אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פלאות / אבי נשר


פלאות – אבי נשר- ישראל - 2013

פלאות - כרזת הסרט. פלאות – אבי נשר- ישראל - 2013

פלאות מספר את סיפורו של ארנב, ברמן ירושלמי וצייר קומיקס צעיר שיום אחד מגלה כי מול דירתו בשכונת מוסררה, מוחזק בכוח הרב הגורו שמעיה כנפו.  

הסרט מגולל עלילת מתח הנוגעת לסיבת כליאתו של הרב, ספק קדוש ספק נוכל, בניסיון לבנות פאזל של מה היא האמת באמת.

הציר העלילתי שלעתים היה לי פחות מובן ומסודר – (זה ממש לא הפריע )  מוגש על ידי מגוון גיבורים מקוריים וחינניים להפליא המהווים בעיני את כוחו של הסרט ואכן, עבור מי שאוהב סרטי דמויות זהו סרט נפלא ומרענן. 

ארנב, קיצור של אריאל נבון ושלב אחרון באבולוציה של הכינויים שכונה במהלך ילדותו, הוא ילד שעדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות ולכן לא מפריע לו לעשות קצת מכל דבר, קצת לצייר וקצת לברמן וקצת לעשן, קצת לעשות סקס עם האקס, וקצת להתאהב .

והאקס היא בדמות וקס שמגלמת אפרת גוש, שהמנוע האישיותי שלה הוא שכל שבוע היא מחליטה לנסות טרנד חדש. פעם טבעונות ופעם פאנק ועכשיו זה להיות דתייה.

יעקב גיטיס הוא בלש פרטי המגולם על ידי אדיר מילר- גורו בפני עצמו, שקורץ לג'ק ניקולסון של צ'יינה טאון. ואם כבר אמרנו צ'יינה טאון,  לא נתעלם מרצונו של "פלאות " להיות קצת גם סרט אפל. וככזה, אז הוא לא מסתפק בתאורה אפלה ומוצללת של סמטאות ירושלים, לא רק מוזיקה הולמת אלא גם מביא לנו את דמותה של האישה באדום המגולמת על ידי יובל שרף בתפקיד גיסתו של הרב שמעיה כנפו.  יפה תמיד בשערה האדום, כשלרגעים היא מלאך ולרגעים שקרנית מקצוענית. את דמותו של הרב הגורו שמעיה כנפו משחק להפליא יהודה לוי עם מבטא מזרחי כבד, זקן פרוע וכניסה מרשימה לתפקיד המאתגר והמקורי שאין בו הרבה מילים.
ויש דמות משנה המשוחקת על ידי גברי בנאי, טיפוס ירושלמי שכמו יצא מסיפורי סורמלו, שיושב על הבאר ומפנטז איזה עמותה להקים, כאשר בינתיים הוא רק משתעשע בראשי התיבות של שמה.

דמות משנה נוספת היא של אבי דנגור (או כמו שאנחנו מכירים אותו בתור אבי הזמר) החנון של הכיתה לשעבר שמוכר סמים בתוך המספרה השכונתית, ושם החיבה שלו הוא חלא"ה בזכות ראשי התיבות של שמו. (בטח כבר שמתם לב לחיבה היתרה שרוכשים יוצרי הסרט לראשי תיבות.)
אולי המשותף לכל הדמויות בסרט הוא החיפוש שלהם, כולם קצת אבודים בתוך הירושליים הזאת ששייכת לכולם אבל אף אחד לא מרגיש בה שייך. אחד מחפש תשובה, ואחד באקלאווה.

פלאות הוא בהחלט סרט ירושלמי שמאתגר את עצמו להוכיח שגם עיר הקודש יכולה להיות מגניבה- וכאן חשוב לציין שהוא מצליח בגדול. ההווי השכונתי של מוסררה מרגיש אותנטי ולא מזוייף, גם לי בא להיות בקפה של ויינברג, במספרה של חיים, בבר של ארנב ובסצנת ההיפ הופ המקומית . פלאות עושה לירושלים מה שאבי נשר עשה לחיפה ב"פעם הייתי" . פרסומת עירונית נפלאה אך לא כזו של משרד התיירות, יותר כמו פסיפס אותנטי עכשווי, בדיוק כפי שהייתה רוצה קרן ירושלים להראות לעולם - ירושלים היא מגניבה.

קצת כמו ששמי זרחין עשה לטבריה ב"אביבה אהובתי" וב"העולם מצחיק", וקצת כמו שעשתה ה"בועה" לתל אביב.  
מסרט של אבי נשר יוצאים עם חיוך, ואין הדבר אומר שאין בו נקודות למחשבה או חלילה שהסרט שטחי באיזו שהיא צורה. לסרט אמירה ברורה הנוגעת להמלכתם של גורואים תורנים על ידי אנשים שזקוקים לאמונה, (וגם למיליונים שאפשר להרוויח ממנה) כי כולנו, גם החילונים הקיצוניים שבינינו ואפילו התל אביבים רחמנא לצלן - זקוקים לה. 
על השעשוע הויזואלי המקסים של הסרט, העובדה שציוריו של ארנב קמים לתחייה מידי פעם בהנפשה יפהפייה- כבר אמרו לפני שאין הצדקה תמטית או עלילתית ורוב המבקרים טענו שהיא אינה מוסיפה שום נדבך, אך אני חייבת להודות שהגימיק הקטן והחינני הזה, דווקא כן תרם לטון המאוד נון שאלאנטי, ההיפסטרי והאחר של הסרט שהזכיר לי במשהו את דוני דארקו, סרט שדילג על הצופים הישראלים משום מה וגם בו יש ארנבים מעולם הדמיון .

בהרצאה ששמעתי, סיפר אבי נשר שהוא כותב את התסריטים שלו בעט ונייר, כדי שאחר כך כשהעוזרת שלו תקליד אותם- הוא יוכל לשמוע איפה היא צוחקת. אני מאמינה שבהקלדת פלאות היו הרבה צחוקים אפילו לפני שהמילים הושמו בפיהם של אורי חזקיה ואדיר מילר, וגם על הדף, הפליאו אבי נשר ושאנן סטריט לכתוב דיאלוגים משעשעים, סטנדאפיסטיים - יש שיאמרו מידי. זה נכון שלעתים נשמע ברקע שקשוק מכונת הכתיבה של התסריטאי ויש רגעים שהרפליקות נשמעות כמו פאנץ' של אורי חזקיה בעושים צחוק מעבודה, אך מכיוון שלסרט פלאות יש טון וחוקים משלו, הצחוקים והשנינות הולמים אותו, ממש כשם שארנבים מצוירים יכולים לקום לחיים, ושגייקוב גיטיס מלוס אנג'לס עשה עליה.

אני שמחה לבשר ליוצרים שבאולם שבו צפיתי ב"פלאות" היו צחוקים רבים, בערך כל פעם כשאורי חזקיה פתח את פיו (גם אם זה היה כדי להגיד "מה קורה") ושמהסרט פלאות יצאו אנשים מחויכים.

טביעת אצבעו של אמן ההיפ הופ שאנן סטריט ניכרת ונוכחת מאוד ביצירה הכה צעירה הזו, אעז לומר סטודנטיאלית ועוד יותר אעז לומר היפסטרית, ויש בי הערצה לבימאי אבי נשר, שמרומי עשייתו העז לברוא יצירה שונה כל כך מכל יצירותיו הקודמות המוצלחות והמוערכות.

אם להתייחס לז'אנר הפילם נואר שהיוצר קרץ לו, אכן צולמו בפלאות שוטים נפלאים ואפלים של סמטאות העיר, זוויות צילום מטרידות ואפילו מוזיקה בלשית קלאסית. הדמויות עוצבו כנדרש והמסר הושג- אך התחושה הכללית של אווירת הסרט הייתה דווקא של סרט בניני כזה, (רוברטו בניני) נון שאלאנטי, הומוריסטי, קל רגליים, וקצת חסר מחויבות להבטחה להתרגש כמו בסרטיו הקודמים של  אבי נשר (סוף העולם שמאלה, הסודות ופעם הייתי.) כמו שציינתי קודם, כמו ארנב הגיבור, בסרט יש קצת מכל דבר. ראשי תיבות.

קצת פילם נואר וקצת ירושליים קצת מיסטיקה יהודית וקצת סיפור אהבה, (שמעט התפספס לי בדרך), קצת אמירה ביקורתית על ממסד הרבנים המכתיר קדושים כדי לייצר הון מאמונה, ואפילו קצת אמונה, אפילו של כופרים מושבעים.

פלאות - טריילר

תגובות

התמונה של הידען הקטן

סרט טוב

אדיר מילר אחד השחקנים הגדולים של הדור
יובל שרף פחות אבל יפיפיה

ירושלים מגניבה? בדיוק ההפך ושום סרט לא ישכנע אותי אחרת!

זאת עיר משעממת מאד וכבדה מאד. לא כל כך מתאים לה אנשים שמחפשים את עצמם. אנשים כאלו מתאימים לתל אביב. בירושלים כל אחד יודע בדיוק מי הוא ומה תפקידו ביקום - חרדי שנולד לזרוק אבנים בשבת, כל מיני רוחניקים שברור להם שהם המשיח בהתגלמותו, המון כיפות סרוגות חדורי ציונות פנאטית ופה ושם אנשי שמאל קיצוני לא פחות שחולמים על ג'ון לנון וצ'ה גברה.
כולם יודעים בדיוק מי הם ולאן הם שייכים בעיר שלם שאין בה מקום לחצאים צבועים באפור, והכל אכן צבוע בה בצבעים חזקים ובניגודיות שמלמדת שהפלורליזם עזב את המקום לפני עשורים רבים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רעות אקשטיין