אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המדיניות הבריטית לפני מלחמת העולם השניה ובעיצומה


צ'מברליין בועידת מינכן 1938

צ'מברליין בועידת מינכן 1938. Attribution: Bundesarchiv, Bild 183-H12967 / CC-BY-SA

כאשר רצה נפוליאון להכניע את אנגליה מבלי לפלוש לאי, כפה הסגר כלכלי על אנגליה. הוא אמר אז: "האנגלים הם עם של חנוונים".

ואכן, המדיניות הכלכלית הבריטית הושתתה כל העת על מרקנטיליזם צרוף, גם כאשר הוא עבר מן העולם למעשה.

בריטניה לא ראתה במושבותיה מקום שנועד לטיפוח, אלא מקום שנועד לניצול כלכלי.

רק מושבות שאוכלסו על ידי אוכלוסייה בריטית מובהקת, כמו דרום אפריקה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, זכו ליחס מועדף. הן היו גם הראשונות שזכו לעצמאות מדינית.

אירלנד, המדינה השכנה, נאלצה לנהל מרידה עקשנית כדי לזכות לעצמאותה.

הודו, בורמה, סינגפור, הונג קונג, ומדינות ביבשת אפריקה, נחשבו כמשאבי טבע שיש לנצלם. העמים שגרו בהם נחשבו כנחותים גזעית, ואף שלא התנהלה כלפיהם מדיניות גזענית כמו כלפי הכושים והאינדיאנים בארה"ב, הרי שלא הייתה מטרה לקדם אותם משום בחינה שהיא, מתוך הידיעה הפשוטה שהשכלה ויכולת כלכלית מביאה בעקבותיה דרישה לעצמאות מדינית.

היחס כלפי אירופה ניזון מאותם שיקולים. אירופה צריכה להיות יציבה, כדי שתשמש שוק למוצרים בריטיים.

בריטניה נכנסה למלחמת העולם הראשונה לא בגלל צרפת, שכן לא הייתה לה שום ברית עם צרפת. הסיבה הייתה בלגיה, שאנגליה רצתה אותה מחוץ למעגל המלחמה, בגלל קרבתה הפיזית אל חופיה.

בריטניה חפצה לבנות מערך של צרפת חזקה שתרסן את גרמניה, וגרמניה חזקה שתרסן את רוסיה.

במקרה שתפרוץ מלחמה באירופה, היא העדיפה מלחמה במזרח אירופה, כאשר גרמניה ורוסיה נלחמים ביניהן, גם אם המחיר יהיה חלוקה נוספת של פולין.

לא היה לה שום אינטרס באוסטריה, הונגריה, רומניה, או פולין, מלבד היותן מדינות חייץ, שתפקידן לבודד את ברית המועצות מהמערב.

בריטניה, כמו כל משטר באירופה באותה העת, פחדה מהמרקסיזם של ברית המועצות, ובעיקר מבשורתו על המהפכה העולמית. בגלל התנהגותו של ה"קומינטראן", שהפיץ כל העת תעמולה קומוניסטית, ועודד הקמת מפלגות קומוניסטיות בכל רחבי העולם, היה כביכול יסוד לפחד זה.

מה שהעולם לא הבין, שהאינטרנציונל השלישי מת ביום שבו עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בברית המועצות. לנין הפרגמאטי תפס די מהר שהתיאוריה המרקסיסטית של מהפכה עולמית לא רק שאינה ברת ביצוע, אלא לא פועלת לטובתה של ברית המועצות.

חיש מהר צעד "צעד אחד אחורה", והחל עם הנא"פ (מדיניות כלכלית חדשה), שחזרה למעשה לקפיטליזם ברמה מסויימת.

יורשו, סטאלין, החל בחיסול מעמדי ואחר כך פיזי של כל ה"אינטרנאציונליסטים". ראשית חוסל פוליטית טרוצקי, ולאחר מכן זינובייב, קאמינייב, ועוד מרקסיסטים אינטרנאציונליסטים.

כל מי שהפריע ל"סוציאליזם בארץ אחת" – סולק מן הדרך.

מימי לויד ג'ורג', ראש המשלה במלחמת העולם השניה, התנהלה מדיניות של איפה ואיפה כלפי צרפת. אנגליה בפירוש לא רצתה צרפת חזקה מדי, ומאידך לא גרמניה חלשה מדי.

האיזון המקודש של המדיניות הבריטית היה אמור להישמר.

סידרה של ראשי ממשלה כמו בולדווין, מקדונלד, וצ'מברליין, שאפו להשאיר מצב זה על כנו, לרווחתה של בריטניה.

על כן כאשר הכניס היטלר צבא לחבל הריין המפורז, אמר אנתוני אידן, מי שנחשב כנץ: "זו בסך הכל החצר האחורית של גרמניה". למעשה קירב צעד זה את צבא גרמניה לגבולותיה של צרפת.

כאשר סיפחה גרמניה את אוסטריה, התקבל הדבר בשוויון נפש באנגליה. זו הייתה בסך הכל החצר הקדמית של גרמניה. מה עוד שההמונים האוסטרים ראו בהיטלר, בן ארצם, גיבור ומשחרר.

בצ'כוסלובקיה היו העניינים מורכבים יותר. גרמניה דרשה את מה שהיה חלק ממדינה חברה בחבר הלאומים, שהיה לה ברית הגנה עם צרפת.

היטלר בא בטענה של זכות ההגדרה העצמית, בנוגע לגרמנים הסודטים.

אנגליה הצטרפה לדיונים כדי למנוע מלחמה באירופה. מבחינה מצפונית לא ראה צ'מברליין שום פסול בכך שחבל הסודטים יימסר לגרמניה. הוא כנראה גם חשד במערכת הקשרים שבין בנש, נשיא צ'כוסלובקיה, לסטאלין.

צ'כוסלובקיה אף לא הוזמנה כצד בדיון על עתידה. היא העדיפה להיכנע במקום להלחם.

צ'רצ'יל מעיד בספרו על מלחמת העולם השניה, כיצד הפליט צ'מברליין הערה צינית: "עוד שלשה חדשים ייגמר הכל". ואכן, לא ארך הזמן, והיטלר סיפח את מה שעוד נותר מצ'כוסלובקיה, אחרי סיפוחה של טשין על ידי הפולנים, נטילת חלקים על ידי ההונגרים, והכרזתה של סלובקיה על התנתקותה מצ'כוסלובקיה.

צ'מברליין הכריז אז מעל בימת הפרלמנט, שהיות וצ'כוסלובקיה כמדינה כבר אינה קיימת, ממילא ההסכם שנחתם אינו תקף.

כאן התעוררה דעת הקהל הבריטית בזעם על הפרת ההסכם. צ'מברליין נאלץ מיד לשנות כיוון, ולגנות את הפרת ההסכם.

יתירה מזאת: כדי להוכיח עד כמה הוא רציני בכוונותיו, הוא הבטיח ערבות לפולין, שכלל לא אוימה באותה העת על ידי שום גורם.

כנראה שצ'מברליין הבין שמספיקה הצהרה כזאת מפיו כדי למנוע עימות נוסף באירופה, שלמעשה לא הפריע לו כלל, כי היה רחוק מגבולותיו, והיה בסך הכל גורם להתלקחות מלחמה בין ברית המועצות לגרמניה, דבר שלא הפריע לו כלל, להיפך.

ואכן, היטלר ניסה קודם לפייס את פולין בדרכי שלום. הוא ניסה לקבל בחזרה את "הפרוזדור הפולני" במשא ומתן. פולין, מעודדת על ידי הערובה של בריטניה וצרפת, הקשתה עורפה.

בינתיים התנהלו דיונים בלב ולב בין בריטניה לברית המועצות על הסכם צבאי ביניהם. צ'מברליין מאד היסס לגשת להסכם כזה, עם האויב האידיאולוגי הגדול.

גרמניה מבחינתו הייתה עדיפה מאשר ברית המועצות. לכן הגישה שלו ושל עושה דברו הנאמן, לורד הליפקס, לשיחות אלו, הייתה מאד הססנית. המשלחות שנשלחו היו מדרג נמוך, וללא זכות חתימה.

גרמניה לעומת זאת, שלחה את שר החוץ שלה, פון ריבנטרופ, לחתום על הסכם עם מוסקבה, שאחד מסעיפיו הסודיים הייתה חלוקתה המחודשת של פולין בין גרמניה לברית המועצות.

פולין הותקפה ב-1 בספטמבר 1939. תוך חודש היא הייתה כבושה.

בריטניה וצרפת הגישו אולטימאטום והכרזת מלחמה, ותו לא!

לא נעשה שום מאמץ צבאי לתקוף את גרמניה מגבה, ובכך להקל על הלחץ על פולין.

תוך פחות משנה הותקפה צרפת, ונכבשה תוך ששה שבועות.

בריטניה "הצליחה" לחלץ את רובו של צבאה מצרפת דרך דונקירק.

ומה עכשיו?

מיום ה-10 במאי, כיהן בראשות ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל. הוא היה באופוזיציה בתוך מפלגתו, המפלגה השמרנית, וטען כל העת נגד "מדיניות הפיוס" כלפי היטלר.

האם אכן התנגד להיטלר מטעמים הומאניים, או אידיאולוגיים?

צ'רצ'יל היה אימפריאליסט בכל נימי נפשו. הוא לחם נגד מתן עצמאות להודו. הוא לא איפשר לניצולים מאירופה הכבושה בידי הנאצים להמלט לא"י, שהייתה תחת השלטון הבריטי.

הויכוח שהתנהל בינו לבין צ'מברליין היה: מה יותר טוב לבריטניה? גרמניה חזקה או חלשה?

צ'רצ'יל פחד מגרמניה חזקה. הוא יכול היה להשיב בחיוב לבקשת השלום של היטלר אחרי כיבוש צרפת. בקבינט שלו ישבו אז צ'מברליין והליפקס, שהיו בעד שלום. אייאן קרשו טוען בספרו "הכרעות גורליות", שהיטלר היה דורש את הקטנת הצי הבריטי. אבל לפני שהיו דיונים על שלום, מי יכול היה לחזות זאת?

בכל מצב ניתן היה לנסות לשלוח שליח נייטראלי, כמו דיפלומט א מריקני או שבדי, ולנסות לשמוע מה היטלר רוצה. זה לא נעשה!

צ'רצ'יל פשוט קם ואמר: "תהיה מלחמה בכל מחיר"!

למה הוא עשה זאת? האם לא היה כדאי להרויח זמן בדיוני שלום באיזו ארץ נייטראלית? האם מצבה של בריטניה היה כה טוב, שצ'רצ'יל לא פחד לזרוק כפפה בפני יריבו?

או שמא החזיק שפן בכובע, שאיש לא ידע עליו?

לדעתי צ'רצ'יל הבין ששלום עם היטלר הוא ענין של זמן. אם הוא יתעקש – ידידו הטוב מעבר לים (וקרוב רחוק שלו), הנשיא רוזבלט יעזור לו, דבר שאכן אירע.

הוא גם ידע שהיטלר חייב לפעול הלאה, והצעד הבא יהיה במזרח – ברית המועצות.

בינתיים הוא הבין שהוא צריך לשאת לבדו בעול, שלא היה כה כבד, כי לגרמניה לא הייתה בשום אופן אפשרות לפלוש לאי הבריטי (על כך בע"ה במאמר נפרד).

הוא גם ידע שהוא יכול לסמוך על קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד, שישלחו חיילים לעזרה, כפי שאכן אירע.

אם המצב היה מחמיר, הוא היה מגייס את ההודים, הקנייטים, וכו', והיה מקים צבא אדיר. אבל אז היה מסתכן בפירוקה של האימפריה משאת נפשו (מה שאכן קרה ממילא).

כך שלא היה כאן רק אומץ לב מאין כמוהו, או פחדנות צרופה, אלא שיקול קר של מדינאים צינים.    

 

תגובות

איך אפשר להאשים את בריטניה במדיניות הפיוס?

איך אפשר להאשים את בריטניה במדיניות הפיוס? שותפתה העיקרית למלחמה – צרפת – הייתה חלשה מאד, עד כדי כך שבריטניה חשה מבודדת. בתוך צרפת היו חילופי שלטון תכופים ופלגנות בין ימין ושמאל. החזית העממית בראש בלום פינתה את מקומה לשמרנים של דאלידיה ואף אחד באמת לא התעסק במה שקורה בחוץ.
גם העם הצרפתי חי בביטחון שווא מאחורי קו מז'ינו ולא היתה להם סיבה לדאגה. הם העדיפו להתעסק בבשמים ובקורסונים.
ארה"ב היתה בתוך העולם הבדלני שלה
כלומר באופן מעשי בריטניה היתה לבד לבד לבד. אז מה אפשר לצפות ממנה שהיא תלך ראש בראש נגד מעצמה יבשתית דוגמת גרמניה שהיא (ברטניה) בכלל לא ערוכה למלחמה כזאת?

מדיניות הפיוס של בריטניה

בס"ד
ליוחאי! תודה על התגובה.
לא האשמתי איש. הסברתי את המהלכים. אמנם ניתן היה לעצור זאת אם בריטניה הייתה מקימה צבא ומתחמשת קודם. אבל ראשי הממשלה שלה העדיפו שלא להשקיע בצבא גדול, מהסיבות שהזכרתי במאמר. אני טוען שלא הייתה זו מדיניות של אין ברירה, אלא מדיניות מחושבת.

המדיניות הבריטית בין מלחמות העולם

הפעם לא אהבתי את מאמרך. לדעתי אתה מסיק מסקנות פזיזות מבלי לבדוק הנושא לעומק ומבלי לקחת בחשבון נתונים רבים החסרים במישוואה
זה נושא מורכב מדי עבור תגובה למאמר.בשיא התמצות האפשרי:בריטניה נככנסה למלחמת העולם הראשונה כמעצמה החשובה בעולם. היא יצאה ממנה בשן ועין מוכה וחבולה.במלחמה נהרגו למעלה מ700 אלף בריטים שלא לדבר על מספר עצום של נכים פצועי גוף ונפש בסיום המלחמה החוב הבריטי לארצות הברית עמ על 4 מיליארד דולר1! הבריטים כרתו הסכם עם האמריקאים על תשלון שנתי של35 מיליון סטרלינג לשנה למשך 62 שנה! דעת הקהל בבריטניה לא יכלה להכיל שום מחשבה על מלחמות נוספות. הסולידריות המוחלטת של הדומיניונים עם אנגליה נסדקה בעיקר
באוסטרליה וני- זילנד לאחר הקטסטרופה בגליפולי לכל זה יש לצרף את מה שהמגיב מעלי מציין בצדק: חברה צרפתית מפוררת ועדיין בסוג של הלם קרב מהמלחמה שזה עתה נסתיימה. ארצות הברית הייתה בטרנד בדלני. לאור כל אלה היו חייבים מעצבי המדיניות בריטיים לנהוג בזהירות מופלגת וקשה מאוד לגנות אותם. שוב זה נושא רחב מדי עבור מסגרת של תגובה למאמר. אני מציע לך ללמוד טוב טוב את הנושא
אגב תמוהה בעיני השורה על צ'רצ'ל בעניין הודו וניצולים. צ'רצי'ל למיטב ידיעתי חלק בחריפות על מדיניות הממשלה בנושא הודו. ולגבי הניצולים
למה בדיוק אתה מתכוון?איזה ניצולים?יתכן ואינני מכיר סוגייה זאת ואשמח לבדוק צ'רצ'יל היה מגדולי ידידי התנועה הציונית אבל זה נושא אחר
אני חולק על קביעתך שלגרמנים לא הייתה יכולת לפלוש לאיים הבריטיים. הייתה גם הייתה. הפלישה נמנעה הודות למאבק ההירואי של טייסי חיל האויר המלכותי
לעומת זאת כל זאת אני מצטרף לדעתך בנושא ברית המועצות- מהפכה בארץ אחת

תגובה לגיורא

בס"ד
גיורא יקירי!
תודה על התגובה!
בבריטניה היו שתי דעות כיצד להתייחס למצב של אחרי המלחמה, ולמנוע מלחמה נוספת. דעה אחת, שהייתה של בולדוין וצ'מברליין, הייתה למצות את האמצעים המדיניים. דעה שנייה, של צ'רצ'יל, הייתה ליצור כח הרתעה שימנע ניסיון של התגרות באנגליה.
אנגליה, כפי שמדיניותה נקבעה על ידי בולדוין וצ'מברליין, ניהלה את מדיניותה שלה, כפי שהיא ראתה את המפה באירופה.
היא איבדה מליון וחצי חיילים במלחמת העולם הראשונה, ובודאי שלא הייתה מעוניינת לחזור על כך.
היא לא האמינה באותה מידה שגרמניה מעוניינת לחזור על כך.
היא לא ראתה שום בעיה בסיפוחן של אוסטריה וצ'כוסלובקיה לרייך.
רק דעת הקהל הכריחה לצאת בהצהרה פאטתית על ערובה לפולין, שלא הייתה שווה כקליפת השום.
כאשר פולין נכבשה, אנגליה לא חשבה לרגע לירות כדור אחד עבורה! וגם לא צרפת!
הם כנראה חשבו שדי יהיה בהחזקת הצבא בכוננות, כדי למנוע איום התקפה מצד היטלר.
הם כמובן טעו, וצ'רצ'יל צדק.
אבל גם אחר כך הם רצו שלום עם היטלר, וצ'רצ'יל מנע זאת!
על סמך מה? ולמה?
צ'רצ'יל הבין את כוונותיו של היטלר יותר מאשר עמיתיו. הוא רצה מראש לבנות צבא חזק שירתיע את גרמניה מלהלחם.
הוא גם ידע (כתבה שלי בנושא כבר נמסרה למערכת) שגרמניה לא תפלוש לבריטניה!
הוא גם ידע שרוזבלט הבטיח לו עזרה.
מאידך הוא היה אימפריאליסט קיצוני. הוא נלחם כל העת בנתינת עצמאות להודו. (ביוגרפיה מפורשת שלו, עם ציטוטים מנאומיו בפרלמנט). הוא המשיך את מדיניות "הספר הלבן" בא"י גם בעת המלחמה, ומנע מניצולים לרדת לחופה של א"י (סטרומה, פטריה). ההתנגדות לעיסקת "סחורה תחת דם" לא באה מהלורד מוין. זו הייתה מדיניותה של ממשלת הוד מלכותו.
לגבי צרפת כבר כתבתי כתבה ממצה, ואני ממליץ לכל המעוניין לקרוא אותה.
ולבסוף הערה אישית: אל תכעס עלי גיורא, אבל הערות כמו: "אני מציע לך ללמוד טוב טוב את הנושא" הינן יומרניות במקצת לדעתי. אני חושב, עם כל מידת ההכרה המקצועית שאדם יכול לנכס לעצמו, שאני למדתי ולומד את הנושא לעומקו ורוחבו, וכמדומני שמאמרי עד עתה יכולים להעיד על כך. מאמרים אלו המתפרסמים הינם חלק מספר שאני מקווה בע"ה להוציא, כך שאני יכול לומר שכאשר אני כותב מאמר אני משתדל שיהיה לו גב עובדתי, למרות שאיני יכול להמלט מהשערות.

המדיניות הבריטית בין מלחמות העולם 2

נקודת המוצא של המדיניות הבריטית לא הייתה של ציניות אלא של חולשה מודעות לאי יכולתה של בריטניה-אולי זמנית-לעמוד במלחמה נוספת כמה הערות:1'צרציל לקראת סוף שנות השלושים כבר לא היה אימפריאליסט קנאי
הוא אומנם תקף את אותם מדינאים ששאפו למתן ממשל עצמי להודים אבל נימוקיו לא היו אימפריאליסטיים קלאסיים אלא נבעו מחשש שהסתלקות בריטניה בזמן ההוא מהודו תביא לשפיכות דמים נוראה בין ההינדים למוסלמים
צ'רציל גם הבין שבריטניה תיזדקק לעזרת אמריקה ומכאן שהיה מודע גם לגישתו האנטי אמפריאליסטית החריפה של רוזבלט 2. צ'רציל קיוה שארצות הברית תסייע כספית באספקת כלי נשק וחלפים. יחד עם זאצ ידע שארצות הברית לא תיכנס למלחמה נגד גרמניה. וכך היה ארצות הברית נשארה מחוץ לקלחת הרותחת ונמנעה ללהכנס למלחמה
שלושה ימים אחרי פרל הארבור אירע נס היטלר הכריז חד צדדית מלחמה על ארצות הברית ורק אז בלית ברירה נכנסה אמריקה למלחמה נגד הנאצים

תגובה לגיורא

בס"ד
גיורא היקר!
* כפי שכבר כתבתי, מדינה המעוניינת למנוע מלחמה אינה מבצעת ויתורים, אלא מקימה צבא חזק מספיק, או לפחות חיל אויר חזק מספיק. היא גם לא מוותרת מעצמה על דברים שנחתמו בהסכמים מפורשים (זה נעשה עוד לפני עליית היטלר לשלטון, כבר בשנת 1932, כאשר ברינינג היה הקנצלר, כאשר נתאפשר חימוש מחדש של גרמניה). היא גם לא יוזמת מעצמה הגדלה של צי האויב האפשרי, מבלי להתייעץ עם עוד שתי מעצמות ימיות (צרפת ואיטליה). אפשר להביא בלי סוף דוגמאות כיצד בריטניה איפשרה לגרמניה לשקם את צבאה. כך לא מתנהגת מדינה חלשה שחוששת מאוייבתה משכבר הימים.
* צ'רצ'יל הביע דעות אימפריאליסטיות אפילו אחרי מלחמת העולם השניה. עיין בספרו של אורי מילשטיין על מלחמת העצמאות כרך א, בפרק הדן בגישתו של צ'רצ'יל להקמת המדינה החדשה בארץ ישראל, ועל גישתו האימפריאליסטית בכלל. גם בספרו על מלחמת העולם השניה מושמעות בין השיטין דעות טימפריאליסטיות ואף גזעניות (לא למנות יותר מדי אדמירלים הודים).
* רוזבלט הוא אישיות שעדיין לא הספקתי להפנות אליה את כל תשומת הלב, אך ממה שראיתי עד עתה הוא היה זאב בעור כבש. אימפריאליסט מובהק, שרצה לשלוט בעולם כולו בשלט רחוק. הוא דרש בסיסים באיים הקריביים השייכים לבריטים תמורת 50 המשחתות הישנות שהעניק לבריטניה. כל מלחמתו ביפנים הייתה אימפריאליסטית. הוא חיפש כיצד הבריטים יוציאו עבורו את הערמונים מהאש, כאשר כלכלתה של בריטניה תיהרס עקב המלחמה, והוא יופיע בסוף כמין שומרוני טוב.
לא היה כלל סיכוי שיפן תפלוש לארה"ב, לא כל שכן גרמניה. לשתיהן לא היה את הכח לעשות זאת. היטלר הכריז מלחמה על ארה"ב, בתקווה שיפן תכריז בתמורה מלחמה על ברית המועצות, ותקל מעליו את הלחץ הצבאי שהוא נתון בו (עיין "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" ח"ב, ועוד ספרים).
ארה"ב, כבריטניה, הייתה בבחינת אי מבודד. אלא שאת ארה"ב גם לא היה סיכוי להפציץ מהאויר.
ארה"ב הצטרפה מעשית למלחמה נגד גרמניה, רק אחרי שרומל הוכה באל עלמיין. הנחיתה בוצעה ב-8 בנובמבר 1942, מתוך חשבון קר שהסיכון לחייהם של החיילים האמריקנים הנוחתים יהיה אפסי (אני מקווה לפרסם בע"ה מאמר על נושא זה).
הפלישה לצפון אפריקה נעשתה בהמלצתו של צ'רצ'יל, שרצה למנוע מסטאלין להתקדם לכיוון מזרח אירופה. הוא רצה שהנחיתה של בעלות הברית תתבצע מהים התיכון ליוון ואיטליה. רק לחצו של הצבא האמריקני גרם לכך שהוחלט לפלוש לנורמנדיה. זה נושא בפני עצמו, שגם עליו אקווה בע"ה לכתוב מאמר. (עיין בספרו של ג'ון גריג: "הניצחון שלא היה", בהוצאת מערכות).
כמובן, אני חוזר ומדגיש: אלו השערות, אף שאולי יש להן תימוכין בעובדות. התיאוריה שלך טובה כמו שלי. אלא שמי שמכיר את הנפשות הפועלות, ועובדות ידועות, קשה לו לקבל דעות הסטוריות מקובלות.

תוספת לתגובה לגיורא

בס"ד
רציתי רק להוסיף, שאדם החוקר הסטוריה (בפרט באופן עצמאי, מבלי לקבל אכסיומטית את הדעות המקובלות במימסד האקדמי) מגיע להרבה מסקנות מעניינות, שלא תמיד תואמות את ההסטוריה הרשמית. זהו תפקידו של הסטוריון בלתי משוחד: לנסות ולגלות את האמת, גם אם היא כואבת, ולא מתאימה למערכת המיתוסים שנבנתה עבורו.
מותר לחלוק עליו, ואף חובה, אך לפני כן צריך להתבצע לדעתי דיון מעמיק בנושא.
איני יכול לכתוב באימגו ספר, או לתת הרצאה. אני יכול רק לזרוק לקוראים נקודות למחשבה. כדי למצות היטב את הנושא, עלי באמת לכתוב ספר מקיף, או לתת סידרת הרצאות. שני הדברים הינם כרגע בבחינת חזון למועד.
בינתיים אני נאלץ לתת לקוראי המגזין כטיפה מן הים, אך אני מניח שבשביל גירוי הסקרנות האינטלקטואלית היא מספיקה.
גם אני עצמי, הלומד את הנושא די באינטנסיביות, מגלה כל העת דברים חדשים.
עם זאת, אני מודה לכל המעירים, המשמשים לי עזר רב, באפשרם לי להתייחס לנקודות ספציפיות שלא העליתי במאמרים עצמם. אנא המשיכו.

להעצני ולגיורא

לדעתי לבריטניה לא היתה יכולת להילחם. המשבר הכלכלי העולמי החליש אות משמעותית. לקראת אמצע שנות ה-30 קיבלה בריטניה החלטה אסטרטגית הרת גורל: חיל האוויר שלה עבר מייצור מפציצים לייצור מייקטים בגלל קשיי תקציב. כלומר בריטניה התכוננה למגננה בחסות המכשול הימי של תעלת למאנש והקמת צי מיירטים. זה בטח לא מדיניות של הרתעה. קשה מאד להרתיע שאתה בונה כוחות דפנסיבים במהותם ולא אופנסיבים.
בדיעבד ההחלטה להתרכז בבניית מיירטים ולא מפציצים השתלמה. המפציצים הוכיחו לאורך המלחמה את חסרונותיהם הגדולים מבחינת דיוק והישרדות. ואילו המיירטים הצילו את בריטניה ב"קרב על בריטניה"

תגובה למולי

בס"ד
אני כעת באמצע לימוד נושא הר.א.פ. וה"לופטוואפה". מקווה לכתוב מאמר בנושא ברגע שהדברים יהיו ברורים אצלי.

אשמח לקרוא את המחקר (ל"ת)

ל"ת

תגובה למולי

אני חושב כמוך ראה תגובתי הראשונה למעלה בה הזכרתי את החוב הענק לארצות הברית- 4 מיליארד דולר ואת הסכם פריסת התשלומים
שנקבעה- 1922- לתשלום סכום זה. תוסיף לזה נתונים נוספים סדקים ברצון הדומיניונים לקבל באופן עיוור תכתיבים מלונדון הלם משיעור האבידות שספגה בריטניה במלחמה דעת קהל חצויה בנושאים כמו הודו ובעיות פנים חברתיות. אני גם עקרונית מסכים לדעתך בנושא חיל האויר

תגובה לגיורא ומולי

בס"ד
בנוגע לתשלומים, אני צריך לבדוק זאת, אבל בשלב מסויים ארה"ב ויתרה עליהם.
הדומיניונים לעולם לא קיבלו תכתיבים עוורים. למשל כשדלויד ג'ורג' רצה לשתפם במלחמה נגד טורקיה לטובת יוון בתחילת שנות העשרים - הם התחמקו, כי זו הייתה בפירוש מלחמה שאינה קשורה לבריטניה ישירות. לעומת זאת במלחמת העולם השנייה, כאשר הבינו שאנגליה בסכנה - הם התגייסו ונלחמו בגבורה.
מלבד זאת, בריטניה יכלה לבנות צבא אדיר ממושבותיה באסיה ואפריקה, דבר שלא נעשה. גם כאשר היו גדודים הודים, הם היו מעטים, למרות שנלחמו בגבורה. גדוד הודי היה זה שפרץ באל עלמיין את הפירצה מעבר לקויו של רומל, כשאחריו כל יתר הצבא. עיין בספר "הטנקים עולים" בהוצאת מערכות.
כפי שאמרתי, בנושא חיל האויר איני יכול לענות כרגע, כי הנושא אצלי בלימוד. אני ממליץ על הספרים: "עימות באויר" מאת שמואל גורדון, הוצאת מערכות", stratgy of dfeat, שניתן למצוא באינטרנט, על ה"לופטוואפה", "the royal air force" אף הוא באינטרנט. ישנם כמובן ספרים רבים, ואני מאמין שתוכלו למצוא בכל ספרייה רצינית.
לי ישנה שאלה אחת: מדינה שרוצה למנוע מלחמה, לא מאפשרת לשכנתה להתחמש. מדוע איפשרה זאת בריטניה? מדוע צ'רצ'יל, שלא היה טיפש, והתגלה כמנהיג בעל שיעור קומה אדיר, שימש כל העת כאופוזיציה בתוך מפלגתו. האם הוא לא ידע את מה שידעו האחרים?
אודה לכם מאד אם תסבירו לי כיצד זה מתיישב עם התיאוריה שלכם.

תגובה ל העצני

בשאלתך טמונות שתי הנחות יסוד: אחת שהיה רצון למנוע חימוש 2. שהייתה יכולת לבצע זאת לגבי 1 חלק גדול מדעת הקהל ומהמדינאים בבריטניה ראו בעין יפה את שיקום גרמניה על ידי הנאצים. עבורם הסכנה הייתה ברית המועצות והתאים להם שהנאצים בונים גורם שיכול לבלום את הסכנה האדומה. אפילו המלך החדש אדוארד השמיני ביקר בברלין והתקבל בכבו רב(אותו אדוארד שלא הסתיר אהדתו לנאצים. כעבור כמה חודשים הועף מכסאו בגין פרשת וואליס סימפסון). רק מעטים שבראשם צ'רציל זיהו נכון את המציאות: ברית המועצות היא סכנה בפוטנציה גרמניה הנאצית היא היא הסכנה המוחשית המיידית. למעשה רק מהאנשלוס-סיפוח אוסטריה נדלקו בלונדון נורות אדומות הגורמים המשפיעים החלו להפנים שצ'רציל צדק נוסף לזה אפשר למצוא כל מיני אירועים קטנים שגרמו לחכוכים עם הצרפתים למשל כאשר הגרמנים לא שילמו בזמן פיצויים לצרפתים נכנסו חיילים צרפתיים ונהגו בגסות ובהשפלה באוכלוסיייה הגרמנית שהייתה חסרת מגן לגבי 2. אני חוזר שוב לנקודה: לא הייתה לבריטים יכולת ממשית אינני זוכר כרגע מקורות מדוייקים אבל קראתי בככמה מקומות על מצבו העגום של צבא בריטניה שסבל ממיעוט משאבים( נפסלו תכניות להקמת עוצבות שיריון לייצור מטוסי קרב וכן הלאה רק הצי המלכותי שמר על עוצמתו) ההסתכלות והחשיבה הצבאית
לא התכתבו עם איום אסטרטגי אלא עם צורך בתחזוקת האימפריה. כך היה הלךהרוח עד 1938.או אז נפקחו עיני רוב המדינאים לראות את מה שצ'רציל ראה כמה שנים לפניהם וכל מה שנשאר להם - 'צמברליין וממשלתו- לנסות להרויח זמן בכל מיני תרגחלים מפוקפקים - כולל סיפור צ'כוסלובקיה-כדי למהר ולבנות יזה שהיא יכולת צבאית ראוייה
והערה אישית לך מר העצני: לא תמיד אני מסכים לדעתך בענייני היסטוריה אבל תמיד אני קורא בתשומת לב את מאמריך. הם מעניינים משקפים הרבה ידע והתמצאות בחומר והעיקר זוית ראייה מקורית שמנסה לחמוק מחשיבה שאבלונית. אני טופח לעצמי על השכם על שאחרי מאמר ראשון שלך שקראתי( בענייני חרדים)זיהיתי את יכולותיך הייחודיות ועודדתי אותך להרבות לכתוב. עוד יהיו מן הסתם נושאים רבים בהם אסכים עמך אחרים בהם אחלוק עליך אחרים בהם נריב אבל תמיד אכבד את דעתך . מחכה למאמרים נוספים מפרי עטך!

תגובה לע העצני

אני הוא האנונימי שכחתי לרשום את שמי

לגיורא האנונימי

בס"ד
גיורא יקירי!
עשיתי לעצמי מנהג קבע לא לריב עם אף אחד, חוץ מאשר עם אשתי תחי' (אין לה ברירה, היא חייבת לסלוח לי) [אל תיקח אותי ברצינות]. אני דן עם אנשים. לא מתווכח. אני בסך הכל מעוניין לברר את האמת, והאמן לי שייתכן שמחר אכתוב לך שטעיתי ואתה צודק. זו ההסטוריה, והיא לא אמורה להפוך לאינטרס אישי שלי.
בנוגע לדיון המתנהל לגבי המדיניות הבריטית, אני טוען שאף שלא הוקם צבא גדול, הייתה עדיין אפשרות למנוע מגרמניה להתחמש מחדש. דבר זה לא נעשה. הופעל על צרפת לחץ לא הוגן במקרים רבים. לדעתי (שהרבה הסטוריונים סוברים כמותה) הייתה בפירוש מדיניות של ניסיון לבנות מחדש את גרמניה, לפעמים על חשבון צרפת.
אני עדיין בודק את הנושא, והמלצתי על הספר "הניצחון שלא היה" מאת ג'ון גריג, בהוצאת מערכות.
בכל מקרה, אני מאד נהנה להתכתב איתך, רק חשובה לי נקודה אחת: אני מעדיף שדיונים יתנהלו בצורה אקדמית, ללא נעימה אישית. אף אם אני חושב שבן שיחי אינו בקי בחומר, לא אכתוב לו את זה ישירות, אלא אשלח אותו לעיין בספר, וכו'. כך לימדני אחד מרבותי בישיבה, שנפטר השנה, והיה אדם מושלם בנושא של בן אדם לחבירו. הוא מעולם לא אמר לתלמיד: "אתה לא צודק! לא למדת נכון!", אלא הפנה אותו לעיין שוב, עד שהתלמיד תפס מעצמו את הנקודה. הלואי ואזכה לדמות לו ולו במעט! אני בכל אופן משתדל ללכת בדרך זו, ואני רואה אנשים דגולים שמשתדלים בספריהם לידי הטחת ביקורת, לציין את מעלותיו של האדם שאותו הם מבקרים (למשל צ'רצ'יל בספרו על צ'מברליין). איני משים עצמי כמחנך לאיש, אני רק כותב שכך יותר נעים לי לנהל דיון, מתוך אוירה של כבוד הדדי. אני מתנצל אם דיברתי חריף מדי.
סך הכל אני מאד מעריך את תגובותיך, ונהנה לקבל ביקורת, אף אם היא לדעתי לא צודקת, כי מתוכה אני לפעמים מבין עניינים יותר טוב.

תוספת למולי וגיורא

בס"ד
בשנת 1923, עקב אי תשלומי החוב מגרמניה לצרפת, הכניס פואנקרה צבא לחבל הרור, במטרה לגבות את החוב בפחם ושאר חמרים. הבריטים הגיעו כמעט להכרזת מלחמה. למה? הרי הם היו אלו שחתמו עם צרפת על הסכמי וורסאי. מה האהדה הזאת לגרמניה? ההסטוריון הנודע א.ג.פ. טיילור, למרות שנודע כנון קונפורמיסט, טוען שזה הצעד שהעמיד את גרמניה במקום יותר מכל. גם ליאופולד שוורצשילד, בספרו "אומות בסנוורים" טוען את אותו הדבר. מה היה האינטרס של בריטניה נגד צרפת?
כנ"ל פעלה בריטניה נגד צרפת בועידת לוקראנו. בריטניה חתמה הסכם על הגדלת הצי הגרמני עם גרמניה הנאצית, מבלי שאפילו נתבקשה על ידי גרמניה, אלא מיוזמתה, למרות תרעומתן של איטליה וצרפת, המעצמות הימיות האחרות באירופה. מה היה כאן האינטרס ללכת לקראת גרמניה?
ניתן למצוא עוד ועוד צעדים חד צדדיים שבריטניה ביצעה לטובת גרמניה. גם אם נצא מנקודת ההנחה, שבריטניה לא רצתה להלחם בגרמניה, הרי בודאי שלא היה אמור להיות לה אינטרס לחזק אותה. למה אם כן היא עשתה זאת?

ראשית כל, אני רוצה להודות לך

ראשית כל, אני רוצה להודות לך על המאמרים הנהדרים היוצאים מפרי עטך, שאני נהנה מאוד לקוראם, ומצפה ומחכה כל הזמן ליציאתם, ומשזה קורה אני קורא אותם בשקיקה.
שאלה לי אליך. לא ברורה לי ההתעקשות של היסטוריונים רבים לטעון, טענה שהיא אכן נכונה ככל הנראה, על החשיבות האסטרטגית של בלגיה לביטחונה של בריטניה - דבר שהכתיב חלקים נרחבים ממדיניות החוץ שלה לאורך שנים רבות בתקופת מלחמות העולם ולפני תקופה זו. למעשה, נקודת החוף האירופאית הקרובה ביותר לאי הבריטי בפער משמעותי של כחמישים קילומטרים לעומת 100 קילומטרים (מבלגיה), הוא כידוע צפון-מערב צרפת - אזור נור-פה דה קאלה (Nord-Pas de Calais).
שאלה נוספת: הכזרת המלחמה האנגלו-צרפתית בניצוחו של נוויל צ'מברליין על גרמניה בעקבות פלישתה לפולין, נראית תמוה מבחינת בריטניה הצ'מברליאנית. מה צ'מברליין ניסה להרוויח בכך? מלחמה סמלית קצרה ושלום מהיר עם גרמניה?
לסיום שאלה נוספת לא קשורה למאמר זה אלא למבצע ברברוסה ולחזית המזרחית של המלחמה. תוהה אני מה היה קורה אם אדולף היטלר היה דוחה את פלישתו לבריה"מ בשנה, מסוף יוני 41' לראשית קיץ או אביב 42'. היטלר היה מרוויח כאן גם זמן נוסף ללחימת קיץ מול בריה"מ (שכידוע הפסיד זמן קריטי זה בשל מלחמתו ביוון וביוגוסלביה בעיקר), וחשוב מכך קרוב לשנת חימוש נוספת. הדבר מראות עייני היה עשוי להכריע את המלחמה. אשמח לדעת מה דעתך בעניין.

תודה מראש, אשמח לתגובות.

תגובה לאריאל!

בס"ד
לאריאל!
תודה על התגובה ועל המחמאות!
* בלגיה נתפסה תמיד כחוליה החלשה. צרפת צהייתה מעצמה. בלגיה מדינה קטנה וחלשה יחסית. מלבד זאת, בלגיה חולשת על הכניסה למיצר למנש. גם אם צרפת שולטת במיצר, ניתן עדיין לחסום אותו מבלגיה.
* כפי שכתבתי כבר, צ'מברליין התכוון להכריז מלחמה עבור דעת הקהל, ותו לא. הוא לחא התכוון לירות באירופה אפילו כדור אחד. היטלר וצ'רצ'יל קלקלו לו את המשחק.
* להיטלר אצה הדרך. הוא היה היפוכונדר (חולה מדומה), ומלבד זאת חשש כל העת לחייו, שינטלו על ידי רוצח (נסיונות הרצח על חייו מסתכמות בספר שיצא בשם to kill hitler ב42 נסיונות (ערוץ ההסטוריה עשה מזה סרט, וניתן למוצאו ביוטיוב). לכן הוא רצה להספיק הכל כמה שיותר מהר. מלבד זאת: שנת חימוש גרמנית, היא גם שנת חימוש רוסית ובריטית.

תודה

תודה על התשובות.

בקשר לסרט על ההתנקשויות בהיטלר, אני כבר צפיתי בו בעבר. בקשר לשנת חימוש נוספת לאירופה, אני יצאתי מנקודת הנחה שאמצעי החימוש הגרמניים, הם אפקטיביים ונרחבים יותר ממקביליהם הבריטיים והסובייטים.

שאלה נוספת - מדוע לא שיתפו פעולה גרמניה ויפן במלחמה משותפת נגד בריה"מ. הרי כבר במהלך ראשית המאה ה-20, יפן שאפה לספח לעצמה את סיביר/רוסיה האסייתית אליה. למה היטלר נמנע מלבקש את סיועם (למיטב ידעתי כך היה הדבר). היטלר ככל שאני יודע, היה חסר עניין בסיביר, ורצה לא יותר מלהקים אימפריה אירופאית שתכלול מרחב מחיה גרמני על שטחי מזרח אירופה ואולי גם מרכז ברית המועצות. נראה שבמלחמה כזו, היפנים לא היו מתקשים יתר על המידה להתמודד מול הסובייטים, והיו יכולים לזכות בנתחי שלל ניכרים, והיטלר כמובן היה מרוויח הורדת לחץ מסוימת בבריה"מ האירופאית. גם אם בתחילה חשב היטלר שאין לו צורך ביפן, ושהוא יוכל לספח לעצמו את כל בריה"מ בעצמו לעצמו, מדוע שכבר היה ברור לו שזה לא הולך לקרות (בוא נגיד שנת 42', ואף אולי לפני כן), לא נרקם שיתוף פעולה יפני-גרמני למלחמה משותפת בבריה"מ.

תגובה נוספת לאריאל

בס"ד
* בנוגע לחימוש הגרמני, הרי שהגרמנים העדיפו איכות על כמות. הרוסים לעומת זאת ייצרו כלים איכותיים יותר, בכמויות ענק. התעשייה הסובייטית הייתה גדולה בהרבה מהתעשייה הגרמנית.
שנה נוספת הייתה נותנת לסובייטים אפשרות לחיזוק הצבא, והקמת ביצורים מסיבית בארצות הבלטיות, פולין, ובסרביה.
כפי שכבר אמרתי, להיטלר אצה הדרך. הייתה לכך סיבה נוספת, שאותה לא הזכרתי. הוא היה חייב להביא נצחונות כדי לחזק את מעמדו בגרמניה עצמה. ככל רודן או מנהיג דמוקרטי, הוא היה חייב להוכיח את עצמו. ההבדל הוא, שמנהיג דמוקרטי מודח בבחירות, בשעה שרודן נרצח או מוצא להורג עקב מהפכה.
* לגבי יפן, אני עדיין לומד את הנושא. לעת עתה נראה לי שיפן לא חפצה להכנס למלחמה עם בריה"מ. זו הייתה אמורה להיות מלחמה יקרה (הם למדו זאת על בשרם בחלקין גול), וללא תועלת מרובה. לעומת זאת מלחמה בארה"ב ובריטניה הייתה קלה יותר, היות והושתתה בעיקר על הצי היפני, שהיה חזק מאד, באיזורים שבהם הרווח היה מיידי וכדאי בחומרי גלם ונפט, ומתוך ציפייה לשיתוף פעולה עם האוכלוסיה המקומית, בנוסח: "אסיה לאסייתים".
הצבא היפני היה עדיין מושתת על חי"ר, בשעה שהטנקים שלו היו טנקים קלים לסיוע חי"ר, ולא היו כלל שווי ערך לטנקים הסובייטים או הגרמנים. עיקר המלחמה התנהלה באיזור טרופי עם ג'ונגלים, שם היה ליפנים יתרון בלוחמת ג'ונגל.
יפן הייתה כנראה גם מספיק חכמה שלא להלחם בשתי חזיתות, אלא מיקדה את כוחה באיזור האוקיינוס השקט. גרמניה לעומת זאת נלחמה נגד רוסיה, ובמדבר המערבי נגד בריטניה, בשעה שבעורפה עמדה בריטניה הלא מונצחת, הבונה בהתמדה צבא גדול ומסוכן, הצובר ניסיון במערכות צדדיות.

הכרזת המלחמה היפנית על ארה"ב

שוב תודה על התשובות.

כמובן חסר אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר שלי (ואולי לא רק) במלחמה הזו - מה הניע את יפן לפתוח חזית מול ארצות הברית, מה היא רצתה להשיג בכך? לא ברור לי, כי אסיה הייתה די מוגשת על מגש של כסף באופן יחסי ליפנים, ועירוב ארצות הברית בעניין היה לכאורה טעות טראגית ומיותרת. לטעון שהיא חששה ממהלומה אמריקנית מוקדמת, נראה לי בלתי הגיוני - ארצות הברית לא רצתה במלחמה.

התעשייה הצבאית הגרמנית

התעשייה הצבאית הגרמנית הייתה רחוקה מלהיות מושלמת וניתן לחוש בה היטב את מגבלות העוצמה.
לראייה, חיל האוויר הגרמני התבסס על מפציצים דו מנועיים, דבר שהיה בעכוריו במלחמה ברוסיה.
מרבית הצבא הגרמני הורכב מחי"ר. רק קצה הכוח היה ממוכן, עד כדי שלידל הארט כינה את הוורמאכט "הצב ההפוך"

תגובה למולי לגבי התעשיה הצבאית בגרמניה

בס"ד
שלחתי כבר מאמר למגזין, לגבי הסיבות שבגללן הפסידה גרמניה את המלחמה, ויש שם התייחסות גם לגבי הנושא של בניית ה"לופטוואפה".
במספר מילים:
* להיטלר אצה הדרך. אדמירל רדר, למשל, הכין תכנית לבניית צי גרמני, ולפיה המלחמה הייתה אמורה לפרוץ ב1944. כבר התייחסתי קודם לסיבה שהיטלר מיהר.
* השיטה הגרמנית הייתה של העדפת איכות על כמות, כך שארה"ב ובריה"מ ייצרו הרבה יותר טנקים מאשר גרמניה, וכך הייתה חלופה לאבדן ציוד.
* גם לגרמניה היו מגבלות תקציב, והן שגרמו להכרעה איזה סוג נשק לבנות. עיין בספרו של שמואל גורדון "עימות באויר", המסביר את ההשפעה לגבי ה"לופטוואפה".
* ישנה אימרה: "במלחמה מנצח זה שעושה פחות טעויות". מלחמת העולם השניה נוהלה (כפי שהספקתי לראות עד עתה) בטעויות אסטרטגיות וטקטיות מכל הכיוונים. קרבות מעטים היו קרבות שניתן לומר עליהם שתוכננו היטב, והתוצאות הצדיקו את הציפיות. היו כאן כשלים מודיעיניים, תפיסות עולם לא נכונות, ערבוב של פוליטיקה וצבא, וכדומה. בריטניה טעתה פעם אחר פעם, אך היא יכלה להרשות לעצמה זאת, כי טעויותיה היו הרחק מגבולותיה. גרמניה לא יכלה להרשות זאת לעצמה. שתי טעויותיה הגדולות היו: א. אי סיום המלחמה עם בריטניה בכל צורה שהיא (כריתת שלום או חיסול פיזי). בריטניה רק התעצמה וצברה ניסיון קרבי. ב. פריצה לרוסיה במטרה לחסל את המדינה הסובייטית. גם אם הייתה אמורה להיות התקפה על רוסיה, היא הייתה צריכה להיות מוגבלת בממדיה, והיה עליה לבצע תיקוני גבולות מסויימים, ולא ניסיון לכבוש את מוסקבה ולנינגרד. גם נפוליאון לא התכוון לכבוש את רוסיה, אלא רק להביא את הצאר הסורר לכריתת שלום שיאפשר לו להמשיך לשלוט באירופה. הבעיה שגרמניה ניהלה ברוסיה מלחמה אידיאולוגית ולא צבאית. רוסיה לא הייתה אמורה לשמש אויב לגרמניה. גרמניה שלפני היטלר הייתה בידידות עם ברית המועצות עוד מהסכם ראפאלו.
כל הגישה של היטלר לא הייתה צבאית. עוד קלאוזביץ הגדיר את תפקידה של המלחמה לקידום אמצעים מדיניים.
ניתן להרחיב את הדיבור, וזאת בע"ה במאמר מיוחד.
תודה לך מולי על תגובותיך. אנא המשך.

אני חושב שהכל בסופו של דבר לא נפל על אסטרטגיה אלא על משאבים

אני מסכים איתך שלרמה המערכתית, האסטרטגית והאסטרטגית רבתית יש חשיבות עליונה בניהול מלחמה ותוצאותיה. אדם שפוי לא יכול לחלוק על זה. אולם אני חושב שזה לא היה הסיפור המרכזי במלחמת העולם השנייה או לפחות לא המרכזי היחידי.
הסיפור הוא משאבים. מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה של משאבים ואלו ניצחו אותה.
קראתי באיזה מקור שאת שמו אני לא זוכר שבימי המלחמה יצרו בעלות הברית 750 אלף מטוסים ובכל רגע נתון לא היו יותר מ-5,000 מטוסים בזירה. זה אומר שאחוזי השחיקה היו בילתי נתפסים. כלומר מי שיכל ליצר יותר משאבים ניצח חד וחלק.
זה מסביר את העובדה שבקיץ 1941 נפגשו רזוולט וצ'רצ'יל באוקיינוס האטלנטי לסכם כיצד יראה העולם לאחר המלחמה - ניסוח עקרונות בסיסיים.
קיץ 1941 היה עדיין זמן רב לפני שהתהפכו היוצרות בזירות השונות לרעתם של גרמניה ויפן והניצחון עוד לא נראה באופק. אבל עדיין התנהלה פגישה שמטרתה לקבוע את ההסדר הפוסט-מלחמתי. מה שמלמד שברגע שנכנסה ארה"ב למלחמה עם המשאבים האינסופיים שלה, הסיפור כבר היה גמור בלי קשר לאיזה אסטרטגיה יבחר מנהיג של מדינה או צבא כאלו או אחרים

תגובה למולי

בס"ד
מולי היקר!
אתה צודק מאד, שמשאבים שיחקו כאן תפקיד מרכזי. ויש מאמר שלי בדרך בנושא זה. אבל אסטרטגיה נבונה וטקטיקה נבונה יכולים פעמים רבות להביא לידי כפייה של שלום מהיר, לפני ניצול המשאבים. גם על כאן ידובר בע"ה בעתיד.

למולי והעצני בנושא משאבים

קראתי בעניין את התכתבותכם המרתקת בנושא משאבים ואסטרטגיה. מיציתם הנושא בצורה מעולה ואין לי מה להוסיף אלא הערה אחת: הסיפור היה גמור- בזירה האירופית- לא מהרגע שארצות הברית נכנסה למלחמה אלא מיום פלישת גרמניה לברית המועצות. הצבא הסובייטי ריסק את עמוד השידרה של הצבא הגרמני בחורף ובקיץ 1943 ( בעיקר סטלינגד ו קורסק) שנה לפני פלישת בנות הברית לנורמנדי

תודה לגיורא

בס"ד
תודה גיורא על התגובה!
במאמרי על מבצע ברברוסה, בתגובתי: "נכונות התיאוריה", טענתי שלמעשה הגרמנים נכשלו כבר בקרב על מוסקווה. הם לא הצליחו לבצע לא את כיבוש מוסקווה, ולא את כיבוש לנינגרד. רק את אוקראינה הצליחו לכבוש. זאת אומרת שהתכנית לחסל את ברית המועצות לא הצליחה. סטלינגרד, למרות חשיבותו ההסטורית, היה בסופו של דבר קרב שולי, שתוצאותיו האסטרטגיות מוטלות בספק. התעקשותו של היטלר לכבוש את סטלינגרד, ואף לא לסגת משם, הייתה שגיאה. אבל ניתן היה לתקן את השגיאה, כי גם לאחר מכן עדיין היה הצבא הגרמני חזק. במאמר ששלחתי, יש התייחסות לנושא של הפסדה של גרמניה במלחמה. הדברים הם מורכבים, ובקצרה יש לומר: כל זמן שהיטלר שיחק בדיפלומטיית הכח, הוא הצליח. אחרי שהחל במלחמב למעשה, לדעתי כשלונו היה ברור.

אני לא חושב שרוסיה שברה את היטלר

זה אולי ספקולציה אבל אם היטלר לא היה מעורב במלחמה באפריקה ולא היה צריך להקצות משאבים צבאיים לחזית המערב מיוני 1944, אין לי ספק שרוסיה האירופאית היתה נכבשת. או לפחות התנועה הרוסית מערבה מאחרי קרב סטלינגרד היתה נעצרת והחזית היתה מתייצבת עם הישגים לפה ולשם של הצדדים. הכל עניין של משאבים. הצבא הגרמני יכל לרוסי. הוא לא יכל לרוסי ולאמריקאי ביחד

תגובה למולי

בס"ד
כפי שאמרת מולי, זו ספקולציה. גם הטענה שרוסיה לבד הייתה יכולה להיטלר היא ספקולציה.
עם זאת, להערכתי, גם אם הייתה פורצת מלחמה בין ברית המועצות וגרמניה לבד, גרמניה הייתה מפסידה בסופו של דבר. הסיבה: כפי שציינת - משאבים. משאבי האנוש של ברית המועצות היו בלתי נדלים. היה לה יכולת תעשייתית וצבאית הרבה יותר גדולה משל גרמניה. הקרב על מוסקווה הוכרע הרבה לפני שארה"ב החלה מעורבות עמוקה במלחמה. סטאלינגרד היה קרב חשוב, אבל גם בלעדיו הייתה רוסיה מנצחת בסופו של דבר את גרמניה. העולם ראה בסטאלינגרד את נקודת ההכרעה במלחמה. אני רואה את נקודת ההכרעה באי כיבושן של מוסקווה ולנינגרד. ברגע שרוב אוכלוסייתה של ברית המועצות נשארה מחוץ לתחום המלחמה, הרי זו הייתה שאלה של זמן מתי גרמניה תובס. אלמלא הטיהור בצבא האדום, גם מה שגרמניה הצליחה להשיג, לא היה מושג.
אפשר להאריך עוד, אבל כפי שאמרתי, השערתי היא שלא היה כל סיכוי לגרמניה לנצח את צרפת, בריטניה או ברית המועצות, אם כל אחת מהן לחוד הייתה מתכוננת כיאות.

ברית המועצות - המנצחת הגדולה

ראוי להכניס דברים לפרופורציה. בחזיתות המערביות כולן סדרי הגודל של הצבא הגרמני היו כמה מאות אלפים. בברית המועצות לחמו 3 מיליון חייילים גרמנים. בחזית זאת רוכזו כ 85% מכלל השיריון וחיל האויר. בקרב קורסק לבדו לחמו אלה באלה כ6000 טנקים ו4.000. מטוסים
כל מבצעי בנות הברית המערביות היו בגדר מכה קטנה בכנף מבחינת הגרמנים. רק מיום 6 ליוני 44 הפכה החזית המערבית למשמעותית
אלא שאז המלחמה כבר הוכרעה והשאלה הייתה רק מתי בדיוק תסתיים. בשנים 1941 1943 חולל סטאלין מהפכה תעשייתית אדיר שינע כ10 מיליון איש בהגירה כפוייה לאיזורי המזרח ובנה שם תעשיייה ענקית שכמויות הנשק שייצרה עלו על כל מה שגרמניה יכלה לייצר לא רק מספרית אלא גם איכותית( למשל הטנקים טי-34 היו איכותיים מכל מה שהיה לגרמנים להציע). לא רק היסטוריונים רוסיים קובעים שהנצחון בקורסק
היה הנצחון למעשה במלחמה אלא גם גרמנים למשלוולטר גרליץ. החזית השנייה הממשית שניהלו אמריקה ובריטניה החלה כאמור רק מיוני 44
נקודת זמן שבה כבר שוחררה אוקראיינה נקודת זמןשבה כבר הצבא האדום היה על סף סילוק הגרמנים מכל שטח סובייטי וערב כניסת הצבא הסובייטי לאירופה המרכזית והמזרחית. בקיצור: עד שארצות הברית ובריטניה זזו ברצינות העסק היה גמור

תגובה לגיורא

בס"ד
תודה לך גיורא על התגובה, ועל העידוד שאני מקבל לדעתי.
אמנם גרמניה התחילה אחר כך לייצר את הפנתר והטייגר, שהיו טנקים אימתניים מאד, יותר ממה שיכלה ברית המועצות להציע בעת ההיא, אלא שזו הייתה שאלה של זמן שבריה"מ תגדיל את קוטר התותח ועובי השריון. זה נעשה אחר כך, בטנק "סטאלין", אבל אז כבר הוכרעה מערכת קורסק, ולמעשה נצחונה של בריה"מ היה שאלה של זמן. עיקר הופעתו של הסטאלין הייתה ב1944, אז נשא בעול המערכה נגד הפנתר והטייגר הגרמניים. הדגם המשופר שלו, נבנה מדי מאוחר מכדי להשתתף במלחמה באירופה.
ה"לופטוואפה" למעשה טואטא מהשמיים על ידי חיל האויר הסובייטי, בשלב מסויים של המערכה.
לדעתי הייתה זו טעות פאטאלית של גרמניה לתקוף את ברית המועצות. אלמלא היו בריטניה וארה"ב מעורבות במלחמה, הרי בריה"מ הייתה כובשת את כל גרמניה ואוסטריה.
אבל כפי שכבר כתבתי בתגובה, כל המלחמה הייתה סידרה של טעויות, אחת גרועה מחברתה. מעטים היו בה הפעולות שנעשו בשום שכל, ואלה בדרך כלל השיגו את מטרותיהן.
אקווה בע"ה להמשיך בסידרת המאמרים שלי, עד שתושג (עד כמה שיריעה של מגזין מאפשרת זאת) תמונה פחות או יותר ברורה של מלחמה זו, שעדיין לדעתי רב בה הנסתר על הנגלה.

תגובה לע. העצני

אני בהחלט מעודד אותך ושותף לחלק מההערכותיך. אבל אני מסתייג מהשורה שכתבת" שכל המלחמה היית סידרה של טעויות..." האמירה הזאת נכונה לחלוטין למלחמת העולם הראשונה אבל פחות לגבי השנייה. בשנייה - בניגוד לראשונה- בוצעו פעולות רבות לאר מחשבה ובדיקה מעמיקה
גם רמת המנהיגים ומקבלי ההחלטות הייתה גבוהה יותר מאשר מזאת הראשונה. אני למשל מאוד מתפעל מדרך תיפקודו של פרנקלין דילאנו רוזבלט
במלחמה(ו מדרך טיפולו במשבר הכלכלי בשנות השלושים) ו בכלל רואה בו את אחד מגדולי המנהיגים הדגולים בתולדות האנושות.

תגובה לגיורא

בס"ד
גיורא יקירי!
אנא המתן בסבלנות!
כפי שאמרתי, אני מתכוון להמשיך לכתוב בע"ה מאמרים נוספים בנושא (חלקם כבר נמסרו למערכת). שם עתיד להיות בע"ה פירוט מדוייק של טעויות.
אתן לך רק רשימה קצרה אקראית:
* כניסתה של איטליה למלחמה.
* תקיפת מצרים על ידי איטליה
* תקיפת יוון על ידי איטליה
* עזרתה של אנגליה ליוון
* ההתנהלות במדבר המערבי
* כניסת יפן למלחמה
* הפלישה לנורמנדיה
* מבצע ברברוסה
* קרב סטלינגרד
* כיבוש צרפת והקמת משטר וישי
* קרב קורסק.
* הפלישה לסיציליה
* הפלישה לאיטליה
* הניסיון הבריטי-צרפתי לפלוש לנורבגיה
ניתן עוד להמשיך, אך אני חושב שיש כאן מספיק חומר למחשבה.
כמובן שאתה יכול חלוק עלי, אבל זאת לדעתי כדאי לעשות אחרי פירוט מצדי של כל טעות בפני עצמה.
לגבי תפקידו של רוזבלט במלחמה, ובכלל אישיותו כאדם וכמנהיג, אני עדיין חוקר את הנושא, אך איני רואה בו לעת עתה את השומרוני הטוב שההסטוריה הרשמית מציגה אותו. אפנה אותך בינתיים לספר "קלון" מאת ג'ון טולנד, בהוצאת מערכות.

תוספת לגיורא

בס"ד
לדעתי חשוב מאד לקרוא את הפרקים הדנים במלחמת העולם השניה בספרו של לידל-הארט: "אסטרטגיה של גישה עקיפה". הוא נכנס לראש של היטלר, ולדעתי הוא ההסבר הטוב ביותר שראיתי עד עכשיו על מהלכיו הצבאיים.

תגובה לאריאל

בס"ד
יש בנושא ספר של ג'ון טולנד: "השמש העולה". ניתן להשיג אותו בעברית או באנגלית. עוד לא הספקתי לקרוא אותו, אבל הוא מתייחס ישירות לנושא.

תודה

תודה על התגובה. מחכה כבר למאמר הבא.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני