אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יהדות מצרים: שלבי היווצרותה של התפוצה היהודית במצרים


התמונה של רבקה שפק ליסק
יהדות מצרים: שלבי היווצרותה של התפוצה היהודית במצרים

יהדות מצרים: שלבי היווצרותה של התפוצה היהודית במצרים.

 א. ראשיתה של התפוצה היהודית במצרים

 ראשיתה של התפוצה היהודית במצרים הייתה בימי המלך המצרי פסמתיך ה- 2 ( 594 – 589 לפנה"ס ). באגרת אריסטיאס סופר שצבאו של המלך המצרי כלל שכירי חרב יהודים שהתגייסו לצבא המצרי. כנראה, שעוד לפני חורבן ממלכת יהודה היו יהודים שהיגרו למצרים  בשל קשיי פרנסה. הם השתתפו במלחמתו של המלך המצרי בכושים ולאחר מכן הוקמה ביב מושבה צבאית יהודית שתפקידה היה להגן על גבולה הדרומי של מצרים מפני הכושים. כתובת יוונית מאבו סימבל מאשרת שבחילו של מלך מצרים היו גם שמיים.

 הגל השני של ההגירה למצרים ארע לאחר חורבן הבית הראשון (587 לפנה"ס ). בעקבות רצח גדליהו בן אחיקם, מושל יהודה מטעם השלטון הבבלי, ברחה מהארץ קבוצת יהודים ובתוכם הנביא ירמיהו. הנביא ירמיהו תאר בפרק מ"א, 16 את ירידת שארית העם למצרים. הגולים התיישבו במצרים התחתונה, במגדל ותחפנס, במוף (ממפיס ) במצרים התיכונה ובפתרוס במצרים העליונה.

 הגל השלישי של ההגירה מהארץ היה, עפ"י אגרת אריסטיאס, ב-525 לפנה"ס בעקבות כיבוש מצרים ע"י הפרסים.

 אבל, התפוצה היהודית במצרים הייתה קטנה ובניגוד לתפוצה הגדולה בבבל לא מלאה תפקיד תרבותי בעולם היהודי.

 המושבה הצבאית יב בדרום מצרים

 יב נוסדה כמושבה צבאית של שכירי חרב יהודים כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית הראשון, ע"י השלטון המצרי. היא המשיכה להתקיים כמושבה צבאית, כנראה, עד סוף השלטון הפרסי (333 לפנה"ס ). תושבי יב עברו לאלכסנדריה.

 ב. התפוצה היהודית  בתקופה ההלניסטית (333 – 63 לפנה"ס )

 יוספוס פלביוס כתב בספרו מלחמות היהודים ב' 487 שראית ההגירה היהודית למצרים בתקופה ההלניסטית הייתה כבר בימי אלכסנדר מוקדון, שנתןלהם רשות להתיישב  במצרים ואף העניק להם זכויות שוות לאלה של היוונים. אבל, לעובדה זו אין אישור ממקורות בני הזמן.

 עפ"י אגרת אריסטיאס תלמי ה- 1 (323 – 283 לפנה"ס)לקח למצרים לאחר קרב עזה ב- 312 לפנה"ס, 100,000 שבויים יהודים. 30,000 מהם שהיו אנשי צבא הוא הושיב במבצרים ואת השאר – נשים, ילדים וטף – הוא מסר לחייליו כעבדים. אבל לסופר היווני הקטאיוס איש אבדרה יש גירסה שונה. על פי גירסתו, תלמי ה- 1 לקח לאחר קרב עזה למצרים את תומכיו (הקרב היה חלק מהמאבק על השלטון בארץ בין התלמיים לסילווקיים), וביניהם הכהן הגדל חזקיה, שהעדיפו לגלות מפחד נקמה על תמיכתם בתלמי.

עפ"י אגרת אריטיאס תלמי ה-  2(283 – 246 לפנה"ס ) הוציא צו לשחרור העבדים היהודים.

מימי תלמי ה- 3 ( 240 - - 221 לפנה"ס ) עד ימי תלמי ה- 6 (180 – 145) חסר מידע על התפוצה היהודית במצרים.

בימי תלמי ה- 6 פילומטור החלה , עפ"י צ'ריקובר, הפריחה של יהדות מצרים. חוניו ה- 4 שימש שר צבא, בראשות צבא יהודי, תחת שלטונו של תלמי ה- 6  וההשפעה של יהדות מצרים, שמספרה הוערך ע"י פילון האלכסנדרוני  (נגד פלאקוס, 43 ) כ-1,000,000 , הייתה בשיאה. באותם ימים התפשטו היהודים והתיישבו ברחבי מצרים. בפלוסיון הוקמה מושבה צבאית יהודית נוספת.

תלמי ה- 6 לא השלים, לדעת צ'ריקובר, עם אובדן השלטון התלמי בארץ יהודה, ותיכנן לחדש את שלטונו בה. עפ"י יוזמתו בנה חוניו ה- 4 בית מקדש במושבה הצבאית לאונפוליס. מטרתו הייתה להשתמש בחוניו ה- 4 בנו של הכהן הגדות מירושלים במאבקו נגד בית סילווקוס. אבל, תלמי ה- 6 נהרג ב- 145 לפנה"ס בקרב על אדמת סוריה וכך נגוז החלום.

אבל, בית מקדש זה לא זכה למעמד מכובד אצל יהודי מצרים והם העדיפו לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים.

לאחר מותו של תלמי ה- 6 נשארו חוניו ה- 4  ובניו, חלקיה וחנניה, שהיו אף הם שרי צבא, נאמנים לקלאופטרה, אלמנתו של תלמי ה- 6 במאבק על השלטון עם אחיו של המלך. בסופו של דבר התפשרו 2 הצדדים, וקלאופטרה נישאה לאחי בעלה שהיה לתלמי ה- 8 ( 145 – 116 לפנה"ס ) אוורגטוס ה- 2 . הקהילה היהודית  מילאה תפקיד לא מבוטל במאבקי הכוח על השלטון ותלמי ה- 8 העניק להם חנינה יחד עם שאר תומכי המלכה.

לאחר מותו של תלמי ה- 8 ירשה אשתו את השלטון. בניו של חוניו ה- 4 היו בעלי השפעה בתקופת שלטונה של קלאופטרה ה- 3 (116 – 102 לפנה"ס ). הם שכנעו אותה לוותר על שאיפתה לחסל את ממלכת החשמונאים בראשית שלטונו של אלכסנדר ינאי.

 ג. התפוצה היהודית במצרים בתקופה הרומית

במאה ה- 1 לס' חיו במצרים 1,000,000 יהודים מתוך 7 מיליון תושבים.

אלכסנדריה

יהודי אלכסנדריה היוו כ-40% מאוכלוסיית העיר. הם התגוררו ב- 2 מתוך 5 השכונות של העיר. יהודי אלכסנדריה היו אמידים והשתלבו היטב בתרבות ההלניסטית, תוך שמירה על נאמנותם ליהדותם. בית הכנסת באלכסנדריה היה מהמפוארים ביותר. תרומתם של יהודי העיר לתרבות היהודית- הלניסטית הייתה גדולה. כתביו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני ותרגום השבעים של התנ"ך ליוונית  היו חלק מתרומה זו.

אבל, לזיקתם לארץ מולדתם והזדהותם עם המרירות של יהודי הארץ נגד המדיניות הרומית כלפי יהודי הארץ וההתנכלויות של תושבי ערי הפוליס היה מחיר כבד.

ב- 38 לס' דרש הקיסר גאיוס קליגולה מכל אזרחי רומי, כולל היהודים, להכיר באלוהותו. הסירוב של יהודי אלכסנדריה לציית נוצל ע"י התושבים היוונים שערכו פוגרום ביהודי אלכסנדריה. פוגרום נוסף שיזמו התושבים היוונים, הביא לבואם של מתנדבים יהודים מא"י לעזרת הקהילה. התערבותו של הקיסר קלאודיוס (41 – 54 לס' ) הביאה להפסקת הפוגרום.

ערב פרוץ המרד הגדול, ב- 66 לס', כאשר החלו התנגשויות בין יהודים לתושבי ערי הפוליס בארץ, התחדשו גם פעולות האיבה של תושבי העיר היוונים נגד   היהודים. בו- זמנית התחדש המאבק על מעמדם האזרחי של יהודי העיר. היהודים הכריזו על אסיפת עם באמפיתיאטרון של העיר על מנת לשלוח משלחת לקיסר נירון בעניין זכויותיהם. הם הותקפו ע"י היוונים, רבים נמלטו מהאמפיתיאטרון, אבל, 3 יהודים נתפשו ונשרפו חיים. היהודים, בזעמם, ניסו לשרוף את האמפיתיאטרון ולאחר שהנציב הרומי יוליוס טיבריוס נכשל במאמציו להרגיעם, הוא שילח בהם את הצבא הרומי. החיילים פרצו לשכונות היהודיות, יחד עם פורעים יוונים , רצחו ובזזו רכוש. לאחר שהיוונים ניסו להמשיך במעשי ההרג והביזה, הצבא עצר בעדם.

גל ההגירה ה- 4

לאחר כשלון המרד הגדול ב- 70 לס', הגיע לאלכסנדריה גל נוסף של מהגרים שברחו מהארץ, כולל קנאים, שהשפיעו על הלך הרוחות בקהילה.

כשלון המרד עודד את האוכלוסייה היוונית להתנכל ליהודים, ולהגביר את המאמצים לשלול מהם את זכויותיהם..

מרד טריאנוס (115 – 117 לס' )

ב- 115 לס'  פרץ בתפוצות מרד נגד הקיסר טריאנוס, כאשר היה עסוק במלחמתו בפרתים. המרד החל בקירניקה (לוב של ימינו ) ומשם פשטו המורדים למצרים וצרפו אליהם לפחות חלק  מיהודיה. הגורם העיקרי למרד היה הגורם היווני. האוכלוסייה היוונית  ניצלה את כעסה של רומי על מרד היהודים כדי להתנכל ליהודי התפוצות ולפעול שלילת זכויותיהם. אבל, יש המייחסים למרד גם גורם משיחי שטופח ע"י הקנאים שברחו מהארץ והשתקעו במצרים.

המקורות הרומיים שתארו את מרד התפוצות חשפו את עומק האיבה בין היוונים ליהודים. המרד היה מלווה בהרס מקדשים יוונים ובתי כנסת יהודיים. לאחר שהמורדים מקירנייקה, בעזרת יהודים תושבי מצרים, נחלו מספר נצחונות על היוונים, ערכו התושבים היוונים של אלכסנדריה טבח ביהודי העיר. הקרבות ברחבי מצרים גרמו להרס רב, כפי שמתברר מהמימצאים הארכיאולוגיים. הקיסר שלח למצרים את המצביא קווינטוס מרקיוס טורבו שדיכא את המרד היהודי באכזריות. יהודים רבים נהרגו/ נטבחו. 

בעקבות דיכוי המרד החלה שקיעתה של יהדות מצרים. בתלמוד הבבלי (מסכת גיטין נ"ז, ב' ) נכתב:

"...זה אדריאנוס קיסר שהרג באלכסנדריה של מצרים ששים ריבוא על ששים ריבוא, כפלים כיוצאי מצרים... עד שהלך הדם עד קיפרוס".

בתלמוד הירושלמי (מסכת סוכה, ה', כ"ג, ע"א ) נכתב בין השאר:"באותה שעה נגדעה קרן ישראל".

הקהילה היהודית באלכסנדריה ירדה מגדולת. בית הכנסת המפואר נהרס, יהודים רבים עזבו את מצרים  והקהילה לא הצליחה להתאושש ולחזור למעמדה הקודם.

המשך בחלק הבא

 

 

תגובות

הקטיוס ויהודים במצרים

משהו בהקשר להקטיוס: הוא מספר על קרב עזה(312לפני הספירה) שבו הביס תלמי ה1 את המלך הסלווקי. מניצחון זה נגזרה בין השארהעובדה שארץ ישראל עברה לשליטת התלמיים עלפי הקטיוס היהודים התרשמו מאוד מאישיותו וכישוריו של תלמי ה1 שנהייה לדמות נערצת רבים מבני המקום ובראשם הכוהן הגדול חזקיהו החליטו ללכת אחריו ולהגר למצרים. על פי גרסת הקטיוס מניחים חלק מההסטוריונים(למשל אריה כשר יחיעם שורק) שחזקיהו ואנשיו הקימו במצרים מושבה צבאית עם מערכת חוקים וזכויות-פוליתיאה כתובה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק