אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האם ההתנחלויות המכשול לשלום?


התמונה של רבקה שפק ליסק
האם ההתנחלויות המכשול לשלום?

1. הקדמה

הקמת ההתנחלויות הייתה בזבוז משווע של משאבים לאומיים ומוטב היה שהיוזמה להתנחלות הייתה מיושמת בגליל ובנגב המשוועים למתיישבים.

המתנחלים, שנענו לפניית ממשלות או יזמו בעצמם הקמת התנחלויות שילמו כבר פעמיים מחיר אנושי כבד על ההתנחלות: בפעם הראשונה, בפינוי פיתחת רפיח ובפעם השנייה בפינוי גוש קטיף.

ההתנהגות של חלק מהמתנחלים כלפי פלאחים פלסטינים פוגעת קשה בשמה הטוב של ישראל. כך, מספר קטן של בריונים, המכונים "נערי הגבעות", המתיימרים לפעול בשם היהדות עושים הכל בניגוד לערכי היהדות ומוציאים לה שם רע.

2. הפיתרון היחידי לסכסוך הישראלי- פלסטיני הוא חלוקה לשתי מדינות.

ישראל מואשמת בעולם בהעדר הסדר עם הפלסטינים. העובדות קצת שונות:

א. לערבים היסטוריה ארוכה של סירוב לעשות שלום

ב- 1967 , לאחר שמדינת ישראל הותקפה שוב על ידי מדינות ערב, בעידוד פלסטיני, ישראל קיבלה לידיה שטחים נרחבים. ממשלת לוי אשכול ראתה בשטחים קלף מיקוח להסכם שלום והציעה "שטחים תמורת שלום". קריאתה לא נענתה. אז לא הייתה בשטחים כל התנחלות. הערבים והפלסטינים קיבלו את החלטת 3 הלאווים בחרטום.

זו הייתה הפעם השלישית והערבים והפלסטינים (בשתי הפעמים הקודמות מדובר היה בערביי ארץ ישראל ) דחו את האפשרות להקים מדינה ערבית :

הפעם הראשונה הייתה ב- 1936/7 , כאשר "ועדת פיל", שמינו הבריטים, הציעה לסיים את הסכסוך הערבי – יהודי על ידי חלוקה לשתי מדינות: יהודית וערבית. היהודים הסכימו. הערבים דחו את ההצעה. המרד הערבי נגד הבריטים היה מלווה ברצח יהודים.

הפעם השנייה הייתה לאחר ש"וועדת חקירה של האו"ם" המליצה על חלוקת הארץ לשתי מדינות: יהודית וערבית והאו"ם אימץ את ההחלטה בנובמבר 1947 . היהודים הסכימו. הערבים דחו את ההצעה. ערביי הארץ תקפו את היישוב היהודי ואליהם הצטרפו מדינות ערב, מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. מלחמה זו עלתה לישראל ב- 6,000 הרוגים, שהיו1% מכלל האוכלוסייה היהודית. מחיר כבד מאוד.

למותר לציין שהפלסטינים יכלו להקים מדינה בין 1948 – 1967 , כאשר השטחים היו תחת שלטון ערבי.

ב. הרשות הפלסטינית דחתה פעמיים הזדמנות לעשות שלום

בוועידת קמפ דויד ב- 2000 קיבל ערפאת הצעה משותפת של קלינטון- ברק, דחה אותה על הסף, מבלי להציע הצעה חלופית, ויצא לאינתיפאדה נגד ישראל. ההצעה נדחתה משום שערפאת לא היה מוכן לוותר על הדרישה ל"זכות השיבה", שאינה אלא סוס טרויאני לחיסול מדינת היהודית ע"י הפיכתם למיעוט.

ב-2008 ניהל ראש הממשלה אהוד אולמרט מו"מ עם אבו- מאזן והציע לו הצעה שהוגדרה על ידי אבו מאזן עצמו בראיון ל"וושינגטון פוסט" כיותר נדיבה מזו של קמפ דויד. אבו- מאזן חזר והודה בכך בראיון השבוע לאהוד יערי בערוץ השני. הוא אף הודה שאולמרט היה מוכן לקבל חלק מהפליטים לישראל. אבל, אבו- מאזן לא ענה בחיוב להצעה. לעניות דעתי הסיבה הייתה שהוא , כמו ערפאת, מסרב לוותר על זכות השיבה.

ג. ההתנחלויות אינן מכשול לשלום

למרות שהקמתן הייתה טעות, הן אינן מכשול לשלום ויש לכך ראיות מספיקות:

1.ראש הממשלה הימני, מנחם בגין, פינה בעקבות השלום עם מצרים, את כל יישובי פיתחת רפיח, כחלק מהסכם השלום, למרות שהוא ומפלגתו היו מהתומכים הנלהבים ביותר להקמתן.

2. ראש הממשלה הימני אריק שרון, פינה ביוזמתו, את גוש קטיף מרצועת עזה. הוא הוציא מעזה את כל המתנחלים והרס את ההתנחלויות עד היסוד. הקו שהנחה אותו היה, שכך תצא רצועת עזה ממעגל האיבה ותשוקם לטובת תושביה. זה , כידוע, לא קרה. הרצועה המשיכה להיות קן של טרור והמצב אף החמיר עם השתלטות החמאס על הרצועה.

אלה הן הוכחה שלא ההתנחלויות הן המכשול לשלום. שני ראשי ממשלות מהימין פינו התנחלויות.

3. ראש הממשלה של מפלגת העבודה, אהוד ברק , הציע יחד עם נשיא ארה"ב , ביל קלינטון, בוועידת קמפ דויד ב- 2000 פתרון לשאלת ההתנחלויות, שהפכה לבעיה משום שבהעדר הסכם מספר ההתנחלויות ומספר המתנחלים גדל בינתיים באופן משמעותי. לו היו הערבים והפלסטינים מקבלים את הצעתו של לוי אשכול ב- 1967 , כלל לא הייתה נוצרת בעיית ההתנחלויות.

הפתרון שהוצע היה לפרק את ההתנחלויות המבודדות, לרכז את ההתנחלויות בגושים שיסופחו לישראל, ולתת פיצוי טריטוריאלי משטח ישראל למדינה הפלסטינית.

במלים אחרות: ההתנחלויות לא היו מכשול לשלום.

4. ראש הממשלה אהוד אולמרט היה מוכן לפצות את מדינת פלסטין עבור שטח ההתנחלויות פיצוי מלא. הוא אפילו הסכים לקבל כמות מסוימת של פליטים לישראל. הוא לא קיבל תגובה חיובית כלשהי.

גם הפעם ההתנחלויות לא היו מכשול לשלום.

ד. הסירוב לוותר על "זכות השיבה" הוא המכשול לשלום

זה היה המצב כאשר היו בישראל ממשלות שניתן היה להגיע עמן להסכם הוגן.
ראש הממשלה סאלים פיאד הודיע רשמית על תכניתו להקים את המוסדות שיאפשרו להקים במקום הרשות הפלסטינית , מדינה פלסטינית. הוא דיבר בפירוש על הכרזה חד- צדדית ופנייה לאו"ם שיכיר במדינה ללא הסכם עם ישראל. הכרה במדינה פלסטינית ללא הסכם משאירה את נושא הפליטים פתוח ומונעת הכרזה על סיום הסכסוך.

הסירוב של אבו מאזן לנהל מו"מ עם ממשלת הימין למרות שנשיא ארה"ב, אובמה, כפה על ממשלת הימין להכיר בפתרון של 2 מדינות ואף להקפיא את הבנייה בהתנחלויות למשך 9 חודשים לצורך ניהול מו"מ, מוכיח שאבו מאזן "המתון" לכאורה, אינו מעוניין במו"מ.

אבו מאזן מתנגד לטרור מפני שהטרור נכשל – לא בשל התנגדות עקרונית. הוא בחר במדיניות של דמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל בעולם, כדי לשמוט מתחתיה את זכות הקיום ע"י הפצת אג'נדה שקרית על טיבו של הקונפליקט.

כמו כן, הוא פנה לאו"ם כי הוא מעוניין בקבלת מדינה מהאו"ם ולא ע"י הסכם עם ישראל. הוא לא ויתר על תורת השלבים של הפתח: תחילה מדינה מצומצמת והמשך המאבק נגד ישראל עד לחיסולה.

הפלסטינים אינם יכולים וגם אינם מעוניינים להגיע להסכם עם ישראל, מכמה סיבות:

1. ללא פיוס בין החמאס לפת"ח אין סיכוי למו"מ, בהעדר הסכמה כלל- פלסטינית לוויתורים כלשהם כדי להגיע להסכם. הוויתור הוא על "זכות השיבה". שאר הנושאים כבר סוכמו בקמפ דויד וע"י אולמרט:
חלוקת ירושלים
חילופי שטחים ויצירת גבול חדש, תוך תיקונים בתוואי הגדר.
למותר לציין , שגם אם יהיה פיוס בין הצדדים אין סיכוי שהחמאס יסכים להסכם שלום עם ישראל. החמאס הצהיר שהוא מוכן לקבל מדינה בגבולות 1967 , אבל לעולם לא יכיר בישראל, משום שמטרתו המוצהרת היא חיסול ישראל. ללא הכרה בישראל אין סיכוי להסכם שלום.

2. אבו מאזן מסרב להכיר בישראל כמדינת העם היהודי למרות שישראל הכירה בתקופת ראש הממשלה יצחק רבין ושאר ממשלות מפלגת העבודה, בפלסטין כמדינת העם הפלסטיני. סעיד עריקאת אף הרחיק לכת והצהיר שאין עם יהודי ויש רק דת יהודית ולדת לא נותנים מדינה.
מדוע הפלסטינים מסרבים להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, בזיקתו לארץ זו, ובישראל כמדינת העם היהודי?

הסיבה, הכרה זו תשמוט את הבסיס מהתביעה ל"זכות השיבה". עד היום אף מנהיג פלסטיני לא ויתר על "זכות השיבה" לישראל, למרות שבקמפ דויד הוצע פרויקט בינלאומי ליישוב הפליטים בפלסטין.

3. עד עתה הפלסטינים מעולם לא התנו מו"מ בהקפאת הבנייה בשטחים ואף לא בירושלים.
כל בר בי רב מבין, שנושאים אלה הם חלק בלתי נפרד מהמו"מ.
מדוע כעת הפכו נושאים אלה לתנאי להסכמת הרשות הפלסטינית לנהל "שיחות קירבה" – לא מו"מ.
פשוט, כי עלה בדעתם רעיון גאוני: אולמרט הגמיש הוחלף בנתניהו הימני. אם ישראל תסרב להקפאה היא תהיה אחראית להעדר התקדמות בדרך לשלום, ותכניתו של פיאד תקרום עור וגידים.
הפלסטינים היו משוכנעים שממשלת הימין של בנימין נתניהו תספק להם את האליבי להעדר מו"מ.
אבל, נשיא ארה"ב ברק אובמה, נכנע, מסיבות שלא אכנס אליהן פה, לדרישה הפלסטינית והפעיל מכבש לחצים אדיר על ישראל. ולמרבה הפלא: נתניהו נכנע ללחץ, הכיר בפתרון של 2 מדינות והסכים להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ל- 9 חודשים.
הפלסטינים לא היו מוכנים להסתפק ב- 9 חודשים. הם רצו הפסקה מוחלטת בתקווה שלזה נתניהו לא יסכים.
התרגיל של שר הפנים אלי ישי – אישור בנייה בירושלים – הציל את הפלסטינים. בחמתו, דרש הנשיא אובמה הקפאת הבנייה גם בירושלים.

הפלסטינים היו מרוצים. הם קיוו להגיע למצב שיוכלו להקים מדינה באופן חד- צדדי, ללא ויתורים לישראל.
אבל, כאן הנשיא אובמה סרב להמשיך לשתף פעולה- וההמשך ידוע.

כעת, לאחר כל התרגילים שביצעו הפלסטינים כדי לא להגיע לשיחות קירבה – השאלה היא מי אשם בקיפאון.

ה. הרשות הפלסטינית מעדיפה שלטון הליכוד על שלטון העבודה.

מאחר שהרשות הפלסטינית אינה מוכנה לוויתורים כלשהם, היא מעדיפה שבישראל תהיה ממשלת ליכוד:

לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ב- 1995 , היה שמעון פרס מועמד מפלגת העבודה. אבל, דווקא אז התגבר הטרור הפלסטיני, והציבור הישראלי התייאש מהסיכוי לפתרון והעלה את הליכוד, בראשות נתניהו לשלטון.

ב- 2000 , הרשות דחתה את הסכם קמפ דויד עם ממשלת עבודה. כשלון השיחות בקמפ דויד ופרוץ האינתיפאדה מנעו הקמת ממשלת עבודה והאכזבה בישראל העלתה ממשלת ימין בראשות אריק שרון.

ב- 2008 , תגובה חיובית להצעות אולמרט הייתה מעודדת את הציבור בישראל להעדיף ממשלת קדימה. אומנם קדימה קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר, בהנהגת ציפי ליבני, אבל, זה לא הספיק כדי להרכיב ממשלה, משום שהציבור הישראלי שבע אכזבות, ושוב עלתה ממשלה ימנית ברשות הליכוד.

כך הצליחה הרשות להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל. לישראלים רבים שתמכו בהסכם אוסלו ובפתרון של 2 מדינות אבד האמון בצד הפלסטיני.

לסיום, הפלסטינים דחו הזדמנויות להקמת מדינה בהסכם כאשר היו בישראל ממשלות שניתן היה להגיע אתן להסכם.
בישראל יש רבים התומכים בפתרון של 2 מדינות, אך מפקפקים ברצונם של הפלסטינים בפתרון זה.

לסיום, הפלסטינים אחראים לקיפאון, משום שהפכו את ההתנחלויות לתנאי למו"מ. בשעה שזה אחד הנושאים שעליהם יש לדון במו"מ.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק