אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

החברה בדרום ארצות הברית ערב מלחמת האזרחים (1861 )


התמונה של רבקה שפק ליסק
משפחת עבדים בדרום קרוליינה בתקופת מלחמת האזרחים

משפחת עבדים בדרום קרוליינה בתקופת מלחמת האזרחים

הסדרה:"אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות":מיתוס ומציאות

פרק שני – החברה האמריקנית באמצע המאה ה- 19 מאמר מס.14

פרק ראשון בסדרה: החברה האמריקאית בעידן הקדם תעשייתי

 מאמר ראשון: אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – מיתוס או מציאות
מאמר שני: החברה האמריקנית בעידן הקדם- תעשייתי
מאמר שלישי : החברה האמריקנית בשלהי המאה השמונה – עשרה
מאמר רביעי: המהפכה האמריקאית - היתה לא היתה

פרק שני בסדרה: החברה האמריקאית במאה התשע עשרה

מאמר ראשון: מדיניות ההגירה וההרכב הדמוגרפי
מאמר שני: חזון העתיד:תומס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון
מאמר שלישי: אלכסיס דה טוקוויל והחלום האמריקאי
מאמר רביעי: השינויים במערכת הכלכלית / חברתית אמריקאית במאה התשע-עשרה
מאמר חמישי: המעמדות בחברה האמריקנית בצפון באמצע המאה ה- 19
מאמר ששי: גישות החוקרים לגבי אופייה של החברה האמריקנית
מאמר שביעי: המערב, האדמה החופשית ושסתום הביטחון של החברה האמריקנית
מאמר שמיני: החברה העירונית במערב במאה התשע עשרה
מאמר תשיעי: עבדות: תפקידה בפיגור הכלכלי של הדרום האמריקאי

המבנה הכלכלי השתקף במבנה החברתי. מאחר שלא התחוללו שינויים משמעותיים במבנה הכלכלי, לא היו גם שינויים במבנה החברתי. בדרום היו סביב אמצע המאה התשע-עשרה  7,250,000 לבנים ומתוכם כ - 3,500,000 עבדים. 

עילית המטענים- בעלי האחוזות הגדולות

בראש הסולם הסוציו-כלכלי היתה עילית קטנה של כמה אלפים של בעלי האחוזות הגדולות ובתחתית הסולם היו מיליוני עבדים. העילית החזיקה בכמויות עצומות של אדמה ובבעלותה היו רוב העבדים. ההערכה המקובלת היא שמספרם לא עלה על 10,000 . ל- 4,000 מהם היו  100 עבדים ויותר, ול- 6,000 מהם היו בין 50 ל- 100 עבדים.

העילית המטענית שלטה במערכת הפוליטית בתמיכת המעמד הבינוני העליון העירוני.

המעמד הבינוני העליון

המעמד הבינוני העליון היה מורכב מבעלי אחוזות בינוניות קטנות. ההערכה המקובלת היא שמספרם היה כ- 85,000 והם החזיקו בין 10 ל- 100 עבדים.

המעמד הבינוני העליון העירוני היה מצוצמם וגודלו היה פונקציה של המבנה הכלכלי. כלל אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים כמו עורכי דין, רופאים וכו' שסיפקו שירותים למעמדות העליונים, והיו קשורים עמם בברית פוליטית ובקשרי חיתון. אנשי העסקים עסקו בשיווק יבולי האחוזות, ושימשו כבנקאים לבעלי האחוזות וכסוכני קניות עבורם.

המעמד הבינוני הנמוך

 המעמד הבינוני הנמוך היה מורכב, בעיקר,מחוואים קטנים. הערכה המקובלת היא שמספרם היה כ- 250,000 והיו להם בין 1 ל- 9 עבדים.  

המעמד הנמוך

בתחתית הסולם ה"לבן" היו הלבנים העניים שמספרם היה כ- 300,000. אלה היו חוואים ללא עבדים, ובמידה רבה ללא רכוש, שהתגוררו באיזורי הביצות והגבעות האדומות וזכו לכינוי "זבל לבן". הם התקיימו מצייד, דייג וגידול ירקות.

השחורים החופשיים, כלומר עבדים משוחררים שמספרם הגיע ל- 250,000 , שהיו חסרי השכלה ומקצוע, עסקו בעבודות שחורות וחיו בעוני בסלאמס של הערים בדרום.

העבדים

אוכלוסיית העבדים גדלה מ- כ- 700,000 ב- 1790 ל- ללמעלה מ- 2,000,000 ב- 1830. ערב מלחמת האזרחים ב- 1860 התקרב מספרם ל- 4,000,000 .העבדים החליפו את ה"משרתים עפ"י חוזה" מאירופה, ככוח העבודה העיקרי בחקלאות בדרום, לאחר אמצע המאה השבע-עשרה. השחורים הראשונים שהגיעו לדרום היו עבדים שברחו מאיי הים הקריבי. בשלב הראשון הם הועסקו כ"משרתים עפ"י חוזה" באותה מתכונת כמו הלבנים, בהדרגה הם הפכו ל"משרתים עפ"י חוזה" לכול החיים, והשלב האחרון היה הפיכתם לעבדים באמצעות מערכת חוקים שחוקקו המוסדות המחוקקים במדינות הדרום. עם השלמת התהליך של הפיכתם של השחורים לעבדים וקניית עבדים מסוחרי העבדים מן הצפון, התבססה כלכלת הדרום על שיטת העבדות.

העבדים עבדו באחוזות במיגוון של תפקידים. רובם הועסקו בחקלאות, אבל היו ביניהם גם אומנים, נהגים ומשרתים. יתר על כן, היו גם עבדים שהועסקו במכרות ובתעשייה. בדרום היה נוהג של השכרת עבדים לעבודות מחוץ לאחוזה.

 בעוד שעד הקמתה של ארה"ב הסתמך הדרום על יבוא עבדים לצרכיו, הרי לאחר העצמאות הופסק יבוא העבדים בהסכמת הדרום, וב- 1808 נאסר יבוא עבדים בהחלטת הקונגרס. אבל הפסקת היבוא לא הביא לחיסול העבדות כגורם כלכלי, בשל הריבוי הטבעי הגבוה של העבדים, שכן, בניגוד למדינות עבדים אחרות, בדרום היה שוויון בין אחוז הנשים והגברים באוכלוסיית העבדים והמצב אף איפשר קיום משפחות. העבדים היוו קרוב למחצית מאוכלוסיית הדרום ומציאותם הטביעה חותמה בתחומים שונים.

 היחסים בין בעלי העבדים והעבדים היו מורכבים וסבלו מעליות ומורדות. לעבדים היתה מידה מסויימת של אוטונומיה בביקתות המגורים שלהם, ואף הותר להם לעבד גינות ליד ביקתותיהם. אבל חיי העבדים הופרעו תכופות ע"י התערבות הבעלים בחייהם. בעלי העבדים דאגו לתנאים החומריים של העבדים ולבריאותם, ואם כי נאסר על העבדים ללמוד קריאה וכתיבה, הבעלים קיימו עבורם שיעורי קריאה בכתבי הקודש. אבל העבדים היו נתונים לשליטה בלעדית של אדוניהם על גופם וחייהם והם התחייבו לציית לתקנות, שהיו לעיתים שרירותיות. תופעות של הלקאה, ניצול מיני והפרדת בני המשפחה ע"י מכירת חלק מבני המשפחה, היו תופעות שכיחות.

לרוב הלבנים לא היו עבדים. 3 מכול 4 לבנים לא היו בעלי עבדים. מעריכים שבדרום כולו היו רק כ- 400,000 בעלי עבדים.

התפתחות התפישה הגזענית בדרום

החברה בדרום התאימה לתפישה של אסכולת הקונפליקט. היא היתה חברה בעלת פערים עצומים בין המעמד הנמוך שכלל  עבדים, שחורים משוחררים ולבנים עניים שהיוו את הקבוצה הגדולה ביותר בחברה הדרומית, ובין העילית והמעמד הבינוני העליון שהיו מיעוט.  המעמד הבינוני הנמוך היה הקבוצה השנייה בגודלה, לאחר המעמד הנמוך.

רוב הלבנים בדרום לא היו בעלי עבדים או שהיו להם עבדים מעטים בלבד, אבל כול החברה הדרומית היתה חברה גזענית, שהאמינה בהפרדה גמורה בין הגזעים.  סיכויי הניידות החברתית בדרום היו נמוכים לעומת הצפון, ועיקר הניידות החברתית היתה תוצאה של ניידות גיאוגרפית, כלומר מעבר לדרום-מערב, היכן שהאדמות היו בחינם או במחירים נמוכים.

 בדרום שרר קונצנזוס בין הלבנים, שמקור עושרו הכלכלי של הדרום הוא בעבדות. הקונצנזוס הזה איפשר למעמדות העליונים להוביל את מדינות הדרום למלחמת אזרחים עקובה מדם. כול החברה הדרומית תמכה בעבדות והיתה בעלת אידיאולוגיה גזענית. הלבנים האמינו שהגזע הלבן הוא גזע עליון ושהשחורים הם גזע נחות, המסוגל להגיע לרמת התפתחות של ילדים, בהשוואה ללבנים, ועל כן אינם מסוגלים לעמוד ברשות עצמם. לאור תפישה זו, ראו הלבנים בעבדות את המסגרת המתאימה ביותר לשחורים.

 תפישת עולם זו צמחה בהדרגה. עד שלהי המאה השמונה-עשרה היו בדרום חילוקי דעות לגבי מוסריותה של העבדות.  כ- 10,000 עבדים שוחררו בווירג'ניה לאחר הכרזת העצמאות והנשיא ג'פרסון , מראשי הדוברים נגד העבדות, שחרר את עבדיו בצוואתו. השגשוג הכלכלי שבא עקב המעבר לגידול כותנה והמצאת מנפטת הכותנה הביאו למפנה הדרגתי ביחס לעבדות. עד שנות השלושים של המאה ה- 19  עדיין היו לבנים רבים בדעה שהעבדות היא "הכרח בל  יגונה".  נקודת המפנה ביחס לעבדות היתה מרד העבדים בראשות נד טרנר  ( Ned Turner) ב- 1831.  מרד העבדים היה מלווה ברצח בעלי עבדים, אך גם לבנים שאינם בעלי עבדים נרצחו ללא הבחנה. הפחד שאחז את הלבנים מפני מרד עבדים נוסף איחד את השורות והביא למפנה ביחס לעבדות. מעתה ואילך התחזקה הדעה שהעבדות היא  "טוב חיוני". מנהיגים פוליטיים ודתיים בדרום הביאו טיעונים שונים להצדקת העבדות. הסנטור הדרומי ג'ון ס.קלהון, מראשי המנהיגות הדרומית, אמר ש"היכן ששני גזעים ממוצא שונה, השונים אלה מאלה בצבע ותכונות פיזיות אחרות ובאינטיליגנציה, נמצאים ביחד, היחס הקיים כיום במדינות העבדים, הוא טוב חיובי". הדרומיים לא היו שותפים לתפישת העולם האופטימית ולאימון בקידמה ובדמוקרטיה, שרווחו בצפון. תפישת העולם הדרומית היתה פסימית. הדעה הרווחת בדרום היתה שקידמה אפשרית רק במחיר שיעבודם של גזעים נחותים, ושהחברה האנושית היא חברה מעמדית במהותה. בני אדם מסויימים נדונו לעבודת כפיים ולשיעבוד ואחרים נועדו להשתייך למעמד האדונים. חסידי העבדות הביאו דוגמאות מההיסטוריה של יוון ורומא ואף מהברית הישנה על מנת להוכיח את החיוניות והחיוב שבעבדות. הם הצדיקו את תופעת העבדות, בין השאר, בטענה שמצבם של פועלי התעשייה בצפון גרוע ממצבם של העבדים. ומעל לכול, הם הביאו טיעונים "מדעיים, כביכול" להוכחת נחיתותם של השחורים.

 לסיכום, עם השנים התפתחו בצפון, במערב ובדרום תנאים כלכליים, חברתיים, פוליטיים ותרבותיים ייחודים. היו הבדלים במבנה הכלכלי ובהרכב החברתי וכן בשיעורי הניידות ממעמד למעמד.

 בצפון צמחה, בעיקבות המעבר מחברה קדם-תעשייתית לתעשייתית, חברה על סף מהפכה תעשייתית. אחוז התושבים שהתרכזו בערים היה בעלייה מתמדת והלכו וצמחו מרכזי תעשייה. כתוצאה מהשינויים הכלכליים התחוללו שינויים במבנה החברה. מצד אחד, הלך והתגבש מעמד פועלים בלתי מקצועיים שהפך לתופעת קבע, ובערים צמחו שכונות עוני, והעוני, הפך לראשונה, לתופעה חברתית בערי החוף הצפוני-מזרחי. כמו כן, הלך וצמח מעמד של אנשי עסקים שריכזו בידיהם כוח כלכלי ופוליטי, ואי השוויון בחלוקת העושר וברמת ההכנסה גדל .

בניגוד לצפון, בדרום הייתה חסרה פעילות כלכלית מגוונת. רוב האוכלוסייה עסקה בחקלאות, העיור הקיף רק 11.5% מכלל האוכלוסייה והיקף המסחר והשירותים היה נמוך. בדרום הייתה רמת ביקוש נמוכה ושוק פנימי מצומצם. בדרום לא התרחש המעבר מחברה קדם- תעשייתית לתעשייתית בשל העדר הון להשקעה בתעשייה, בנקאות ומסחר, שוק פנימי מצומצם, טכנולוגיה נחשלת והעדר כוח עבודה חופשי וזול להתפתחות תעשייה. בחברה הדרומית גדלו הפערים בחלוקת העושר ובהכנסה יותר מאשר בחלקים אחרים של ארה"ב והעבדים , השחורים המשוחררים והלבנים העניים היו לקבוצה הגדולה ביותר בחברה, לעומת מיעוט של כמה אלפי מטענים גדולים בעלי 100 עבדים ומעלה.

החברה במערב היתה, יחסית, יותר שווינית וסיכויי הניידות בה היו טובים יותר מאשר בצפון ובדרום. מחירי הקרקעות במערב היו נמוכים מאלה שבצפון ובדרום והביאו לצמיחת מעמד בינוני של אכרים. הצורך לשווק את התוצרת החקלאית של המערב בצפון ורכישת סחורות מהצפון הביאו להתפתחות הערים וליצירת מעמד בינוני עירוני. התנאים במערב יותר טובים יותר לניידות לעומת הערים הוותיקות בצפון.

החוקרים מאסכולת הקונפליקט הביאו נתונים שהוכיחו, שבניגוד למיתוס שהעילית צמחה מלמטה והיתה מורכבת מ self-made men-  רוב העלית, מוצאה היה מהעלית ומהמעמד הבינוני הגבוה, אם כי היו חילוקי דעות לגבי אחוז אלה שצמחו מלמטה. אבל, לא היו חילוקי דעות לגבי העובדה שהעילית רובה ככולה היתה ווספית, כלומר, ממוצא אנגלוסכסי ופרוטסטנטים. חוקרי  אסכולת הקונפליקט הצביעו על הפערים העצומים בחלוקת העושר וההכנסה בין העלית ומעמד הפועלים כהוכחה למהימנות התזה שלהם לגבי אופייה של החברה האמריקנית.

חסידי אסכולת הקונצנזוס הצביעו על התהוותו של מעמד בינוני חקלאי ועירוני גדול במערב, כהוכחה למהימנות התזה שלהם. הם אף חלקו על הנתונים שהובאו ע"י חסידי אסכולת הקונפליקט לגבי האיזורים העירוניים של הצפון-מזרח. לטענתם, צמח שם מעמד בינוני עירוני והמעמד הגדול ביותר בחברה האמריקנית היה המעמד הבינוני. הפערים בחלוקת העושר ורמת הכנסה באיזורים העירוניים והתעשייתיים היו תוצאה של גלי ההגירה העצומים שהגיעו, בעיקר, מאירלנד. הכניסה של מיליוני אירים חסרי כול יצרה, אומנם, פערים, אבל היא גם נתנה דחיפה כלפי מעלה לכ1/3- מהפועלים האמריקנים ואלה דחפו כלפי מעלה את המעמד הבינוני הנמוך, ושיעורי הניידות במעמד הבינוני הגיעו, אף הם לכ- 1/3. בהשוואה לאירופה היו אלה שיעורי ניידות גבוהים. הכלכלן גלמן הדגיש עובדה חשובה נוספת, שחוקרי אסכולת הקונפליקט לא היו מודעים לה, והיא ההרכב הגילי הצעיר של אוכלוסיית ארה"ב כתוצאה מכך שההגירה היתה מטבעה בעלת אחוז גבוה של  צעירים.

 ממחקרים שבדקו את "תזת הספר" התברר שרוב ההולכים מערבה לא היו פועלים אלא בנים של בני המעמד החקלאי והעירוני בצפון-מזרח, כך שמדובר בעלייה בניידות הבינדורית וירידה בניידות תוך-דורית, אבל העובדה שבמערב קם מעמד בינוני גדול לא ניתנה לעירעור.

במחלוקת בין שתי האסכולות, האמת נמצאת באמצע. החברה האמריקנית באמצע המאה התשע-עשרה היתה, עדיין, חברה של מעמד בינוני, אם כי העיליתות ריכזו בידיהן כוח כלכלי ופוליטי  לא מבוטל. העושר הלך והתרכז בידי קבוצה של משפחות בעילית, שרוב חבריה מוצאם היה מן העילית. הניידות  היתה יותר בינדורית מאשר תוך-דורית. החברה האמריקנית הייתה לחברה קפיטליסטית בעלת  פערים גדולים בין העילית ובין המעמד הנמוך (פועלי התעשייה). אם בשלהי המאה השמונה-עשרה היו שיעורי הניידות האנכית מהמעמד הנמוך לבינוני גבוהים יחסית לאירופה, והסיכויים לניידות תוך-דורית היו טובים, הרי באמצע המאה התשע-עשרה הייתה ירידה  מסויימת בשיעורי הניידות  האנכית של המעמד הנמוך. הניידות סביב אמצע המאה התשע-עשרה הייתה, בעיקרה, אופקית, שיפור עמדות בתוך אותו מעמד ו/או ניידות בינדורית קצרת טווח.

 שאר המאמרים בסדרה זו כבר פורסמו באימגו ונמצאים בארכיון: המאמרים עוסקים בעידן המהפכה התעשייתית והפוסט- תעשייתית.

 

 

תגובות

אף פעם לא הבנתי את זה

ארה"ב היתה אמורה להיות העולם החדש שהוא שונה מאירופה. במציאות, העולם החדש כלל עבדות שבאירופה היא כבר היתה מבואלת יותר מ-1000 שנה

באירופה בוטלה העבדות לפני ביטולה בארה"ב- אתה צודק

חשוב להבין שארה"ב עד מלחמת האזרחים ב- 1861 הייתה למעשה 2 חברות בעלות אופי שונה מכל הבחינות.

