אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מקום בטוח: הקולנוע החרדי הגברי חי וקיים


התמונה של מתן אהרוני
מקום בטוח: הקולנוע החרדי הגברי חי וקיים

כבר כמה שנים שאני סובב סביב הקולנוע החרדי, כחוקר סקרן שמנסה להבין את התופעה, שלכאורה לא קשורה אחד לשני, קולנוע וחרדים. קולנוע חרדי נשמע משהו לא הגיוני באוזניהם של חילונים וגם על פי הבנתם של חלק מסוים מהחרדים, ממגזרים ומגישות שונות, אך זו עובדה - הוא קיים כבר למעלה מעשור שנים ואף מתפתח לכיוונים חדשים.

בכתבה זו אני לא אסקור את מאפייניו, בעיותיו והתפתחותו של הקולנוע החרדיולא אגש לפן התיאורטי שבעניין. לשם כך יש לחכות עוד זמן מה לדוקטורט שלי. כאן אנימרגיש צורך להגן על הקולנוע החרדי הגברי מפני פרסומים פופולאריים שיצאו לאורלאחרונה, המתעלמים במודע וכוונה מקולנוע זה, ולעדכן את השיח הפופולרי הקיים, שטועןכי הקולנוע החרדי הגברי נכחד ונעלם. אני אבקש במקום זאת להציג את חוויתי מצפייהבהפקת סרט חרדי של חברת "עולם ומלואו": זוג אחיםוחברם הטוב, שלושה חב"דניקיםמדהימים, אהרון ודוד אוריאן ושניאור ערד, שעושים קולנוע מקצועי שלא מבייש גם יוצריםגדולים ומוכרים. הם צועדים צעד אחד נוסף בהתפתחותו של הקולנוע החרדי הגברי, עםהפצתו בהקרנות ציבוריות לקהל החרדי.

ובכל זאת, לפני שאגש לתאר את רשמיי, אציג בכמה מילים מהו קולנוע חרדי.
הקולנוע החרדי מחולק לקולנוע גברי וקולנוע נשי. לכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים.קולנוע זה הוא קולנוע עצמאי. אין כל קרן, גופים מסחריים או מדיניים שתומכים בו ועל כן, במקרה של הקולנוע הגברי, הוא נמצא במצב הישרדותי קשה בשל האטה משמעותית במכירות הדיסקים בחנויות דיסקים בערים חרדיים. הצמצום במניין הפיצ´רים המופקים ומופצים בפורמט שלדיסקים לצפייה במחשב נובע בגלל בעיות של צריבות והורדות לא חוקיות. אך כפי שאציגכאן, אין זה הזמן להספיד אותו, אלא דווקא לחגוג את המשך קיומו, את השמירה עלמקצועיותו ואף את התפתחותו לכיוונים נוספים.

הקולנוע החרדי הגברי מציג סיפורים במגוון סוגות, שכיאה לקהל יעדו, מסתיימיםבחיזוק האמונה. לסרטים אלו גם חוקים נוקשים כמו היעדרותן של נשים מהפריים, הימנעותמאלימות וכמובן עליהם להציג מסר דתי במרכזם. בתוך חוקים אלו חלים כל העת גם שינוייםבתכנים ובסגנונות הקולנועיים. למרות היותם סרטים שנתפשים לרוב כדידקטיים, חלקם אינם נופלים ברמתם מסרטים ישראלים קנוניים שראיתי במהלך חיי הבוגרים.

יוצרי הסרטים הם ברובם הגדול חרדים, שלמדו בכוחות עצמם, ובעזרתם של אנשימקצוע חילונים, כיצד ליצור קולנוע, משלב הכתיבה, בימוי, צילום ועד העריכה.

עד כאן כמה מילים כלליות על הקולנוע החרדי הגברי וכעת נעבור לחלק החוויתי. כפי שכבר ציינתי, הרגשתי צורך לכתוב על נושא מחקרי, בתוכו אני מסתובב כבר כמה שנים, מכיוון שהתחושה בקרב קהל הצופים החרדי וגם בין היוצרים היא שבשל הצריבות וההורדותהלא חוקיות התעשייה הענפה הזאת נעלמת במהרה, בשל חוסר כדאיות כלכלית, שלרוב היא זושמניעה את התעשייה. גם ספר שנכתב בנושא הקולנוע החרדי מתעלם מהקולנוע הגברי, שעדייןחי וקיים, ומציג את סרטי הנשים בלבד.

אכן, בחנויות הדיסקים בערים החרדיות התמעטו עד מאוד הסרטים החדשים לילדיםובני נוער שיצאו למכירה. אך עדיין גם לאחרונה יצאו לשוק סרטיו של שאול חיון עלסיפורי חז"ל, "כך שנוחכמנו" וסדרת סרטי "בערל ושמערל". יצאו למכירה לא מזמן גם סרטו של יהודה גרובייס "נקמה יהודית 5" ושל אריאל כהן "כוח זיקית 4". בקרובמאוד גם יצאו למכירה סרטים חדשים של היוצרים המרכזיים והפוריים בתחום, יהודהגרובייס ויגאל הושיאר, שמצליחים להמשיך ליצור בתנאים כלכליים כה קשים.

גם כיוון חדש מתפתח בקרב סרטי הגברים - הפקת סרטים "כשרים" עבור הקרנותציבוריות (ולא למכירה בדיסקים). לשם כך, נדרשים היוצרים לספק חווית צפייה "משודרגת". זו משלבת סיפור דרמטי ומותח, מלווה בפיצוצים וגם עם לא מעט ניסים, עםמשחק נפלא שנעשה בידי שחקנים ידועים ובמקצועיות קולנועית מרשימה. כל זה נובע גםמהשקעה כלכלית מכובדת במונחים של הסרטים החרדיים של גברים.

את כל האלמנטים הללו חברי "עולם ומלואו" - האחים אוריאן, אהרון הבמאי ודודהצלם, בשיתוף חברם הטוב שניאור ערד (הפקה וניהול אומנותי), שילבו בצורה מעוררתהשראה בסרטם "מקום בטוח". אני הייתי נוכח בהפקתו ואת חוויתי ארצה להציג כאן בקצרה.

לשותפיםהצעירים יש כבר שם של יוצרים מוצלחים, שיצרו את הסרט הפופולרי "שליחות באפריקה". צוות היוצריםהחב"דניקים בשיתוף עם "צבאות השם" החליטו שהםמשנים את כללי המשחק ויוצרים סרט שמיועד להקרנה. אם צריבות והורדות מחסלות אתהתעשייה, אין כמו חווית צפייה במסך הגדול עם אווירה ציבורית משותפת.

עד כה, הקרנות לגברים לא עלו על הפרק בשל החשש מהתנגדות הרבנים, אךלחב"דניקים הוראה מהרבי להפיץ את האמונה והבשורה בכל כלי טכנולוגי, שגם אותו, כידוע, ברא אלוהים. אז בזכות מיקומם זה הם מסוגלים ליצור את השינוי החשוב.

כשהוזמנתי להפקה כבר הייתי "בקיא" בהפקות של סרטי חרדים. כבר לא הופתעתילמצוא שחקנים ידועים ומעולים, חילונים ומתחזקים כאחד, ולא הופתעתי מהידעהמקצועי-הקולנועי הרב שאצור ביוצרים החרדים, אך עדיין התרגשתי, כמו כל פעם מחדש, מהמסירות והנכונות לעשות אומנות כשרה.

בסרט הנוכחי, "מקום בטוח", היו באותו יום השחקנים נתי רביץ ויגאל עדיקא, שיסכימו כולם שהם פשוט מעולים. גם קשיים הפקתיים לא הפחידו אתהאחים אהרון ודוד, עםעזרה מאנשי ההפקה, חבריהם הטובים שניאור ודניאל: שיפצורים וחיזוקים נעשו למצלמהשנתלתה מחוץ למכונית נוסעת, ממנה צולמו כמה סצינות במשך שעות אחדות. בתוך המכוניתגם התחבא איש הסאונד. גם כבלים למוניטור חוברו לרכב שמלווה את הרכב המצולם ועל כל הסצינה הזו ניצח אהרון בשלווה מפתיעה.

על איכות הם טוענים שלא מתפשרים. דוד אמון על מצלמות מקצועיות עם עדשות שמספקות תמונה סופר איכותית. אהרון מביים את השחקנים ואת הסצינות בלי לוותר על חזרה על טייקים למען הסצנה המושלמת מבחינתו. גם מנוף נשכר כדי לצלם סצינת סיום ממעוף הציפור. איש הארט וההפקה, שניאור, עשה גם כן עבודה מקצועית בתנאים כלכליים צנועים מאוד וכמעט בלתי אפשריים: מבית נטוש הפך אותו לבית פרטי שמתפוצץ בשלב מסוים מטיל סקאד שנוחת עליו. אגב, שניאור גם אמון על ההלבשה ואף על האיפור. גם איש ההפקה, דניאל, נשמע מדי פעם צועק שאין זמן וצריך להמשיך בצילומים והכל מתנהל באווירה של חגיגה: התעשייה הקולנועית החרדית חיה, קיימת ובועטת ´הנה אני כאן´.

לכל האווירה של אחווה, חברות וחוסר היררכיה ברורה, שבה לכולם יש מקום לומר דעתם ולהציע הצעות לפתרונות הפקתיים, גם השחקנים הצטרפו. נתי רביץ הביע את התרשמותו מהרבי מלובביץ´ על חזונו בזמן מלחמת המפרץ, תקופה בה עוסק הסרט. לעומתו, יגאל עדיקא התלונן כי סרטים חרדיים הם סתירה שלא ניתנת ליישוב, בשל אופיו של הקולנוע, שאמור להיות אומנותי ולכן משוחרר מכל אילוץ או הגבלה, ושלא צריך להציג מסר דתי כה ברור ומכוון. כאן התערב אהרון והכריע בחוכמה כי גם לקולנוע במהותו ישנם אילוצים מקצועיים משלו וכן כי בכל סרט ישנו מסר כלשהו ובעיקר, שהתפיסה היא שונה: היהדות היא המטרה והאומנות היא רק כלי לשרת את המטרה.

השלושה חזרו לסט הצילומים באותה שלווה שליוותה את הדיון, לאחר שנגסו בסנדוויץ´, אופרו והתארגנו לסצנה הבאה.

גם בימים נוספים בהם ליוויתי את ההפקה נראה שרוח היצירה הייתה מרוממת וטובה ותחושתי היא שהיוצרים מרגישים כי קודם כל מדובר בשליחות חשובה, המלווה בשמחה ואהבה גדולה ליצירה.

את התוצאה הסופית זכיתי לראות בפרמיירה לסרט בקולנוע לב בתל אביב. פרומו לסרט שפורסם לפני ההקרנה הכין אותי למה שעליי לצפות – נדהמתי לראות לאיזו איכות הפקה, בימוי, צילום ועריכה הם מסוגלים להגיע. גם אתם מוזמנים להתרשם מהפרומו כאן

.

גם הקרנת הסרט לא אכזבה. הסרט הוא טוב. נקודה. היו שם לא מעט אזכורים של דבריו של הרבי מלובביץ´ שלי, שכצופה חילוני, נראו לי מיותרים וניתנים להשמטה, אך כידוע, הסרט אינו מיועד לחילוני שכמוני, אלא למגזר החרדי בכלל ולחרדים חב"דניקים בפרט.

שמעתי כי ההקרנות היו מאוד מוצלחות, בעיקר בקרב ציבור חב"ד. אני לא מופתע. זוהי סנונית ראשונה של שינוי בקולנוע החרדי הגברי, שאולי ישמר אותו מפני הצטמקותו. לדעתי חשוב שיתקיים קולנוע זה בקרב מגזר שלא מקבל ביטוי הולם בתקשורת הכללית, שיוצר למען עצמו וחשוב עוד יותר, שמייצר אומנות ויזואלית-דתית זו לחברים במגזר כולו, שקולנוע זה מקדם באופן כשר. אני מחכה להיות נוכח גם בהרפתקה הבאה של "עולם ומלואו" ולראות איך מתקדמות ההקרנות הציבוריות.

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

העולם החרדי מרתק

הסרטים מאפשרים הצצה לעולמות שאחרת לא היה ניתן להבין.
בהנחה שיוצרי הסרטים משקפים מציאות אמיתית, או קרובה ככל הניתן לאמת - הם עושים עבודה משובחת.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני