אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שארית החיים / צרויה שלו - שלוש העלילות ברומאן


התמונה של יוסף אורן
צרויה שלו - שארית החיים

צרויה שלו / שארית החיים. עמ' 334. הוצאת כתר

שלוש טעימות מתוך ספרי החדש

שלוש טעימות שלהלן הן מתוך פרקי ספרי החדש – "ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית", שהוא הכרך ה-21 בסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית". 

שלוש הטעימות מהוות ביחד סדרה קצרה הבוחנת את קורותיו של המותג "ספרות נשים" מאז הוחדר לסיפורת הישראלית לפני כשני עשורים על-ידי קבוצה של חוקרות מיגדר שפעלו בספרות. פרקים חדשים אלה משלימים את הדיון הנרחב בספר קודם מהסדרה – "הקול הנשי בסיפורת הישראלית" אשר הופיע ב-2001, שעורר עליו אז את חרונן של חוקרות המיגדר בספרות ועדיין ממשיך מדי פעם לספוג מזעמן גם כיום.  

הטעימה הראשונה תהיה מפרק בספרי אשר דן ברומאן החדש של צרויה שלו – "שארית החיים", שבעלילה המרכזית מתוך שלוש העלילות המסופרות בו מפתיעה המחברת, שהביעה בספריה הקודמים השקפה פמיניסטית, בכך שהיא מציגה בו כעת עמדה מפוכחת יותר כלפי הפמיניזם והישגיו – עמדה שניתן להגדירה כעמדה פוסט-פמיניסטית. 

הטעימה השנייה תהיה מפרק בספרי אשר דן ברומאן החדש של יעל הדיה – "רביעי בערב", שבו היא בוחנת את המצוקה המשותפת של הורים משני המינים – גם של האימהות וגם של האבות. בכך צירפה הדיה כרך נוסף לספריה הקודמים, שבהם ביטאה התנגדות עקרונית למותג "ספרות נשים". מול מאמציה של התנועה הפמיניסטית להחדיר את השקפותיה לתחום הסיפורת הישראלית – מציבה יעל הדיה פעם נוספת עמדה מסתייגת ואמיצה ברומאן "רביעי בערב" שבו היא עוסקת במצוקת ההורות המשותפת לאימהות ולאבות.

 הטעימה השלישית תסכם את המיני-סדרה בכך שתסקור את קורות המותג "ספרות נשים" בחיי הסיפורת הישראלית ותסכם את מצבה כיום בהשוואה לתקוות הגדולות שטיפחו ביחס אליה חוקרות המיגדר בספרות.

 שלוש העלילות ברומאן "שארית החיים"  

ברומאן "שארית החיים" הצליחה צרויה שלו לגלף שלוש דמויות מעניינות ושונות זו מזו, וגם הצליחה להעניק לשלושתן נוכחות מרשימה, אך עלילות שלושת הגיבורים אינן שוות באיכותן והן גם נכתבו על-פי מסורות שונות של הסיפורת.

 רומאן "שארית החיים" ממשיכה צרויה שלו לשמור נאמנות לסוגה הריאליסטית בסיפורת. ואף על פי כן הצליחה בו להיחלץ ממשבצת "הרומאן הפמיניסטי" בעזרת שתי הכרעות מוצלחות. הראשונה – על-ידי שהפקידה את פעולת הסיפר בידי מספר יודע-כל (בעוד שבספריה הקודמים הפעילה מספרות-דמות – גיבורות שסיפרו על חייהן בלשון "אני" ובנימת וידוי). והשנייה – על-ידי שנטשה את ההיצמדות לגיבורה אחת, אשר מספרת את סיפור חייה מנקודת-המבט הסובייקטיבית שלה. בעשותה כך העמיסה על עצמה משימה מורכבת יותר – לשזור עלילה משלושה סיפורי חיים של בני משפחה אחת, ולהזרים במקביל, באמצעות מספר יודע-כל, את התודעות של שלוש מהדמויות המרכזיות במשפחה זו.

   אף שצרויה שלו הצליחה לשזור בעלילה משפחתית אחת את סיפורי החיים של חמדה בת ה-80 ושל ילדיה: דינה בת ה-45 ואבנר בן ה-43 – אטען בפירוש זה, כי תחת המטרייה של שם הרומאן, כינסה בו שלוש נובלות שניתן לזהותן בבירור כעצמאיות, היות שכל אחת מהן עוסקת בנושא שונה וגם כתובה על פי מסורת שונה של הסיפורת. הפרדתן של שלוש הנובלות זו מזו היא פשוטה למדי. מאחר שסיפור החיים הרצוף של כל גיבור פוצל ליחידות קצרות שפוזרו בפרקיו של הרומאן השלם – מומלץ לקורא לכנס מחדש את היחידות המספרות על כל דמות, בקריאה נוספת של הרומאן, כדי לקבל שלוש עלילות אשר כל אחת היא בהיקף של נובלה.

מאיחוד 7 היחידות של חמדה בת ה-80 יקבל הקורא נובלה שעלילתה מיסטית. סיפור-חייה של חמדה קשור באגם המיסתורי שאליו נקשרה נפשה בילדותה, הוא אגם החוּלה שבשארית חייה היא נכספת לראותו פעם אחרונה. וממש ברגע מותה היא מצליחה להגשים את הכיסוף הזה וסוף-סוף נפרדת מהחיים בשלוות-נפש שלא זכתה בה במשך כל שנות חייה.

 מצירוף 10 היחידות של אבנר יקבל הקורא נובלה שעלילתה כתובה במסורת הסיפור הרומנטי. בשארית חייו נכסף אבנר בן ה-43 לטעום את טעמה של אהבת-שלֵמות שלא טעם את טעמה בכל שנות נישואיו עם אשתו שלומית. אף שהתמסר למסע החיפוש אחרי אישה, שהאמין כי תגשים עבורו את רצונו "להיות אוהב ולהיות נאהב", כפו עליו העובדות שהתבררו לו אודותיה להתפכח מהחלום הרומנטי אשר שבה את לבו.

 כינוס 12 היחידות של דינה יעניק לקורא נובלה שעלילתה היא פוסט-פמיניסטית. אחרי שדינה הגשימה בחייה עד גיל 45 תשוקות עיקריות שלה כאישה, היא מבקשת להגשים בשארית חייה רצון נשי שגם בתקופת הבְּלוּת היא מסוגלת לממֵש – להעניק אהבת-אם לילד מאומץ. הבחירה של דינה באימהות – שהיא תשוקה קמאית של הנשים – כמטרה החשובה ביותר לה כאישה, מעידה על השינוי שהתחולל במושגי הערך שלה. בכך חתמה את הפרק הפמיניסטי בחייה ופתחה בהם את הפרק הפוסט-פמיניסטי. אם התרכזה בעבר ב"שבירת תקרת הזכוכית", בהסרת המיגבלות והמיכשולים שהציבו בפניה הגברים (אביה, בעלה וראש החוג באוניברסיטה), תתרכז מעתה בגיוס כל יכולותיה לגידול הילד המאומץ – לאימהות.

 דמויות חיוניות

  ברומאן הנוכחי הצליחה צרויה שלו במשימה העיקרית שהציבה לעצמה – לגלף שלוש דמויות שונות מאוד זו מזו, ולהעניק לשלושתן נוכחות מרשימה. ואף על פי כן אין סיפורי החיים של שלושת הגיבורים שווים באיכותם.

 העלילה הפחות משכנעת מבין השלוש היא העלילה המספרת במסורת הסיפור הרומנטי את סיפור הבילוש של אבנר אחרי דמות האשה האוהבת שחלם לאהוב אותה ולהיות נאהב על-ידה. העקשנות שגילה אבנר באיתור עקבותיה של טליה סתרה את תיאורו כגבר הסולד מהגבריות שהקיבוץ והצבא טיפחו כדגם מופתי של בני מינו. כך, למשל, תהה כאשר אנס את אשתו, שלומית, בשנתה, אם כיבוש אישה ב"בולמוס חייתי" היא הגבריות, אשר אותה "חשים הגברים האמיתיים, הבועלים נשים רבות, היורים ברובים שלהם?" (169). אחרי שהובלטו תכונות "נשיות" אלה באישיותו, הצטייר כדמות קומית בתור מאהב, ודווקא בסצינות שבהן היה אמור להגשים את מטרתו הרומנטית, אחרי שהצליח למצוא סוף-סוף את ד"ר טליה פרנקו וגם הוזמן להתארח בדירתה.

   אילו לפחות העמידה צרויה שלו מול אבנר את טליה בדמות אישה דעתנית, שאיננה משתפת פעולה עם חיזורו המהוסס אחריה, אלא מנפצת באופן נחרץ יותר את חלומו הרומנטי, היה מתקבל כסביר יותר הכישלון שלו להגשים איתה את קשר האהבה שכה השתוקק לו. אך על-ידי היענותה של טליה לפנייתו של אבנר אליה וההסכמה המיידית לארח את אבנר בדירתה, ואף מעבר לכך – לאפשר לו לגעת בה – לא רק רוקנה מתוכן את הגבריות של אבנר, אלא גם החלישה את עוצמת הניפוץ של ההזייה הרומנטית שביקש לממש עבור עצמו בשארית חייו.

   שבירה מסוג אחר החלישה גם את עלילת סיפור-חייה של דינה. במקרה שלה אין דופי בפיתוח הפסיכולוגי של דמותה הנשית, כי היא מתפתחת באופן עקבי בכל היחידות המספרות עליה, מרגע שבהשפעת סימני הבלות היא מרגישה ששוב איננה נחוצה לבעלה ולבתה ועד שהיא מגשימה את רצונה להעניק בשארית חייה את אימהותה לילד מאומץ מאוקראינה. יתר על כן: כדמות נשית דינה היא גיבורה היוצרת אמפתיה חזקה עם מניעיה האנושיים להעניק אהבה לילד שלא זכה באהבת הוריו הביולוגיים. אך בשלב מסויים מוסבות היחידות המספרות עליה ליחידות פולמוסיות בעד ונגד רעיון האימוץ. הדיאלוגים האמירתיים האלה רבים מדי וארוכים מדי, ולכן לא רק שהם מעכבים את התקדמות העלילה, אלא גם פוגמים בעוצמת השכנוע שהושקעה בעלילה קודם לכן. ואחרי העיכוב, אשר פוגג את קסם אישיותה הכובשת של דינה, הואצה העלילה מחדש, אך הפעם כדי לסגור אותה בסיום מלודרמטי מרגש, שלא לומר גם צפוי, על-פי מסורת הסיפור הפמיניסטי.

   סיפור-החיים של חמדה הוא השלם והמעניין מבין השלושה ששולבו ברומאן הזה. אין ספק, הזרמת התודעה של חמדה היתה האתגר הקשה ביותר שהציבה לעצמה צרויה שלו בכתיבת שלוש הנובלות, כי היה עליה להתמודד לא רק עם תודעה של אישה כמעט כפולה מהגיל שלה כיום, אלא גם עם תודעה של בן-אנוש בימיו האחרונים, כאשר תודעתו עוברת לסירוגין ממצב של צלילות-דעת והתמצאות בסובב אותו למצב של עירפול הזיכרון והתנתקות מהממשות. והיא עמדה באתגר הקשה הזה בהצלחה מעוררת כבוד. אך בנוסף לכך, העלילה המספרת על חייה של חמדה היא המורכבת, הנועזת והמעניינת ביותר, כי חייה של חמדה נעים בשני מישורים מקבילים – הריאליסטי והמיסטי. ודווקא בנובלה זו השכילה צרויה שלו לשמור על נאמנות למסורת הסיפור המיסטי, האפל והמיסתורי, כאשר העניקה למסורת זו יתרון על מסורת הסיפור הריאליסטי-פסיכולוגי, שהפעילה בשתי הנובלות האחרות.

 טעימה ראשונה מפרק בספר הביקורת החדש של יוסף אורן – "ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית".  המעוניינים לרכוש את הספר מתבקשים לפנות אל הוצאת "יחד", ת.ד. 87 ראשון לציון 75100.      

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסף אורן