גם לאחר ביטול העבדות החברה בדרום עדיין לא הייתה בעל אופי דומה לזה של הצפון. המאבר של השחורים לשוויון הגיע לשיאו בימי מרטין לותר קינג ותחת נשיאותם של קנדי וג'ונסון.
אבל, המשפט המפורסם בו זוכה אדם לבן על רצח נער שחור בלתי חמוש והתגובות מעידים שהבעיה עדיין לא נפתרה.

בקיצור, בעולם החדש לא הגיעו ימות המשיח.

החברה בדרום ארצות הברית

קראתי בעניין מאמר ממצה זה.כדאי אולי להוסיף שתי נקודות: 1. במחצית הראשונה של מאה 19 גלי ההגירה שהגיעו לאמריקה ניווטו עצמם לצפון
כאשר אכלוסיית המהגרים הייתה ברובה מהגרים מגרמניה סקנדינביה הולנד. בדרום האוכלוסייה הייתה אנגלית שטיפחה - מי יותר ומי פחות בהתאם למעמד חברתי- גינונים אריסטוקרטיים. 2.מאלפת העובדה שלמרות שמספרם של בעלי העבדים היה קטן הסולידריות הדרומית הייתה מלאה
התבררה שוב כנכונה הנחת יסוד המיוחדת לאמריקאים בני העשירונים הנמוכים לא ייאבקו בעשירונים העליונים.הם יסתכלו עליהם וישאפו להתקדם
ולהצטרף אליהם

זה מעניין מאד מה שאמרת גיורא - למ באמת?

"הנחת יסוד המיוחדת לאמריקאים בני העשירונים הנמוכים לא ייאבקו בעשירונים העליונים.הם יסתכלו עליהם וישאפו להתקדם
ולהצטרף אליהם"

למה זה? האם זה בגלל המרחבים האינסופיים שמשחררים לחץ? כלומר במקום מהפכנות, כולם זזו מערבה?
האם זה רוח האינדיבידואליזם האמריקאי שמנעה היווצרות תודעה מעמדית?
האם זה האתוס האמריקאי הפרוטסטנטי שמחייב התרכזות בצבירת עושר בעולם הזה ואת השאר להשאיר לעולם הבא?

תגובה למולי ורצברג

אתה שואל שאלה חשובה ועמוקה. אני מקווה שאולי רבקה תייחד בעתיד מאמר בסוגייה זאת בגדול התשובה נעוצה באתוס האמריקאי
1. הגישה הפרוטסטנטית-קאלויניסטית שצבירת עושר היא סימן שהאל עמך 2 באירופה התנהלו המאבקים החברתיים בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם. בארצות הברית המאבקים בין אלה שיש להם לבין אלה שיהייה להם. מעולםלא היה ניסיון רציני להחליף את השיטה הקפיטליסטית בסוציאליזם גם בני העשירונים התחתונים האמינו שבשיטה האמריקאית יש גם עבורם הזדמנות 3 חשיבו אתוס הספר כלומר הפריפריה על ההווייה האמריקאית אתוס שקידש את האידבידואליזם. כל מה שכתבתי הם בקושי ראשי פרקים. ושוב אני מקווה שבעתיד קבקה תרחיב הדיבור בנושא זה

באחד המאמרים כבר נגעתי בנושא האתוס הפרוטסטנטי,אבל, הסדרה נותנת ת

למעשה, מי שעוקב אחר המאמרים בסדרה זו מקבל את התשובה מדוע בארה"ב לא התפתחה תודעה מעמדית.

שגיאות כתיב

בלי להיות קטנוני, מה אומרות שגיאות הכתיב ברבים ממאמרי e-mago על רמת המאמרים?

התמונה של צביאל רופא

אולי שאינך יודע שאין קורלציה בין שגיאות כתיב לבין מנת משכל?

אבל כבר מזמן זו עובדה מדעית!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק