אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תוכנית שליפן – התכנון הצבאי הגרמני לקראת מלחמת העולם הראשונה


התמונה של תומר ריבל
אלפרד פון שליפן

אלפרד פון שליפן. תוכנית שליפן – התכנון הצבאי הגרמני לקראת מלחמת העולם הראשונה

חלק א

לקראת תחילת המאה ה-20 גרמניה הקיסרית נאלצה להתמודד עם מספר בעיות אסטרטגיות שהיוו חלק בילתי נפרד מהמרחב הפוליטי והגיאופוליטי בו היא התקיימה.

בזירה הימית, גרמניה שאפה לפתח צי גדול שיהפוך אותה למעצמה עולמית בדומה לבריטניה, אלא שהגישה שלה לאוקיינוס האטלנטי הופרעה על ידי האיים הבריטים בדרום מערבה.

בזירה היבשתית, גרמניה היתה ממוקמת במרכז אירופה בין שתי מעצמות גדולות ועוינות. ממזרחה שכנה רוסיה וממערבה צרפת. עוד מהמאה שעברה התקיים שיתוף פעולה בין שתי המעצמות הללו שהלך ותפס צורה פורמאלית לאחר ש-1893 הן חתמו בניהם על ברית הגנה. אט אט הבינו ראשי הצבא הגרמני כי מלחמה יבשתית עתידית תאלץ את גרמניה להילחם בשתי חזיתות באותו הזמן. האיום של מלחמה בשתי חזיתות הדיר שינה מעיניו של המטכ"ל הגרמני לכל אורך השנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

התכנון הצבאי הגרמני המסורתי התבסס על תוכניותיו של פון מולטקה הקשיש, המנצח הגדול של מלחמות איחוד גרמניה בסוף שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-19. פון מולטקה היה פסימי לגבי האפשרות של גרמניה לעמוד במלחמה ממושכת בשתי חזיתות מול צרפת תאבת הנקם על התבוסה המשפילה ב-1870-1 ומול רוסיה בעלת עתודות כוח אדם בילתי נידלות. הפתרון שלו סבב סביב דפנסיבה. במקרה של מלחמה, גרמניה תתכנס לעמדות הגנה במערב כאשר במזרח היא תנהל אופנסיבה מוגבלת. האופנסיבה תתנהל מול הכוחות הרוסים בפולין בלבד ללא כניסה לתוך טרטוריה רוסית. ב-1887 בנאום שנשא ברייכסטג טען פון מולטקה כי תקיפה בתוך שטח רוסי עלולה להבעיר את אירופה במלחמת שלושים שנה נוספת שתהיה נוראה כמו זו בתחילת המאה ה-17. מחליפו של מולטקה, הרוזן Alferd Waldersee המשיך את הקו האופנסיבי של קודמו.

כתוצאה מחתימת הסכם ההגנה בין צרפת לרוסיה ב-1893 חלה תמורה בחשיבה האסטרטגית הגרמנית. הגישה הזהירה של פון מולטקה החלה מפנה את מקומה לעבר אסטרטגיה שמרנית פחות ונועזת יותר תחת ידו המכוונת של הרוזן אלפרד פון שליפן, ראש המטה הגרמני החל מ-1891. בניגוד למולטקה שניסה להכיל את הבעיה של מלחמה בשתי חזיתות, שליפן שאף לפתור אותה לגמרי תוך הסתמכות על יוזמה התקפתית ופחות על הגנה. אסטרטגיה דפנסיבית, שליפן חשש, תוביל למלחמת התשה שתהיה לרעתה של גרמניה. ב-1905, זמן קצר לפני פרישתו, הוא טען במסמך המכונה "הממורנדום הגדול" כי מלחמת התשה שתצריך מליוני חיילים תעלה לגרמניה מיליארדים. שליפן חשב באופן הדומה לשחקן שח שפורס את כוחותיו על גבי לוח המשחק ושכל מעייניו נתונים לעבר השגת עליונות אסטרטגית גם אם משמעות הדבר הקרבת חלק מהכלים תחת מה שקלאוזוביץ הגדיר כ"שאיפה תמידית לחיכוך", כלומר שאיפה להתקפה בכל מחיר כמעט. 

האתגר הגדול ביותר איתו נאלץ להתמודד היה הצורך במלחמה קצרה בת לא יותר משבעה שבועות שתוליד ניצחון מהיר ועל רוסיה וזאת תוך הסתמכות על משאבים מוגבלים. כדי שמלחמה כזו תצליח היה עליו לאתר את היריב החלש ביותר מבין השתיים, צרפת ורוסיה, להכניע אותו ואז להתפנות לטפל ביריב הקשה יותר.

הצבא הרוסי אמנם נחשב לחלש יותר מהגרמני, אבל רוסיה נהנתה מהיתרון של עומק גיאוגרפי אסטרטגי עצום שהפך כל ניסיון להכניע אותה מהר ללא מציאותי. רוסיה פשוט יכלה להרשות לעצמה לסגת מזרחה בדיוק כפי שהיא עשתה מול נפוליאון ב-1812. על כן, שליפן הגיע למסקנה כבר ב-1892 כי יהיה קל יותר להכניע קודם את צרפת לפני שעוברים למתקפה על פני השטחים הנירחבים של רוסיה.

למרות שצרפת נתפסה כחוליה החלשה מבין השתיים, אין זה אומר שהתקפה עתידית עליה תהיה מבצע פשוט נעדר אתגרים. הגבול הצרפתי מול גרמניה היה מבוצר היטב והתקפה חזיתית עליו סביר להניח כי תכלול מספר אבידות רב. אמנם הצבא הגרמני נהנה מיתרון ברור בכלי ארטילריה של 10 ל-1 על מקבילו הצרפתי, אך שליפן הבין שלא יהיה ביתרון זה די והותר להבקיע את הביצורים הצרפתיים במסגרת לוח זמנים של מלחמה קצרה. על כן לקראת 1897 התגבש הרעיון לפיו הדרך הטובה ביותר להתגבר על המכשול הצרפתי תהיה לעקוף אותו גם עם משמעות הדבר תהיה מתקפה דרך לוקסמבורג ובלגיה. כך ניתן יהיה להמם את צרפת מהצפון והמערב תוך הסתייעות במסילות הברזל הגרמניות לרכז כוחות בנקודות הפריצה הנידרשות.

העקרון עליו התוכנית היתה מבוססת היה פשוט. הוא כלל ריכוז הכוח הצבאי במהלומה מרוכזת ומסיבית של שישה שבועות נגד צרפת לפי מיטב המסורת של קלאוזיביץ תוך הקצאה של כמעט 90% מהצבא הגרמני לטובת העניין. על פי ההגיון שהיטווה אנרי ז'ומיני של לחימה בקווים פנימיים, שארית הצבא הגרמני יוצב במזרח על מנת להגן מפני כוח רוסי קטן יחסית בעוד מירב הכוחות מנטרלים את האיום במערב.

חיפזון ומהירות היו נקודות המפתח בתוכנית. הקו המנחה היה שיש להשלים את המערכה בצרפת מהר טרם תספיק רוסיה לגייס ולהניע את כוחותיה. לאחר סיומה המוצלח של המערכה במערב, יוזרם מרבית הצבא למזרח בחיפזון (תוך שימוש במסילות הברזל) כדי לעמוד מול מתקפה רוסית. כשלון לעמוד בלוח הזמן בלחימה במערב משמעותו היתה להפקיר מזרחה של פרוסיה ואת ברלין אל מול הצבא הרוסי.

חסרונות בולטים של התוכנית

תוכנית שליפן בחרה להתעלם ממספר קשיים ותרחישיים אפשריים. בראש ובראשונה התוכנית לא לקחה בחשבון כשלון בהכנעה מהירה של הצבא הצרפתי. במקרה של כשלון כזה, חלק גדול מהצבא הגרמני יאלץ להישאר בצפון צרפת ולשקוע במערכה ממושכת שאף עלולה להיגרר למלחמת התשה מבלי היכולת להניע כוחות למזרח מול האיום הרוסי.

התוכנית גם לקחה בחשבון שלרוסיה יקח לא פחות משבעה שבועות לגייס מספיק כוחות לטובת מתקפה על מזרחה של גרמניה ולכן השארת חלק קטן של הצבא הגרמני במזרח פרוסיה אמורה להספיק.

נקודה נוספת, לגרמניה היה את הפוטנציאל להכריע את הצבא הצרפתי גם ללא היזקקות לפלישה לארצות השפלה. על הנייר, האוכלוסיה הגרמנית מנתה 70 מיליון נפש בעוד הצרפתית רק 50 מיליון. אולם במציאות, הצבא הגרמני לא הגיע למלוא פוטנציאל כוח האדם שלו וזאת משיקולים פוליטיים פנימיים. האליתה השלטת הגרמנית לא נתנה את ידה לגיוס עממי נרחב ולהכשרה צבאית של תושבי הערים מפחד כי הצבא שהורכב ברובו מכפריים יושפע מרעיונות פוליטיים סוציאליסטים חתרניים של מעמד הפועלים האורבני. לכן נאלץ שליפן לקחת בחשבון צבא קטן יותר ממה שיכול היה לעמוד לרשותו.

הצורך לתכנן לצבא קטן יותר עמד מאחורי ההחלטה להימנע מהתמודדות חזיתית עם הצבא הצרפתי באמצעות תנועת מעקף שתעבור דרך בלגיה. אלא שהפרת הנטרליות הבלגית יצרה בעיה דיפלומטית חדשה. תוכנית שליפן היא הדוגמא המובהקת למתן עדיפות לאימפרטיב הצבאי על חשבון האימפרטיב הפוליטי וכאן בנקודה זאת התעלמו המתכננים הגרמנים מקביעתו המובהקת של קלואיזיביץ לפיה המלחמה היא המשכה של הדיפלומטיה ולא ההפך.

שליפן לא התייחס מספיק לאפשרות של הצטרפותה של בריטניה למלחמה על כל משאביה לטובת צרפת. הצטרפות כזאת היה בה בכדי לחזק את כוח העמידה הצרפתי הפיסי והמוראלי ולהגדיל את יכולת העמידה מול גרמניה. עבור שליפן בריטניה לא הייתה גורם שיש להתייחס אליו. היה לה צבא קטן שלא היה בנוי למערכה אירופאית יבשתית אלא למשימות שיטור ברחבי האימפריה. עד שבריטניה תוכל להעמיד את מלוא משאביה האנושיים והכלכליים לטובת צרפת, המלחמה אמורה היתה להיגמר בתבוסה צרפתית.

החלק הבא של המאמר יעסוק בכשלים הצבאיים של תוכנית שליפן ובכשלונה של האופנסיבה הגרמנית בצרפת.

תגובות

תודה לתומר ריבל

תודה על ניתוח ממצה בהיר וקולע מצפה לחלק הבא

תודה לתומר ריבל

בס"ד
תודה רבה תומר!
עבודה נהדרת!
אנא המשך!
אם אתה מתמחה גם במלחמת העולם השניה (נשוא מחקרי וכתבותי עת) - אשמח לקבל ביקורת!
הערה קטנה:
כל זמן שביסמרק היה הקנצלר, הוא התאמץ בכל כח לקיים את "ברית שלשת הקיסרים". רק אחרי שוילהלם השני הצעיר גרם להתפטרותו, החל מתח עם רוסיה. למרות זאת, גרמניה הכינה את התכנית למקרה שתפרוץ מלחמה, אך למעשה היא לא היתה אמורה כלל לפתוח במלחמה עם רוסיה וצרפת, היות ולא היה עימות ישיר בינה לצרפת או לרוסיה. העימות היה בין סרביה לאוסטריה, ורוסיה התייצבה לצד סרביה, ומיד הצטרפה צרפת לצד רוסיה, למרות שבעצם לא היה לה כלל גבול משותף עם אוסריה. גרמניה יכלה לשמש בתור מפשר, ביחד עם אנגליה (מלכי שתי הממלכות היו קשורות בקשרי דם עם קיסר רוסיה, שכן כולם היו צאצאיה של המלכה ויקטוריה מבריטניה).
אבל וילהלם שש לצאת לקרב, וכנראה שגם מפקדי צבאו. (המושג "דראנג נאך אוסט" הוא שאיפה גרמנית עתיקת יומין, עוד מימי מסדר האבירים הטבטונים). טעות זו עלתה בשני מלחמות עולם.
שוב תודה, ואנא המשך!!!

תגובה לתומר

בס"ד
רציתי רק להעיר כיהודה ועוד לקרא, שבספרו של פרופסור יהודה ואלך: "תורות צבאיות" (הוצאת מערכות) בפרק הדן בשליפן. שם הוא דן בנושא חילול הנייטראליות של בלגיה. יש שם המון נקודות מעניינות. אחת מהן היא שמצצדי שליפן טוענים ששליפן לא התכוון באמת לתקוף את בלגיה בתכניתו המקורית, אלא לרכז שם צבא, לגרום לצרפת לחלל את הנייטרליות של בלגיה, ואז להכנס לבלגיה. אחרים חולקים על כך. בכל מקרה החומר שם מעניין מאד.
יש גם חומר רב ומאלף בספר "ההבקעה המערכית נבחשיבה הצבאית הגרמנית" מאת עדו הכט (הוצאת מערכות), בפרק השלישי: "ממולטקה עד מולטקה לא היה כשליפן".
שוב תודה על המאמר הנפלא!

יש את התיאוריה המפורסמת של

יש את התיאוריה המפורסמת של ברברה טוכמן לגבי לוח הזמנים הצפוף שתוכנית שליפן חייבה את הצבא הגרמני. לוח הזמנים הצפוף שהתוכנית הגדירה לא נתנה זמן לדפלומטיה לנסות לפתור את משבר אוגוסט 1914 והניעה את גרמניה למלחמה. כלומר זו דוגמה מובהקת לתוכנית צבאית שמכתיבה מהלכים דיפלומטים ולא ההפך כמו שזה צריך להיות

תגובה לתומר

בס"ד
התיאוריה נראית לי תמוהה, בהתחשב בעובדה שאיש לא הכריח את גרמניה לפתוח במלחמה. אם גרמניה הייתה המותקפת, יש מקום לתיאוריה זו. אבל כאן גרמניה הצטרפה מרצון למלחמה.

יש טענה שאומרת

מהרגעשנחתמה הברית בין אוסטריה לגרמניה ב-1879 למעשה גרמניה היתה בת ערובה של אוסטריה.
בבחירה הגרמנית בין רוסיה לאוסטריה, האחרונה היתה מנצחת כאשר לא ניתן היה ללכת עם שניהם בגלל היריבות הטבעית בניהם על איזור הבלקאן בייחוד לאור התעוררות הסנטימנטים הפאנסלבים ברוסיה.
צרפת היתה האויבת הטבעית של גרמניה בעיקר בכל הקשור באלזאס ולוריין.
גם מסלול ההתנגשות מול בריטניה היה בילתי נמנע. במוקדם או במאוחר גרמניה היתה חייבת לנצל את העוצמה שלה ולהתפשט מעבר ליבשת אירופה לעבר המושבות מעבר לים. התפשטות כזאת דורשת היתה צי חזק וכן מגיע הקונפליקט עם בריטניה.
בסופו של תהליך, גרמניה נשארה רק עם אוסטריה כבעלת ברית ולמרות שהיא היתה החזקה מבין השתיים, היא פיתחה בה תלות.

מה שאומרת טוכמן אם אני זוכר נכון שלמעשה בגלל ההיגיון הצבאי של תוכנית שליפן ולחץ הזמן שהיא הכתיבה, מהרגע שנוצר משבר וסכנה מיידית ואמיתית למלחמה- החלו הגלגלים הצבאיים לפעול מבלי יכולת של הדיפלומטיה לעצור אותם.
כלומר מהרגע בו אוסטריה הגישה אולטימטום לסרביה החלה למעשה המלחמה. זאת משום שגרמניה היתה חייבת להשלים את כיבוש צרפת לפני שהרוסים יצליחו לנייע מספיק כוחות. מרגע פרוץ המשבר, החלה רוסיה בתהליך הממושך של מובליזציה ואז השעון החל לתקתק מבלי יכולת לעצור אותו.

תגובה לתומר

בס"ד
תומר היקר!
מלחמת העולם הראשונה היא לא תחום המומחיות שלי, ואני בטוח שבדקת היטב את הנושא לפני שכתבת עליו.
עם זאת, איני רואה הגיון בתלות גרמנית באוסטריה. נראה לי שגרמניה אך חיפשה תירוץ לצאת למלחמה נגד צרפת. במלחמת העולם השניה הוכנו התכניות למלחמה עם צרפת רק אחרי המלחמה עם פולין.
תכנית שליפן הייתה ערוכה ומזומנה מראש שנים ארוכות לפני כן, ופון מולטקה הצעיר עשה בה אך שינויים מועטים. כך שזה עושה רושם שבנוגע ליחסים עם צרפת ישבה גרמניה עם האצבע על ההדק.
בנוגע לרוסיה, לא בדקתי את הנושא, אך ידועה השאיפה של "דראנג נאך אוסט" של גרמניה. ואכן, בחוזה ברסט-ליטובסק הוציאה גרמניה מרוסיה ככל שיכלה יותר. לא הייתה לה שאיפה להשמדת רוסיה כיישות מדינית, אלא ניצול שטחים בה.
כמובן, הנושא דורש מבחינתי לימוד מדוקדק.
תודה שאתה מעיר את עיני הקוראים במאמרים כה נפלאים!

בשמחה

בקרוב אכתוב את החלק השני

תגובה לתומר ולע.העצני

אני קורא בעניין את התכתבותכם. בהקשר למסלול ההתנגשות עם בריטניה כדאי אולי להוסיף את דעתו של ההיסטוריון פישר שביקש להדגיש - בהקשר זה - את הנקודות הבאות: 1. אי סימטריה בדעת הקהל בדעת הקהל הבריטית לא הייתה מושרשת שינאה לגרמניה .לעומת זאת בגרמניה
הלכה והתפתחה- בפרט לאחר מלחמת הבורים- שינאה יוקדת לאנגליה. 2 עד 1912 היה הקייזר השליט הבלעדי והוא באמירות חסרות אחריות יטפח את הלך הרוח האנטי בריטי. 3 משנת1912 החל מעבר של העברת כח השלטון האמיתי בברלין מהקייזר אל המטה הצבאי הראשי. פישר טוען שמעמד הקצינים הגרמני היה מעוניין במלחמה כי האמין שהיא תהייה קצרה וכי שלום ממושך מדי תוקע ומעכב עלייה בדרגה ויוצר פקק בדגות הגבוהות. כל האמור לעיל כתוספת לדברי תומר תומכים בדעתו של תומר שההתנגשות בין גרמניה לבין בריטניה הייתה בלתי נמנעת

תגובה לגיורא

בס"ד
גיורא יקירי!
דבריך נשמעים הגיוניים מאד, גם לאור העובדה שתומר מציין על פיתוחו של הצי הגרמני על ידי אדמירל פון טירפיץ. בריטניה לא יכלה לסבול לאורך זמן מתחרה אירופאית לעצמתה הימית. עם זאת, אין זה מחייב שבריטניה וגרמניה היו מעורבות במלחמה כוללת, אלא אולי בקרב ימי בודד, כפי שקרה ביוטלנד, שהיה מכריע למי שייכת השליטה בים.
אבל לדעתי בנוגע לצרפת ואולי גם לרוסיה, גרמניה היא זו שציפתה למלחמה מכריעה. אצל רוסיה היה זה בגלל תועלת חומרית (חמיסת שטחים), ואצל צרפת כיפוף ידים פשוט, להוכיח מי בעל הבית במערב אירופה.
כפי שכבר ציינתי, איני מומחה בנושא מלחמת העולם הראשונה, אלא בעל יידע כללי הנדרש מכל חוקר הסטוריה מודרנית, ובפרט זו של מלחמת העולם השניה. אשמח לכן תמיד לשמוע עוד בנושא, עד שיהיה לי את הפנאי ללמוד אותו באופן יסודי.
לדעתי מלחמת העולם הראשונה הייתה מעבר מימי הביניים המדיניים והצבאיים של אירופה, לקראת תקופה חדשה. מלחמת העולם השניה אך השלימה את התהליך.
ישנם שיטות שונות מתי נגמרו ימי הביניים באירופה. לדעתי היה זה אחרי ריסוקה של גרמניה כמעצמה צבאית, נפילתן של צרפת ואנגליה כמעצמות, והבנה שבמלחמות וקולוניאליזם לא פותרים בעיות כלכליות. נפילת השמרנים מיד אחרי המלחמה, הוכיחה לדעתי, שבריטניה ראתה שהבעיה האמיתית שלה היא חוסר הדמוקרטיה האמיתי ביחס לפרולטריון. אנגליה הישנה, האימפריאליסטית, השמרנית, נצלנית הפועלים - הפכה למדינה דמוקרטית אמיתית, בה גם למעמד הנמוך יש כח. בצרפת רוסק הימין הגזעני, וכן בגרמניה. על חורבות מלחמת העולם, קם השוק המשותף והאיחוד האירופי. זו הייתה תחילתו של תהליך, שאירע גם באיטליה, ויותר מאוחר גם בספרד ופורטוגל, שאריות אנכרוניסטיות של פאשיזם בדרום-מערב אירופה.

אכן מלחמת הבורים

לא חשבתי על מלחמת הבורים. זה בהחלט נשמע הגיוני בייחוד לאור האופן שבו הבריטים טיפלו במורדים הבורים.
אגב סתם בשביל האנקדוטה, קראתי שמלחמת הבורים היתה המלחמה הראשונה בה השתמשו במדי חאקי

תוכנית שליפן

תומר שלום. מאמר מעניין, הוא ואחיו שצעד בעקבותיו. הייתי מציע לעקוב אחר הספרות המחקרית המתחדשת, בעיקר בעשור האחרון, אשר מאירים באור אחר לגמרי את תוכניות המלחמה של שליפן והאסטרטגיה שלו למלחמה אירופאית עד שפרש משירות פעיל (1905) ובזמן שכתב את התוכנית (1906), משמעותה, ייעודה ומקומה בהיסטוריה בכלל ובמלחמת העולם הראשונה בפרט. לדוגמא, מעל דפי כתב העת War in History. כל טוב.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל