אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמת האזרחים בארצות הברית- מאבק בין שתי ציביליזציות


התמונה של רבקה שפק ליסק
דגלי הצפון והדרום - מלחמת האזרחים בארצות הברית- מאבק בין שתי ציביליזציות

מלחמת האזרחים בארצות הברית- מאבק בין שתי ציביליזציות

מאמר ראשון בסדרה: ההבדלים מבחינה כלכלית בין החברה בצפון ובדרום: חברה עירונית – תעשייתי לעומת חברה חקלאית סמי- פאודלית

 מלחמת האזרחים המוכרת יותר בשמה כמלחמת הצפון נגד הדרום, הייתה, למעשה מאבק בין שתי ציביליזציות. המלחמה לא פרצה בשל שאלת העבדות במובנה הצר של המלה. הוויכוח על העבדות היה חלק ממחלוקת עמוקה בנושאים כלכליים, חברתיים, פוליטיים ותרבותיים בין הצפון לבין הדרום.

 מלחמת האזרחים פרצה משום שבצפון ובדרום התפתחו שתי חברות שונות זו מזו תכלית שינוי, ובעלות אופי ואינטרסים שונים. בצפון צמחה חברה עירונית תעשייתית דמוקרטית בעוד שבדרום התפתחה חברה אריסטוקרטית, סמי- פאודלית , שנשענה על עבודת עבדים במקום צמיתים.

 הצפון –  חברה עירונית- תעשייתית

 מבחינה גיאוגרפית כלל הצפון את כל השטח מגבול קנדה עד קו הרוחב 30   36. מהאוקיאנוס האטלנטי במזרח ועד האוקיינוס השקט במערב. בין השנים 1840 – 1860 התרחשו בצפון שינויים כלכליים וחברתיים, כתוצאה מהמעבר מחברה חקלאית פרה- תעשייתית לחברה עירונית תעשייתית. היו מספר התנאים שאפשרו את המעבר לחברה עירונית תעשייתית:

 ראשית כל, גידול אוכלוסין עצום כתוצאה מריבוי טבעי גבוה- האוכלוסייה הכפילה עצמה כל 25 שנים- ובעקבות גל הגירה עצום מצפון מערב אירופה שהגיע לצפון בין השנים 1830 – 1860. אוכלוסיית הצפון גדלה  לכ- 20,000,000 נפש.  גידול האוכלוסין העצום  יצר, מצד אחד, ביקוש רב לתוצרת חקלאית ותעשייתית כדי לספק את צורכי האוכלוסייה, ויצר, מצד שני, כוח עבודה עצום לחקלאות ולתעשייה.

 שנית, גידול האוכלוסין נתן דחיפה עצומה להתפתחות הכלכלה. הביקוש הגובר למזון יצר גל נוסף של התפשטות מערבה ובצפון מערב, מעבר להרי האפלצים, קמו חוות קטנות ובינוניות שגידלו תבואות, ירקות, בעלי חיים ומשק חלב. על מנת לספק את הביקוש למזון הוכנסו שיטות עיבוד מודרניות ומיכון. לא כל המהגרים הלכו מערבה, והיה צורך לספק מזון לאוכלוסייה העירונית.

 עיור-  באיזור ניו אינגלנד הגיעה האוכלוסייה העירונית ל-36.6% מכלל האוכלוסייה, במרכז מזרח- 35.4% ובמערב- 14.5% . ניו יורק גדלה ל- 1,080,330 תושבים, פילדלפיה, ל- 565,529  תושבים, בוסטון, ל- 177,840 ושיקגו , במערב התיכון, ל- 1,698,575 .

 שלישית,  כוח האדם  בתעשייה גדל פי 3 , מ- 500,000 ב- 1840 ל- 1,530,000 ב- 1860. כוח האדם והביקוש לתוצרת תעשייתית נתנו תנופה עצומה להתפתחות התעשייה, שהתרכזה בצפון מזרח, וערך הסחורות שיצרה התעשייה גדל מכ- 500,000,000  ב- 1840 ל- 2,000,000,000 ב- 1860 . הביקוש הגובר לסחורות הביא למעבר מתעשייה במסגרת בתי מלאכה, להקמת בתי חרושת, למעבר לשיטת הסרט הנע  ולהכנסת מיכון מודרני בזכות העלייה המשמעותית בהמצאות טכנולוגיות, שמספרן עלה מ- 544 ב- 1830 ל- 4,778 ב- 1860. נוצרו יחסי גומלין בין החוף המזרחי למערב: המערב סיפק לתעשייה במזרח צמר, עורות, ברזל, פחם ותוצרת חקלאית. המזרח סיפק מוצרים תעשייתיים, שירותי בנקאות  ומסחר פנים וחוץ.

 רביעית,  גידול האוכלוסייה וההתפתחות הכלכלית יצרו שוק פנימי גדול ממזרח למערב. התוצרת החקלאית וחומרי הגלם  הועברו מזרחה, וסחורות התעשייה מהמזרח הועברו מערבה. הצרכים הללו הביאו להיווצרות מעמד של סוחרים שעסק בשיווק לשוק הפנימי, ובערים נפתחו  חנויות כלבו וסופר מרקטים.. כמו כן, ניתנה דחיפה עצומה ליצוא. סוחרי ארה"ב שיווקו תוצרת חקלאית לאירופה.

 חמישית, גידול עצום בתחום התחבורה. על מנת לזרז את מעבר הסחורות ממזרח למערב ולהיפך, נחפרו, תחילה, תעלות שחיברו את המזרח למערב באמצעות שייט בנהרות- תעלת אירי ותעלת פנסילבניה- ומאוחר יותר הוחל בהנחת רשת מסילות ברזל: קו בולטימור- אוהיו, קן ניו יורק- אולבני וקו פילדלפיה- פיטסבורג.

חמישית- השקעות הון- על מנת לספק את צרכי הכלכלה המתפתחת החל זרם השקעות ע"י משקיעים אמריקנים ואירופאים והוקמה מערכת בנקאית מודרנית. 

 ההתפתחות הכלכלית גררה בעקבותיה שינויים במבנה החברתי. היווצרות חברה עירונית תעשייתית הביאה לצמיחת מעמד עליון של עילית העסקים, מצד אחד, וצמיחת מעמד פועלים שהתארגנו לאיגודים מקצועיים, מצד שני. ובתווך היה המעמד הבינוני שהיה מורכב מחוואים ואנשי עסקים קטנים ובינוניים.

 הדרום- חברה קדם תעשייתית סמי- פאודלית

 מבחינה גיאוגרפית השתרע הדרום ממרילנד עד פלורידה, ומקו הרוחב 30 36   במזרח עד האוקיאנוס השקט במערב. בשעה שבצפון התרחש המעבר מחברה חקלאית לחברה עירונית תעשייתית, הדרום נשאר חקלאי רובו ככולו.

 אוכלוסייה- בעוד שזרם ההגירה זרם צפונה, לדרום כמעט לא הגיעה הגירה, בשל המבנה הסוציו- כלכלי. עיקר גידול האוכלוסייה בא מריבוי טבעי.  אוכלוסיית הדרום הגיעה ב- 1860 רק  ל - 7,500,000 לבנים ו- 4,000,000 עבדים.

 כלכלת הדרום הייתה מבוססת על גידולים תעשייתיים באחוזות גדולות ובינוניות- משקים חד- גווניים:כותנה, קני סוכר, אורז וטבק.  בחוות הקטנות גידלו מזון, וגם באחוזות גידלו חלק מהמזון לצריכה עצמית. אבל, הדרום מסוגל היה לספק לעצמו רק חלק ממזונו והיה תלוי בצפון בהספקת יתרת המזון.  הדרום קנה את רוב הסחורות התעשייתיות מאנגליה ואירופה ולא מהצפון מכיוון שהגידולים התעשייתיים יוצאו בעיקר לאנגליה ואירופה. רוב הכותנה נמכרה לאנגליה ורק מיעוטה לתעשייה בניו אינגלנד.

 כוח העבודה באחוזות הבינוניות והגדולות היה מורכב מעבדים בעוד שרוב המשקים הקטנים עובדו ע"י בני משפחה. החקלאות בדרום נשענה על עבודה מפרכת של עבדים והשקעה נמוכה באדמות.

 הביקוש הגובר לכותנה מאירופה הביא להתפשטות מטעי הכותנה מערבה. בין 1820 – 1860 גדלה אוכלוסיית הדרום מערב ב- 500,000 עבדים ובמאות אלפי לבנים. מדינת אלבמה , למשל, גדלה מ- 41,000  ל- 435,000 ומדינת מיסיסיפי גדלה מ- 32,000 ל- 436,000 .  אבל, סביב אמצע המאה ה- 19 נבלמה הקמת אחוזות לגידול כותנה במערב, בשל ירידת מחירי הכותנה באנגליה ואירופה.

 משבר כלכלי- ירידת המחירים לא הצטצמה רק לענף הכותנה. סביב אמצע המאה ה- 19 הייתה גם ירידה במחירי הטבק, האורז והסוכר  וחלק מהאחוזות צרפו תירס לגידולים וחלקן, בעיקר במזרח, עברו לגידול עבדים. זה היה עסק משתלם ביותר בשל העלייה הדרמטית במחירם. ב- 1840 נעו מחירי העבדים בין 500 ל- 800 דולר, ואילו ב- 1860 נעו המחירים בין 1,600 ל- 1,700 דולר.

 עיור, תעשייה ומסחר-  מאחר שכלכלת הדרום התבססה על יצוא גידולים תעשייתיים לאנגליה ואירופה וקניית סחורות תעשייה משם כדי לשמור על מאזן מסחרי חיובי, היה מספר הערים בדרום קטן, ואוכלוסייתן קטנה. בניו אורליאן, למשל, היו ב- 1860 168,675 תושבים. האוכלוסייה העירונית בדרום לא עלתה על 11.5% , ובדרום מזרח היא הגיעה ל- 5.9% בלבד. המסחר, התעשייה , הבנקאות והתחבורה לא התפתחו בקצב דומה לזה שבצפון. הסוחרים שימשו בעיקר כסוכנים של בעלי האחוזות ועסקו בשיווק היבול, בנקאות ושימשו סוכני קניות עבורם. התעשייה כללה מספר מצומצם של טחנות קמח, מכרות  ברזל ותעשיית בגדים שהחלה לרדת דרומה בחיפוש אחר כוח עבודה זול.

 כלכלת הדרום התאפיינה בהעדר פעילות כלכלית מגוונת, היקף מצומצם של מסחר ושירותים  ושוק פנימי מצומצם. 4,000,000 עבדים היו חסרי כוח קנייה.

מערכת חינוך כושלת ואחוז מצומצם של אקדמאים- לא היה חוק חינוך חובה, ורק 5.72% מהילדים למדו במערכת החינוך. גם מוסדות להשכלה גבוהה היו מעטים ולא הייתה הכשרה מספקת של כוח אדם להוראה ולמקצועות אקדמיים. במצב זה, לא הייתה כל התפתחות טכנולוגית.

תגובות

החברה בין צפון לדרום

ממצה במדוייק כדאי אולי להוסיףש שאותם גלי הגירה במחצית הראשונה של המאה ה19 שפסחו על הדרום כללו בעיקר סקנדינביים גרמנים והולנדים שהלך רוחם היה מאוד מתנגד חעבדות

גיורא חייב להגיב על כל דבר. שוב תגובה לא רלבנטית לפרק זה

אני סקרנית לקבל מחקרים על ההתנגדות של הגרמנים, ההולנדים והסקנדינבים לעבדות.
אתה הרי איש אשכולות.
יודע הכל

רלוונטי כן או לא

יש החושבים שזה כן רלוונטי למשל האספקט הדתי: יש מחקרים שהצביעו עלכך שבדרום היו כ5000 כהני דת מתודיסטיים בעלים של מאתיים ועשרים אלף עבדים ששת אלפיפ בפטיסטיים היוהיו בעלים של מאה עשרים אלף עבדים כוהני דת שהגיעו לצפון מסקנדינביה גרמניה והולנד
שללו בחריפות תופעה זאת .הנושא של שינויים דמוגרפיים והשלכותיהם הוא מורכב. מובן מאליו שזכותך לחשוב אחרת בנושא זה
אם יתאפשר לי אביא שמותמחקרים בנושא: הבדלי תפיסה תיאולוגיים בין אנשי הדת שהגיעו לצפון מאירופה לבין הגישה הדתית של של אנשי הדת בדרום שהיו דור המשך

נושא זה יהיה רלבנטי בדיון על הגישות בצפון לעבדות

אין לו כל רלבנטיות לפרק שהבאתי.

האם יש סיכוי שתסכים שטעית בעניין הרלבנטיות?

ועדיין לא ראיתי מחקרים- אני מעוניינת לקבלם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק