אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האל לוקי ובניו במיתולוגיה הנורדית


התמונה של תומר ריבל
האל לוקי

האל לוקי. ג'ון באואר 1911

מאמר שני בסדרת מאמרים על המיתולוגיה הנורדית

מאמר ראשון: מיתוס הבריאה במיתולוגיה הנורדית

אנו חיים כדי לספר סיפורים ומספרים סיפורים כדי לחיות. הצורך בסיפורים מלווה את האדם משחר קיומו, מהזמנים בהם התקבצנו יחדיו במערות סביב המדורה ועד ימינו אנו בתיאטרון, בקולנוע ובקריאת רומאנים. את הכמיהה החזקה לסיפור טוב ממלאת במידה רבה המיתולוגיה אשר אותה המצאנו כדי לבאר את המציאות סביבנו ולהעניק לה טעם ומשמעות. המיתולוגיה נועדה בראש ובראשונה להאדיר תכונות שקיימות בנו אותן אנו מלבישים על יצורים פנטסטים ואלים שונים פרי דמיוננו ובכך בא לידי ביטוי ערכם ההומוניסטי של המיתוסים השונים בכל התרבויות ובכל התקופות.

המיתולוגיה הנורדית אינה יוצאת דופן במובן זה. יש בה מגוון של אלים שונים המסמלים תבונה ואצילות נפש לצד יצרים אפלים ואגרסיביות המהווים מכלול שלם של הנפש האנושית על צדדיה הטובים והטובים פחות. דמותו של האל לוקי מציינת יותר מכל את הנטייה האנושית לתככנות ולמזימות, את הרצון להרוס ולהטיל רבב בכל מפעל אנושי ראוי לציון. עם זאת כפי שנפש האדם הינה דבר מורכב שמכיל ניגודים רבים, כך גם דמותו של לוקי בנטיותיה לעשות רע שלעיתים עשוי להתפרש או אף לקבל תוצאה טובה גם אם לא הייתה זו הכוונה הראשונית מאחורי המעשה.

ב-אסיר (Aesir),הפנטאון הנורדי, כפי שהוא מופיע ב-אדה (Edda) המהווה את מכלול המיתוסים הנורדים ישנן 12 אלהויות עיקריות בנוסף לאודין, אב האלים: תור, נג'ורד, פריי, בלדאר, טיר, המידאל, בראגי, פורסטי, הוד, וידאר, ואלי ו-אול. אחריהם בשרשרת ההיררכית מגיע לוקי, או בשמו הנוסף לופט (Lopt), וזאת למרות שהוא נחשב לאוייב של ה-אסיר. במקור, לוקי משתייך לגזע הענקים בהיותו בנו של הענק פאראבוטי ובנה של הענקית נאל. המיתולוגיה מספרת כי הוא אומץ על ידי ה-אסיר כאחיו החורג של אודין.

לוקי נודע ביכולתיו לרקום מזימות ובתככנות שבו. אם כי, וכאן באה לידי ביטוי המורכבות שלו, לעיתים מהרע שהוא זומם יוצא טוב ולמעשה לא אחת משתמשים אלי ה-אסיר בעזרתו ברגעי צרה. באחרית הימים כאשר יגיע הרגנארוק לוקי יעמוד בראש הענקים שינצחו את האלים וצאצאיו ימשיכו את מורשתו  ויגרמו לעוול רב בעולם.

המיתולוגיה הנורדית מכילה עלילות ותככים רבים פרי עטו של לוקי, בניהם גם הריגתו של האל בלדאר האמיץ. אחת העלילות מספרת כי כאשר מידגארד, עולמם של בני האדם, נוצר, ביקשו האלים לבנות בה מבצר שישמש כחיץ בפני הענקים. ענק נפח ניגש אליהם והציע לבנות את המבצר תוך שנה בתמורה לאלה פריג'ה, לשמש ולירח. אך אם ביום הראשון של הקיץ העבודה לא תושלם, אזי הוא יוותר על שכרו. האלים נאותו לקבל את העסקה היות שידעו כי לעולם העבודה לא תושלם בפרק הזמן שהובטח.

אולם עד מהרה האלים נוכחו לדעת שהענק עומד במשימתו; סוסו הענק, Svadilfari, היה מסוגל לשאת על גבו סלעים בגודל של הרים. שלושה ימים טרם פקיעת המועד האחרון קראו האלים ביאושם הרב ללוקי וביקשו ממנו עזרה תוך שהם מאיימים עליו במוות אם יסרב להם. לוקי הפך את עצמו לסוסה ופיתה את הסוס של הענק לרוץ אחריו כך שהעבודה הופרעה ולא הושלמה בזמן. כאשר הענק בא להתלונן בפני האלים על המזימה שהופעלה נגדו, האל תור מחץ את ראשו באמצעו פטישו האימתני מיוניר (Mjollnir). הסוסה, לוקי, המליטה את Sleipnir – הסוס המהיר בעולם.

ילדי לוקי

על פי המיתוס, ללוקי יש שלושה ילדים מהענקית אנגרבודה שמתגוררת ב-Jotunheim, הארץ השייכת לענקי הסלע והכפור שמאז ומתמיד המיטו פורענות רבה על האלים ב-אסגארד ובני האדם ב-מידגארד.

בנו הראשון של לוקי, פנריר, הינו זאב אימתני. בנו השני, ג'ורמונגאנד (Jormungand) הינו נחש נתעב וביתו, הל, היא מכשפה מכוערת. שלושת הילדים גודלו ב- Jotunheim, אך האלים שידעו כי הם נועדו להמיט עליהם חורבן שאפו להפטר מהם בעודם קטנים. על פי ציוויו של אודין, הם הובאו לאסגארד ושם נגזר עליהם גלות בפינות המרוחקות של היקום. הל נזרקה לארץ הערפילים בניפלהיים (Niflheim) והוטל עליה לקבל לחיקה את כל נשמות בני האדם והייצורים שמתו מזקנה וממחלה. ג'ורמונגאנד נזרק למעמקי הים היכן שהוא גדל כל כך והיה מסוגל להקיף את העולם ולנשוך את זנבו (לפיכך הוא מכונה במיתולוגיה כ"נחש של מידגארד"). פנריר הזאב, לעומת זאת, הושאר עם האלים באסגארד. הוא גדל להיות כה פיראי ומסוכן עד כי האל טיר האמיץ בעל היד האחת היה היחיד אשר העז להאכילו.

האל טיר שם את ידו בפיו של פנריר הזאב

האל טיר שם את ידו בפיו של פנריר הזאב

כאשר האלים גילו עד כמה גדל והתחזק פנריר, הם החליטו להעמידו במבחן שימדוד את כוחו. הם קשרו אותו בשרשרת חזקה שאותה הצליח הזאב לקרוע ללא מאמץ רב. גורלה של השרשרת השנייה (שהייתה חזקה כפליים מהראשונה) היה זהה. ה-אדה מספרת כי כוחו של פנריר גרם לבהלה בקרב האלים ואודין נאלץ לשלוח את Skirnir (שליח האלים – המקביל של הרמס מהמיתולוגיה היוונית) לגמדים אשר מתגוררים בארצם של האלפים האפלים על מנת שאלו יחשלו שרשרת חזקה מספיק שתוכל לרסן את כוחו המפלצתי של פנריר. הגמדים בנו שרשרת שהורכבה מבליל של "חומרים" שכלל צליל של זינוק חתול, זקן של אישה, שורש של הר, גיד של דב, נשימה של דג ורוק של ציפורים. זאת הסיבה מדוע לנפילת חתול אין יותר צליל, לנשים אין זקן, להרים אין שורשים וכן הלאה.

השרשרת שנקראה Gleipnir היתה רכה כמו משי והאלים שכנעו את הזאב שיסכים לכרוך אותה סביב צווארו. אולם פנריר לא היה טיפש. הוא נתן את הסכמתו בתנאי שאחד האלים יסכים לשים את ידו בפיו כערובה לכך שהוא, הזאב, ישוחרר לאחר מכן. האל היחיד שהסכים לתנאי זה היה טיר. השרשרת נכרכה סביב צווארו של פנריר וככל שהוא ניסה להפעיל את כוחו להשתחרר ממנה, כך היא התהדקה חזק יותר סביב הצוואר. מי ששילם את המחיר היה טיר שנהפך לאל בעל היד האחת.

האלים קשרו את הקצה השני של Gleipnir לסלע אדיר והניחו עליו אבן גויל ענקית. כך נידון פנריר להיות קשור עד סוף כל הזמנים וכאשר תגיע רגנרוק - אחרית הימים הוא ישתחרר וכעונש על כליאתו יבלע את אודין. אל הנקמה, בנו של אודין, Víðarr, ינקום את מות אביו ויהרוג את פנריר.

תגובות

המאמר שלך מעשיר ומעולה. מומלץ אצלי.

http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/10/17-9-2013.html

יפה מאוד

טוב שמישהו נדרש לנושאים האלו בהרחבה,ברהיטות ובטוב טעם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל