אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הכל קונספירציה


הכול קונספירציה

הכל קונספירציה. 123rf stock photo

האדם רואה תופעות, אך טבעו כופה עליו לחפש הסבר, חוט מקשר, מישהו או משהו המתכנן את התופעות וקובע את אופיין וצורתן על פי התכנית שלו. כאשר הצרות תוכפות על האדם ושום דבר לא מסתדר לו בחיים, הצורך שלו למצוא את האחראי לכישלונותיו גדל: הוא הולך למגיד עתידות, קורא בקלפים או פותח בקפה, והוא עצמו קורא בהקפדה יתרה את ההורוסקופ שלו, והכול כדי למצוא גורם חיצוני המקלקל לו את החיים. רק לעתים נדירות יחפש אדם את האשמה בדמות הניבטת אליו מן המראה. תחושתו אומרת לו בעקשנות: "אתה בסדר גמור, האחרים עושים לך בלגן". תחושה זו נקראת "תאוריית הקונספירציה" או "תחושת קרבן המזימה".

המצב הופך למסובך כאשר האדם הנמצא במשבר איננו בודד אלא קבוצה, שכן הדינמיקה הקבוצתית בנויה על תקשורת בין אישית (שמועות, דרשות, אמצעי תקשורת) ותקשורת זו מאפשרת לתחושות של אדם אחד להתגבר, לעבור מאדם לאדם ובחזרה, וכך להפוך לנחלת הכלל כמו וירוס. אנשים מאשימים גורמים שונים ומשתפים את חבריהם בתחושותיהם, ובאופן זה הקבוצה המצויה במשבר מצרפת את כל הזוממים לגורם אחד גדול ומאיים היוצר בקרב חברי הקבוצה תחושה שהם קורבן קולקטיבי חסר אונים של גורם גדול וחזק, רע ואכזר, המסית אותם זה כנגד זה רק כדי שהם יזיקו זה לזה, יחלישו זה את זה וכך ייצא הוא – הזומם – חזק ובלתי נשלט, ותכניתו הזדונית תצלח בידו.

תחושת הקורבנות המשותפת יכלה לאחד את בני הקבוצה נגד הזומם, אך כאשר יש כמה זוממים חיצוניים, חברי הקבוצה – המסוכסכת בתוך עצמה ממילא – חלוקים בדעותיהם לגבי זהות הזומם החיצוני, האחראי לצרותיהם ולחילוקי הדעות ביניהם, והאפשרויות הרבות והסותרות מגבירות את התחושה הכללית בקרב חברי הקבוצה שהם כולם קרבן למזימה גדולה ומסוכנת שנועדה לפלגם ולסכסך ביניהם.

במצב משברי תיאוריית הקונספירציה חיונית כי היא משחררת את המאמין בה מהצורך למצוא את האשמה בעצמו ומהצורך המכאיב לתקן את עצמו, ולכן היא כל כך פופולרית באזור שבו מי שמאשים את עצמו מביא על עצמו בושה, ובושה היא הדבר האחרון המקובל בתרבות המזרח התיכון.

מה שקורה כיום בעולם הערבי הוא יישום מלא של תיאוריית הקונספירציה. "האביב הערבי" החל לפני שנתיים וחצי כתנועת המונים, שהיו מאוחדים בתחושתם שהגיע קץ עידן הדיקטטורות ושמש הדמוקרטיה החלה לזרוח ולהאיר את העולם הערבי באור של זכויות האדם במקום זכויות העריץ ומשפחתו, חירויות האזרח במקום מרתפי ה"מוח'אבראת", שקיפות ואחריות במקום "סודות המדינה", חלוקת משאבים צודקת במקום שחיתות שלטונית, שלטון החוק במקום עריצות הגחמות, זכויות מיעוטים ולא דיכוי, עצמאות המשפט במקום משפטים מבוימים, ורווחה כלכלית לכול במקום עוני ומצוקה.

אלא שהתקוות הגדולות ההן נותרו אכזבות, וככל שהתקוות בתחילת הדרך היו גדולות יותר כך האכזבה בהמשך ה"ויא דולורוסה" מרה יותר. תוניסיה – שבה החל "האביב הערבי" – שקועה במשבר פוליטי, תרבותי וכלכלי הולך ומעמיק, וכולם מאשימים את "זנבות המשטר הקודם" הממשיכים להתנועע לאחר שהראש שלהם – הנשיא הקודם זין אלעאבדין בן עלי – נכרת. הפרלמנט והממשלה לא מצליחים לייצב מערכת שלטון לגיטימית ומסודרת, אז הדתיים מאשימים את החילוניים כאחראים לצרות, והחילוניים מאשימים את הדתיים, וכולם מאשימים את הסלפים.

במצרים היו מספר מערכות בחירות שהולידו גופי שלטון לא מתפקדים: הפרלמנט פוזר, הנשיא פוטר, טנטאוי סולק, הכלכלה קורסת, יתרות מטבע חוץ מתאפסות, התיירות נעלמה, ההשקעות הסתלקו, הבנק העולמי לא נותן הלוואות, אתיופיה מקימה סכר שיסגור את מי הנילוס, ומי אשם? החילונים מאשימים את האחים המוסלמים ואת את אמריקה שהשליטה אותם על מצרים למרות שאין להם שום ידע ויכולת לנהל מדינה מודרנית. הסלפים מאשימים את האחים שלא השליטו את השריעה, והאחים מאשימים את הסלפים שעשו יד אחת עם החילונים כדי לסלק את מורסי. האחים המוסלמים מאשימים את אמריקה שתמכה בהם בתחילת דרכם אך השליכה אותם בגלל האינטרסים של ישראל. הצבא מאשים את מורסי בשיתוף פעולה עם חמאס, ותומכי מורסי מאשימים את הצבא במרד נגד נשיא לגיטימי. השלטון הנוכחי מאשים את מורסי בשורה של האשמות כולל שיתף פעולה עם חמאס, וכולם כולם בטוחים מעל כל ספק שישראל היא הקונספירטור העומד מאחורי כל צרותיה של מצרים.

ברשות הפלסטינית המצב דומה: חמאס מאשימים את אש"ף בבגידה בעצם נכונותו לשבת עם ישראל ולחדש את המשא ומתן עמה וגם החזית העממית – שהיא חברה באש"ף – מאשימה את אבו מאזן בהפקרת האינטרסים של העם הפלסטיני. אש"ף מאשים את חמאס בהרס החלום הפלסטיני להקים מדינה אחת מאוחדת בעזה, ביהודה ושומרון, חמאס טוענת שאש"ף בגד באינטרסים של העם הפלסטיני כשחתם על הסכמי אוסלו, וכולם מאשימים את ישראל בפילוג בין אש"ף וחמאס המשתק את הזירה הפלסטינית.

בימים האחרונים מצאה תנועת חמאס את האשם בהרעת היחסים בינה ובין מצרים: אש"ף!! חמאס "חשפה" קבוצת מסמכים שאנשי אש"ף זייפו כדי לגרום לצבא המצרי לחשוב שחמאס מעורבת בטרור בתוך מצרים, וזאת כדי שהצבא המצרי ינקום בחמאס בצורת סגירת המנהרות בין עזה ורפיח המצרית. אנשי אש"ף טוענים שלא היו דברים מעולם, וברור שהמסמכים הללו הם זיוף של חמאס.

בסוריה – עוד זירה של "אביב ערבי" שהפכה לביצה טובענית של דם, אש ודמעות – השלטון מאשים את סעודיה, קטר, ירדן, תורכיה, אירופה, ארה"ב וישראל באחריות למצב. המורדים מאשימים את אסד, חיזבאללה, איראן, רוסיה, סין, אירופה, ארה"ב וישראל שכולן ביחד וכל אחת לחוד עומדת מאחורי אסד ומיליציות השביחה שלו. רוסיה מאשימה את ארה"ב, ארה"ב מאשימה את רוסיה ואיראן, איראן מאשימה את "השטן הגדול" כלומר ארה"ב ואת "השטן הקטן", ישראל, כאחראים למצב, וכולם מאשימים את ישראל שהשקט התקשורתי שהיא נוקטת בנוגע לסוריה הוא ההוכחה שהיא עומדת מאחורי הצרות במדינה זו, כדי לפרק ולרסק את האיום הגדול ביותר שהיה על ישראל.

בעיראק, הסונים מאשימים את השיעים והאיראנים, השיעים מאשימים את הסונים ואת הסעודים, הערבים מאשימים את הכורדים, הכורדים מאשימים את הערבים, התורכמנים מאשימים את כל האחרים, וכולם כולם מאשימים את אלקאעדה שארה"ב יצרה באפגניסטן ואת אובמה שהוציא את צבא ארה"ב מעיראק לפני שזו התייצבה, רק כי הבטיח לצאת ממנה עד הבחירות לתקופת כהונתו השנייה כי הוא רצה להיבחר שוב.

בלבנון, הסונים, הנוצרים והדרוזים מאשימים את חיזבאללה באחריות להסתבכות בסוריה, חיזבאללה מאשים את הנוצרים, הסונים, הסלפים והדרוזים בבגידה בערכי הערביות ובאינטרסים של לבנון, וכולם מאשימים את ישראל באחריות לסכסוכים הפנימיים בארץ הארזים, שנולדו כשנולדה לבנון וימותו יחד איתה.

בלוב, השבטים של טריפוליטניה מאשימים את השבטים של קירנאיקה, ושבטי הצפון – טריפוליטניה וקירינאיקה - מאשימים את שבטי הדרום. הערבים מאשימים את הברברים והברברים מאשימים את הערבים. האסלאמיסטים מאשימים את המודרניסטים, וכולם מאשימים את "שרידי שלטון קד'אפי", ואת השבטיות הזורמת בעורקי כולם.

בירדן – שעדיין לא הצטרפה לחגיגת "האביב הערבי" – המלך והבדווים מאשימים את הפלסטינים בכוונה לפרק את המדינה, והפלסטינים מאשימים את המלך והבדווים בדחיקתם לשוליים למרות שהם רוב. החילוניים מאשימים את האחים המוסלמים, ואלו מאשימים את החילונים. כולם מאשימים את הפליטים מעיראק ומסוריה במצב הכלכלי הגרוע, והמשבר בין המלך והבדווים הוא בגלל האמריקנים הרוצים לראות את האחים המוסלמים מעורבים יותר במעגלי השלטון.

אז זהו בקיצור נמרץ המזרח התיכון של אוגוסט 2013. האם הוא ייראה אחרת באוגוסט 2014? ובאוגוסט 2015? ומי אשם בכך? ישראל, כמובן, וזו תמצית תאוריית הקונספירציה.

מי האשם במצבו זה של המזרח התיכון? ללא ספק, תיאוריית הקונספירציה עצמה, זו הבולמת כל ניסיון לתיקון עצמי. בעיות העולם הערבי ימשיכו לשפוך נהרות של דם כל עוד בני המזרח התיכון יחפשו את הסיבות לצרותיהם אצל אחרים. התקווה האמתית לתיקון המצב במזרח התיכון תגיע כאשר בני האזור יבינו שבעיותיהם נובעות מעצמם, מתרבותם, מנטייתם לנקוט באלימות זה כנגד זה, מתכונות השבטיות המאפיינות את הסכסוכים ומהרצון לראות בכל סכסוך ג'יהאד למען אללה.

גם אללה אמר בקוראן (סורה 13, "הרעם", פסוק 11): "אללה לא ישנה את מה שיש בנפשות עם אלא אם הם ישנו את מה שבנפשם". אמן.

 

"עוד ניצחון כזה ואבדנו"

יש לתקשורת הערבית תכונה מעניינת: להפוך את התבוסות לניצחונות. אתמול הציגה התקשורת הסורית בגאווה רבה את הניצחון של "צבאנו הגיבור" על "שרידי הטרוריסטים" בשכונת אלח'אלדיה בחומס, כניצחון נוסף, לאחר שבחודש מרץ – לפני כחצי שנה – הצליח "צבאנו הגיבור" "לנקות" שכונה אחרת בחומס, באבא עמר.

לפני כחודשיים, במאי, כבש משטר אסד מידי המורדים גם את העיירה אלקוסייר, הנמצאת בן חומס והגבול הלבנוני, ובכך הוא הצליח ליצור רצף יבשתי בין אזור דמשק וההר העלווי. ההישגים הללו הושגו אך ורק בזכות המעורבות הפעילה של חיזבאללה בלחימה והקרבנות שהוא הקריב, דבר המעלה שאלה גדולה לגבי יכולתו העצמית של משטר אסד להתמודד לאורך זמן עם ההתנגדות.

לקח למשטר חצי שנה להחזיר את השליטה בעיר וחצי. כמה זמן ייקח לו להחזיר את רוב שטחה של סוריה לשליטתו? חלקים גדולים של חלב, חמאה, אדליב, דיר א-זור ושטחים פתוחים רבים הפכו בשנתיים האחרונות למלכודות מוות עבור שיירות האספקה של השלטון, וייקח זמן ארוך וחללים רבים עד שיצליח – אם בכלל – להפוך את התמונה על פיה.

בעיה גדולה יותר תהיה לשלטון להחזיר לעצמו את השליטה על החבר הכורדי, חסכה, כי הכורדים אינם ערבים; הם לוחמים עזי נפש שהיו תחת הדיכוי הערבי עשרות שנים, ואחיהם בעיראק לא יניחו לשלטון אסד להשתלט עליהם שוב.

אבל גם אם יצליח אסד בסופה של מלחמת האזרחים להשתלט מחדש על כל המדינה, יעמדו בפניו שתי משימות קשות מנשוא: האחת – לבנות לעצמו לגיטימיות אחרי שיותר ממאה אלף (לא סופי) אנשים הוקרבו על מזבח הישארותו בשלטון. גם לפני שפרצה מלחמת האזרחים הלגיטימיות שלו הייתה כמעט לא קיימת, אז אחריה תהיה לו? הוא לעולם ילך עם אות קין של רוצח המונים על מצחו, ועדיין לא ראינו את התביעות נגדו בבתי דין בעולם. הן יגיעו, ובגדול.

בעיה לא פחות פשוטה תהיה לבנות מחדש את סוריה. ערים שלמות ייזקקו לתכנית פינוי-בינוי, שכן שכונות שלמות הרוסות באופן טוטאלי. המדינה תיזקק לאלפי מיליארדים של דולרים כדי לחזור למצב שהייתה בו ערב מלחמת האזרחים, ובעולם אין כל כך הרבה כסף פנוי הממתין לצרכנים. אירופה, סין, ארה"ב – כולן נמצאות במשבר כלכלי מזה שנים, אז איך הן יסייעו לשיקומה של סוריה?

אכן, אסד יכול לומר לעצמו ולסובבים אותו: "עוד ניצחון כזה ואבדנו."

ד"ר מרדכי קידר - עיתון מקור ראשון
באדיבות ד"ר רבקה שפק ליסק

תגובות

סקירה כמעט מקיפה נתת על כל תאוריות הקונספירציה באיזור. שכחת

רק מדינה אחת, ישראל שמה, ובה אחד - מרדכי קידר שמו שכתב רק לפני שבועיים שאובמה ומחלקת המדינה מעוניינות לשליטה אזורית של האחים המוסלמים ואפילו מייעצות להם איך להשיג שליטה זו במזרח התיכון, ועל הדרך הן מנסות להרדים את ישראל כדי שזו לא תקלוט את המזימה הנוראה.
איכשהו זו נראית לי התאוריה הכי מופרכת מבין כל אלה שהזכרת, אבל לא משנה.

אסד גמור.

אסד גמור.
רק התערבות של כוחות גדולים של מהצבא האירני (או הרוסי) יכולים להציל אותו, נכון לאוגוסט 2013.
סוריה הפכה לחור שחור - 'שחור-יה'.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי קידר