקרואטית לעצמאות ואת המאבק עם הסרבים בין שתי מלחמות עולם.

לסיכומו של עניין, מלחמת האזרחים ביוגוסלביה מציינת הבנייה של זהויות קונפליקטואליות של הצדדים אחד כלפי השני. זהויות אלו ליבו תחושות של שנאה ויצרו אקלים חברתי של חוסר ביטחון אונטולוגי שהלך והתחזק ככל שהסכסוך הסלים. הצורך להגן על זהות קולקטיבית אחת נתפס במונחים של עוינות כלפי זהות קולקטיבית אחרת ולתהליך זה תרמו אליטות וקבוצות השפעה שללא הרף הוסיפו שמן למדורת השנאה.

מסקנות

זהות של אדם או של קולקטיב היא למעשה העוגן המקשר אותם אל העולם. מערכת האמונות והבנת המציאות שמרכיבים את הזהות הופכים את החיים לצפויים ומובנים. לכן יהיה זה רק טבעי שכאשר הזהות נמצאת בסכנה, הקולקטיב יתאגד על מנת להגן עליה, שינוי מפחיד הרבה יותר מהקיים והמוכר. לפיכך, הצורך להגן על המוכר עלול להצדיק מעשי אלימות בקנה מידה גדול דוגמת מלחמת האזרחים ביוגוסלביה. כפי שנאמר לעיל, צדדים לקונפליקט לעיתים מחזיקים באינטרס להמשך הקונפליקט היות שהוא נהפך לחלק בלתי נפרד מהזהות שלהם ביחס ליריביהם וביחס לעולם. במילים אחרות, הקונפליקט נהפך כלי לחיזוק הביטחון האונטולוגי של הצדדים היות שהוא מחדד את הזהות העצמית ביחס לאחר – במלחמת האזרחים ביוגוסלביה להיות קרואטי משמעותו הייתה להלחם בסרבים ולהפך. הפרדוקס הטמון כאן הוא שהחתירה להשגת ביטחון אונטולוגי באמצעות קונפליקט באה על חשבון הביטחון פיסי. הקונפליקט מחדד את הזהות של הקבוצה האתנית אך מעמיד את חבריה בשלל סכנות של שוד, ביזה, גרוש, אונס ומוות. מספר ההרוגים במלחמות אזרחים אתניות במקרים רבים עולה על מספר ההרוגים במלחמות בין מדינות.

ביבליוגרפיה:

Arfi. B. 1998. Ethnic Fear: The Social Construction of Insecurity. Security Studies 8 (1): 151-203.

Mitzen, J. 2006. Ontological Security in World Politics: State, Identity and the Security Dilemma. European Journal of International Relations 12 (3):341-370.

Northurp, A.T. The Dynamic of Identity in Personal and Social Conflict. In Intractable Conflicts and Their Transformation, edited by L. Kriesberg et al., 55-82. New York: Syracuse University Press.

Weldes, J. et al. 1999. Introduction: Constructing Insecurity. In Cultures of Insecurities: States, Communities and the Production of Danger, edited by J. Weldes et.al, 1-33. Minneapolis: University of Minnesota Press.

Wendt , A. 1987. The Agent Structure Problem in International Relations Theory. International Organization 41 (3): 335-370.

Williams, C.M. 2003. Words, Images, Enemies: Securitization and International Politics. International Studies Quarterly 47 (4): 511-531

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל