אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאה שנה ל- רדי מייד


התמונה של אילנה גרף
מוזיאון חיפה Good God ראובן 2005 ישראל

מוזיאון חיפה Good God ראובן 2005 ישראל

עברו הרבה מים במזרקה מאז הציג לראשונה האמן מרסל דושאן (Marcel Duchamp) את מה שהוגדר לימים כרדי מייד (Ready made) הראשון.

בשנת - 1913 הציב מרסל דושאן, בסטודיו שלו בפריז, גלגל אופניים על שרפרף, חיבר אותם, והציג אותם כעבודה אחת.

בשנת 1917 לתערוכה שנערכה בגלריה גרנד-סנטרל שלח דושאן משתנה ציבורית שלה נתן את הכותרת "המזרקה" אשר הוצגה בתערוכה כשהיא מאחורי וילון. עבודתו זו מהווה סמל לפריצת גבולות האמנות, ונחשבת לראשית האמנות אוונגרדית, עד היום.

לסדרת היצירות שלו שהיו במקור חפצים יומיומיים שהוא הפך ליצירות אמנות קרא דושאן:

 "רדי מייד" : כלומר- מוכן מראש.

כאמן בתנועת "דאדא" חיפש דושאן אחר שפה אחרת פרט לציור. כאמני תנועת הדאדא שהרחיבו למעשה את גבולות האמנות  בכך שנתנו לגיטימציה לכך שבמה שהם הציגו באמנות פלסטית, כתיבה או תיאטרון, לא היה יותר אסור או מותר ולא היתה שפה אמנותית פלסטית או אסטתית אחת. דושאן הראה שכישוריו של האמן נמצאים גם ביכולתו להצביע על דבר-מה קיים, ולאו דווקא ביכולתו לייצר דבר-מה חדש.

הגלגל והשרפרף המקוריים אמנם אבדו, אבל ההיסטוריה זוכרת את המיזרקה כרדי-מייד הראשון בתולדות האמנות המודרנית..

מה היה החידוש ועל מה המהומה?

מרסל דושאן גלגל אופניים 1913

מרסל דושאן גלגל אופניים 1913

דושאן לקח חפץ יומיומי והפך אותו ע"י הצבתו בתערוכה עם כותרת,  לאובייקט בעל אמירה אמנותית. כלומר  הטיפול הפלסטי אשר היה מוכר עד אז  (ציור, פיסול) לא היה יותר הדבר העיקרי שביצירה.

האובייקט, שנלקח מחיי היום יום והיה מוכר בשימוש פונקציונאלי כלשהו: משתנה, גלגל אופניים, בקבוק וכו', ע"י בידודו, והעתקתו  ממקומו הטבעי אל התערוכה, והענקת כותרת, ביטא רעיון כלשהו אשר עמד מאחוריו, בשפה אמנותי שונה ממה שהכירו. בניתוקו של החפץ  מהשימוש המקורי שלו, וע"י האמירה שנאמרה דרכו, הפך  ה"חפץ" ליצירת אמנות  שאמרה משהו בדרך  ובשפה אמנותית שלא היתה מקובלת עד אז.  זה פרץ הרחיב את גבולות האומנות הפלסטית שהיו ידועים עד אז  ועורר שאלות ותהיות, אם לא מהומה...

זהו גם הבסיס לאמנות המושגית שהתמקדה יותר ברעיון ופחות בטכניקות מסורתיות או אסתטיקה,  וגם לאמנות הפופ ארט, ולמעשה לכל האמנות המודרנית העכשווית בה אין מותר או אסור, אבל מהווה מקור לויכוחים עד היום.

בימים אלה מציין העולם מאה שנה לרדי-מייד . וגם בארץ נפתחות מספר תערוכות חשובות בנושא.

ב-24 באוגוסט נפתחת במוזיאון חיפה לאמנות תערוכה גדולה במלאת מאה שנה לרדי-מייד הראשון.

בתערוכה מציגים כ-30 אמנים,  עבודות אשר המגיבות מנקודות מבט שונות לשאלות העולות לרגל שנת המאה של הרדי-מייד.

בתערוכה יוצג  גם "גלגל אופניים" של דושאן, מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים, וחמש עבודות נוספות של דושאן. עבודות שהן חלק מסדרת מהדורות, בנות 8 עותקים כל אחת, שעשה דושאן בשיתוף עם ארטורו שוורץ, הגלריסט ממילנו, בשנות ה-60, כשהרדי-מייד כבר צבר מעמד מיתולוגי.

מבין האמנים הישראליים, שמציגים בתערוכה - חלוצי הרדי-מייד - פיליפ רנצר, עידו בר אל, ודרורה דומיני כאשר לצידן, עבודות של אמנים צעירים - שי רטנר, הראל לוז, אפרת קדם, צחי חכמון, רותי אופנהיים, עידו אברמסון, טמיר ליכטנברג , אריאל רייכמן ועוד.

העבודות נעות על טווח רחב שבין אובייקטים, ציור, צילום, וידאו.

בתערוכה מוצג פרויקט מונומנטלי של הקבוצה "ארט אספיונאז'", המונה 6 חברים שהורידו ממפת "גוגל"  פס נוף ישראלי - מעכו ועד רמת הגולן, חילקו אותו למשבצות ושלחו את המשבצות במייל למפעל ציור בסין. בסין  ציירו כתריסר ציירים סינים כל אחד כ-100 עבודות על פי הדימויים המצולמים. והתוצאה - 1000 ציורי נוף ישראלי תוצרת סין, שמן על בד, 30 על 40 ס"מ כל ציור - תוצג במוזיאון חיפה לאמנות.

התערוכה תוצג עד ינואר 2014.

אוצרת: רותי דירקטור

צוות אוצרות: מיכל רובינשטיין, כרמית גלילי .

במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד תיפתחנה ב-27.7.13,  2 תערוכות הקשורות לנושא:

 Ready-Set-Go: מאה שנה ליצירת הרדי-מייד הראשונה.

בין המשתתפים: מוחמד אבו-ארקיה, אורנה אורן יזרעאלי, אברהם אילת, צביקה אלטמן, איתמר בגליקטר, אריה ברקוביץ, משה גורדון, ג'ים המלין, ולצ'ה ולצ'ב, ז'אק ז'אנו, דן חמיצר, רענן טל, טמיר ליכטנברג, אסתר נאור, בלו-סימיון פיינרו, יערה צח, דרור קרטה, פיליפ רנצר, נועה תבורי, קבוצת תו.

איתמר בגליקטר, גבר, 2012 ינקו דאדא

איתמר בגליקטר, גבר, 2012 ינקו דאדא

תערוכה זו מציגה עבודות שנעשו ברוח עבודת הרדי-מייד הראשונה של מרסל דושאן המוגדרת כ"רדי-מייד נעזר", שבו התערבות האמן מוגבלת לשינוי הזווית המקובלת של האובייקט ללא כל שינוי באובייקט עצמו. המשתתפים מציגים עבודות שנעשו בשנים האחרונות, אקט ה"אנטי אמנות" מוצג באמצעות כ-30 יצירות אמנות. האמנים נטלו חפצים יום יומיים ששימושם מוכר, ובאמצעות שינוי זווית או חיבור של שני אובייקטים יצרו עבודות שמדגישות את חשיבותה של הבחירה שהאמן עושה, בהגדרת גבולותיה של יצירת האמנות , ויוצרת בתחביר חדש שמוגדר ללא צורך בהתנצלות, יצירת אמנות.

חלק מהמשתתפים בתערוכה זו בחרו לאסוף את חומרי הגלם ליצירתם באשפה או בדרך אליה (אריזות ריקות, קופסאות), חלקם בחרו באובייקט שמקורו בטבע (ענפים, בולי עץ) ואחרים בחרו בחפצים טעונים וסמליים יותר (דגל המדינה, פיסות מסידור תפילות).  בתערוכה מוצגות גם עבודות שעשויות מזון מתכלה הדורש "רענון" מדי מספר ימים (כרוב ירוק, שרידי מאפה). חלק מהאמנים רכשו חפצים חדשים, פירקו והרכיבו מחדש.

תמיר ליכטנברג, הלימה, 2012,ינקו דאדא

תמיר ליכטנברג, הלימה, 2012,ינקו דאדא

 

חמש התייחסויות לאנציקלופדיה העברית

האמנים המשתתפים: איתמר בגליקטר, משה גורדון, ז'אק ז'אנו, אסף סטי, לזלי רובין-קונדה

בחלל הכניסה למוזיאון יציגו האמנים חמש התייחסויות לאנציקלופדיה העברית בסדרה של מיצבים ועבודות. הכרכים הגדולים והמסיביים היוו כר פעולה נרחבו מצע זמין ונוח, שאוצר בתוכו אינפורמציה, ו"הקדוּשה" -כמעט שהייתה מיוחסת להם בזמנו, היו תמריץ ליצירה.

הרס אנציקלופדיה שהייתה ללא ספק מפעל תרבותי גדול בפרט מתלווה תחושה קשה. מעבר לאקט הדאדאיסטי וה"אנטי אמנותי" ישנה אמירה על הקשר בין חומר ורוח. ומצד שני האמנים מגוייסים פה כדי לנסות להפיח רוח חיים בשריד התרבותי הגווע, ולתת לו הזדמנות אחרונה ל"חיי נצח" בין כָּתלי המוזיאון.

לפרויקט עוצב קטלוג ייחודי שהוא רדי-מייד בפני עצמו: קופסת "מיקספלקס" - חטיף דגנים של תלמה המשמש אריזה לדפי הקטלוג ולצילומי העבודות!

את שתי התערוכות אוצרת רעיה זומר-טל והן יימשכו עד נובמבר 2013.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף