אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הציר המרכזי של ההיסטוריה – הגיאופוליטיקה של הלפורד מקינדר


התמונה של תומר ריבל
הלפורד מקינדר

הלפורד מקינדר. 1861 – 1947

לימוד הגיאופוליטיקה מתאפיין בשתי אסכולות עיקריות ומנוגדות. בצד אחד של המתרס קיימת הגישה הימית שמדגישה את החשיבות הגיאופוליטית של שליטה בימים. גישה זו מזוהה עם אלפרד תייר מהאן והיא מתוארת בספרו מ – 1890 "השפעת העוצמה הימית על ההיסטוריה". ואילו בצד השני של המתרס קיימת הגישה המדגישה את חשיבותה של השליטה על שטחים יבשתיים נרחבים. גישה זו מזוהה עם הלפורד מקינדר והתיאוריה שלו המכונה "הציר המרכזי של ההיסטוריה" שהוצגה כמאמר ב-Geographical Journal ב – 1904.

המעניין הוא ששני הוגי הדעות הללו בעלי גישות הפוכות לחלוטין הגיעו מתרבות אסטרטגית זהה. שניהם היו אנגלו-סקסים ושניהם הגיעו ממעצמות בעלות אוריינטציה ימית – מהאן היה אמריקאי ומקינדר בריטי. מאמר זה יעסוק בהגותו של מקינדר ובהשפעתו הרבה על החשיבה הגיאופוליטית.

מקינדר פותח את מאמרו בטענה כי העידן הגיאוגרפי שהחל בקולומבוס והתאפיין בגילוי ומיפוי הגלובוס הסתיים בתחילתה של המאה ה – 20. עם זאת סיומו של עידן ישן מוביל לפתיחתו של עידן חדש – עידן שבו כל העולם, אפילו הפינות המרוחקות שלו, נמצא בשליטה אירופאית. בעידן כזה ניתן יהיה להתייחס לעולם כאורגניזם אחיד שבו האדם יוזם מצד אחד אך נשלט על ידי הטבע מצד שני. דואליות זו מכתיבה במידה רבה את תפקודו האקטיבי והפרואקטיבי של האדם בעולם תחת תכתיביה של מציאות גיאופוליטיים ממנה הוא מושפע ולה הוא מציית.

דוגמא ברורה להשפעתם של תכתיבים גיאופוליטיים ניתן למצוא ברוסיה האירופאית שאותה מחלק מקינדר לשני חלקים עיקריים, צפונה של רוסיה שמתאפיין במשטר אקלימי שמקיים יערות וביצות ודרומה שמתאפיין בערבות דשא כשהקו המפריד בניהם עובר צפונית מזרחית להרי הקרפטים עד לחלקים הדרומיים של הרי אורל.

באותן ערבות הדשא בין הרי אורל בצפון לים הכספי בדרום ממוקם היה השער למערב. במשך אלף שנה נכנסו דרכו לאירופה נוודים ממרכז אסיה וחלק גדול מההיסטוריה המודרנית משוכתב על ידי פלישות אלו של עמים הונים, מיאגרים, קזרים, מונגולים ועוד. אין זה מן הנמנע כי עמים סקסונים נמלטו מפלישות אלו והקימו את אנגליה באיים הבריטים. הפרנקים, הגותים ועמים שמקורם באימפריה הרומאית מצאו את עצמם נלחמים יחדיו גב אל גב בכדי לעמוד מול הפרץ האסייתי וכך נוסדה לה צרפת המודרנית. אפילו הוותיקן זכה ליוקרה רבה ולחיזוק במעמדו כאשר הצליח לשכנע אטילה ההוני לחוס על אירופה. גורל זהה פקד את אוסטריה ולאחר מכן הונגריה ובולגריה. כאשר הגיעו המונגולים, העמים בצפון רוסיה מצאו את עצמם נאלצים לחיות תחת שיעבוד ומיסים כבדים לחאנים במשך מאתיים שנה וכך התקדמותה של רוסיה נעצרה בעוד אירופה המערבית החלה משתחררת מחשכת ימי הביניים. וינה היוותה את השער לאירופה והיא נאלצה להתמודד עם השכם לבקרים מול פלישות של עמים אסייתים, אלו שהגיעו ישירות מערבות רוסיה ואלו שהגיעו אליה בעקיפין דרך הים השחור. מקינדר מסכם וטוען כי הפלישות של עמים אסייתים לתוך חצי האי האירופאי דרך אותו המעבר דרומית להרי אורל עיצבו במידה רבה את גורלם של העמים האירופאים החל מרוסיה הלבנה, המשך בגרמניה, צרפת, איטליה וכלה בבריטניה במערב:

Thus it happened that in this typical and well-recorded instance, all the settled margins of the Old World sooner or later felt the expansive force of mobile power originating in the steppe.

למעשה, הפולשים האסייתים לא נכשלו בניסיון להשתלט על אירופה הודות ליכולת העמידה של העמים האירופאים אלא כתוצאה מהתנאים הגיאוגרפים: ביערות וההרים של מערב וצפון אירופה, הפולשים האסייתים איבדו את היתרון המרכזי שהיה להם בערבות של מרכז אסיה– הניידות מעל גבו של הסוס.

השיפורים בניווט הימי בסוף הרנסנס ותחילת העת החדשה וגילוי  הדרך להודו נועדו לקשר בין הקצוות המזרחיים והמערביים של אורו-אסיה וזאת על מנת למצוא נתיב עוקף לערבות של מרכז אסיה ולעמים הנוודים שחיו בהם. הטכנולוגיה הימית, תוצר של העידן של קלומבוס, העניקה בידי המדינות האירופאיות יתרון גיאופוליטי משמעותי (בהקשר זה מקינדר מזכיר את התזה של מהאן לגבי החשיבות של שליטה בימים). כך למעשה הצליחה אירופה לעקוף את העוצמה והאיום היבשתיתי של מרכז אורו-אסיה ממנו היא סבלה שנים רבות כל כך ושעל קיומה הוא איים ללא הרף. בהווה (בעת כתיבת המאמר), בריטניה, קנדה, ארה"ב יפן ואוסטרליה הן למעשה איים מבודדים של עוצמה ימית ומסחר ימי המהווים טבעת המקיפה את מרכז אורו-אסיה אשר ממשיכה להיות בילתי נגישה למעצמות הימיות.

אך הטבעת הימית אינה מבטלת את קיומו של הכוח היבשתי של מרכז אסיה. בזמן שהמעצמות הימיות השיגו שליטה בימים, כוח יבשתי חדש אט אט לובש צורה: רוסיה החלה לנוע מהיערות בצפון דרומה ולהשתלט על הערבות כאשר היא משתמש בעוצמה של עם נוודי אחד כנגד השני – הקוזקים נגד הטטרים. בזמן שאנגליה התחזקה בים, רוסיה התחזקה ביבשה וההשלכות הגיאופוליטיות של מגמה זו הינן מרחיקות לכת. מקינדר טוען כי מדובר פה על היסטוריה החוזרת על עצמה כאשר נוצרת התנגשות בין שני כוחות עיקריים, הימי והיבשתי.

הקיטוב הנוצר בין מרכז הכוח הימי האנגלו-סקסי למרכז הכוח היבשתי הרוסי סלאבי מדמה במידה ניכרת את ההבדלים בין הרומאים ליוונים בעולם העתיק. רומא כשלה בלהפוך את היוונים ללטינים אך נחלה הצלחה בלהנחיל את ערכיה (את הנצרות הקתולית) לעמים הטאוטונים. היוונים העבירו את מורשתם לסלאבים. הייתה זו התרבות הרומאית-גרמנית שבשלבים מאוחרים יותר פנתה לים והיו אלו היוונים הסלאבים שבסופו של דבר ברשותה של רוסיה השתלטו על ערבות מרכז אסיה כשהם כובשים את העמים הטוראנים. לא בכדי, בהווה הכוח הימי – הלוויתן המערב אירופאי והבריטי –  נבדל מהכוח היבשתי – הדב הרוסי –  לא רק באמצעי הניידות שלו אלא גם בתרבות ובאידיאלים שלו.

מוקדי הכוח הגיאופוליטי העולמי. האזור המנוקד הוא הציר היבשתי המרכזי של אורו-אסיה

מוקדי הכוח הגיאופוליטי העולמי. האזור המנוקד הוא הציר היבשתי המרכזי של אורו-אסיה

בזכות היכולת לארגן את הקוזקים ככוח לוחם יעיל, הצליחה רוסיה לצאת מהאיזור המבודד שלה בצפון המיוער להשתלט וליישב את הערבות דרומית להרי אורל סביב לים השחור והכספי. אודסה נהפכה לעיר חשובה ומרכזית בדומה לכל עיר מערבית אחרת. במאה הקודמת, הופעת הקיטור וחפירתה של תעלת סוואץ  הגדילו את הניידות של המעצמות הימיות יחסית לכוח היבשתי. אולם במאה הנוכחית מסילות ברזל טרנס יבשתיות יוצרים מהפכה בניידות היבשתית ומבטלים את היתרון בניידות של המעצמות הימיות. את העליונות בניידות שממנו נהנדו העמים הנוודים של מרכז אסיה הודות לסוס מחליפה הרכבת.

לרוסיה בזמן כתיבת המאמר הייתה מסילת ברזל בת 6,000 מייל מ-Wirballen במזרח אירופה ועד לולדיווסטוק  לחופי הים היפני במזרח אסיה. מקינדר מכיר בעובדה כי מסילת הברזל הטרנס-סיבירית מאפשרת תנועה בכיוון אחד אך הוא חוזה כי לאורך המאה ה – 20 כל אסיה תרושת בתחבורת רכבות. השטח המשתרע בין האימפריה הרוסית לערבות מונגוליה הוא כה נרחב והוא טומן בחובו פוטנציאל איכלוס וניצול של משאבי טבע, חיטה, כותנה, דלק וברזל. ברור הוא שעוצמה כלכלית אסייתית תתפתח ללא תלות במסחר ימי. המסה היבשתית של אסיה תהפך לכוח כלכלי וצבאי עצום העומד בפני עצמו. האזור הזה יהפך לציר הגיאופוליטי המרכזי ביחסי הכוחות הגלובלים ומי שישלוט עליו, ישלוט על העולם כולו.

מקינדר מציג תסריט לפיו רוסיה עלולה לחבור לגרמניה ולנצל את המיקום של האחרונה  בכדי לבנות צי שיקנה לה גם שליטה מעבר לציר היבשתי האסייתי. במקרה כזה, צרפת תחוש מאויימת ותפנה למדינות ימיות שממוקמות סביב לציר המרכזי של אסיה, בשוליים, בריטניה וארה"ב. המעצמות הימיות ישתמשו בצרפת ,איטליה, מיצרים, הודו וקוריאה (הטבעת הפנימית מסביב לרוסיה) כראשי גשר שמטרתו למנוע מרוסיה את האפשרות להעתיק את עוצמתה היבשתית לים. זהו למעשה יהיה תפקידה האסטרטגי העיקרי של הודו עבור בריטניה.

אחרית דבר

מקינדר מודה כי הניתוח האסטרטגי שלו נובע בראש ובראשונה מנקודת מבט של גיאוגרף וישנם משתנים נוספים שנכנסים למשוואה כמו למשל עוצמה חומרית ויכולת אירגון פנימית של מדינות שישפיעו גם הם על מאזן הכוחות העולמי. נקודה זו היא בדיוק מקור החולשה של התיאוריה שלו.

ישנם גורמים אחרים שמשפיעים על המציאות מעבר לגיאוגרפיה – עוצמה דיפלומטית, אידיאולוגיה, חוסן פוליטי פנימי ותרבות אסטרטגית. אכן בניתוח רטרוספקטיבי המציאות הוכיחה דווקא שבשתי מלחמות עולם, הכוח היבשתי הרוסי חבר דווקא לכוח הימי הבריטי ולמערב אירופה נגד מעצמה מתוך אירופה, גרמניה. כלומר לא התנהל פה מאבק ברור בין הציר היבשתי לציר הימי.

יתרה מכך, הטענה כי במהלך ההיסטוריה אסיה פלשה לתוך אירופה נכונה חלקית. אירופה גם פלשה לתוך אסיה ואיימה עליה לא פחות מאשר אסיה איימה עליה. רוסיה נכבשה כמעט פעמיים בתחילת המאה ה-19 בפלישה הנפוליאונית ובמחצית המאה ה – 20 בפלישה הנאצית.

עם זאת לא ניתן להתעלם מהתגשמותה הלכה למעשה של חלק מהתיאוריה של מקינדר. בראייתו, רוסיה נידונה להיות המחליפה את האימפריה המונגולית של ימי הביניים המאוחרים. הלחץ שהיא תפעיל על פינלנד וסקנדינביה, על טורקיה ועל פרס, על הודו וסין יהיה זהה לאותו הלחץ הצנטרפוגלי שהפעילו הנוודים המונגולים על סביבתם החיצונית. שינויים פוליטיים ומהפכות חברתיות שעלולים להתרחש בתוכה לא יבטלו את היתרונות הברורים שהתנאים הגיאופוליטיים מעניקים לה.

 מ-מלחמת העולם השניה רוסיה יצאה כמעצמה עולמית. היא שלטה פיסית על מזרח אירופה ואיימה ללא הרף על מערבה. במקביל היא הפעילה לחץ על מדינות אסיה שגבלו אימה. מרכז אסיה מכה שנית – בחזרה לעתיד כפי שחזה מקינדר בתחילת המאה ה – 20

תגובות

מקינדר

תומר: אני נהנה מהצורה הבהירה שבה אתה מביא לנו את התיזה של מקינדר נראה של שמקינדר מעניין יותר בהקשר להבנת תהליכים היסטוריים שארעו מאשר בהקשרים של תהליכים שיהיו בעתיד אתה מציין בצדק שראייה
דרך הפריזמה הגיאוגרפית מציגה תמונה חלקית בלבד כך למשל ראוי להכניס למישוואה נתוני דמוגרפיה: ברוסיה חיים כיום כ140 מיליון נפש. מתקיים בה תהליך מתמשך של הדלדלות אכלוסין בעשר השנים האחרונות הצטמקה אוכלוסיית רוסיה בכקרוב ל 6 מיליון נפש יש לנתון זה השלכות לגבי יכולתה של רוסיה ללחוץ על השכנים ויש כמובן
רכיבים נוספים(צמיחתה של סין עד כדי היותה הכלכלה השנייה בעולם ועוד ועוד)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל